קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בניגוד למה שהרבה פעמים קורה בבית הזה, בעיקר בכנסת הנוכחית, שיש תחרות בין מספר לא מבוטל של חברי כנסת – בעיקר בקואליציה, אבל לא רק – מי מגדף יותר, מתבהם יותר ומתלהם יותר, אני רוצה לנצל דווקא את ההזדמנות שחברי כנסת מאוד מסוימים שבולטים ומצטיינים בהתבהמותם – אולי אפילו הייתי אומר: התבהמותם היא אומנותם – לנצל את ההזדמנות שאלה לא נמצאים פה כדי לנצל את הזמן שיש לי כדי לעשות סוג של ניתוח אקדמי.
אלעזר, אני מקווה שתקשיב. זה נוגע למה שגם אמרתי בוועדה בהקשר של הצעת חוק הזאת. מדוע הצעת החוק הזאת כל כך מסוכנת? אני חושב שצריך לראות אותה בתוך הקשר יותר כללי, יותר רחב. וכדי להבין את ההקשר הזה אני רוצה להתייחס למי שנחשב לאחד מהסוציולוגים הגדולים בהיסטוריה, למרות שלדעתי יותר נכון לכנות אותו חוקר תרבות, מקס ובר. מקס ובר אמר שיש שלושה בסיסים שונים של לגיטימיות למשטר או לשלטון. במילים אחרות, נקודת המוצא שלו אומרת: שלטון לא יכול לשרוד רק בכוח הזרוע או בהפחדה מכוח הזרוע. שלטון חייב שתהיה לו לגיטימציה. משטר חייב שתהיה לו לגיטימציה, גם אם לא של 100%, אבל מידה מסוימת של לגיטימציה כדי שהוא יוכל לתפקד. עוצמה בלשונו, כלומר Power, לא, אין בזה די. ואז הוא אומר, יש שלושה בסיסים שונים של לגיטימיות. יש משהו שהוא כינה "לגיטימציה כריזמטית", והכוונה לכך שקבוצת אנשים מקבלת את שלטונו של אדם, וכאן מדובר על אדם, על אישיות, משום שהיא מייחסת לו איזשהן תכונות מיוחדות, מורם מעם. הכריזמה שלו היא זו שבעצם – האישיות או מה שנתפס כאישיות שלו, או מה שמייחסים לו, זה בסיס הציות. רואים את זה במיוחד במשטרים מלוכניים, אם כי לא רק. כמובן שאפשר לראות את זה במשטרים הפשיסטיים, זה מאוד בולט, למיניהם.
הבסיס השני הוא בסיס מסורתי. הבסיס המסורתי מדבר על כך שמקור הסמכות של שלטון כלשהו, זה יכול להיות אדם, למשל כהן דת, או גם מלך – כשנהוג היה, ועדיין נהוג במקומות מסוימים, להעביר את כס המלוכה מהורה לילדו או ילדתו – אבל גם, אם אני אמקד את זה, או אצמצם את זה למסגרת הדתית, אז כאשר מדובר על בסיס מסורתי, זה כאשר קבוצת אנשים מצייתת או מקבלת עליה את הסמכות של גוף מסוים, אדם או מוסד, משום שאותו אדם או מוסד נשענים על מנהגים עתיקים, או מה שלפחות נתפס כמנהגים עתיקים.
הבסיס השלישי הוא בסיס לגלי רציונלי. מה המשמעות של הלגלי הרציונלי? להבדיל ממה שמאפיין את הבסיס הכריזמטי ואת הבסיס המסורתי, כאן מדובר לא על שלטון האדם או המסורת, אלא על שלטון החוק. הציות הוא לא לאדם ספציפי בגלל מישהו, אלא לתקנות, לחוקים. אבל מה שהופך את החוקים האלה לרציונליים זה כמה וכמה דברים. אני אזכיר בקצרה רק שלושה: אחד, זה שהחוקים האלה נתפסים כאמצעים להשגת מטרות חברתיות; הדבר השני הוא שמדובר בכללי משחק, כללי משחק מקובלים, כך שאדם יכול לכלכל את צעדיו ולחשב אותם משום שהוא יכול לצפות את התגובה על בסיס הכללים הקיימים. זה לא גחמה של המנהיג הכריזמטי, שיכול להחליט היום איקס מחר וואי – ראו דוגמה טראמפ – אבל זה גם לא כללי המסורת, שבדרך כלל מפורשים על ידי גורמים שבמידה רבה הם גם שרירותיים; הדבר השלישי, שאולי לענייננו הוא החשוב מכול, זה העניין של חשיבות הדרגים המקצועיים. אומר ובר שהבסיס של משטר או שלטון רציונלי הוא שההחלטות מתקבלות גם על ידי התייעצות עם דרגים מקצועיים, כמו יועצים משפטיים – שכל כך אוהבים להתעמר בהם כאן. וכמובן שאפשר וחשוב להעביר ביקורת, הבעיה היא שכאן רוצים לחסל, לא להעביר ביקורת – ולא רק יועצים משפטיים, מומחים בכלל. למשל מערכת המשפט כולה, ידע מדעי וטכני. הדברים האלה הם חלק משלטון מודרני, ובוודאי ובוודאי דמוקרטי.
