הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים – חברי הטוב, אני רואה אותך יושב על הדוכן וכבוד הוא לי. אני רוצה שכולנו נבין שהחוק הזה, יותר מהסכנה בפרטים – ואני לא רוצה להיכנס לפרטים, ואני מצוי בו – הוא בעצם הפרה ברגל גסה של סטטוס קוו שהיה קיים מאז הקמתה של המדינה. ולכן, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, אל תתפלאו שכשתהיה ממשלה ליברלית, ולא של הליכוד, ולא נסמכת על ידי החרדים – וזה יבוא, עמית, אתה יכול להתנדנד כמו אורלוגין עד מחר; תזכור, אני כבר מבוגר, אבל אני אבוא אליך להגיד לך: תתנצל על מה שאמרת. כשתקום ממשלה כזאת ושתחוקק על הראש שלכם - -

- - ותחוקק על הראש שלכם, אל תפצו פה.

כי כשאנחנו נעביר חוק שראשי ערים הם שיבחרו את הרבנים שלהם, הם לבד, או לחילופין שראשי הערים יחליטו שלא יהיה רב בעיר, או כשיעבירו חוקים של תחבורה בשבת, או כשיעבירו חוקים שאין עילויים בגיוס, אלא שמי שמקבל צו חייב להתייצב, ואם לא הוא לא יקבל כלום, אל תגידו שאנחנו נגד החרדים.

אתה לא היית שר הרווחה; אף אחד מכם, חוץ ממרגי. אני רוצה להגיד כאן, אדוני היושב-ראש – ותאמין לי, אני לא מדבר כי אני רוצה להשתלח בקואליציה, אני מדבר על בסיס עובדות – כל פסיקה בגירושין שהייתה בבית דין רבני, הנשים יצאו כשידן על התחתונה. שיהיה ברור לכולם. אני מכיר את זה אצל מאות משפחות שהגיעו אליי. וכשגברים רצו – אני לא רוצה לספר כאן סיפורים, שהאוזניים שלכם יעמדו, על התייחסות לא הוגנת כנגד נשים בדיני גירושים; כשהלכו והגישו את התיק לרבנות, אתם מכירים את – איך זה נקרא, אדוני היועץ המשפטי? מרוץ הסמכויות. לאיזה בית משפט אני, ומי מגיע ראשון לשם. אז אני אומר את זה לגבי החוק הזה. ולכן אני אתנגד ואנחנו נתנגד לחוק הזה. צריך לשמור על סטטוס קוו, זה מחויב במדינה שהיא דמוקרטית ומורכבת מאנשים חרדים ואנשים דתיים ומסורתיים וחילונים, והחוק הזה לא עושה את זה.

ועכשיו, ברשותכם, אני רוצה לדבר על – אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, אולי באמת מהמורכבות ביותר, אדוני השר, שידעה מדינת ישראל. אתגרים ביטחוניים מורכבים, עורף תחת איום. מי שאתמול לא היה בדימונה ובערד ומי שלא נמצא בנהריה אצל רונן מרלי, החבר המשותף שלנו, ומי שלא נמצא בקריית שמונה, לא מבין את התחושה הזאת של עורף שחוטף טילים, ומתוך הבתים יוצאים אנשים, שמה שנשאר מהבית זה הממ"ד. אני עומד לידם עם בני ביטון, ואני אומר לו: מה שלומך? דודו, הוא אומר לי: ברוך השם, ברוך השם. עורף כזה אין בשום מדינה. ולכן כשאני אנחנו תומכים תמיכה מלאה במלחמה הזאת, דודו. אנחנו תומכים תמיכה מלאה במטרות המלחמה, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא נצא מהמלחמה הזאת בלי להוציא לפועל את מטרות המלחמה. כי אם בסופו של דבר, דוד, אם בסופו של דבר אנחנו נחליף ח'אמנאי בח'אמנאי – אתה זוכר מה אמר רחבעם: "אבי יסר אתכם בשוטים, ואני איסר אתכם בעקרבים". ולכן צריך באמת – ואנחנו ניתן תמיכה לזה: מטרות המלחמה עד הסוף. יש עורף יוצא מן הכלל.

