קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר הצבענו בוועדת הכספים נגד תקציב המדינה – תקציב פוליטי, לא מקצועי ולא ראוי לימים של מלחמה שכזו. ביום ראשון בערב תתחיל ההצבעה על התקציב הזה במליאת הכנסת, ואז אנחנו נגיד את כל מה שיש לנו להגיד, אבל את הדברים שלי בערב הזה אני רוצה להקדיש לחברים ולחברות שלי מהאופוזיציה בוועדת הכספים, לחבריי וחברותיי – חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי, חברי חבר הכנסת נאור שירי, חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק וחברי חבר הכנסת חמד עמאר.
אני רוצה לדבר קצת על העבודה הקשה והחשובה שעשינו בשבועות האחרונים בוועדת הכספים – לילות שלמים, שבועות שלמים, בעבודה קשה, סיזיפית ובלתי מתפשרת, בימים של מלחמה, הצפנו בוועדה עוד נושא, עוד הסתרה, עוד סכום שלא ידענו עליו, עוד מידע חשוב שהיה חשוב שהציבור ידע, והדבר הזה בחסות המלחמה ולמרות המלחמה, הדהד לציבור, חרך את העיתונים הכלכליים, הגיע למהדורות ולחדשות, והרבה מאוד בזכותנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, וחשוב לי שהציבור ידע מזה. נכון, אין לנו רוב מספרי בוועדת הכספים, אנחנו חברי כנסת באופוזיציה, אבל עדיין אני רוצה לחלוק אתכם היום חלק מהדברים החשובים שחשפנו בוועדת הכספים בתקציב הזה.
נקודה ראשונה – פעם אחרי פעם הצפנו את העובדה שהממשלה הזו מפירה את חוק-יסוד: התקציב, ופשוט לא מגישה תקציב בזמן. התקציב היה אמור להיות מוגש בינואר, אנחנו לא היינו צריכים להגיע למצב שבו ממשלה שלמה, בימים של מלחמה, משותקת בתקציב המשכי של 1/12. דרשנו תשובות משר האוצר למה העבודה לא נעשית. שר האוצר לא הגיע לוועדת הכספים, הלכנו אחריו לוועדות אחרות, שאליהן הוא כן הגיע. ולמה זה חשוב? כי חשוב שהציבור ידע, כי חשוב שהציבור ידע שלא עובדים בשבילו כמו שצריך – כי מערכת הביטחון צריכה תקציב שמגיע לה, כי הצבא צריך תקציב שמגיע אליו, כי הצפון צריך תקציב לשיקום, והדברים הללו לא נעשו.
נקודה שנייה – תקציב מנותק, חובבנות בבניית התקציב. אנחנו רצינו שהציבור ידע שהממשלה הזאת מזלזלת בחשיבותו של התקציב ובעצם מגישה לאישור הוועדה פעם אחרי פעם תקציב שאין לו שום קשר למציאות. כאשר הגישו לנו תקציב בתחילת שאגת הארי, תקציב עם הכרזה של שר האוצר שיהיה פה יעד גירעון של 3.9%, אמרנו וחזרנו ואמרנו והתעמתנו עם הפקידים המקצועיים, שהנחת העבודה הזאת ללא קיצוץ מאוד מאוד משמעותי היא דמיונית, היא בדיונית. כאשר ראינו ששאגת הארי והחזית עם איראן, כמו שכל ילד במדינה ידע, עומדת לקרות, שאלנו פעם אחרי פעם איך ייתכן שמגישים לנו תקציב שהנחת היסוד שלו לא משקללת עלויות של לחימה עצימה. התקציב הזה בפעם הכמעט-רביעית כלל הנחת יסוד של בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר זה לחימה עם שגרה פלוס. לא הגיוני, לא אפשרי. למה זה חשוב? זה חשוב כי הדבר הזה מראש, לו היה נחשף, היה דורש קיצוצים בכספים פוליטיים, בסעיפי רזרבה, דברים שהממשלה הזו לא רצתה לעשות, ואנחנו אמרנו והתרענו, וכך היה. אז את הנחות היסוד האלה ואת הניתוק של התקציב הזה חשפנו בוועדת הכספים, הדבר הזה הדהד – חשפנו, ולצערנו צדקנו.
