קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, האמת, זה היה יכול להיות דיון רציני בשינויים דרסטיים בתקציב המדינה לשנת 2024, ותאמינו לי, יש הרבה במה לדון; תקציב שהתחיל כשאושר כשיקוף מוחלט למדיניות הממשלה המיליטריסטית, ההתנחלותית, הנאו-ליברלית הכי אגרסיבית שהכירה המדינה, מנסים עכשיו לשנות אותו כדי להעמיק את כל הגישות האנטי-דמוקרטיות, אנטי-אנושיות.
להביא שינויים שבנויים על העמקת הגירעון התקציבי – זה היה אמור להיות אחרי שנה של מלחמה עקובה מדם עם רציונל מסוים כדי לשקם את כל אלה שסבלו בישראל מהמלחמה הזאת. שינויים בתקציב היו אמורים להתבצע כדי לעזור ולתמוך גם במפונים מהצפון ומהדרום, כדי להשקיע בשכבות המוחלשות, אשר סבלו ועוד יסבלו מהמשך המלחמה הזאת, ולעסקים אשר סוגרים את דלתותיהם. אתם יודעים שבצפון 50% מהמסעדות סגרו את הדלתות – חלק לצמיתות, 23% לצמיתות – ולשאר אולי אולי תהיה אפשרות לפתוח בחזרה.
את השינויים בתקציב היו אמורים להביא כדי לעזור לענף החקלאות והתיירות. לפני חודש פניתי גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה וגם לשר התיירות והשמעתי את צעקתם של בעלי העסקים בתיירות ובמלונאות גם בנצרת וגם בעכו, עוד לפני שנכנסנו למעגל הסכנה. אני מזמינה אתכם ללכת לבקר שם ולראות את הדלתות הסגורות, לראות אנשים שמאבדים את חלום חייהם, עסקים שהם בנו שנה אחרי שנה. האם השר מודע לזה שאין תיירות במדינת ישראל, ושבתי מלון, אם הם בנצרת או אם הם בירושלים או אם הם בכל מקום, ולא רק בגליל העליון – מאבדים את ההכנסה שלהם ונכנסים לחובות? האם חשבו לענות לפנייה הזאת? כמובן שלא.
האם התקציב הזה בא כדי לתקן את המציאות הזאת? גם כן לא. עסקים קטנים מתמוטטים. האם באו לתקן את המציאות שבה רשויות מקומיות ערביות קורסות בגלל הקיצוץ הרחב, שהוא הרבה יותר מהקיצוץ? הקיצוץ הרוחבי היה 5%, בתוכניות לאוכלוסייה הערבית – 15%; מישהו חשב על זה כשהכניס את כולנו למעגל הסכנה? חשבו שברוב הערים והכפרים הערביים, במיוחד בנגב, אין מיגון לאוכלוסייה הערבית? האם בתיקונים שהביאו באוצר לקחו בחשבון סיוע לאוכלוסייה הזאת כדי שתגן על עצמה בזמן של מלחמה? מלחמה עם 172 נרצחים באוכלוסייה הערבית, מתוכם 14 נשים – ועוד מקצצים וחוסמים תקציבים לטיפול בפשיעה.
כל השינויים שמובאים בפנינו היו אמורים להיות דווקא בכיוון של קיצוץ בתקציבים הקואליציוניים, להוריד מכל שפיכת התקציבים על ההתנחלויות והרחבת התנחלויות. אבל שר האוצר החכם – כנראה בגלל החינוך של הגרנדמייזר שלו הוא כל כך חכם – אומר שמה בכך אם מורידים את דירוג האשראי של ישראל, זה עוד יתוקן אחרי המלחמה. כבר הזהירו אותו שזה עלול לקרות בהמשך המלחמה, אבל לא, מה אכפת לו. זאת ממשלה שהחליטה להפקיר את כל אזרחי מדינת ישראל, אבל לא את המתנחלים. אפשר להפקיר את החטופים, אפשר להפקיר את האזרחים הערבים, אפשר להפקיר את הצפון ואת הדרום, רק לא לגעת במתנחלים, ולהפך, לתת להם עוד ועוד כוח.
האמת, לעמוד על הדוכן הזה ולהשמיע את האמת לפי התפיסה שלנו, שלי, הופך כל יום למשימה כמעט בלתי אפשרית. האווירה השוררת במדינה מזה שנה נשלטת על ידי שיח מתלהם, אלים, המתעלם מעובדה פשוטה – הממשלה החליטה להקריב את כולנו, את כלל אזרחי המדינה. נתניהו מקיים את הבטחתו: לעולם נחיה על חרבנו. הוא רוצה להמשיך במלחמה הזאת.
לפני שבוע, וגם עכשיו בדיונים על התקציב, חזרו חברי האופוזיציה על ביקורת חריפה על הנטישה והסיכון של תושבי הצפון ועל הפקרת החטופים בעזה; עלו קולות הדורשים, ובצדק, להגיע לעסקת חילופים המשחררת את החטופים, מחזירה אותם ומפסיקה את המלחמה. הסימנים היו שעסקה בדרום תרגיע גם את הצפון. לנתניהו וממשלתו היה חשוב להוריד את השיח הזה מהאג'נדה הציבורית, למשוך את תשומת הלב הרחק מאיפה שהיא צריכה להיות ולהעביר אותה למקום אחר. והוא העביר את המשקל לצפון. כבר שבוע שתשומת הלב מתמקדת בצפון ובהפצצות וחיסולים שם, ועניין החטופים ירד מתשומת הלב הציבורית. ובאותה מידה גם במלחמה על עזה העזתים, הילדים והנשים, הזקנים והצעירים – גם הם ירדו מסדר-היום הכללי, והם עדיין נהרגים בהפצצות.
