קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות החטופים היקרות, שנמצאות איתנו כאן, אני מסתכל לכם בעיניים, ואני רוצה לומר לכם: ממשלת ישראל עושה הכול להשבת כל חטופינו הביתה. ברגעים אלה ממש מדינת ישראל מפגינה את כוחה מעבר לים.
אנחנו סמוכים ובטוחים שבעזרת השם – –
– – הלחץ הזה יכשיר את הקרקע להשבת יקירינו הביתה.
אחרי שפרצנו את הדרך והשמדנו את נסראללה, והאויבים שלנו מתחילים להבין שלא כדאי להתעסק עם מדינת ישראל, הגיע הזמן לקבל את שנת תשפ"ה – תהא שנת פדיון השבויים, בעזרת השם.
אני רוצה לומר כאן קודם כול מזמור לתודה: תודה לה' על כל הטוב – אחת מעשר הזכירות שאדם חייב לזכור בכל יום: "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". היינו עם אותו כוח, עם אותה מדינה לפני שנה, ואנחנו עם אותו כוח היום. ההבדל הוא: האם היה לנו הסתר פנים או לא היה לנו הסתר פנים.
תצחק, חבר הכנסת שטרן, מה עם הטייסים? בוא נשמע.
חבר הכנסת שטרן, אני מציע שתמצא, תנסה למצוא ציטוט שלי, בכתב או בעל פה, שאמרתי מילה רעה על הטייסים. בבקשה, אני פה. תמצא.
כתוב שם את המילה טייסים? חבר הכנסת הרצנו. תקריא. תקריא את הציטוט שלי. תקריא אותו, בבקשה.
זה כתוב, למה אתה שואל? למה אתה מניח הנחות?
תגיד לי מה כתבתי. אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – – –
אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – אתה וגם חבר הכנסת שטרן, וגם הבוס שלכם יאיר לפיד, שמהדהד את הפייק – –
– – תקרא, תקריא אתה, אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – תגיד מה כתבתי. מוזכרים שם הטייסים? האם מוזכרים הטייסים בדברים שכתבתי? התשובה היא לא. לא יעזור לכם, ככל שתהדהדו את השקר, ככה הציבור יבין שהטענות היחידות שיש – – –
זה ציטוט שלי? את מקריאה ציטוט שלי? לא. את לא מקריאה ציטוט שלי, את מקריאה מתוך אתר שכותב פייק, שציטט לא נכון את הדברים שלי. תקריאי מתוך ציטוט שלי.
ולא השתנה שום דבר. תקראי הציטוט שלי. הציטוט שלי – – –
לא, את לא מקריאה ציטוט שלי, את עכשיו מקריאה אתר. תחפשי איפה אני אמרתי את זה, ובואי אני אגיד לך מה אני אמרתי, ואני אגיד לכם, ואולי תגלו ליאיר הבוס שלכם, שחוץ מלהסית לא יודע לעשות שום דבר, ולהשתמש גם בעובדות לא נכונות.
כן, אני מדבר. אני כתבתי בציטוט המקורי שלי – –
– – לאלו שאמרו שהם לא יתייצבו להגן על מדינת ישראל בשעת מלחמה – ואני לא הזכרתי מי – אמרתי לסרבנים, לסרבנים. ואכן כתושב עוטף עזה אני אומר לכם שאלו שלא התייצבו באותו 7 באוקטובר – אני הייתי שם, אנחנו היינו שם – אלו שלא התייצבו, אלו שהחליטו לממש את האיום שלהם, ולפגוע בכשירות של מדינת ישראל – – –
אדוני יושב-הראש, אני רוצה לומר כאן: כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לטייסינו הגיבורים, כל הכבוד למערך הטכני המקצועי התומך, כל הכבוד לגופי המודיעין. ובעיקר אני אסיר תודה על הרמת הראש, על תחושת הגאווה הלאומית שכל אלה מסיבים לנו. ואני רוצה לומר – אחרון חביב – תודה לראש ממשלתנו בנימין נתניהו, שמוביל את המערכה הזו מבית שעומד איתן כנגד כל האיומים והלחצים מבית ומחוץ; שעמד בגאווה יהודית ובראש מורם ולימד את אומות העולם את הפרק שהוא כותב בימים אלו בספר דברי הימים של עם ישראל.