ובתוך העורף הזה, חשוב לציין את הזרוע הביצועית של מדינת ישראל והם ראשי הערים. ואני רוצה שבאמת כל הציבור הזה, כל 100 חברי הכנסת, תבינו – לאן שאתה לא מגיע, אתה פוגש אותם ראשונים במערכה. אתה הולך עם מרלי בנהריה – ואין שם עשר דקות, יש שם דקה, דקה וחצי – ואתה מבין את גודל האחריות שעליו. אתה יושב בתוך המטה בשעה 12:00, וכולם, כל אחד יודע מה תפקידו וכל אחד יודע פיקס לאן צריך ללכת ומה לעשות, וזה נבחן בשעת אמת. ואתה בדימונה נכנס לבית ספר זינמן, שאותו ניהלתי, כמה שעות אחרי הפיצוץ הגדול, כשיש יותר מ-1,000 אנשים שצריכים לפנות אותם, ואנשים יושבים והרשות מתפקדת. העובדים הסוציאליים עובדים, והמתנדבים עובדים, והכל מסודר. ואתה אומר, אלוהים, איזו מדינה זו ואיזה כבוד יש לנו כמנהיגי ציבור שזה הציבור שלנו. כבוד גדול.

לכן במקום להתעסק פה באלף ואחד דברים, החוק הזה יכול לחכות לאחרי המלחמה. החוק על פיצול היועמ"שית יכול לחכות לאחרי המלחמה, והחוק על התקשורת יכול לחכות לאחרי המלחמה. יש דבר אחד, התקציב, תקציב לצה"ל, מימון המלחמה, על זה צריך לעבוד. ובמקום שנשב ונתכתש, אני ועמית, אנחנו צריכים כולנו לשבת בשולחן אחד, קואליציה ואופוזיציה, ולדאוג לצאת לרחוב, ללכת לראשי הערים, ללכת לציבור, לטייל בצפון, בדרום. כל המדינה הזאת היא מטרה אחת – מה שחוטפים בדימונה ובאילת, חוטפים בתל אביב. פעם זה היה צפון והעוטף, היום זה כל המדינה, ובירושלים. במקום שבאמת בשעה קשה זו נעשה את התפקיד האמיתי שלנו, שרים, חברי כנסת, קואליציה, אופוזיציה: באים, יושבים, מחליטים, לוקחים כסף, רצים לראשי הערים, עוזרים להם, רצים לבתי החולים – וסורוקה, דוד, סורוקה שלשום קלט 180 פצועים כשעדיין חצי מבית החולים, אתה יודע, הרוס. אז אנחנו יושבים כאן, ועל מה? במה אנחנו מתעסקים? בלתקוע רגל בדלת כדי להפר את הסטטוס קוו.

ואני אומר לכם, גם לכל אלה שנמצאים בקואליציה והם לא חרדים והם אנשים מסורתיים ואנשים חילונים, זה חוק שצריך להעיף אותו. לא סתם ביבי נתניהו 20 שנה – אגב, את החוק שם גפני לפני 20 שנה, מישל, לפני 20 שנה – ו-20 שנה ראש הממשלה הבין שזה מוקש והתנגד לחוק הזה. ואני לא יודע למה כוחו לא עמד לו הפעם. כי זה ניצחון של האנשים שחושבים שהמדינה הזאת צריכה להיות מדינת הלכה. איני נגד ההלכה. אני יכול לשבת עם הרבה רבנים, ללמוד איתם דף תלמוד וללמד אותם דף תלמוד, אבל אני עושה את זה בצניעות. אני מבין את היהדות, מבין את חשיבותה, מבין את חשיבות הספר היהודי, התרבות היהודית, הפילוסופיה היהודית, פסקי ההלכה היהודיים. כל כך הרבה פעמים למדתי את פסקי ההלכה של זכר צדיק לברכה הרב עובדיה יוסף, ואני לפעמים חושב, אני אומר, אם הוא היה כאן, מה הוא היה חושב על ההקצנה הזאת שהוא הטיף נגדה? מה הוא היה אומר?

אני רוצה לסיים בדבר קטן. אדוני השר, ראיתי בתקציב 60 מיליון שקל. תקשיבו טוב, אני יודע, הייתי ראש עיר, ואתה, דודו, היית מנהל אגף בכיר ברשות, אתה יודע מה אפשר לעשות ב-60 מיליון שקל. אבל לעזאזל, לקחת 60 מיליון שקל, אתם יודעים למה? כדי לסבסד לימודים של חרדים שבאים מארצות הברית – למה? למה? תן אותם – אתם יודעים מה? תן אותם לחרדים נשואים שצריכים לילדים שלהם. למה מארצות הברית? מי? איפה זה כתוב? אז זה העוול הגדול. וככה אנחנו מתנהלים. תודה רבה, אדוני.