קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו מביאים את חוק הרחבת סמכויות בתי הדין ראשון בסדר-היום ביום שני. ראשון, כדי לוודא שכל החרדים יקבלו את החוק ובתמורה יצביעו כמובן על התקציב. שבוע אחרון למליאת הכנסת; בעיקרון, בכנסת נורמלית ביום רביעי היינו אחרי ניקוי שולחן ובטח אחרי תקציב, אבל הכנסת הזאת שברה את כל הכללים: אנחנו נהיה כאן עד לפני ערב החג, דבר שמעולם לא היה, אבל הבנתי - - -
לא היה, בדקתי, אני גם הרבה יותר שנים ממך פה. תמיד בשבוע האחרון יש ניקוי שולחן, והתקציב בכלל מגיע ב-24. זה היה אמור להיות עוד יומיים. לא משנה, כל הכללים נשברים פה, הכול בסדר, הכול אפשרי, נישאר גם עד ערב חג, למי אכפת, בזה מבחינתי אין בעיה.
אני רוצה לדבר על החוק הזה, שכמו שמאיר ידידי אמר, 20 שנה מחכה, והינה סוף-סוף חלומו הוורוד של גפני מוגשם על ידי מפלגת מחל, עלק מפלגת חירות ליברלית, כבר לא שם בכלל. ועכשיו כולם שואלים אותנו למה אתם מתנגדים: למה אתם מתנגדים? הרי שני הצדדים מסכימים, נכון? עלה פה שמחה רוטמן ואמר, זה חירות, זה חופש לתת לשני צדדים שמסכימים לחתום, אז למה אתם מתנגדים? הרי צריך הסכמה. אז בואו נדבר על הסכמה. כמה פעמים אמרת כן, ולא באמת התכוונת להגיד כן? כמה פעמים אמרת כן לבעלך? כמה פעמים אמרת כן לבוס שלך? לא באמת רצית, אבל לא הייתה ברירה, כי זה יחסי כפייה, ולפעמים גם יחסים של בני זוג. כמה פעמים אני אמרתי כן ובכלל לא רציתי להגיד כן, אבל לא הייתה לי ברירה. לא הייתה לי באמת הסכמה חופשית, כי או שזה היה יחסים בין בני זוג, או שהוא היה הבוס שלי, והרבה פעמים, בטח אצל נשים – וזה מוכח וזה נחקר, נחקר הרבה פעמים – הסכמה היא לא תמיד בחירה חופשית.
והחוק הזה, דבר ראשון – ולפני כולם, ולפני הליברליות, וזה שזו מערכת משפט נוספת – קודם כול יפגע בנשים. עכשיו, אני יודעת שבממשלה הזאת אין קשב לנשים, זה לא מעניין. אין אף חוק, שלוש שנים הממשלה לא הביאה אף חוק למען נשים. כלום. לא עשתה כלום. עזוב, למנות מנכ"ליות – אין את זה; עזוב שהשרות שנמצאות שם לא רלוונטיות בכלל לנשים; הממשלה הזאת והכנסת הזאת לא חוקקו אף חוק למען נשים. והחוק הזה הוא קודם כול יפגע בנשים, כי אישה הרבה פעמים נמצאת במערכת יחסים שבה הרבה פעמים אם היא מביעה הסכמה זה לא תמיד מבחירה. ולא סתם כל ארגוני הנשים נזעקו היום. נזעקו, ובצדק, וכתבו, ודיברו. אבל זה לא יעזור להם, כי הדבר האחרון שמעניין את הכנסת הזאת הוא נשים.
אבל צריך לומר שכשאישה תקבל את המכתב הזה, לבוא לבית הדין הדתי, והרבה פעמים היא רק תרצה להשתחרר ממערכת היחסים הזאת, שהיא לא טובה לה, שהיא קשה לה, שהיא ממדרת אותה, שהיא משפילה אותה. אז היא תסכים, כי אין ברירה. אבל, מה לעשות, בבתי הדין הרבניים אין נשים דיינות. אין. וכשאת לא נמצאת במוקד קבלת החלטות, אז, מה לעשות, הזכויות שלך נפגעות. אז כן, אתה יודע מה? אם היו דיינות, אם היה שם אפילו שוויון – אבל אין. כי הוא נותן את הגט והיא זו שמקבלת, ולכן יש סרבני גט, ולכן יש עגונות. אין שוויון בבית הדין הרבני. אין. אין. אי-אפשר להמציא את זה, כי הוא פשוט לא קיים. אז עכשיו, במקום לצמצם את הסמכויות של בית הדין הרבני, נותנים לו עוד סמכויות. אומרים לה: אוקיי, בנישואים וגירושים את פחות בשוויון, אז עכשיו ניתן לכם בבוררות וניתן לכם בגישור.
