קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, תחילה אני מבקש להתייחס לאירוע חמור שאירע הלילה, כאשר אלמונים זרקו רימונים לעבר ביתו של ראש העיר טייבה, יחיא חאג' יחיא, ויומיים לפני כן עשו זאת לעבר ביתו של עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש העיר. לא צריך להתריע בפני מישהו שמדובר באירוע מאוד חמור של ניסיון פגיעה בנציג ציבור. המשטרה צריכה לקחת את הנושא הזה בשיא הרצינות, ולהביא לדין את הפושעים שעשו את הדבר הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הלילה הותקף ביתו של ראש עיריית טייבה יחיא מרעי חאג' יחיא. הושלכו שתי פצצות לכיוון הבית, וברוך אללה ישתבח שמו לא היו פציעות. יומיים לפני כן הייתה תקיפה דומה של ממלא מקום ראש העירייה עבד אל-חכים ג'בארה. אני מגנה את הדבר הזה. זה דבר מסוכן, אשר אינו מתיישב עם הערכים שלנו, ומי שעושה זאת פוגע בביטחון של האנשים, בביטחון של התושבים, ומעמיד את בני החברה שלנו בפני סכנת הידרדרות במגפה המסוכנת הזאת. תפסיקו להזיק לאנשים, ובואו נחזור לערכים שלנו, בואו נחזור למעלות המוסריות שגדלנו עליהן.)
בפעם השנייה ברציפות מאז פרוץ המלחמה לפני שנה בערך, סוכנות הדירוג מודי'ס מורידה את דירוג האשראי של ישראל בשתי דרגות, עם תחזית להורדת דירוג נוספת. לפי מודי'ס, המניע העיקרי והמרכזי – –
– – להורדת הדירוג הינו הסיכון הגיאופוליטי, שהתגבר באופן משמעותי לרמה גבוהה מאוד, עם השלכות שליליות על כושר החזר האשראי של מדינת ישראל.
היום, במועד סמוך מאוד להודעת סוכנות הדירוג, באופן סמלי למדי, אנחנו נצביע על חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024. בשורות בתקציב המוצע כמובן שאין. האחראים על התקציב, ובראשם שר האוצר, השר הכושל ביותר בתולדות המדינה, לא למדו כלום מההודעה של מודי'ס, וככל הנראה המדינה הולכת בבטחה לכיוון של הורדה נוספת בדירוג האשראי, כפי שסוכנות הדירוג מודי'ס חזתה.
אמרתי כבר שבשורות מהתקציב המוצע לא יהיו, אז מה כן יש ומה כן יהיה? יש הקפאה של קצבאות, יש עלייה של מחירים, יש בריחה של משקיעים, יש סגירה סיטונאית של עסקים, והכול הכול על ראשו של האזרח הפשוט במדינה. כל אזרח ואזרח במדינה ישלם את מחיר ההפקרות של הממשלה המטורפת ושל שר ההתנחלויות, השר הלאומני, השר שמרסק את הכלכלה ומקריב אותה לטובת הישגים פוליטיים ואידיאולוגיים מפלגתיים. ככה זה כאשר התפקיד גדול עליך, סמוטריץ'. ככה זה כאשר התפקיד גדול עליך. ככה זה כאשר אתה מתעסק בכול חוץ מחובתך למלא את תפקידך נאמנה לטובת כלל אזרחי המדינה.
במציאות נטולת שיקולים אישיים ושיקולים פוליטיים, ראש הממשלה היה מזמן מורה לשר האוצר הזה לארוז את המזוודות וללכת הביתה. אבל לראש הממשלה הזה לא אכפת מהאזרחים, כמו שלא אכפת לו מהחטופים, כמו שלא אכפת לו משום דבר אחר מלבד שמירה על הכיסא שלו ועל ממשלתו המשיחית. אגב, אני מודה שהוא מוביל את המדינה לשיאים, אבל הוא מוביל אותה לשיאים הרסניים. הוא מוביל את המדינה אל תהום כלכלית ואל תהום מדינית.
אי-אפשר שלא לקשור בין המלחמה לבין הורדת הדירוג לבין התקציב המוצע. המלחמה מובילה לפגיעה בנפש, לפגיעה ברכוש, לפגיעה ברווחה, לפגיעה בחינוך, וכמובן לפגיעה בכלכלה. הנתיב שבו בחר ראש הממשלה, שנשען על שרים קיצוניים גזענים חשוכים ועל מפלגות קיצוניות לאומניות שמפירות את החוק הבין-לאומי בהתנהלות הנפשעת שלהם בשטחים הכבושים – הוא בחר נתיב של מלחמה ונתיב של הרס. הנתיב הזה לא יביא ביטחון ולא יביא שלום, אלא יוסיף לכאוס ולאנרכיה באזור כולו, ויגרום ליותר שפיכות דמים – –
– – וליותר שנאה ויותר סבל לכל עמי האזור.
המדיניות שמבוססת כיבוש, אפרטהייד ועליונות, שבחר ראש הממשלה לנקוט בתמיכת השרים המשיחיים שבממשלתו – מדיניות זו בהכרח לא תוביל להחזרת החטופים.
אגב, השרים המשיחיים האלה מתנגדים לכל ניסיון של הפסקת המלחמה ושל השלמת עסקה שתחזיר את החטופים – –
– – ולא תוביל לחזרת המפונים לבתיהם בצפון, אלא תוביל למצב של מלחמה שלא מסתיימת.
היושב-ראש, אני לא מתייחס אליה, אבל אתה – חובתך לאפשר לי לדבר.
אדוני היושב-ראש, אתה צריך לאפשר לי לדבר, לא לסיים בכוח.
והיא כל הזמן גוערת, בתוך הדברים שלי.
ואכן, גורלו הפוליטי האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו – גורלו הפוליטי האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וגורלם הפוליטי של חלק מהשותפים שלו תלויים בהמשך המלחמה, המשך שפיכות הדמים והמשך הסבל – –
– – של כל עמי האזור. הגברת מדיניות החיסולים לא תוביל לעסקת חטופים – –
– – ולא תחזק את הרגשת הביטחון האישי – –
לאורך עשרות שנים מדינת ישראל נקטה את האמצעי הזה של חיסולים, והיא לא השיגה שום תועלת ממשית מהמדיניות הזו.
הגיעה העת לנקוט מדיניות אחרת, מדיניות של אופק מדיני ושלום – המילה שהפכה לכל כך גסה בשיח הפוליטי הישראלי.
הגיעה העת לנקוט מדיניות אחרת, מדיניות של אופק מדיני ושלום – מדיניות שתביא עסקה ותשחרר את החטופים.
המלחמות לעולם, אבל לעולם, לא הביאו לביטחון, אלא להרס, לשנאה וליותר שפיכות דמים.
במהלך השנה האחרונה כבר ברור לכולנו, אחרי אלפי טונות של פצצות, אין-ספור כדורים שנורו ואלפי טילים ששוגרו – –
– – שאין פתרון מלבד פתרון של שלום המבוסס על עיקרון שתי מדינות לשני עמים.
אין דרך מלבד דרך השלום. הגיעה העת לעסקה, הגיעה העת לחישוב מסלול מחדש.
הגיעה העת לטפל בדברים החשובים באמת של כלל אזרחי המדינה. הגיעה העת לקבל החלטה להילחם בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. הגיעה העת להפסיק עם מדיניות הריסת הבתים. הגיעה העת להכיר בעשרות היישובים הלא-מוכרים בנגב. הגיעה העת שמדינת ישראל תעשה שלום עם החברה הערבית החיה בתוכה.
857 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.