הוא למד גם את מה שקראנו בהפטרת השבוע: "וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך". תאמיני לי, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, אני מתבייש. אני מקווה שילדי ישראל לא רואים איך שאמרת בגיחוך את המילים הפטרת השבוע. כן, זאת המורשת שלכם. בורים ועמי הארץ, לא מסוגלים לשמוע פסוק ולא לגחך, בושה וחרפה.
מזל שיש צדיק אחד בסדום שמסוגל לצטט פסוק מישעיהו.
יש לי מילה טובה: שבסוף הוא התיישר למה שראש הממשלה דרש ממנו.
אני רוצה לומר לכם שהתקציב הזה, שאנחנו עומדים לאשר היום, אותו שינוי בתקציב – עמד כאן קודם יאיר, והתחיל לדבר, איך לא, על הדברים שהכי נוח לקבל עליהם טפיחה על הכתף, על השכם, בבייס: אוי אוי אוי, הם ייתנו למעונות. אז אני רוצה לומר לכם קודם כול שהשינויים בתקציב – התקציב כולו בא למילואימניקים, למשפחות המפונים, למשפחות החטופים.
כל התקציב נועד כדי לענות על צורכי המלחמה ועל צורכי החירום.
ואני אפתיע אותך, חבר הכנסת לוי, שכן, יש דברים שאנחנו כנראה מסכימים עליהם. יש הרבה שינויים שצריכים לבוא; יש הרבה דברים שבהם נצטרך לחתוך בבשר החי. כל זה יבוא, ואנחנו עובדים על זה עכשיו בתקציב 2025. כולנו ניתן – – –
חבר הכנסת שטרן, אתם המצאתם את כל סגנון הנורבגי בהמוניהם. אנחנו רק למדנו מהטובים ביותר.
אמרתי "בהמוניהם", אתה לא הקשבת. אמרתי "בהמוניהם", חבר הכנסת לוי.
זה מה שאמרתי – אמרתי שאת השיטה של הנורבגים בהמוניהם הם המציאו, לא את השיטה של הנורבגים בכלל.
אני יכול לומר לכם שבהחלט בתקציב 2025 אנחנו נבצע שינויים רבים והתאמות וכל מה שנדרש כדי לאזן את תקציב המלחמה. גם מה שניצב בפנינו היום זה דברים שהם צורכי הביטחון, צורכי הרווחה של מדינת ישראל בעת הזו. ולכן אין שום סיבה, אני באמת לא רואה סיבה – אתם אומרים שאתם אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה. איך זה שאתם – – –
איך זה שאתם לא אופוזיציה למדינה ומצביעים כנגד תקציב שבא לשרת את המדינה היום?
חבר הכנסת הרצנו, כשאתה שואל על משרדים, מה אתה מציע, בעצם – לפטר את כל העובדים ולשלוח אותם הביתה?
אז יש לך מושג כמה פרומילים זה מתוך תקציב המדינה, אותו איחוד?
אז אתה טועה בגדול. כדאי שתעשה שיעורי בית.
אני נגד, כי הכספים הקואליציוניים, כל מה שהם נותנים לכם זה רק את היכולת לנגח את אותן אוכלוסיות שמגיע להן הכסף הזה בזכות ולא בחסד – – –
החינוך המוכר שאינו רשמי, מעונות היום, אופק חדש למוכר שאינו רשמי.
כל מה שיש היום בכספים קואליציוניים זה רק כי החברים שלכם באגף התקציבים מעדיפים להשאיר את זה כאיזשהו מודל שתוכלו להמשיך לנגח איתו. אני בהחלט מקווה ששר האוצר, בפעם הזו את כל הכספים הקואליציוניים יבטל, ואת כל מה שנדרש יכניס לבסיס התקציב.
לא. אני מתלבט מה לומר לכם. תראו, אנחנו נמצאים ערב ראש השנה. ערב ראש השנה הוא בדרך כלל גם זמן של חשבון נפש אבל גם של איחולים וברכות. אני חושב שהשנה הזו, כשראינו את אותו פער שיכול להיות בין 7 באוקטובר לבין מה שאנחנו רואים בימים ובחודשים האחרונים, אנחנו יכולים לומר שהמילים "תכלה שנה וקללותיה" – אפשר לצקת לתוכן תוכן כזה שמעולם לא חלמנו. כל הכאב, כל הסבל, כל הקורבנות של לוחמינו הגיבורים שחירפו את נפשם למען עם ישראל, כל מה שראינו בשנה האחרונה – אנחנו יכולים לצקת תוכן מאוד מאוד עמוק ומשמעותי לתוך המילים האלה של "תכלה שנה וקללותיה".
