קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, הלילה נזרקו שני רימונים לעבר ביתו של ראש עיריית טייבה יחיא חאג' יחיא. בנס לא נגרמו נזקים. לפני כמה ימים נזרק רימון לביתו של עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש עיריית טייבה. מה זה הדבר הזה של החופש והקלות הבלתי-נסבלת לזרוק רימונים על נבחרי ציבורי ועל אזרחים רגילים? הפשע משתולל, הנשק בכל מקום, אבל ניסיונות ההפחדה והפגיעה בנבחרי ציבור – במקרה הזה ראש העיר טייבה וסגנו – כפי שהיה עם ראשי רשויות נוספים, הם עוד חצייה של קו אדום לאחרונה. עוד חצייה. אני מקווה שהמשטרה, שלא מצליחה למנוע פשעים כאלה, תצליח לפחות לטפל בנושא הזה, ולהגיע לפושעים. אני שוחחתי הבוקר עם שר הפנים ארבל בנושא הזה, ואני יודע שהוא שוחח עם ראש עיריית טייבה. שוחחתי גם עם עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש העיר. חייבים לאפשר סביבה נורמלית, בטוחה, לנבחרי הציבור, במיוחד בשלטון המקומי המאוים, כדי שיוכלו לתת את השירותים לציבור, לכלל הציבור.
אפרופו פשיעה, עקומת הפשיעה כל הזמן עולה. זה קשור בתקציב שבגללו אנחנו נמצאים כאן. האם זה נמצא בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל, ראש ממשלת ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר, שר האוצר? לא כך מראות התוצאות בשטח. פשע רודף פשע רודף פשע, רצח רודף רצח, והרציחות מתחילות להיות מכוערות יותר, אכזריות יותר, קשות יותר, כי ארגוני הפשיעה משתוללים ומרגישים חופשי מול ממשלה נכשלת מרצון.
כחבר ועדת הכספים, מכובדי היושב-ראש, דנו בסעיפי התקציב. בתקציב הזה אתה רואה מדיניות כושלת של השר. גירעון שהגיע ל-8.4% ותוכנית של הקפאת קצבאות, העלאת מיסים, הקפאת שכר ציבורי, ובנוסף, קיצוצים לציבור הערבי, שהוא הציבור הכי נזקק לעזרה במדינה – 15% בתוכניות שהממשלה אישרה, כלומר בתוכנית 550, שהיא המשך של תוכנית 922, שהייתה בממשלה של נתניהו כאשר הייתה הרשימה המשותפת.
היינו באופוזיציה, בהחלט. והם באו בדברים איתנו.
השאלה: מה יכול להביא שר אוצר לקבל החלטות כאלה לגבי ילדים ערבים, מערכת חינוך ערבית, משרדי רווחה ברשויות הערביות, נשים ערביות, פועלים ערבים, נהגים ערבים? כל רובדי האוכלוסייה – כאשר בישיבת הממשלה ההיא אפילו נתניהו אמר: לא לקיצוץ. אמר. מס שפתיים.
שר הפנים מתנגד בתוקף לקיצוץ הזה, יושב-ראש ועדת הכספים גפני מתנגד, ואנשי מקצוע מתנגדים. בזמנו אמיר לוי, ראש אגף תקציבים, אמר שתמיכה כלכלית בחברה הערבית תביא לשגשוג, והיא win-win לכלכלה הכוללת. win-win, כולם מרוויחים, גם בעל עסק קטן בחברה הערבית, גם השוק, גם שני הורים עובדים, אחד עובד, שניים עובדים. אבל בתחבורה יש קיצוץ, בחינוך יש קיצוץ, משרד הפנים – יש קיצוץ; תקציבי פיתוח – קיצוץ; מענקי איזון – קיצוץ. והפשיעה ממשיכה להשתולל. ואז בוועדת הכספים, מעבירים מאות מיליונים להתנחלויות. ואז אומרים לנו, כמו שאמרת: אתם אל תדברו על התנחלויות ועל העניין הפלסטיני ועל הכיבוש, למרות שאתם קושרים. אנחנו אמרנו כל הזמן שזה שזור ביחד, אחד משפיע על השני. הכיבוש המתמשך, לא רק שהוא עבירה על החוק הבין-לאומי ופשע מלחמה וכדומה, הוא משפיע לא רק על מי שנמצא תחת כיבוש, אלא על כלל האזרחים כאן, על הכלכלה. המתנחלים מקבלים מאות מיליונים ומיליארדים וחלקים אחרים של החברה בישראל לא מקבלים, ומקצצים לנו בתקציבים.
אבל הם לא מקצצים למשל לערים שתומכות באופוזיציה, הם לא אומרים לתל אביב: היות שלא תמכת בממשלה, אנחנו מקצצים לכם בחינוך. את זה לא יגידו, למה? כי בתל אביב גרים יהודים. אבל יכולים לקצץ לערבים מסיבות דומות.
