הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת. חשבתי לעצמי, מלבד שר התקשורת שלנו, שכנראה אין לו טלוויזיה, האם אתם מכירים את הסרט "המופע של טרומן", על האיש שחי בתוך סט צילומים מזויף, בזמן שכל העולם מסתכל עליו? אז יש לי עדכון בשבילכם: ברוכים הבאים לגרסה הישראלית, המופע של באגס באני, רק שבמקום דרמה רומנטית, אנחנו בתוך דרמת מלחמה.

אני מסתכלת כאן על ממשלת ישראל, ואני לא רואה שרים. אני רואה סט צילום מהשורה הראשונה. יש במאי אחד, כל השאר נתינים בצוות ההפקה, כשמטרת-העל ומהות תפקידם לוודא שהפריים של המנהיג יצא נקי, תרתי משמע. אזרחי ישראל, אתם הניצבים שאמורים למחוא כפיים לפי פקודה. בזמן שאנחנו תחת איום קיומי ורצים למקלטים, צוות ההפקה עסוק בלבנות את הסט של העונה הבאה. אסור שתהיה מצלמה שהבמאי לא שולט בה, חס ושלום. אתם חייבים להשתיק את האמת, כדי שאיש לא יוכל לצעוק שהמלך עירום. "נסלייטינג" בשידור חי.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה ואזרחי ישראל, אני עומדת פה היום במרץ 2026, בשעה שמדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה המורכבות ביותר. בחוץ, מעבר לחומות הבניין הזה, מתחולל מבצע שאגת הארי. רגע לפני שעליתי לפה היו אזעקות באילת. מאות אלפי ישראלים, האחים שלנו, הילדים שלנו, נמצאים בחזית, מגויסים למילואים, מגינים על הבית. המשפחות שלהם בעורף מתמודדות עם אזעקות, עם חוסר ודאות, עם מציאות יום-יומית שנשברת שוב ושוב.

אבל כאן, בתוך הבית הזה, נדמה שהזמן עצר מלכת. הממשלה הזו מגישה לנו את הצעת חוק התקציב לשנת 2026, ובכל דף, בכל סעיף, ובכל שורה זועק דבר אחד: הניתוק, פשוט ניתוק מוחלט מהמציאות שבה אזרחי ישראל חיים. אדוני שר האוצר, איך אתה יכול להניח על שולחן הכנסת תקציב של 850 מיליארד שקלים ברוטו, שזה 699 מיליארד שקלים נטו? תקציב הביטחון לשנת 2026 עמד על 142 מיליארד לאחר תוספת של 30 מיליארד שקלים בעקבות מבצע שאגת הארי. המקורי עמד על 112 מיליארד שקלים. איך אפשר לנפח את תקציב משרד ראש הממשלה לכמעט 6 מיליארד שקלים בזמן שהעצמאים שלנו קורסים? איך ייתכן שבזמן שכל יום של לחימה עולה למשק 300 מיליון שקלים, אתם ממשיכים לתקצב משרדים מיותרים שכל תכליתם היא שוחד פוליטי ושימור הקואליציה? התקציב הזה הוא לא מסמך כלכלי, הוא הצהרת אי-אמון בציבור הישראלי. הוא תקציב שאין בו רפורמות, אין בו בשורה ליוקר המחיה, ואין בו שום דאגה ליום שאחרי המלחמה. הוא תקציב של ממשלה שעוקפת את אנשי המקצוע שלה, מזלזלת בנהלים ועוסקת רק בדבר אחד: הישרדות פוליטית.

ובזמן שאתם בונים לעצמכם מבצרים תקציביים, מה קורה לאזרח הפשוט? מה קורה לישראלים שתקועים בחו"ל? בואו נדבר על הכאוס בנתב"ג – זו לא גזרת גורל, זה מחדל ניהולי מהמדרגה הראשונה. אלפי ישראלים, אנשים שיצאו לעבודה, לטיפולים רפואיים, לביקורי משפחה, מצאו את עצמם מופקרים. חברות התעופה מבטלות, אל על פועלת ב-20% מהקיבולת. והממשלה? הממשלה מוציאה הנחיות שרירותיות ומגבילה את מספר הנוסעים ל-100 או 200 בטיסה. שלחתי מכתב דחוף ליושב-ראש ועדת הכלכלה ודרשתי דיון חירום, כי אי-אפשר להשאיר את המשפחות עם הילדים בנמלי תעופה זרים ללא תשובות. אי-אפשר להציע לאנשים טיסות חלופיות בשנת 2027 כפתרון למשבר של מרץ 2026. זו לא הנהגה, זו הפקרות.

ואם לא די בהפקרות הזאת, אתם מנצלים את עשן המלחמה כדי לקדם את חוק הבוררות, חוק מזעזע, אנטי-דמוקרטי, שמטרתו אחת – לפרק את מערכת המשפט האזרחית. בזמן שהציבור עסוק בלחימה, אתם מנסים להעניק סמכויות בוררות לבתי דין רבניים בעניינים אזרחיים. אתם רוצים שסכסוכי עבודה, חוזים והלנת שכר יישפטו לפי דין תורה ולא לפי חוקי מדינת ישראל. אתם רוצים מדינת הלכה, לא מדינה יהודית דמוקרטית ליברלית. אנחנו ביש עתיד לא נרפה מהנושא הזה. המדינה הזו היא מדינת חוק – אחד לכולם. אנחנו לא נאפשר לכם לייצר פה שתי מערכות משפט נפרדות. הניסיון שלכם לקנות שקט קואליציוני במחיר הערכים הדמוקרטיים שלנו הוא חרפה שתירשם בדפי ההיסטוריה.

