קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לברך את כוחות הביטחון והממשלה על החיסול המוצלח בלבנון. אין ספק כי חיל האוויר, המודיעין וכל זרועות הביטחון מוכיחים פעם אחר פעם את איכותו וחוזקו של צה"ל. אני מתפלל ליום שבו אנחנו נוכל לשמוח כולנו כאן ביחד ברגע שנראה את חזרתם של 101 החטופים והחטופות, שנמקים כמעט שנה בשבי חמאס. עוצמתה של מדינת ישראל לא יכולה להתבסס רק על צבא חזק. עוצמתה של מדינת ישראל מורכבת גם מחברה חזקה, מערבות ומסולידריות, מהמחויבות שלנו לא להפקיר ולא להשאיר אף אחד מאחור. העוצמה של מדינת ישראל נשענת על חוסנה וכוחה של החברה. הלב של החברה בישראל לא יחזור לפעום ללא כאב – רק אחרי שנראה את כל החטופים והחטופות חוזרים לביתם. זאת המחויבות שלנו.
השבוע אנחנו נחגוג את ראש השנה. בחג הזה יהיו 101 משפחות שלא יחגגו את החג בצורה שלמה. אבל יהיו גם משפחות שהגיבורים והגיבורות שלהן – חג ראשון שהם לא יחגגו איתם. אנחנו נחגוג חג בכאב. ובחג הזה אנחנו צריכים בשולחן להזכיר שללא אותם אנשים שנלחמו בשביל שאנחנו נוכל לשבת עם המשפחות שלנו, אין לנו זכות קיום. והלוואי שאנחנו נהיה ראויים להקרבה שלהם, למוות שלהם.
אני רוצה לדבר, בהקשר של התקציב, על הקיצוץ המתקרב של 17 מיליון שקלים לשנות השירות, לשינשינים. אם יש משהו שאנחנו צריכים להשקיע בו בימים המורכבים האלה, הוא ארגוני הנוער, תנועות הנוער. דווקא במקומות האלה שר האוצר מחליט לקצץ 17 מיליון שקלים. מכל התקציב הגדול הזה 17 מיליון שקלים הם מה שיגרום לאיזון שכל כך מתבקש. אז אני רוצה לפנות לשר החינוך יואב קיש: בינואר האחרון אתה נפגשת עם ראשי תנועות הנוער, ואתה הבטחת להם, נתת את המילה שלך: אל תדאגו, מילה שלי, שקל לא ינוכה. כמה חודשים אחרי כן, כשחזרו אליך, אתה אמרת: אלה שיקולים של משרד האוצר. אבל אני זוכר שברגע שיש לך מילה אתה צריך לעמוד מאחורי המילה שלך, ולא להעביר את המילה למשרד האוצר. שר החינוך, אתה חייב לדאוג ל-17 מיליון השקלים האלה, כדי שהשינשינים – שנות השירות – לא ייפגעו. הם נגרעו בפעם הקודמת לפני מספר חודשים, כשהם הפגינו כאן מחוץ לכנסת – הם רצו שבסך הכול תאפשרו להם לסיים שנה בהתנדבות למען המפונים, למען הקשישים, ברשויות המקומיות. הם נלחמו כי הם רוצים להתנדב שנה במדינה ואחרי זה להתגייס לצבא. הם לא הפגינו נגד שירות. הם הפגינו בעד התנדבות. בואו נעריך אותם, כי קרוב היום שבו הם כבר לא יאמינו בנו. וביום שהם לא יאמינו בנו, החברה שלנו והקיום של מדינת ישראל נמצאים בסכנה.
ביום שישי בערב שמענו על הורדת דירוג האשראי, הורדה שמובילה לפגיעה אנושה בכלכלת ישראל – ממדינה עם דירוג אשראי גבוה ויציב למדינה שנסחרת ברמה של פרו, אורוגוואי. הצפי של חברות הדירוג הוא המשך הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אז כמובן ששר האוצר חסר האחריות יאשים את המלחמה. אבל זה לא רק המלחמה; זה הניהול הכושל, זה החוסר של שר האוצר ושל הממשלה לשנות סדרי עדיפויות בעיקר בזמן מלחמה. מוזכרים שם גורמים כמו ההתעסקות של שר המשפטים, שלא מכנס את הוועדה למינוי שופטים וממשיך לפגוע ולערער את האמון במערכת המשפט. מוזכר שם חוק ההשתמטות, שהממשלה ממשיכה לקדם ולקמבן למרות שאין לנו מספיק חיילים בשטח; מילואימניקים נקראים כבר בפעם השלישית בצו 8, הם עוזבים את המשפחות, את העסקים שלהם ואת החיים שלהם. הם נשארים שוב מאחור. יש לנו משרדי ממשלה מיותרים שעלותם מסתכמת במיליארדי שקלים. וכמובן הכספים הקואליציוניים – אותם כספים שמחולקים באופן שרירותי והתנודות שלהם עוברות משר לשר לפי דרגת האיום שלו מתי ואיך הוא יפרק את הממשלה.