לא, אני התכוונתי לתל אביב, לא ליפו. בירוחם – –
תודה רבה. אתה בדרך כלל עושה את זה.
הנקודה השנייה – אני רוצה לדבר על הדז'ה וו. לפני 32 שנה עיתון חדשות פרסם כותרת: מוסאווי חוסל – –
– – תם עידן הסכסוך עם חיזבאללה. כותרת. כך גם אמרו כל דוברי הממשלה. אחרי מוסאווי הגיע סייד שייח' חסן נסראללה, והוא היה יותר רדיקלי ממוסאווי. כיום מדברים על האשם ספי א-דין, שיבוא במקומו, והוא יותר רדיקלי מחסן נסראללה. רא'אד אל-כרמי בטולכרם חוסל ואז פרצה האינתיפאדה.
חודשה האינתיפאדה השנייה. אחמד ג'עברי הוביל בסופו של דבר ליחיא סנוואר. והשמות רבים. אין ספק שמדינת ישראל מצטיינת בחיסולים. היא יודעת לחסל. יש לה כלים, יש לה טכנולוגיה, יש מודיעין, יש חיל אוויר וארצות הברית. אני מעדיף שאנשים יביאו הסדרים ולא חיסולים. חיסולים לא מביאים ביטחון. הסדרים מביאים ביטחון, יציבות, שלום ושגשוג. יש מי שחושב: לנצח תאכל חרב, על החרב לבדה נחיה; אפשר אחרת וצריך אחרת. והדבר החמור ביותר בחיסולים, וכך גם בחיסול האחרון, אבל כל הזמן בעזה: כאשר נהרגים אזרחים, נשים וילדים – במקרה האחרון, כ-300 – אומרים: נהרגו או נפגעו בלתי מעורבים. אין משפט יותר קרימינלי מהמשפט הזה. למה אני אומר את זה? כי הכלל הוא מעורבים והיוצא מן הכלל הוא בלתי מעורבים. רק בישראל יש ביטוי כזה. אפשר להגיד "חפים מפשע", שזה הרוב, רוב ההרוגים. הכי קל, הכי קל, בעברית פשוטה, "חפים מפשע". מה זה "בלתי מעורבים"?
או נזק, או collateral damage, נזק אגבי. אבל "בלתי מעורבים" – יעני כולם מעורבים ויש כמה שהם בלתי מעורבים שנהרגים. 300 ילדים. ראיתם את התמונה של ארבעת הילדים היפים מדרום לבנון. כואב הלב, כואב הלב על כל ילד. וחברי הכנסת הערבים אמרו את זה גם על הילדים בעוטף, למי שמקשיב. היחידים שדיברו נגד פגיעה בילדים באשר הם ילדים זה אנחנו. יש אנשים שבכל פעם שיש יותר ויותר – מספר הרוגים – נכנסים לאקסטזה, לאופוריה. משהו פתולוגי.
אני אסיים. משהו פתולוגי. הגיע הזמן – ואני אדבר עכשיו על עזה והגדה – לסיים את הכיבוש הזה. כיבוש הוא תמיד אכזר, הוא מאלץ – או שהכיבוש הוא ביוזמתו אכזר – לפגוע בילד, בקשיש, באישה, לשים מחסומים; הגבלת תנועה; מחנק; הפצצות בכטב"מים מהאוויר; וכל הזמן שדרוג של האכזריות. יש אפשרות אחרת, יש אפשרות לעתיד אחר. אי-אפשר שאנשים ילחצו על כפתור ויחשבו על סקרים.
זה קורה כאן בישראל; ומי שאחראי למחלת הסקרים ואי-נטילת האחריות, ובסופו של דבר למחדל הגדול ביותר, זה בנימין נתניהו ואנשים רבים בבית הזה.
אני חוזר ואומר – משפט אחרון, ברשותך, אדוני. אני אתייחס למה שאמר איימן על העובדה שאומרים לנו: אל תדברו. מה עשו הח"כים הערבים? מדברים על העניין הפלסטיני. מדי פעם אני שומע. אין ח"כ יהודי כאן שלא מדבר על העניין הפלסטיני, על התנחלויות, ומעבירים להם כספים. אבל אף אחד לא נשאל על זה. אף אחד, לא אומרים לו: למה אתה עוסק בזה? זה לגיטימי שיהודי יעסוק בזה, לא לגיטימי שערבי יעסוק בזה. נעסוק בזה, עסקנו בזה, גם נמשיך לומר את מה שיש לנו לומר על הצורך להקים מדינה פלסטינית. חזון שתי המדינות הוא אולי האפשרות הסבירה, למרות שקוטלים אותה יום אחרי יום, טיל אחרי טיל, מחסום אחרי מחסום והתנחלות אחרי התנחלות. אבל בדרך כלל אפשר לחסל אנשים, עמים אי-אפשר לחסל.
1,022 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.