אותו ניתוק זועק גם מחוק התקשורת שלכם. שר התקשורת קרעי, או כמו שאני קוראת לו "צר התקשורת", לא נח לרגע. גם כשהתותחים יורים, הוא עסוק בשליטה. הוא רוצה להשתלט על מועצת תאגיד השידור, הוא רוצה להשתלט על מועצת הרשות השנייה, הוא רוצה להשתלט על תאגיד השידור הציבורי. הוא רוצה להשתיק את הביקורת, הוא רוצה עיתונות מטעם. כי מנהיגות שלא מסוגלת להתמודד עם האמת, מנסה להשתיק את מי שמספר אותה.

ומה עם עולם התרבות? מה עם האומנים? מה עם העצמאים שרואים את מפעל חייהם יורד לטמיון? מתווה הפיצויים שלכם הוא לעג לרש. איך אמור עצמאי בענף התרבות, שכל פרנסתו תלויה בקהל, לשרוד עם פירורים של 50% או 60% פיצוי? בשביל משרדי ממשלה מיותרים יש מיליארדים, בשביל כספים קואליציוניים יש מיליארדים, אבל בשביל מי שמחזיק את הרוח הישראלית אין?

הציבור הישראלי, אדוני היושב-ראש, הוא ציבור אצילי, הוא נושא בנטל המילואים, הוא נושא בנטל המיסים, הוא מתנדב, הוא נלחם והוא דואג זה לזה. הפער בין הציבור הנפלא הזה לבין הממשלה המנותקת הזו הוא פשוט בלתי נסבל. הנאום הזה הוא לא רק ביקורת, הוא קריאת השכמה. אתם מנהלים את המדינה כאילו אין מלחמה, ומנהלים את המלחמה כאילו אין אזרחים. הגיע הזמן להתעורר, הגיע הזמן שתסתכלו למילואימניקים בעיניים, שתסתכלו לעצמאים בעיניים, שתסתכלו לאזרחים שתקועים בנתב"ג בעיניים.

אנחנו לא נשתוק מול התקציב המעוות הזה. אנחנו לא נשתוק מול החקיקה הדורסנית שלכם. כן, עכשיו, עכשיו, בחסות המלחמה, חזרתם לימי ההפיכה המשטרית. אנחנו נמשיך להיות הקול של ישראל השפויה, העובדת, המשרתת והדמוקרטית. כי לישראל מגיע יותר, מגיעה לה ממשלה שתעבוד בשבילה ולא בשביל עצמה.

אני רוצה לסכם בכמה מילים שאולי ייראו קצת מוכרות: קשה לכם החמוצים. אתם כל הזמן מחמיצים, תוקפים, מקטרים ומקללים. אתם משליכים את יהבכם על מחזור סיפור הצוללות, אבל אתם גם מבינים שגם הסיפור הזה יורד למצולות. הינה השיטה, כשמחנה אחד מביע את דעתו זה חופש הביטוי, כשמחנה אחר מביע את דעתו זה שיסוי. יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה, אין לי שום כבוד לצביעות. מנסים להלך אימים על שלטון החוק, ולזה קוראים שלטון החוק. עמוק בלב, אתם החמוצים יודעים שבבחירות דמוקרטיות אנחנו ננצח. יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה, אין לי שום כבוד לצביעות.

מוכר לך, אדוני ראש הממשלה? פעם גם אמרת בעצמך: ממשלה שמתעסקת בעצמה בזמן שהמדינה בוערת צריכה ללכת הביתה, ועכשיו.

ואני רק רוצה להוסיף מילה. ממש לפני שבאתי לפה צפיתי במהדורת החדשות, וראיתי כתבה שבאמת העלתה לי דמעות בעיניים – על קשישים בחולון, אחד מהם נכה צה"ל, אחרת אישה מבוגרת עם בעיות בריאותיות, היא ובן זוגה, שאין להם איך להגיע למרחב המוגן, כי הם פשוט לא מסוגלים פיזית להגיע למרחב המוגן, שרחוק מהבית, והם פשוט יושבים בבית בזמן האזעקה ומתפללים לטוב. במקום שפה, בכנסת הזאת, בבית הזה, בזה אנחנו נתעסק – אני, השרים, חברי הכנסת, בזה נתעסק: בלדאוג למיגון לקשישים שלנו ולמוגבלים שלנו ולחלשים בחברה – אנחנו עומדים פה בשעה הזאת לדון בחוק בוררות, לתת סמכויות לבתי דין רבניים, במקום לדאוג לאזרחים שלנו למיגון. בעיניי זה אומר הכול, זה תמצית הכול. תודה רבה.