נקודה שלישית – כמה זה יעלה לנו? כשהמלחמה באמת התחילה והגירעון העמיק, התעקשנו גם לדרוש תשובות כמה זה יעלה לנו, כמה תעלה לציבור הישראלי העובדה שבמקום לקצץ בשיא של כספים קואליציוניים, לפחות 6 מיליארד שקלים, שמים בצד עוד כספים אחרים. מדינת ישראל פשוט העמיקה את הבור, העמיקה את הגירעון ל-5.1%, עכשיו אומרים שזה 4.9%. שאלנו שאלות בכמה יעמיק הבור של ההלוואות וכמה ריבית נוספת כולנו נשלם כל שנה, וקיבלנו תשובות. הבור יעמיק בעוד 24 מיליארד שקלים, ורק הריבית שכולנו אזרחי ישראל נשלם בגין עוד חובות במקום קיצוצים בתקציבים מיותרים, זה יהיה 1.2 מיליארד שקלים בשנה. מי ישלם את זה? נגיד בנק ישראל כבר היום אמר: בשנת 2027 נצטרך להטיל עוד מיסים. אז למה זה חשוב? כי זה הכסף שלנו, כי זה על חשבוננו, ואנחנו התעקשנו לקבל את התשובות האלו בוועדת הכספים.
נקודה רביעית – חשפנו את ההסתרה, חשפנו את שיטת הטפטופים. הממשלה הזו פעם אחרי פעם הסתירה את התקציבים האמיתיים של הרבה מאוד משרדים, ואנחנו התעקשנו לספר את הסיפור האמיתי. למה? כי בממשלה הזאת השיטה הזו הפכה לאומנות. היינו מאשרים תקציב בתחילת שנה, ולאורך כל השנה הזאת מעבירים או תוספות קואליציוניות או דפי העברה או דפי עודפים, ובסוף אין שום קשר בין מה שסיפרו לציבור על כמה התחלנו את התקציב ובין כמה גמרנו את התקציב. זה נעשה בצורה מכוונת ושיטתית, שלא ידענו כמותה, שבאה לבלבל אותנו, הציבור, בימים של מלחמה.
אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה שאני חשפתי בוועדה, כשאגף תקציבים נדרש והכין לבקשתי טבלה, איך למשל נראה המשרד של השרה סטרוק בתחילת שנה ובסוף שנה במשך השנים האחרונות. והטבלה הזאת היממה הרבה אנשים, דרך אגב, היא גם הפתיעה את אגף התקציבים. האם ידעתם, למשל, שבשנת 2023, המלחמה הכי עצימה שהייתה לנו בעזה, המשרד הזה התחיל ב-133.7 מיליון שקלים, וסיים – תקשיבו טוב – ב-757.2 מיליון שקלים? גם בשנה האחרונה, שנת 2025, אגף התקציבים עדכנו לי את הטבלה, לבקשתי, כשבעצם הודו בפניי שהשנה שעברה התחילה – ושימו לב גם להתנפחות בבסיס – ב-390.9 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, כמעט 391 מיליון שקלים, והשנה שעברה נגמרה, תחזיקו חזק, ב-837 מיליון שקלים. ככה גם ייראה תקציב 2026. אבל כל החומרים מופיעים, הפירוט הוא לכל ארבע השנים, סכומים באמת מטורפים, פשוט. למה זה חשוב? בזכות העבודה שלנו הציבור קיבל את האמת.
נקודה נוספת – עצרנו הברחה של עוד כסף פוליטי במיליארדים, ללא פיקוח. סיפור שקרה. בשבוע שעבר התכנסה ממשלת ישראל והחליטה להקצות 12.8 מיליון שקלים, הוצאות נלוות שיהיו למלחמה – 7 מיליארד לצרכים ביטחוניים, 5.8 לצרכים אזרחיים שמלווים את המלחמה, למשל, תשלומי חל"ת. כל הסכום הזה כולו – כמקובל תמיד, תמיד, מאז ומעולם – היה כפוף למנגנון מקצועי, התייעצות עם הממונה על תקציבים, לדעת לאן הולך הכסף. אבל מה? הממשלה באותו לילה – טק, שינתה את המנגנון והוציאה 5.8 מכל פיקוח. את הדבר הזה גילינו בוועדת הכספים בזכות שאלות קשות שלנו. הדבר הזה עורר הד ציבורי מאוד גדול. פנינו ודרשנו מהייעוץ המשפטי של הכנסת שיטפל בדבר הזה, ואנחנו הצלחנו להכניס לחוק התקציב בעצם בחזרה את מנגנון הפיקוח גם על הכסף הזה, כדי שלא יהפוך גם הוא לפוליטי בחסות הכותרת הכללית הזאת, הוצאות אזרחיות נלוות למלחמה. למה זה חשוב? כי שמרנו על הכסף שלנו.