אני רוצה לשתף אתכם. לפני שבועיים הייתי בגן של הבת שלי הלני, גן חובה. הגננת ביקשה ממני לבוא לתקוע להם בשופר ולהסביר להם קצת על השופר. הגעתי לגן לפני שבועיים ביום שישי.
לגן של הילדה שלי במושב. באתי עם שופר. אני תוקע בשופר בראש השנה, וביקשו שאני אבוא ואעשה את זה לילדים בגן. שאלתי את הילדים למה תוקעים בשופר. היו כל מיני תשובות. חלק מהילדים אמרו – – –
בני חמש, חמש עד שש. חלק אמרו: זה בשביל לזכור את עקדת יצחק, את האיל שאברהם אבינו הקריב. אמרתי להם: נכון, זאת הסיבה שתוקעים בשופר של איל, אבל למה תוקעים בכלל בשופר? מה המטרה של השופר? אתה יודע, חבר הכנסת כץ?
כנראה. שאלתי אותם: למה תוקעים בשופר? היו הרבה תשובות. הייתה תשובה: כי ככה כתוב. עושים מה שכתוב. האמת היא שגם הגמרא אומרת: למה תוקעים בשופר? כדי לקיים את המצווה. הקדוש ברוך אמר: תקעו בחודש שופר. אבל התשובה שהכי שבתה את ליבי מהתשובות של הילדים בגן הייתה התשובה הבאה, והיא תשובה שבעיניי יש לה הרבה מאוד משמעות בשנה הזאת, אחרי השנה הזו. התשובה הייתה: כי הקול של השופר הוא כמו בכי. הוא נשמע כמו בכי. פיתחנו את הדברים, והבנו שהשופר הוא כמו בכי של תינוק. כמו שתינוק בן שנה, כשהוא בוכה, הוא לא מדבר, האימא שלו יודעת למה הוא בוכה – הוא רעב, צמא, רוצה להתקלח, רוצה לישון. האימא מבינה גם בלי מילים. גם אנחנו, כשאנחנו עומדים בראש השנה ומתפללים על השנה החדשה, מבקשים "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא, אנחנו לא תמיד יודעים איך להתנסח. יכול להיות שאנחנו לא אומרים את הבקשות שלנו מספיק טוב. תשמע את הקול הזה של השופר, וזה הלב שלנו שאנחנו מעלים אליך. זה הבכי שלנו שאנחנו רוצים שתבין אותו גם ללא מילים. וזה השופר בשנה הזאת. כשאנחנו נשמע את הקול הזה – ויש לזה גם אסמכתה, אגב, שהשופר מזכיר קול של בכי. הרי למה אנחנו תוקעים כמה סוגים של תקיעות? יש תשר"ת, תש"ת ותר"ת – יש שברים-תרועה, רק שברים ורק תרועה באמצע. הסיבה היא – – –
חברת הכנסת הרכבי, הסיבה היא שחכמים נחלקו: מה הייתה יבבה? כתוב: "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב". כשיעל הרגה את סיסרא, חיסלה אותו, אז אימא של סיסרא עמדה – בעד החלון נשקפה ותייבב, היא בכתה. אגב, אלה שמלינים על כך שאנחנו שמחים שחיסלנו את נסראללה, כל מיני יפי נפש כאלה, הם כאלה שלא מבינים מהו מוסר אלוקי. מי שמנסה להמציא את המוסר בעצמו יכול להעביר ביקורת על כך שאנשים שמחים על אובדן של רשעים. אבל אנחנו יודעים: "באבד רשעים רנה". זה המוסר האלוקי שלנו. כשרשע מחוסל אנחנו צריכים לשמוח. יש כאלה שלא מבינים. ראיתי את אחת ממנהיגות האנרכיה שאומרת: איך אנחנו שמחים? הרי כתוב "בנפול אויבך, אל תשמח", למישהו יש תשובה על השאלה שלה?
עד שיהיו כאן כולם, לא נעים לך לשמוע?
רגע, תכף, רגע, נגיע גם לזה. היא שואלת: איך אתם שמחים כשנסראללה חוסל? הרי כתוב "בנפול אויבך אל תשמח". איך אתה שמח, חבר הכנסת גנץ? תן חיוך.