ההחלטה של חברת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי מראה לנו שאנחנו מידרדרים אל עבר תהום כלכלית. אנחנו, אזרחי המדינה, נשלם את המחיר. זה משפיע באופן ישיר על ההוצאות המשק של כולנו. כולנו נשלם על זה. אנחנו נשלם על זה בסופר. אנחנו נשלם על זה במחירי החשמל, במשכנתאות שלא מפסיקות לעלות. הכול יעלה לנו יותר.
המלחמה הזאת תסתיים, ובתקווה שבקרוב, אבל המלחמה הכלכלית, שבה משפחות רבות נמצאות בימים האלה, רק תחריף. כבר היום אנחנו מרגישים את ההשפעה של הניהול הכושל של שר האוצר. כבר היום אזרחים רבים שואלים את עצמם: איך אנחנו מתחילים את החודש? איך קונים קניות מהסופר בלי תשלומים? כי בעוד חצי שנה אותם תשלומים יהפכו להוראת קבע של מזון. ומאיפה נביא את הכסף? המיסים הולכים לעלות, הריבית לא תרד.
אבל בצלאל, שר האוצר, יכול לדרוש מאזרחי המדינה להתגייס, להדק חגורות ולספוג עוד מיסים בזמן שהוא ממשיך להזרים מיליארדי שקלים לסקטורים בקומבינות שמביישות אותנו כאן. זה לא יכול להמשיך, זה חייב להיעצר. אסור לתקציב הזה לעבור כפי שהוא. זה תקציב שפוגע באופן ישיר באזרחי מדינת ישראל, ובטוח שיש שם כותרות מפוצצות שהן עלה תאנה לסירחון שמתחת. זה תקציב שיפגע בנו, יעמיק את הגירעון ואת חוסר האמון של האזרחים במדינה, אם נשאר בכלל אמון בבית הזה.
יש אמירה: נאה דורש, נאה מקיים. האמירה הזאת לא מתקיימת כאן. האזרחים רואים הכול. הם רואים את הקומבינות של המשרדים המיותרים. הם רואים את הטיסות לחו"ל של השרים שנזכרו בזמן מלחמה לגלות את העולם. הם רואים את חוק ההשתמטות, שמנסים לתפור אותו בשקט בזמן מלחמה. הם בעיקר רואים שהעסק לא מנוהל. אין לממשלה הזאת סדר עדיפויות חדש. התקציב הזה מראה את הניתוק שיש לממשלה מהעם. נכון שיש מלחמה; בעיקר כשיש מלחמה צריך לנהוג אחרת, באחריות גדולה יותר, שנפסיק עם הסקטורים ונסתכל על המדינה כחברה אחת גדולה, כמקשה. כי מי שמשרת בקרבות, אף אחד לא בודק למי הוא הצביע; הם כולם בטנק ביחד נלחמים כדי שאנחנו נוכל להיות כאן ולנהל את חיינו. התקציב הזה לא מנוהל, כי פוליטיקאים ציניים כמו שר האוצר שלנו יושבים על השיבר של הקופה הציבורית, והם יכולים לעשות מה שבא להם בהצהרות לתקשורת. אבל תכלס אנחנו רואים שכלום לא קורה. אסור לכם להעביר את התקציב הזה. אסור לכם להמשיך בהתנהלות הכלכלית הפושעת הזאת.
אנחנו נקווה, בעזרת השם, שאנחנו נראה במהרה, כמו שאמרתי, את החטופים ואת החטופות שלנו חוזרים הביתה. אנחנו מציינים שאלה 101 חטופים וחטופות, אבל לכל איש ולכל חטוף ולכל חטופה יש שם, יש משפחה, יש ילדים, יש סבא וסבתא, יש עולם שלם שנעצר, למשפחה ולהם. המחויבות שלנו כחברה, כבית המחוקקים, כחברי הכנסת, האחריות של הממשלה, היא לדאוג לכך שהם יחזרו במהרה הביתה כדי שאנחנו נוכל לחזור להיות המדינה שהיינו לפני 7 באוקטובר, אם בכלל נצליח. אבל כדי שנוכל לחלום על הרגע הזה, אנחנו צריכים לראות אותם בביתם כמה שיותר מהר. תודה רבה.
אני רק רוצה להגיד לך משהו לפני שתהיה הדוברת הבאה, בנושא השינשינים.
אני באמת מתחבר לקריאה שלך. אני גם קורא לממשלה ולשר האוצר, וגם לכל מי שקשור לזה, לשקול את זה שוב.
כן, אבל על זה הדיון, שאם אתה שר החינוך ויש לך אחריות, אתה צריך לדעת לקחת את הכסף משר האוצר כפי שהתחייבת. זה לנוער שלנו, והנוער שלנו זה העתיד של המדינה. בואו ננהג באחריות.
אני רואה אותם, אני פוגש אותם עם המפונים, ואנחנו מבינים את העוצמה שיש להם. שר הפנים נמצא כאן, הוא יודע מה קורה ברשויות המקומיות, עד כמה זה עוזר ועד כמה אנחנו רוצים נוער שיבוא ויתגייס לחברה לפני שהוא בוחר להתגייס לצבא. אז בואו לא נוריד להם את הרוח ובואו נחזק אותם. וכמו שאמרת, הלוואי ויגדילו את התקציב הזה. תודה רבה לך.
1,114 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.