עוד דבר שחשפתי בוועדת הכספים. זוכרים את חוק הג'ובים של השר דרעי, שסיפר לנו שזה לא יעלה כסף? סמכות שלא הייתה כמותה שניתנה לשר במדינת ישראל פשוט למנות כאוות ליבו עוד רבנים, עוד בלנים, עוד תפקידים שנקראים משרתים בקודש. שוב, אין לי בעיה עם הדברים האלה, אני מכבדת אותם. אנחנו בימים של מלחמה, והאלטרנטיבה בכל שקל היא פחות כסף ללוחמים, פחות כסף לעסקים, יותר הלוואות ויותר ריביות. בקיצור, לשאלתי, בתקציב הזה גילינו שמהשנה הזאת אנחנו מתחילים לממן בעוד 40 מיליון שקלים לפחות בכל שנה מעכשיו ואילך תוספות בגין החוק הזה. למה זה חשוב? כדי שנדע כשלא אומרים לנו את האמת.
נקודה אחרונה, וכמובן יש עוד הרבה: חשפנו את היקף הכספים הפוליטיים המלאים בבסיס התקציב הזה שמוסתרים בבסיס התקציב. כי גילינו שגם כשנותנים לנו דפים של כספים קואליציוניים חלק מהם כבר מוטמעים בתקציב – כמו עוד 140 מיליון שקלים למשרד של סטרוק; כמו מאות מיליוני שקלים לחינוך החרדי. למה זה חשוב? כדי שנדע באמת כמה כסף פוליטי הולך בימים של מלחמה.
באמת, עוד נקודה ששכחתי, וחשוב לי לומר: אנחנו גם דרשנו וקיבלנו תשובות מאגף התקציבים על השיטה המיוחדת של הממשלה הזאת. בעצם, נחשפנו בוועדה איך השיטה של הממשלה הזאת עובדת; איך יכול להיות שמצליחים להעביר – בלוחות זמנים כל כך קצרים – כל כך הרבה כסף קואליציוני. ומה גילינו? גילינו שיש שיטה שנקראת מסלול ירוק. האם ידעתם? לא מסלול ירוק לעסקים במקרה הזה; לא מסלול ירוק למפונים במקרה הזה – מסלול ירוק לכספים קואליציוניים. כלל אצבע כזה, שסיכמו בתקציב הקודם – כי כל פעם אין זמן – שכל כסף פוליטי שגם היה בשנה שעברה לא יצטרכו לבדוק אותו משפטית מחדש, והוא יוכל – פק – לעבור כתקציב פוליטי, לתקציב הנוכחי.
וכך התברר לנו כששאלנו את זה, למשל, איך ייתכן שאנחנו בודקים תקציבי חינוך פוליטיים לחינוך חרדי עם חוות דעת משנת 2023. וכך גילינו, למשל, שחצי – חצי, 51% – מסך כל הכספים הפוליטיים, שאמורים להיות משורשרים במהלך התקציב הזה בימים של מלחמה, מעל 3 מיליארד שקלים לתוספות פוליטיות לרשתות חרדיות ולמפלגות החרדיות, חצי ממנו ככה החליק לו בקלות בצורה של מסלול ירוק.
עוד דבר שראינו: את השיטה. כל השיטה כולה שהממשלה הרגילה את הפקידות בתקציבים הללו היא שיטה של עבודה הפוכה. לא הפסקנו לראות כספים ללא שימוש; קודם שמים כסף פוליטי בצד, מעבירים החלטת ממשלה בלי חוות דעת משפטיות, בלי בדיקות שלהם, ללא ייעוד מוגדר, ואומרים: אחר כך נחליט למה זה ישוחרר. כך גילינו קופסה של עוד 721 מיליון שקלים לכספים פוליטיים, שהממשלה, בלי בושה, קוראת לה – בהחלטת ממשלה פוליטית – לייעודים שנחליט עליהם בהמשך; כך גילינו גם על עוד 300 מיליון שקלים לאופק חדש שאי-אפשר כרגע, לפי החוק, להעביר לחרדים בגלל אי-לימודי ליבה, אבל שמים את זה בצד. כלומר, גורעים את זה מאיתנו, הציבור, על חשבון שימושים אחרים, ומעמיקים את הבור. אחר כך תבוא חוות הדעת. כלומר, במקום לעבוד הפוך: עושים תקציב בזמן, מגישים אותו בינואר, מכבדים את הכסף שלנו, עושים תהליך משפטי וסינון ומכניסים לתוך הגירעון רק מהכספים שמותר יהיה להשתמש בהם, עובדים הפוך, בהיקפים גדולים, מפעילים לחצים על הפקידות המקצועית ועל שומרי הסף, וככה נוצר לו מסלול ירוק.
דבר אחרון שגילינו, וזה מאוד חשוב לשאלה ששאלנו – שאלנו את אגף התקציבים, האם היו כספים פוליטיים שנפסלו בתקציב הזה בגין חשש לאכיפת חוק הגיוס. מצאנו הרבה מאוד כספים כאלה, וזה מאוד מאוד מעניין. גם בסעיף נוער נושר פסלו 49 מיליון שקלים לתקציב למניעת נשירה מהישיבות, מהצהרונים, מתרבות יהודית חרדית, ממוסדות תורניים; אישרו רק 735 מיליון שקלים, והכסף היה עם פער מאוד גדול של 700 מיליון שקלים ויותר. והדבר הזה – חשוב שהציבור יידע ויעקוב.
