קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לדבר באופן מדעי ביותר ולהביא דוגמאות מאין-ספור חיסולים שביצעה מדינת ישראל נגד הנהגת העם הפלסטיני. אפשר לסקור שמות כמו כמאל עדואן, כמאל נאצר, מוחמד יוסוף אל-נג'אר – מה שנקרא אביב נעורים; אפשר לדבר על החיסולים של מחמוד אל-המשארי, של סעיד חמאמי, של עז א-דין אל-קאלאק, של נעים ח'דר, של מג'ד אבו שרר; אפשר לדבר על החיסול של אבו ג'יהאד, ח'ליל אל-וזיר; אפשר לדבר על חיסולים בקרב החזית העממית – המזכ"ל אבו עלי מוסטפא; אפשר לדבר על חיסולים נגד מנהיג הג'יהאד האסלאמי והמייסד שלו, פתחי אל-שקאקי; אפשר לדבר על חיסול מנהיגי חמאס, המייסד אחמד יאסין, אל-רנתיסי, סאלח שחאדה, איסמאעיל אבו שנב, אחמד אל-ג'עברי.
ואחרי כל הדוגמאות שהבאתי, שהן חלק מאין-ספור מנהיגים שישראל חיסלה, אני חושב שכל אזרח במדינה צריך לשאול את עצמו שאלה אמיתית: האם זה עזר? או שנהפוך הוא – ואני מדגיש, נהפוך הוא – כולם הפכו לסמלים בקרב העם הפלסטיני? ואני שואל – את מה צריך לחסל באמת? צריך לחסל את העליונות. צריך לחסל את הגזענות. צריך לחסל כיבוש עם אחר. צריך לחתור לשלום אמת, שרק הוא – אבל רק הוא – יביא ביטחון אמת.
נתניהו הצליח לחסל את תהליך השלום – זה כן – אבל הוא אף פעם לא הצליח ולא יצליח לחסל את הצדק ואת הכמיהה של העם הפלסטיני לחירות. בזה הוא לא הצליח ולא יצליח.
אנחנו מציעים לאזרחי המדינה דרך אחרת; דרך שתיטיב עם כל אזרח ואזרחית במדינה, דרך שמתבוננת במציאות ואומרת: כתוצאה מהתפתחות היסטורית יש פה שני עמים; יש מי שרצה, יש מי שלא רצה, יש מי שאהב, יש מי שלא אהב, אבל יש עובדה קיימת: בין הים לנהר יש שבעה וחצי מיליון פלסטינים ושבעה מיליון וחצי יהודים, לא יעזור לאף אחד. אז או שאנחנו רוצים מדינת אפרטהייד גם בפועל וגם רשמית – השתלטות על עם אחר; או שאנחנו רוצים מדינה דמוקרטית, שיחיו בה כולם בשוויון מלא.
אני אישית, אם יש לי את הג'יני של אלאדין, אני מבקש ממנו: אולי תשכנע 100% משני העמים לחיות יחד, במדינה אחת. אבל בגלל שאני יודע שבמציאות אין ג'יני של אלאדין, ואני יודע שיש רוב מוחץ בקרב שני העמים שרוצה מימוש זכות ההגדרה העצמית, לכן אני רואה שהפתרון המציאותי הוא מדינה לצד מדינה. הלוואי שיבוא יום ששני העמים יגידו: אנחנו יכולים לחיות בלי גבולות; או ששני העמים יגידו: ואללה, זה מצליח, בואו נחשוב ביחד על קונפדרציה. כל זה אפשרי, אבל יש דבר שאי-אפשר לקפוץ מעליו, והוא שלעם הפלסטיני מגיעה הזכות להגדרה עצמית להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67' לצד מדינת ישראל.
אני שומע את האנשים שמתנגדים. בגלל שהם יודעים שהטיעונים שלהם כל כך חלשים, הם פונים לשקר. מה זאת אומרת פונים לשקר? אומרים: לא, הם לא רוצים מדינה לצד מדינה; הם רוצים מדינה אחת; הבעיה היא לא זכויות הפלסטיניים, הבעיה היא זכויות היהודים. הם משקרים במצח נחושה. הפרוגרמה הרשמית של אש"ף מאז 1988 – אם כי היו לה ניצנים גם קודם לכך – לפחות מבחינה מאוד רשמית וקוהרנטית, היא מדינה לצד מדינה ולחיות בשלום. זה המצע הצודק בנסיבות של 100 השנים האחרונות.
אני רוצה לפנות לכל האזרחים ולהגיד להם: ראו את הקשר בין הכיבוש, בין המלחמות לבין המצב הכלכלי שלכם. ראו את הקשר. רק השלום יטיב עם כל אחד ואחת מכם, גם מהמקום הכלכלי וגם מהמקום הדמוקרטי. אתם יודעים מה? גם מהמקום של שוויון בין גברים ונשים. המלחמה מחזקת את הגבר הלוחם. המלחמה היא האנטיתזה לכל דבר חברתי נכון. השלום הוא בדיוק הדלת הגדולה ביותר להשגת חיים נורמליים וחברתיים נכונים. אתם תכעסו עליי כשאגיד לכם, שכל זה הוא מס' 2, כי מס' 1 הוא שמגיעה לעם הפלסטיני זכות להגדרה עצמית. זה מס' 1.
אני רוצה לפנות לאזרחים הערבים ולהגיד להם: תוקפים אותנו על זה שאנחנו מדברים על הסוגיה הפלסטינית. אני רוצה להגיד לכם, לאזרחים הערבים, שני דברים: אחד אתם בטח לא שמעתם מראיין אחד אחד פונה לחבר כנסת יהודי ואומר לו: למה אתה מדבר על עזה? למה אתה מדבר על הגדה המערבית? למה אתה מדבר על העם הפלסטיני? אלו שאלות שמופנות אך ורק לח"כים הערבים. אתם יודעים למה? כי הם רוצים לבנות מאיתנו מין יצור כזה שהוא ערבי ישראלי, ואין לו שייכות לאומית לעם הערבי הפלסטיני. הוא גם לא יכול להיות ישראלי במאה אחוז, בגלל שישראל היא מדינת היהודים. הם רוצים אזרח מעוות מבחינה לאומית ומעוות מבחינה אזרחית. לכן מה שמקומם אותם זה שאנחנו נאבקים למען הזכות האלמנטרית של העם הפלסטיני – כמו כל עמי העולם – לחיות חופשי בארצו.
עכשיו אני רוצה לפנות לאזרחים הערבים ולהגיד להם: אתם רואים את הקשר בין המצב הכלכלי לבין המצב של הכיבוש והמלחמה? אני פונה לאזרחים הערבים ושואל אותם: אתם רואים את הקשר בין הגזענות לבין המצב של הכיבוש והמלחמה? אתם רואים את הקשר לעניין המאבק בפשיעה, או חוסר המאבק בפשיעה? זה כי רואים בנו סוגיה ביטחונית ולא אזרחית; כי זה חלק מהסכסוך הזה.
לכן אנחנו עומדים פה ונאבקים למען הזכויות היום-יומיות של האזרחים שלנו, כמו תוכנית 922, כמו הרבה חוקים שאנחנו מצליחים להעביר, אבל אין מצב בעולם שאנחנו נפנה עורף לסוגיה הכללית: סוגיית סיום הכיבוש וכינון שלום אמת. זה גם ייטיב איתנו ישירות; אבל גם, ועוד פעם אני אומר שזה לא העיקר; העיקר זה שמגיע לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית. תודה רבה.
821 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.