התשובה היא – הגמרא שואלת את השאלה הזו: במסכת מגילה כתוב שהמן בא למרדכי. כשאחשוורוש שלח אותו, אמר לו: "ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דיברת". אז המן בא למרדכי ואמר לו: בוא נוביל אותך במצוות המלך – אחרי שהוא כמעט קיבל את האישור מאחשוורוש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. המן בא כולו אבל וחפוי ראש למרדכי. הוא בא לו עם הסוס, לקח אותו להסתפר, לקח אותו להחליף בגדים ואמר לו: המלך ציווה עליי להוביל אותך עם הסוס ברחוב העיר, תעלה על הסוס. מרדכי אמר להמן: אני צם שלושה ימים כדי לבטל את הגזרה להשמיד את היהודים, אני חלש מדי, קשה לי לעלות על הסוס; תתכופף, תעמוד על ארבע, ואני אטפס עליך כמו מדרגה. אז להמן לא הייתה ברירה – המלך אמר לו להוביל את מרדכי ככה. מרדכי עלה על המן, והמדרש אומר שהוא לא רק עלה עליו – כשהוא עלה, הוא נתן לו בעיטה בגב, נתן לו בעיטה ועלה. אז אמר לו המן: איך אתה עושה דבר כזה? אתה שמח לאידי, אתה נותן לי בעיטה. הרי כתוב "בנפול אויבך, אל תשמח". אמר לו מרדכי: זה נאמר על מי שהוא מבני בריתנו, על מישהו מבני העם שלנו, עליו נאמר: "בנפול אויבך, אל תשמח", אבל עליכם נאמר: "ואתה על במותימו תדרֹך" – כשהוא נפל בפניך, תן לו עוד מכה, דרוך עליו. "באבד רשעים רנה". זאת התשובה לאלה שחושבים ומנסים לומר: איך אתם שמחים? אנחנו, יש לנו מוסר אלוקי: "באבד רשעים רנה".
אני חוזר לסיפור עם השופר ועם אם סיסרא.
אני אסביר לך מה קורה: כנראה שיש כאלה שהחליטו לגלות אחריות לאומית.
יש כאלה שהחליטו לגלות אחריות לאומית ולהיכנס לממשלה כאשר מדינת ישראל נמצאת בשעת מלחמה.
למה? אני מבין שקשה לך, חברת הכנסת בן ארי, להבין את המושג אחדות. אני מבין שזה קשה לך. אני מבין.
תראי, חבר הכנסת גנץ וחבר הכנסת איזנקוט הבינו בתחילת המלחמה את המושג הזה, נכנסו, אבל לא הסתדרו בפנים. עשו קצת, בואו נגיד שהתועלת לא הייתה כל כך גדולה, אז הם החליטו לפרוש.
תראי, מאז שהם עזבו, חברת הכנסת בן ארי, מאז שהם עזבו – ואני לא מקשר בין הדברים – –
– – אבל אלה העובדות – אנחנו נלחמים באופן נחוש, אין מעצורים בקבינט המלחמה: נסראללה חוסל, דף חוסל, כל אויבינו ושונאינו מחוסלים, כוח ההרתעה של מדינת ישראל חזר, והחטופים יחזרו ככה הביתה.
ככה הם יחזרו – לא ברפיסות, לא בכניעה, לא במתן מתנה לסנוואר כאשר הוא רוצח לנו שישה חטופים, השם ייקום דמם.
אז יש כאלה שמגלים אחריות לאומית ונכנסים – – –
נכנסו כדי להראות לאויבים שלנו שאנחנו בשעה הזאת של המלחמה מאוחדים.
יש, יש קומץ קטן שהולך ויורד בסקרים בגלל הלעומתיות שלו.
בגלל זה שהוא יוצא ורק מתנגד למהלכים של מדינת ישראל במלחמה. יש כאלה שלא מבינים את המושג הזה של להתעלות לגודל השעה.
אבל יש כאלה שכן. אני מקווה שגם אחרים עוד ייכנסו – –
– – יטו שכם ויראו לאויב שלנו שבשעת מלחמה אף אחד לא מתעסק איתנו, שאנחנו עומדים אחד ליד השני. כמו שקראנו גם בפרשה – רצית פרשת שבוע, חברת הכנסת בן ארי.
קראנו: "אתם ניצבים היום כֻּלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושֹׁטריכם כל איש ישראל" – זה מה שמצופה ממנהיגי העם, מנבחרי הציבור, לעשות בשעת מלחמה.
למרות שעצרת אותי כבר פעם שלישית, חברת הכנסת בן ארי, אני אחזור למדרש. המדרש אומר שאם סיסרא – – –
דיברתי על התקציב. יש לך עוד שאלה? שר האוצר מטפל בתקציב 2025.
"בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בֹּשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו." מה ענו לנו השרות שלה? "חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה". הן ניסו להתנחם: הלוא ימצאו, יחלקו שלל – הם ניצחו בקרב, הם מתעכבים כי הם מחלקים ביניהם את השלל.
חברת הכנסת הרכבי, קשה לך לשמוע קצת מדרשים. גם הפטרת השבוע – הגחכת אותה, גם קצת דברים על ראש השנה ועל תקיעת שופר – את מנסה לעצור אותי. זה מזכיר לי סיפור, אבל אני לא אספר אותו עכשיו.
אז אם סיסרא, היא ייבבה, ושירת דבורה מסתיימת במילים: "כן יאבדו כל אויבך ה' ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרתו ותשקֹט הארץ ארבעים שנה". לקחו את הבכי של אם סיסרא, את היבבה שלה, ואמרו: היבבה של סיסרא זאת היבבה שאנחנו רוצים לשמוע בשופר. אנחנו רוצים לשמוע את היבבה שלה. עכשיו, השאלה איך היא בכתה – היא בכתה כמו שברים, טו-טו-טו, או שהיא בכתה בבכי מהיר, כמו מישהו שמתנשף טו-או-טו, ככה, בנשימות קצרות? מכיוון שהתלבטו איך הייתה היבבה של אם סיסרא, אמרו: נעשה את הכול – נעשה שברים, נעשה תרועה ונעשה שברים ותרועה ביחד. לכן יש לנו בראש השנה את כל הדברים. אבל מכל מקום, השופר במקור שלו – מאיפה למדו איך לתקוע? זה בא מבכי.
וזאת בדיוק התשובה שענו לי הילדים בגן, ואמרו לי: השופר בא כמו תינוק, השופר הוא תפילה של תינוק. כמו שתינוק בוכה ומבינים אותו, למרות שהוא לא מדבר ובלי מילים, גם השופר, כשאנחנו תוקעים בראש השנה, אנחנו מעלים את כל המשאלות שלנו, את כל המאוויים שלנו לקדוש ברוך הוא דרך תקיעת השופר, ומבקשים ממנו שתחל שנה וברכותיה. די עם הצרות, די עם הכאב, די עם השכול. אנחנו רוצים שנה מבורכת, שנה שמחה יותר, שנה שבה יחזרו לוחמינו הגיבורים, עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, שנה של פדיון השבויים שתהיה תשפ"ה, וזה הסימן שאנחנו עושים עם השופר.
עכשיו, חברת הכנסת הרכבי, את יכולה לשאול שאלה.
אני יכול לומר לך שמשרד הביטחון – – –
לא, אבל אני לא – את יודעת, אני לא בחקירה.
אני יכול לומר לך שמשרד הביטחון לא מוגבל בתקציב. כל תקציב שמשרד הביטחון מבקש – לא מוגבל בתקציב.
בבקשה, היושב-ראש, אתה יכול להשיב.
למה זה לא קשור? מה את רוצה שניתן למשרד הביטחון? יבוא לכאן, אולי פעם אחת יכבד אותנו השר גלנט – – –
את יודעת מה? העובדה שהשר גלנט לא מגיע לישיבת הממשלה – כנראה שהוא מסודר, הוא מקבל את כל מה שצריך למשרד הביטחון.
המפונים – רגע, את לא רוצה שהמפונים יקבלו?
אבל לא הבנתי מה, איך השאלה הזאת – למה השאלה והתשובה חשובים לציבור? אם היית אומרת לי – –
– – שמשרד הביטחון, חסר לו כסף בשביל להביא תחמושת, בשביל לגייס כוח אדם, בשביל לטפל בעורף, הייתי אומר לך: השאלה שלך חשובה, בואי נדון בה. אבל את שואלת הרי שאלה מקנטרת.
כמה יש בתוך התקציב שנותנים למפונים, תקציב למשרד – למה זה מעניין? משרד הביטחון מקבל את כל מה שהוא רוצה. השאלה שלך לא חשובה, מצטער, חברת הכנסת הרכבי.
