קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כבודו. אדוני השר, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, גברתי סגנית המזכירה. אני חייב, כמו כולנו, לפתוח את דבריי ולהעלות על נס את צבא ההגנה לישראל, את חיל האוויר על כל אגפיו, את כל החיילים המופלאים שלנו, את כל אנשי הביטחון, השב"כ והמוסד והיחידות הנהדרות. החיסול של נסראללה וכל מפקדי החיזבאללה – ואני מקווה שעד האחרון שבהם – מעיד יותר מאלף עדים על חוזקו ועל חוסנו של צה"ל, ועל כך שבשעה טובה ומוצלחת אנחנו עוברים מהתפיסה של המגננה, של ההכלה, שכל כך דיברנו עליה, קואליציה ואופוזיציה כאחת – וכל כך התגרדנו באי-נוחות כי לא הכרנו, לא ידענו, לא הבנו שצה"ל והמדינה הזו, שיכלה לכל דבר ולכל איום, שנה שלמה מתבוססת בביצה שקראו לה "הכלה". לא הייתה שום אסטרטגיה.
איני שוכח לרגע את המחויבות שלנו – ואסור לנו לשכוח – לאותם 101 חטופים שנמקים במנהרות החיזבאללה.
במנהרות החמאס, סליחה. היינו הך, יימח שמם של אלה ואלה. איני שוכח את אחריותם של ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושר הביטחון למאורעות 7 באוקטובר, אבל אני בכל זאת מוצא חובה לשבח את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את ראש הממשלה, על קבלת החלטה לצאת ממגננה להתקפה, ועל זה שסוף-סוף ירד האסימון והבנו שההכלה מול ציר הרשע, אין בה ולא הייתה בה שום תכלית.
אסור לנו להיות באופוריה, ואני מזהיר את כולנו. צריך להפוך את ההישגים הצבאיים לתוכנית אסטרטגית-מדינית, שמטרתה: א. החזרת החטופים; ב. החזרת מפוני הצפון; ג. הרחקת החיזבאללה. מיכאל, אנחנו מכירים את הגזרה הזאת. לא מעבר לליטני – מעבר לאוואלי, זה מה שצריך להקפיד עליו, ולזה אנחנו צריכים להיות מחויבים ומאוחדים בזה. לחזק את מעמדה המדיני של מדינת ישראל ולחזק את הבריתות האזוריות כנגד ציר הרשע; לזנוח סוף-סוף את הדיבורים על המהפכה המשפטית המטופשת – –
– – שגם כשהתותחים רועמים, עדיין אנחנו מוצאים שרים כאלה ואחרים שעושים דווקא ואומרים: גם עכשיו אנחנו נוציא לפועל את המהפכה המשפטית המטופשת הזאת, שאנחנו מלקקים את פצעי תוצאותיה הנוראיות.
לכל אלה מהבית ומחוץ לבית שצעקו לאנשי המילואים, לטייסים, "סרבנים", אני מציע: בואו נשטוף כולנו את פינו במים מטוהרים ונתנצל. לא צריך לעשות את זה בפומבי, שכל אחד יעשה את זה לפני יום הכיפורים. שיעשה את זה פנימית, בנפשו. הם המגינים שלנו, ואנחנו צריכים להודות להם על כך ולברך שזה הצבא הטוב שלנו, אלה מפקדיו, אלה החיילות והחיילים.
ולך, שר האוצר, למרות האזהרות הרבות ולמרות הדגלים האדומים שהונפו מולך, בחרת לכסות את עיניך, להתרברב ולזלזל בכל אנשי המקצוע שהזהירו אותך – הזהירו אותך מההידרדרות הכלכלית, הזהירו אותך שאנחנו הולכים לתקופה חסרת תקדים. חובה הייתה עליך להקשיב להם; ובמקום זה בחרת – באיזו יהירות לא מוסברת, של: אני יודע, אני מבין, אל תדאגו, הכול יהיה בסדר.