ואיפה נכנס החוק שעומד פה, ומדוע הוא כל כך מסוכן? מה שקורה בשנים האחרונות בחברה הישראלית ובמדינת ישראל ובראש ובראשונה בבית הזה – המנוהל ונשלט על ידי ממשלת הטבח, ממשלת הדם, הגזע והזוועות, כפי שאני מכנה אותה דרך קבע – מה שמאפיין את השיח הוא הניסיון לחסל כל שמץ של בסיס לגלי רציונלי. מה שאפיין את המדינה הזאת מיומה הראשון, עם כל הביקורת שיש לי – ויש לי מפה ועד הודעה חדשה – אבל לבסיס הלגלי הרציונלי היה מקום מרכזי, גם אם לא בלעדי, בשיח הפוליטי. גם כשהתקבלו החלטות שאני לא מקבל ולא אוהב בלשון המעטה. הרצון עכשיו זה למחוק לחלוטין את הבסיס הזה, ולבסס את המדינה הזאת כולה על שני הבסיסים האחרים, הכריזמטי והמסורתי.
אני אתחיל דווקא מהכריזמטי. פולחן האישיות לראש הממשלה, הסגידה המטורפת, המופרעת, העיוורת והאיוולת של חלקים שלמים בבית הזה ובחברה בכלל לאותו אדם שכנגדו קופת שרצים – לא רק שהוא עומד למשפט, ונאשם בשלוש עבירות חמורות בספר החוקים; הוא אחראי לטבח שהיה ב-7 באוקטובר ולטבח שבא בעקבותיו; הוא אחראי לפשעי המלחמה בעזה ובגדה המערבית ומעבר; הוא אחראי להפקרת אזרחי המדינה, גם לפני 7 באוקטובר וגם אחרי, ראו מה קורה היום בצפון – ועדיין יש פולחן אישיות מופרע, בבית הזה במיוחד, סביב האיש הזה, סביב הפושע הזה. וגם ביקורת עליו, כל ביקורת עליו, ישר מוגדרת כבגידה, כסטייה, כאנטי-ישראליות, כאילו חזרנו לשלטון האבסולוטי – הוא זה המדינה והמדינה זה הוא. בעידן המודרני בדיוק כך מתאפיינים ופועלים משטרים פשיסטיים, כמו הממשלה שלו. והבסיס הזה, הכריזמטי, הולך ומעכל, אוכל ומחסל כל שריד של בסיס לגלי רציונלי.
אבל יש את הבסיס המסורתי, שהגדרתי אותו קודם. הצעת החוק שעומדת כאן לפנינו היא בדיוק חלק מעוד נדבך בחיסול הבסיס או שרידי הבסיס הלגלי הרציונלי בשם המסורת. כי מה זה בעצם אומר? נאמרו פה דברים נכונים קודם – הפגיעה בנשים, בשוויון המגדרי – אבל לא רק. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, משהו הרבה יותר מסוכן, וזה העברת הבסיס של הלגיטימציה של המשטר מהיותו לגלי רציונלי למסורתי. זה היבט של זה, ומי שמקבל את זה – למעשה, בעצם הבעת התמיכה בהצעת החוק הזאת מביע או כופר דה פקטו בבסיס הלגלי הרציונלי וממילא במשטר הדמוקרטי.
ויש עוד היבט, וזה הטרור היהודי המשתולל יום-יום, שעה-שעה, בגדה המערבית הכבושה, ומעבר, גם בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל גופה. הטרור המפלצתי, הגזעני – שהיטיב לתאר את האנשים שלו ישעיהו ליבוביץ' לפני עשרות שנים – גם הוא, על מה הוא מבוסס? ממי הוא מקבל את הרוח הגבית? בדיוק מאותה ממשלה שסוגדת לפושע הראשי, מעודדת, מממנת, היא משמשת כזרוע המדינית של הפורעים הטרוריסטים בשטחים, הממשלה והקואליציה המופרעת שמסביבה. והבסיס פה הוא גם בסיס מסורתי, משום שמי הם האותות והמופתים של אותם פורעים ונציגיהם פה? "רבנים" שלא ראויים גם לשם הזה, פושעים, חסידי תורת גזע. גם הם רוצים לחסל כל שריד של בסיס לגלי רציונלי בשירות המסורת.
1,016 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.