חברת הכנסת גוטליב, אני חושב שהם שמעו, הם אולי לא רצו להבין. זה כמו שאת תראי, אחרי הנאום הזה – חברת הכנסת גוטליב, את תראי שאחרי הנאום הזה, אחרי שהסברתי והוכחתי להם באותות ומופתים שהשקר שהם מהדהדים, הם והיושב-ראש שלהם, כבר תקופה ארוכה, לא נכון, שמדובר בציטוט לא מדויק שהוציאו ממני, זה לא יעזור. הם יצאו מהאולם הזה וימשיכו להגיד: קרעי שלח את הטייסים לעזאזל. חבר הכנסת לוי ימשיך – – –
הינה, את רואה? אפילו עוד לא יצאנו מהמליאה, והם ממשיכים לומר את זה.
לא, אני התכוונתי למי שקרא ואמר: כשתפרוץ מלחמה, כשיתקפו את מדינת ישראל, אנחנו לא נהיה שם להגן עליה, אחד כמו רון שרף.
את יודעת, בואי ניתן לך עוד פסוק, חברת הכנסת הרכבי. את דורשת את זה. כשאת באה לדבר על בני הישיבות – בוודאי אלו שלא לומדים, שאין תורתם אומנותם, צריכים להיות הראשונים לעבור חלוצים לפני אחיהם למלחמה. אבל לפני שאת מדברת, כדאי שתכירי גם את המורשת שלנו. המסורת שלנו אומרת: "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". מה אומר המדרש? עמדות היו רגלינו במלחמה בזכות שעריך ירושלים שעוסקים בתורה. עם ישראל הוא לא עם ככל העמים, יש גם ללימוד התורה משמעות. ואם תשאלי גם לוחמים רבים שנמצאים בקרב, הם שמחים מאוד שבשעה שהם מחרפים את נפשם בקרב, יושבים כאלה שמגינים בכוח התורה שלהם על עם ישראל.
ואני אתן לך עוד פסוק, כדאי שתרשמי, שיהיה לך לפעם הבאה. כתוב גם – מסופר על חזקיה מלך יהודה. חזקיה מלך יהודה, כתוב שבדורו לא היה תינוק ותינוקת שלא ידעו את המסכתות הכי קשות בש"ס בעל פה. הוא תקע חרב בבית המדרש ואמר: מי שלא יושב ולומד תורה, ייהרג. זה היה לימוד תורה בצורה חד-משמעית. כולם ידעו, כולם היו תלמידי חכמים בדור שלו. כשבא סנחריב וכיתר את ירושלים במצור, כולם, הוא קם בבוקר, וראו שכולם נפלו מתים, בא מלאך השם והרג את כולם. ועל זה המדרש אומר שהנביא אומר: "וחֻבל עֹל מפני שָׁמֶן". מה הכוונה ו"חבל על מפני שמן"? חבל עולו של סנחריב – נשבר העול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות.
אז נכון, אנחנו צריכים להילחם, המדינה שלנו דורשת מאיתנו הקרבה, דורשת מאיתנו צבא, עם עוצמה, כמו שאנחנו רואים בימים האלה. מי שאין תורתם אומנתם חייבים להתגייס, ויש רבים כאלה. איפה הם? זאת שאלה לדיון ארוך.
תשובה אחת היא – ואני מכיר, יודע תשובה אחת כזאת – שיש אלפים כאלה שהצבא לא מגייס אותם, עוד לא נותן להם את התשתית, הוא לא מסוגל. גם הצבא אומר בעצמו בתשובה לבג"ץ: אני לא מסוגל יותר מ-3,000 בשנה הקרובה. יש 10,000 כאלה לפחות שלא לומדים היום, והרבנים ונציגי הציבור החרדי אומרים: תגייסו אותם. הצבא לא מגייס אותם. אז לא, אין, זה לא שחור או לבן, ולא כדאי לבוא ולהיטפל לציבור מאוד יקר, שאכפת לו מהמדינה הזו, שנלחם ואוהב את המדינה הזו. גם אני הייתי, שירתי בנח"ל החרדי, ועוד רבים כמוני מהחרדים שירתו בנח"ל החרדי. אז יש הרבה תיקון לעשות, יש הרבה דברים שצריך לעשות, אבל לא בשנאה, לא בהסתה, לא בלעג. זה – לא.
מה, את רוצה, לזכר הימים הטובים, לבוא לעמוד לידי, נדבר ביחד?
הוא לא נמצא כי התקציב שמובא היום הוא תקציב שהוא מובן מאליו.
מה זה זה? ערמה של הסתייגויות שאתם הגשתם כדי – – –
מה זה מאות מיליונים? מפונים, מילואימניקים, ביטחון, זה מה שיש בשינויים האלה. זה הדבר היחיד שיש בשינויים האלה.