חבריי, לפני שבוע הגיע שר האוצר לוועדת הכספים. הגעת, אדוני שר האוצר, הצגת ברפרוף את התקציב, אמרת דברים לא ברורים, וניכר היה חוסר ההבנה שלך. במקום שנחזה בשר אוצר אחראי, שמבין דבר אחד או שניים בניהול התקציב, סיפרת כמה הכול נפלא וכמה הכול טוב ושאנחנו לא מבינים. הבלעת חיוכים בזווית הפה שלך והסתכלת עלינו כעל בורים ועמי הארצות שלא מבינים בדבר, רק אתה מבין, והצגת מציאות שכולנו יודעים שהיא קשה והולכת לימים יותר קשים. אבל אתה בשלך – במקום לדבר על תקציב פתחת ואמרת לנו שאנחנו, השמאלנים, לא מבינים דבר. דיברת על ארץ ישראל השלמה, וכל מי שהעביר ביקורת זכה ממך לקיתונות של בוז תוך כדי התנשאות ילדותית חסרת תקדים. חשוב לי להגיד את זה כאן, כי התחושה הזאת הייתה לא רק של אנשי האופוזיציה – גם של אנשי הקואליציה שישבו שם ולא הבינו מה ההצגה הזאת של שר האוצר. כשהערנו לך מתוך כאב גדול והדלקנו לפניך נורות אדומות שהכלכלה הישראלית חייבת מחשבה, ויותר מזה – ושאתה מדרדר את הכלכלה מדחי אל דחי, מה עשית, אדוני שר האוצר? קמת ועזבת את הוועדה. פוצצת את הדיון. אני חייב להגיד לך שלא הפתעת אותי, לא ציפיתי ממך להרבה. אבל תגיד לי, כשמדברים על כלכלת ישראל ברגעי הדחק האלה, כל מה שיש לך להגיד זה אמירות משיחיות מנותקות מהמציאות, במקום שתהיה שר אוצר אחראי שחוזה את פני העתיד ונערך כראוי?
הדוח של חברת מודי'ס, שהוריד את הדירוג בשתי פעימות' דבר שהוא חסר תקדים – לא פלא שהוא מעביר עליך ביקורת אישית, ביקורת חריפה על כך שאתה מציב יעדי גירעון שאין להם שום קשר למציאות, עד שהם פשוט לא מאמינים למה שאתה אומר. אתה בשלך: אני יודע, אל תדאגו, הכול יהיה בסדר.
מסתכל עליך בעיניים – כך אני הבנתי את זה – במבט לא ברור, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני, ואני בטוח שהוא בתוך-תוכו לא ראה מופע כזה מימיו כיושב-ראש ועדת הכספים. והוא היה בהרבה מופעים כאלה, גם אנחנו היינו, שבהם עולה שר אוצר, ובמקום להגיד מה התוכנית שלו, לציין את הקשיים, להגיד מהם הפתרונות ולנטוע בכולנו תקווה לעתיד טוב יותר, עולה מישהו זחוח, לא מבין הרבה בתקציב אבל מבין הרבה בלפלג ולשסות; להגיד בוועדת כספים לאלה שמבקרים אותך, לפטור אותם ב"אתם שמאלנים" – את זה לא ראינו עד היום.
מודי'ס מציינים את חוסר היכולת לצמצם את הגירעון התקציבי של המדינה בטווח הקרוב, בניגוד להבלים שלך שהכול יהיה בסדר. ציפינו לשמוע, ידענו שמה שמודי'ס יגידו ייפול עלינו ויפגע בכלכלה שלנו, אבל אתה נופפת בידך: הכול בסדר. אין לי בעיה שלא יאמינו לך, אבל מה שמדאיג אותי הוא הירידה באמון המשקיעים בכלכלה שלנו. איזו השפעה שלילית תהיה על ההשקעות במדינה הזאת? כי מה שחסר זה שר אוצר אחראי, רציני, שרואה את המציאות ובא עם פתרונות. ובמקום זה מה הוא עושה? מפוצץ את ועדת הכספים.
סמוטריץ', הבעיה היא שאת תקציב המדינה אי-אפשר לפוצץ. כשהעובדות הכלכליות והמציאות הקשה דופקות לך בדלת, אתה, שר האוצר, חייב לשבת, להאזין ולמצוא פתרונות. כך אני מצפה משר אוצר שאכפת לו מחייהם של תושבי המדינה ומעתידה. את המחיר של הניהול הכושל שלך כשר האוצר כולנו נשלם – אנחנו, הילדים שלנו, ואני מקווה שנחסוך את זה מהנכדים שלנו. איזה עתיד כלכלי אתה מבטיח עם התקציב הזה? אילו צעדים אתה מציג בתקציב שיכולים להוות בסיס לצמיחה, להחזיר את ההשקעות, להקל את יוקר המחיה, להוזיל את הדיור, לגרום להנעה כלכלית של המשק הישראלי? שום דבר מזה לא מופיע בתקציב שלך.
