קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, היושב בראש, בשעה הזאת, אתה יודע, מתקיימות הבחירות לתפקיד הרב הראשי לישראל. מי יהיה הרב הראשי לישראל? זו שאלה שלא מעניינת את רוב הישראלים, ויש בכך עדות עצובה עד כמה הרבנות הפכה לעניין מנוכר ומעיק בעבור רבים. כבר שנים ארוכות שהרבנות והרבנים מתרחקים ומרחיקים במקום לקרב. זה בעיקר סיפור עצוב. אנשים אומרים לי: את מי זה מעניין. בעולם מתוקן שהיו בו הנהגה ורבנות ראויים זה היה אמור לעניין את כולם, כי זה נוגע לחיים של כולם. אבל לתחושת הניכור והמיאוס, כמו שאמרתי, כלפי הרבנות הראשית מצטרפת גם ההתנהלות הפוליטית של מפלגת הציונות הדתית והמפלגות החרדיות, שרקמו ביניהן דיל, שכולל גם הפרת התחייבות מפורשת. זה לא עניין שמוסיף כבוד לרבנות או מקדש שם שמיים. להפך.
הרב עמיטל, זיכרונו לברכה, היה תמיד נוהג לומר על הקטע בתפילה: "לעולם יהא אדם ירא שמיים" – קודם שנהיה בני אדם. נכתב קודם "יהא אדם", ורק אחר כך שנהיה יראי שמיים. סביב הבחירות האלה יש רבנים ופוליטיקאים שנראה שהחליפו את הסדר. הם מדברים גבוהה-גבוהה על יראת שמיים, אך נוהגים בנכלוליות ובחוסר הגינות – הכי רחוק מיראת שמיים, הכי רחוק מקידוש השם.
אתה בטח מכיר, החליטו על ועדת רבנים מהציונות הדתית, שמונתה כדי לבחור מי יהיה המועמד הציוני לתפקיד. כל הרבנים המועמדים התחייבו לכבד כל החלטה. גם השר סמוטריץ' התחייב לכך, כנראה משום שהוא היה משוכנע שייבחר רב מסוים, שמרן מאוד ומקובל על החרדים. אלא שהוועדה העצמאית החליטה אחרת. היא בחרה ברב מאיר כהנא – עילוי מבריק, ציוני אדוק, סגן אלוף במילואים ואיש שמוביל יהדות מאירת פנים. למרות טענות שונות ומשונות, רוב חברי הוועדה אשררו את החלטתם. מבחינתם אין שינוי, הרב כהנא הוא המועמד. למרות זאת, רבנים שחתמו על התחייבות לכבד את החלטת הוועדה, וגם מפלגת הציונות הדתית שהתחייבה לכך, הפרו את התחייבותם. ככה נראים יהדות ופוליטיקה ברגעים רעים במיוחד שלהם. אגב, אני מקווה שהמגזר הציוני-דתי יזכור את כל זה ביום הבחירות הכלליות; יזכור את אי-העמידה בהתחייבות; יזכור את ההתייצבות לצד מועמד חרד"לי.
לשמחתי, רבים מחברי הגוף הבוחר מתכוונים בכל זאת להצביע לרב כהנא. מול הדיל הפוליטי, שכולל הפרת התחייבות מתייצבים מי שמשוכנעים שהרבנות הראשית צריכה שבראשה יעמוד רב מתון, מקובל וציוני. נקווה שכך יהיה. תודה רבה.
342 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.