ואף אישה פה בקואליציה לא מסוגלת לבוא ולהגיד: החוק הזה יפגע בנשים. לא רק שאנחנו לא מביאים כלום, גם בחוקים שאנחנו מביאים – אנחנו פוגעים. אנחנו פוגעים בהם. כי בסוף, בין נשים לגברים בכל מערכת משפט, בטח בבית הדין הרבני, הנשים נמצאות, מה לעשות, במינוס. וזה המצב. וזה לא ישתנה.
עכשיו, מה שמדהים הוא שנתניהו כל היום עושה ראיונות, ואומר לעם האיראני: אני משחרר אתכם מכבלי הדת, מהפונדמנטליסטים. אבל מה אתה עושה כאן? מה אתה מביא? אתה מביא אותנו לעוד כבלי דת, לעוד פונדמנטליסטיות, לעוד דת. עכשיו, בכל העולם מתרחקים מהדברים האלה – שזה קצת ימי הביניים – אומרים לעצמם: אוקיי, נלך יותר לערכאות אזרחיות.
אני גם רוצה להגיד לך שאין לי ספק, טפו, טפו, אם הבת שלך הייתה מתגרשת – טפו, טפו, טפו, טפו, הינה, אני אומרת לך. סיפרת לי איך אתם גרים ביחד, אני זוכרת שסיפרת לי על הבית שלכם. טפו, טפו, שיחיו חיים טובים – אבל אם זה יקרה, אין לי ספק שאתה, ואל תגיד לי – היית אומר לה: את שומעת? סתם, נקרא לה רוני, אני לא יודעת איך קוראים לה; בואי, אני מעדיף שתלכי לבית משפט אזרחי, לבית משפט לענייני משפחה, כי כנראה שם יהיה לך שוויון. פחות היית לוקח אותה לבית דין רבני שייתן לה את הזכויות שלה. ואתה לא צריך להגיד לי, כי אני יודעת שאתה מקשיב לי, אבל אין לי ספק שרוב הח"כים של הליכוד דווקא, וגם אתם בתקווה חדשה, הייתם מעדיפים בית משפט אזרחי. כי שם יש שוויון, וגבר ואישה שווים, ומה לעשות, זו מערכת יותר דמוקרטית ויותר ליברלית ויותר שקופה, ופחות היית אומר לה: בואי, מאמי, בואי נלך לבית הדין הרבני, הוא ידאג לזכויות שלך. כי זה פשוט לא נכון. הוא לא ידאג לזכויות שלה.
אני רוצה להגיד לך, אני עורכת דין בהכשרה שלי, התמחיתי בדיני משפחה, הלכתי לבתי הדין הרבניים, ואין שם שוויון כמו בבית משפט אזרחי. ואני גם אומרת בעצמי, גם ההסכם שאני עשיתי עם אבא של הבת שלי, הלכתי וחתמתי עליו בבית משפט לענייני משפחה. לא משנה שבית הדין הרבני בכלל לא מקבל את צורת החיים שלי, צריך לומר ביושר, כי מבחינת בית הדין הרבני זה אבא, אימא, ילד, ילדה. אין חד-הוריות, אין, לצורך העניין, מישהי שמחליטה לחיות בהורות משותפת, זה בכלל לא רלוונטי. לכן נשים מראש נמצאות בנקודת חולשה.
עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. אחת, אני באמת ניסיתי כמה שיותר, אני מניחה שאתה מבין אותי – אתם מתחלפים? בסדר, נו. הינה, לימור תבוא, זה גם טוב. אני רוצה להגיד עוד שני דברים אחרונים. החוק הזה מקודם על ידי מרכז יכין, מרכז שאומר בצורה ברורה שהוא רוצה להפוך את ישראל למדינת הלכה. זה לא חדש, הם אומרים את זה. גם סמוטריץ' אמר שזו תחילת הגאולה של מערכת המשפט. אחת ההוכחות שעוד לא נגאלנו היא שהדיון הזה מתקיים בקרקס ולא בבית המדרש. תכלס, למה צריך כנסת? עדיף לעבור ישר לבית המדרש. זאת אומרת, מבחינת מרכז יכין הזה ומבחינת המטרות הברורות שלו – זה כמה שיותר ערכאות דתיות וכמה שיותר ערכאות אזרחיות. ואין לי ספק, אגב, אין לי ספק שאם הייתה לו ההזדמנות הוא היה מחוקק גם חוקים הרבה יותר דרקוניים, אבל איכשהו, איכשהו, במשך שנים זה נבלם.