נקודה אחרונה: זיהינו ודרשנו תשובות על כפל תשלומים, על בזבוז כספי ציבור. האם ידעתם שבממשלה הזאת יש שולחן עגול של שמונה מנכ"לי משרדי ממשלה שיושבים ביניהם בנושאים של זהות יהודית, תרבות יהודית ותרבות תורנית, כי הכסף כפול, מכופל, משולש, ולמעשה הוא פי-שמונה, ופשוט אפילו להם כבר לא נעים, והם רוצים לעשות בו סדר. זהו עוד דבר שאנחנו גילינו בוועדת הכספים.
אז מה שאני רוצה לומר מכאן לקראת ההצבעה על התקציב. כמה מילים: קודם כול, תודה לחברים שלי. נכון, זה סיזיפי; נכון, אנחנו רק באופוזיציה; נכון, לא באמת הצלחנו בהצבעות שלא לקבל את התקציב הזה; אבל בסוף אני חושבת שזה כבוד גדול להיות בוועדת הכספים באופוזיציה, לצד חבריי. אני חושבת שאת העבודה שלנו – להציף לציבור את האמת, ושהציבור ישפוט ויכריע ויחליט אם ככה הוא רוצה את ההנהגה שלו – מילאנו ביושר. תודה רבה.
גברתי יושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת. אנחנו היום ביום ה-24 למלחמה. פיצוי לעסקים במדינת ישראל שנפגעו מהסיבוב הזה – אין. גם לא כללים שהוגשו לוועדת הכספים, זה לא מספיק חשוב, למרות ששליש מחברי ועדת הכספים – שזה אנחנו – דרש דיון בנושא הזה, ולמרות שפעם אחרי פעם בכל סבב לחימה, אמרנו: למה בכל פעם מחדש להיות במצב הזה? אפשר פשוט לעשות חוק קבוע בתקופה שמוכרזת כתקופת חירום של פיצויים בסיסיים מאוד, כללים בסיסיים מאוד, ואז הנטל עובר לממשלה לעדכן אותם לפי הנסיבות.
אבל זה לא המצב, והלילה, ממה שאני הבנתי, סוף-סוף נדון באיזושהי טיוטה של כללים לחל"ת לעובדים. גם פה, אני חייבת לומר, רואים את הניתוק. מדינת ישראל מתחלקת לשתי אוכלוסיות: עובדי המגזר הציבורי, שבעצם לא עובדים ומקבלים שכר מלא; ומעבידי ועובדי המגזר הפרטי, שלפי הכללים שיועלו היום, בעצם רק אם הם מחסירים 14 ימי עבודה מלאים, יזכו לחל"ת בתשלום מהמדינה. למה? המנגנון הזה לא הגיוני. דיברנו על זה פעם אחרי פעם: הוא מאלץ בצורה מלאכותית מעבידים, לא לקרוא לעובדים במשך 14 יום; העובדים, בעצמם, מסרבים להגיע לפני 14 יום. זה בעצם מעודד לא לחזור; זה מגביר את החיכוכים עם המעבידים, וזה בעיקר לא הוגן.
ומה עם העסקים? מה עם העסקים הקטנים? מה עם העסקים הזעירים? מה עם העובדים השעתיים? מה עם סיפור המעונות? ההורים שמשלמים על מעונות סכומי עתק, הזוגות הצעירים במדינת ישראל, כשהילדים שלהם בבית והם לא עובדים? גם פה יש לנו שתי מדינות. שר האוצר מדבר על איזשהו הסדר שמתרקם למי ששולח את ילדיו למעונות ציבוריים, אבל מי ששולח למעונות פרטיים לא יקבל שום הסדר. לא ינסו אפילו לייצר איזשהו הסדר עבורו.
וזה אפשרי. זה פשוט לשלם למעונות עצמם את הפיצוי ולעזור להורים לקבל את כספם בחזרה. זה לא מאוד מסובך – זה פשוט דורש רצון ועבודה. אבל באמת, זה לא חשוב. בשבוע שעבר עמד כאן שר האוצר על הדוכן הזה, ולעיניי המשתאות ולאוזניי שסמרו, אמר: זה לא דחוף. מה דחוף הערב? חוק הגדלת סמכות הרבנים, הטבות פוליטיות מגזריות לבייס של השר, פיצול היועצת המשפטית, פגיעה בתקשורת החופשית, פגיעה בתאגיד. זה מה שחשוב. תודה רבה.
1,978 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.