אני אמרתי, גם בתקציב הקודם, ואני אומר גם עכשיו: לא צריכים להיות כספים קואליציוניים בכלל, אפילו לא שקל אחד. אמרתי את זה בישיבת הממשלה, ואני אפתיע אותך, שר האוצר אמר את זה בישיבת הממשלה. הוא אמר שהוא ייאבק שבתקציב הנוכחי לא יהיו כספים קואליציוניים.
אני מאוד מקווה שפקידי האוצר יאפשרו לנו לעשות את זה. כי מי שמאלץ אותנו כבר תקופה ארוכה, כבר כמה שנים, להשאיר חלק מהדברים בכספים קואליציוניים, זה לא אנחנו. אנחנו רוצים שהכול ייכנס לבסיס התקציב. פקידי האוצר מערימים הרבה מאוד קשיים בתהליך הזה של לעבור מדבר שהוא חד-פעמי, להכניס את העדיפויות שהמדינה רואה, את סדר העדיפויות, לבסיס התקציב. ככה זה צריך להיות.
אני רוצה שוב להזכיר את האירוע הפוליטי שקורה עכשיו, בשעות האלה, כשחלקים מתוך הקואליציה, מתוך האופוזיציה, מחליטים להטות שכם, מבינים את גודל השעה, מבינים שמדינת ישראל נמצאת בשעת מלחמה ואומרים: יש לנו מחלוקות פוליטיות, אבל בשעת מלחמה, אנחנו כתף אל כתף. אני בטוח למשל שחבר הכנסת עידן רול היה שמח מאוד להטות שכם ביחד עם הפעולות של הממשלה ושל מדינת ישראל בתקופה הזו. אני מכיר את המחלוקות העמוקות שיש לו עם יושב-ראש יש עתיד, ועם ככה שהוא חושב שבשעת מלחמה צריך לתת כוח, צריך לגבות את לוחמינו הגיבורים, את מדינת ישראל, שנמצאת במלחמה, ולא כל הזמן – – –
לא, אתם לא מגבים. בוודאי. כשאתם מנסים להפיל ממשלה ולצאת נגד ראש הממשלה בזמן מלחמה, אתם בוודאי לא מגבים את הלוחמים.
הרי מי ישמח יותר מכולם כשהממשלה הזו תיפול, חוץ מהקפלניסטים? מי ישמח כשהממשלה הזו תיפול? האויבים שלנו, כולם ישמחו. האויבים שלנו, כולם ישמחו. רגע, חברת הכנסת ביטון, את חושבת שאם תצליחו להפיל את הממשלה, חלילה – ואני אומר לך, תסתכלי לי בעיניים: לא יקרה. הממשלה הזאת תעמוד מול האתגרים שניצבים בפניה ותמלא את ימיה. יש לכם עוד שנתיים טובות להמשיך – –
– – ולהיות בצומת הדרכים הזה: האם לתת גיבוי למדינת ישראל במלחמה או לתקוף, ולהסית ולהמשיך להידרדר במנדטים עד כדי אסימפטוטה מעבר לאחוז החסימה.
אני לא מצליח להבין גם את מושכלות היסוד שדפי המסרים שלכם עובדים לפיהן. הרי אתם רואים שהמסרים האלה לא טובים לכם. תראו, תראו מה קרה לגנץ ואיזנקוט וחילי טרופר – רק פרשו מהממשלה, ביטלו את האחדות שניסו לפחות למראית עין להראות, והתחילו להידרדר. כי העם רוצה לראות את נבחרי הציבור שלו מאוחדים בשעת מלחמה. ואתם רואים – אבל הם לא יורדים עד כדי כך – ואתם רואים – – –
איפה זה לא בא, איפה זה לא בא. אבל תראי, חברת הכנסת ביטון, את ממשיכה עם אותו דף מסרים שמוביל אתכם, מדרדר אתכם לתהום, מוביל אתכם לעברי פי פחת. אני אגיד לך את האמת, במערכת בחירות, יאיר לפיד כמועמד – בעיניי זה הדבר הכי טוב. קל לצאת נגדו, קל להראות את ה"מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" בינו לבין ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. זה טוב לנו שיאיר לפיד יהיה המועמד של המחנה השני, זה שמיים וארץ. ולכן חבל לי שיאיר לפיד יורד כבר מתחת לדו-ספרתי. חבל. תשפרו את דפי המסרים שלכם, תתחילו לדבר – רק אתמול, בימים האחרונים קיבלתם תשעה מנדטים בסקר, בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות.
בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות. בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות. חברת הכנסת בן ארי, אני מניח – אני מציע לך באמת לשקול, את הרי קרובה ליאיר. את מנסה כל הזמן לעשות דברים שירצו את המנהיג.
אז אולי תיתני לו פעם אחת טיפ – –
– – תגידי לו: יאיר, אנחנו מידרדרים בסקרים.
חבל. לא, אבל מה, אבל ניתן תמונת ניצחון לסנוואר?
נעצור את המלחמה באמצע? נפגע בביטחון המדינה? זה מה שאת רוצה?
יש הבדל בין ממונה לבין נבחר ציבור.
בטח, ערוץ צפון קוריאה עד כדי כך – –
– – שהבוס שלך ניסה לסגור אותו. ממש חופש הביטוי.
ממש דמוקרטיה. תראי מה ההבדל ביני לבינכם.
תראי מה ההבדל בין מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו לבין מי שעושה דמוקרטיה.
תראי מה ההבדל. מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו מנסה לדקור את הדמוקרטיה עם חרב פיפיות בידו. זה מה שאתם עושים – צועקים: דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה – אבל היא טובה לכם עד שמישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם. זאת הדמוקרטיה. דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, אבל הסכם כניעה עם החיזבאללה, בניגוד לרצון העם, בניגוד לרצון הכנסת, בניגוד לנבחרי הציבור. אז זה ההבדל. אני, כשאני מדבר על דמוקרטיה, אני גם מביא חוק שידורים שיבוא לכאן אחרי הפגרה, שיפסיק את התערבות, את היכולת בכלל של המדינה, של בג"ץ, של מאן דהוא, להתערב בתוכן השידורים של כל ערוץ מכל מין ומכל סוג.
חבר הכנסת קריב, השופר הזה, מאיזו קרן הוא היה עשוי, מאיל? גם אתם עושים מאיל? התורה שלכם דומה קצת? העתקתם אותה – – –
הינה, תראה, חבר הכנסת קריב, אתה לא יודע שבראש השנה לא מכים על החזה.
ראש השנה זה יום חג. בראש השנה – – –
ראש השנה זה יום טוב. הגמרא אומרת שבראש השנה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים – – – כי חדוות ה' היא מָעֻזכם". ראש השנה זה יום חג. לא בוכים בראש השנה, לא מתוודים בראש השנה. אנחנו ניצבים לפני השם. אנחנו מצד אחד יודעים – –
– – שזה יום הדין ומצד שני בטוחים – ומצד שני, ומצד שני בטוחים שהקדוש ברוך הוא ידון אותנו לשנה טובה ומבורכת. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
תמשכו את כל ההסתייגויות ואני יורד, חבר'ה.
נכון? איפה יושב-ראש הקואליציה? אופיר, אם הם מושכים את כל ההסתייגויות, אני יורד. יש לכם הבטחה מיושב-ראש הקואליציה. איפה מירב?
תמשכו את כל ההסתייגויות, ואני יורד. אם לא, תמשיכו ליהנות.
תמשכו את כל ההסתייגויות – אני יורד.
לא נורא, אנחנו תכננו גם ככה ללכת לסליחות, בעזרת השם, בחצות, בכותל, אז יש לנו זמן, בלי נדר.
מירב, את יכולה לעצור אותי, תמשכי את ההסתייגויות, ואני יורד. מירב, מיקי רוצה שתמשכי.
איזה מין משא ומתן את רוצה? את רוצה רק לשאת ולשאת, את לא רוצה לתת כלום.
הבוס שלך רוצה רק לתת ולתת – את רוצה רק לשאת ולשאת.
תעשו קומבינציה ביניכם, שהוא ילמד לשאת ולתת וגם את תלמדי לשאת ולתת.
דווקא אתמול ראיתי ערוץ אחד, אולי זה הערוץ שאת מדברת אליו, היחיד, ערוץ יהודי גאה, היחיד ששם סטריפ מעל השידורים שלו: טוב להודות להשם. זה המנהיג שאנחנו מודים לו.
ערוץ 14, הוא היחיד ששם: טוב להודות להשם.
הוא היחיד ששם: טוב להודות להשם.
מה ציפית, שהם יחללו שבת כדי שאתם תוכלו פחות לעקם את האף? הרי אתם תעקמו את האף בכל מקרה.
אני רוצה לאחל לכל בית ישראל שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תודה רבה.
4,153 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.