עוד דבר השתנה בשבוע הזה – כל מי שביקר את הממשלה, כולל אלה הטוענים שהם האלטרנטיבה לממשלת המלחמה, הפכו למשבחי המלחמה בצפון ומצדדים בה. לפני 32 שנים, כשישראל חיסלה את אל-מוסאווי, הכריזו בתקשורת הישראלית שנגמר עידן הקונפליקט עם חיזבאללה. כנראה רצון הנקמה מוביל לעיוורון, ושכרון הכוח משכיח את שיעורי ההיסטוריה, וגם את השבויים ואת החטופים – משכיח אותם, אין מה לעשות. והמלחמה נמשכת כבר שנה.
מדיניות החיסולים לא רק עוברת על החוק הבין-לאומי אלא גם לא מקרבת אותנו, כלל אזרחי מדינת ישראל, לביטחון אמיתי או לפתרון יציב, אלא גוררת את האזור לסף התהום של מלחמה אזורית כוללת. תאמינו לי, אני מגיעה למליאה מביתי בצפון, בעכו, ואני אומרת לכם שאנו בצפון, ובטוחה שבכל הארץ, לא מרגישים בשבוע הזה יותר בטוחים. ההפך, הכנסת כלל תושבי הארץ למעגל האימה והדמים לא יכולה להיות הדרך. הפוליטיקאים הקטנים משני הצדדים, גם אופוזיציה וגם קואליציה, ממשיכים להציע דבר אחד: עוד חיים על החרב ועוד נקמה. רק כשיהיה מי שיבין שהפתרון לעולם הינו פתרון מדיני ולא צבאי, תיפסק שפיכות הדמים.
אני יודעת שלא רואים – יש פה ושם הערות בתקשורת על שיכרון הכוח ועל האופוריה, אבל אף אחד לא מדבר, לצערי הרב, על ההשחתה המוסרית העמוקה. שנים של כיבוש נתנו את אותותיהן פנימה בתוך החברה. אפילו הזילות בחיי בני אדם כבר עברה לא רק לצד השני, לא כלפי הצד השני, אלא גם לחלקים מתוך האוכלוסייה הערבית. ככה פתאום אין חטופות וחטופים שצריך להציל, אין אזרחים ואזרחיות הזכאים לחיים נורמליים, לשלום אמיתי, לביטחון אמיתי, לא ביטחון מדומיין, לתקופה מסוימת – והוא בנוי על גופות של ילדים ואנשים.
אז כן, אנחנו נגד מלחמות, אנחנו נגד הריגת אזרחים, כל האזרחים, ובמיוחד נשים וילדים מכל הצדדים. נכון, מה שקורה עכשיו הוא שאם יש מידע מודיעיני שאפשר לחסל, יאללה, מייד, לא משנה כמה חפים מפשע יש. פצצות של טונות, לחיצה, שניות, ולעזאזל המאות והאלפים שיכולים להירצח. מה שווים חייהם של בני אדם אם המטרה כבר סומנה? זה הביטוי הכי מובהק למילה ולרעיון של העליונות, אבל כפי שתמיד אמרנו: מפלצת הכיבוש לא עוצרת – לא בקו הירוק, לא בראש הנקרה ולא בצבע העור. זה מחלחל פנימה. הזילות בחיים הגיעה לפתח ביתנו.
עזבו שנייה את העם הפלסטיני והעם הלבנוני – שאותם כבר דורסים במגף כבר שנים – כדי שיניחו לזכותם לחיות בחירות ובחופש. שנייה תעזבו אותם. מה אתם מציעים בממשלה הזאת? כל תומכי המלחמה, גם מי שלא נמצאים בממשלה, מה אתם מציעים לאזרחי ואזרחיות המדינה? איזה עתיד אתם פועלים להבטיח להם ולהן? עוד מלחמות, עוד חיים על החרב, עוד סבב ועוד משפחות שכולות? עוד מיליארדים לחימושים במקום לרווחה ולחינוך? עוד אנשים בטראומה ובפוסט-טראומה? עוד שנאה ופילוג?
אפשר להמשיך ולהסתובב עם תחושת אבו עלי של המזרח התיכון, אבל כל מלחמה תמיד הסתיימה בהסכם מדיני. אי-אפשר להמשיך להרעיב ולהפציץ, אי-אפשר להמשיך להכניס את כולנו למעגל הסכנה. רק מטומטם יחזור על אותה התנהגות ושגיאה אלף פעמים, וכל פעם יחשוב שיקבל תוצאה אחרת. כל המלחמות מסתיימות בהסכם מדיני. אני קוראת עכשיו: תעשו הסכם חילופים לשחרור החטופים והחזרתם הביתה. תכירו במדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל. מדינות העולם ברובן המוחץ כבר עשו את זה. הגיע הזמן שנבטיח דווקא לציבור בישראל וגם לעמים באזור חיים של חופש וביטחון.
התקציב הזה, המונח בפנינו, הוא תקציב ההישרדות של נתניהו וממשלתו. התקציב הזה לא רק מפקיר את האזרחים, הוא הכרזת מלחמה על הרווחה והחינוך והעבודה, הכרזת מלחמה על מעמד הפועלים ומעמד הביניים. אנחנו עוד נסבול בשנה הבאה. מכינים לנו עוד מכות כלכליות: העלאת מיסים, העלאת מחירים. כולנו נשלם עבור המלחמה שאנחנו לא רוצים בה. והגיע הזמן גם להצביע נגד התקציב הזה, ולעבוד כדי להפיל את הממשלה הזאת, לשחרר אותנו מהממשלה הזאת ומהמדיניות שלה.
1,160 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.