וממש בשלוש הדקות האחרונות שנותרו לי, אני רוצה לפנות מפה לכל ארגוני הנשים, הנשים ששומעות אותי, לכל הנשים שפנו אליי בימים האחרונים, בעיקר נשים שדואגות – כי רוב הנשים החזקות הרי לא יתפתו ולא ילכו לבית הדין הרבני, הן ילכו לבית משפט לענייני משפחה, דווקא מי שייקחו זה את אותן נשים מוחלשות. אין לי ספק, אין לי ספק שזה אחד החוקים שהממשלה הבאה, שתהיה ממשלה ליברלית, יהודית, דמוקרטית, תבטל. החוק הגרוע הזה. ואני יכולה להבטיח לך שאני יודעת שאת מוטרדת, ובצדק את מוטרדת, כי אין מה לעשות, אין לך שוויון בבית הדין הרבני. אין לך דיינת. אין. זה הכול רק, מה שנקרא, ממלכת הגברים. אני יכולה להבטיח לך שנעשה הכול כדי לבטל את החוק הגרוע הזה. אנחנו גם נישאר פה. נעשה את כל מה שצריך מבחינת האופוזיציה. שיהיה לכם ברור, החוק הזה זה לא תיקון חקיקה. מבחינתי, זה סדק עצום בשלטון החוק. הוא מבדיל בין מערכת משפט דתית למערכת משפט אזרחית.
עכשיו, מילה אחרונה. אני רוצה להגיד, כי אני ראיתי – יש לי דקה וחצי – ראיתי פרסומים ביומיים האחרונים, או בדימונה, לדעתי, מאתמול, שדיברו על ביבי והבבא סאלי. אני חייבת להגיד משהו על העניין הזה של ביבי והבבא סאלי. שלא יהיה ספק, אין שום קשר בין ביבי לבבא סאלי. אין שום קשר, הם לא דומים בכלום. אחד אתאיסט, אוכל שרצים, במקרה הזה – נתניהו, והבבא סאלי היה קדוש כל חייו; אחד כל החיים שלו מפלג ומסית, ואחד כל חייו עסק בחיבורים. לבבא סאלי באו והציעו לו, התורמים הכי גדולים בעולם הציעו לו לבוא ולעזוב את הבית שלו, כי הבית שלו ישן, ובאמת הוא היה מקבל שם את כל עם ישראל, ובאמת, באו התורמים הכי גדולים והציעו לבבא סאלי – אני יודעת, כי, למרות שאני מיש עתיד, לא תאמיני, אני מאוד אהבתי את הבבא סאלי.
כן, אני יודעת, את גם באופן אישי מאמינה לי. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אני גם לא צריכה את זה, כי גדלתי עליו.
בסוף באו והציעו לו התורמים הכי גדולים: בוא, תעבור לבית גדול יותר, שתוכל לקבל את עם ישראל, כי כולם רוצים לבוא. והרי הוא קיבל את כולם – ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים. לא הבחין. זה לא כמו הבן אדם הזה שכל היום רק מסית. והציעו לו לבוא לבית גדול, והוא סירב. הוא נשאר בבית שלו, והמשיך לקבל שם את כל עם ישראל. והעובדה שיש אנשים שמנסים, מעיזים להשוות בכלל – איפה הבבא סאלי – הינה, טוב שנכנסת, לזימי – ואיפה ביבי נתניהו? איפה בן אדם שכל חייו עסק בחיבורים, באהבה – אני מסיימת – בשמחה, בהכלה, ואיפה אדם שכל מה שהוא עושה זה להסית ולפלג ולהיכנס בינינו?
אגב, החוק הזה זו דוגמה מצוינת איך מכניסים טריז באמצע מלחמה עם חוק שלא קשור לשום דבר, והוא רק אצבע בעין לכולם. אז רק מילה אחת – אין שום קשר, אם לא היה ברור, בין הבבא סאלי זצ"ל, שלא יהיה ספק, לבין ביבי נתניהו, שייבדל לחיים ארוכים. תודה.
1,505 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.