ומה שמעניין הוא שגם חברינו לספסלים האלה, חברינו מהקואליציה, בתוך-תוכם מבינים את זה. מבינים את זה. אתם יודעים מה, אני חושב שגם ראש הממשלה מבין את זה. היו לנו מלחמות בעבר; מעולם לא הגענו לשפל חסר תקדים, כי היו שרי האוצר שהבינו שמלחמה זה לא תירוץ. ההתנהגות שלך, אדוני השר, מובילה להידרדרות כלכלית חמורה. אתה יושב בוועדת הכספים, מדבר על קשיים כלכליים ולא עושה דבר, לא עושה את המינימום המתבקש ממך.
אני מצפה, חבריי, אני מצפה שברגעים כאלה קשים עולה שר האוצר ופותח במשפט הזה: אנחנו נמצאים במצב כלכלי קשה. המלחמה תובעת מאיתנו כך וכך דברים, והדבר הראשון שאני מכריז, ויסלחו לי כל חבריי, הוא שלא יהיו כספים קואליציוניים. ניתן את מה שמגיע לחינוך, ניתן את מה שמגיע לרווחה, ניתן את מה שמגיע לצה"ל, אבל כספים קואליציוניים לא יהיו. אם היית אומר את זה, לפחות היינו יכולים לנשום לרווחה ולהבין שמה שמכוון אותך זה באמת טובת המדינה ולא הציניות הפוליטית. אילו היית אומר: לא יהיו כספים קואליציוניים, אנחנו גם נסגור את המשרדים המיותרים ואנחנו נעביר את חוק הגיוס ואנחנו נוסיף עוד ועוד אנשים למעגל העבודה – כי אתה יודע שהמיסים יעלו, כי אתה יודע שהמחירים יעלו, אתה יודע שרמת החיים תרד, ואתה יודע שהראשונים להיפגע הם החוליות החלשות ומעמד הביניים שנושא עליו את כל הנטל – אילו רק היית אומר את זה, אז היינו באים ומשתפים פעולה ואומרים: אוה, ירד האסימון. אז אנחנו כולנו מבינים את הקושי. אבל לא, נפגע בכולם, אבל בתירוצים הפוליטיים הקטנים, בזה אנחנו לא ניגע.
אז תדעו לכם, מי שמקשיב לדבריי אלה, המחירים יעלו. אתם תמשיכו בפעם הרביעית, החמישית והשישית להיות במילואים, אבל כספים קואליציוניים ימשיכו, חוק הגיוס לא יעבור, ואם הוא יעבור, יעבור חוק ההשתמטות. כאילו שאנחנו לא נמצאים בשעת דחק, כאילו שאנחנו כולנו לא תולים מבט של תקווה בתיקונה של החברה הישראלית. עד כמה אתם מנותקים, שרי ממשלת ישראל? עד כמה אתה מנותק, אדוני שר האוצר?
כבר עברו 15 דקות? ואללה. אוקיי, עכשיו אני – – –
אני מסיים. חצי דקה, אדוני. אני רק מבקש, ותהיו שותפים כולם לבקשה הזאת: אל תקלו ראש בדוח הזה של מודי'ס; קראו את הדוח, הפכו את הדוח לתוכנית העבודה שלכם – שלנו – זה מה שצריך לעשות. זה אומנם – אפרת צודקת, זאת בקשה גדולה, אבל אני בטוח שגם טלי וגם אופיר והאנשים שנמצאים כאן יודעים שזה מה שצריך לעשות: לקחת את הדוח הזה ולהפוך אותו לתוכנית העבודה. תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, אתה טועה, לא באתי לכאן לעשות פוליטיקה. אתם טועים.
אני בירכתי את ראש הממשלה ואת שר הביטחון, למרות האחריות שלהם ל-7 באוקטובר. אני חושב שהם נהגו טוב. צריך אומץ לבקר, וצריך אומץ לברך.
לא דיברנו על התקציב במושגים פוליטיים. גם אופיר יודע את זה. וגם טלי יודעת את זה.
1,387 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.