קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אפרט כאן על הורדת הדירוג הקשה על ידי חברת דירוג האשראי מודי'ס ועל הצפי העתידי, החלטתי לפתוח את הנאום הזה דווקא בקריאת כיוון אחרת. אני רוצה לדבר על מציאות אחרת. נדמה לנו בתקופה הזאת שכאילו כל דבר שלילי שקורה הוא כורח המציאות, הוא גזרת גורל, ואין אופציה אחרת.
אבל יש אופציה אחרת. המציאות היא לא גזרת גורל, היא תולדה של מדיניות שכולה פוליטיקה קטנה. אין כאן חזון על צמיחת ישראל, אלא חזון עיקש על שמירת הכיסא. אני רוצה שנדמיין התנהלות חלופית, של ממשלה אחראית שמהרגע הראשון ראתה את הכלכלה והחיים עצמם לנגד עיניה. כשהתחילה המלחמה הקשה הזאת אחרי טבח נורא, המדינה הייתה צריכה כולה להתכנס לסדרי עדיפויות אחרים לגמרי. חשבנו כולנו שזה מה שיקרה, שאת הרוח של הסולידריות והערבות ההדדית שהביאו הישראלים נראה גם כאן, בבית הנבחרים.
תחילה היינו צריכים להבטיח באופן ברור שכל נפגעי הטבח בדרום יפוצו, כל עיר וכל קיבוץ, שלא נעשה איפה ואיפה, שחבל תקומה יכיל את כל מי שנפגעו, כולל אופקים ונתיבות. לנו זה היה ברור; לממשלה הזאת לא. וכן, מרגע שתושבי הצפון פונו, היינו צריכים להכריז על מינהלת לשיקום אזרחי לצפון מיידית. אך הרבה מעבר, היינו צריכים להעביר סדרת החלטות ממשלה שמטרתן להבטיח בנייה מחדש של הצפון כחבל הארץ האטרקטיבי ביותר, מתחבורה ותעסוקה ועד למוסדות מדינה כמו אוניברסיטה ומרכזי רפואה נוספים; להבטיח שחבל הארץ הקסום הזה – מקום שימשוך אליו מכל חלקי הארץ, ולא רק ינסה, אולי, להשאיר את מי שגדלו בו.
לאחר מכן היינו אומרים שמי שייכנסו מתחת לאלונקה אלו כל אותם תקציבים לא חיוניים שנועדו לנפח משרדים מיותרים וג'ובים מומצאים. היינו אומרים שישראל חייבת הכרעות שיביאו לצמיחה, והיינו מפסיקים הסדרים מגזריים מעוותים שפוגעים במשק, משקמים את מערכת החינוך הממלכתית ציבורית, ולא מתקצבים יותר חינוך ללא ליבה, שפוגע בשוויון ההזדמנויות. היינו מייצרים במהירות חוק גיוס שוויוני – כזה, שתדעו לכם, חוסך למשק מינימום 10 מיליארד שקלים בשנה, והרבה יותר אם סוכמים את כל העלויות הנלוות שנחסכות. היינו מכריזים על שיקום מלא של מערך בריאות הנפש באופן נדיב ומקיף, כי השקעה בנפש זו לא רק החובה שלנו כאומה, זו השקעה בכלכלה, בכושר העבודה בפריון ובמשפחה. היינו מייצרים תוכניות שאומנם היו מחייבות הגדלת גירעון, אך עם צפי לצמיחה ושיקום הכלכלה: השקעות נרחבות בתעסוקה, הסבות מקצועיות, שיקום ענפים שנפגעו כמו תיירות, כמו חקלאות, ויצירת חזון עתידי של היום שאחרי בסוגיות החברתיות והכלכליות. לא היינו מעמיסים על הקושי והכאב עם שביתת מורות מיותרת, שיכולה הייתה להיפתר עם פחות אטימות ממשלתית. לא היינו מקצצים בתנועות הנוער ובבני שנות השירות, שקפצו לסייע למדינה ברגע הקשה ביותר מאז הקמתה, כי השקעה במערכות החינוך שמייצרות ערבות הדדית וסולידריות, זו השקעה בחברה ובכולנו.
תדמיינו לכם – כן, תדמיינו לכם – עיסוק ענייני בחיים עצמם ובנו. חוסן לאומי הוא חוסן אזרחי הוא חוסן חברתי. הכוח שלנו הוא בסולידריות לא רק בינינו כאזרחים, אלא בין המדינה לבין הציבור. ככה בונים מחדש חברה חזקה וטובה יותר. נשמע כמו משהו שיכולנו לעשות כאן, אני חושבת, משהו שהיה משנה הרבה את מצבנו גם עכשיו.
עכשיו אני רוצה לומר למה הורדת דירוג האשראי הקשה היא תולדה של מחדל מכוון של הממשלה הזאת. ובמדינה מתוקנת שר האוצר לא היה מפוטר לאלתר אלא היה מניח את המפתחות מיוזמתו באופן ברור, כי ברור שהכישלון הזה הוא כישלון קולוסלי שלא נתפס.
היה אפשר למנוע את הפגיעה הזאת.
חבורה חסרת אחריות שפוגעת בעתיד של כולנו הובילה אותנו אל משבר כלכלי שישפיע על כולנו שנים קדימה. אבל יש מה לעשות – כמה צעדים שחייבים לבצע כדי לשקם את כלכלת ישראל.
מתוך החלטת מודי'ס: הם מציינים כי הסיכויים להפסקת אש בעזה התפוגגו והסיכונים הפוליטיים הפנימיים עלו לצד סיכונים גיאו-פוליטיים. עוד הם ציינו כי לא נראה שיש אסטרטגיית יציאה מהסכסוך הצבאי שתחזיר את רמת הוודאות והביטחון שעליהם מסתמכים בסופו של דבר המשק וההשקעות העסקיות. הסכסוך והיעדר מסלול לפתרון ברור תורמים למתחים חברתיים גבוהים ולסיכונים עולים לסחר של ישראל.
אז כן, קודם כול אופק מדיני. מדינה שנמצאת במלחמה ארוכה ללא צפי לסיום, שיקום וצמיחה מחדש וללא כל ניסיון ממשי להסדרה מדינית, היא מדינה שצועדת אל שקיעה כלכלית, בגלל שצד שלם בקואליציה הזאת, כולל שר האוצר עצמו, לא רק שרוצה למרוח את המלחמה, אלא רוצה להתבוסס בבוץ העזתי. הם בעצם מקריבים ביודעין את כלכלת ישראל עבור החזון המשיחי הסהרורי שלהם. אז כן, אני רוצה רגע לומר שכשאנחנו אומרים שהצלת החטופים והחטופות היא הצלת ישראל, זה לא נאמר רק ערכית ומוסרית כערך עליון של קדושת החיים; עסקה כוללת של השבת החטופים והחטופות וסיום המלחמה היא החזרת ישראל למסלול צומח כלכלית. הרחבה של עסקה להשבת החטופים והחטופות לאופק מדיני שייתן פה שקט ויציבות, תהיה ההזנק הכי חשוב לשיקום וליציבות הכלכלית שישראל כה זקוקה להם.
הדבר השני שיכולנו לעשות אחרת ויכול היה למנוע את הורדת הדירוג הכפולה הזו הוא שינוי סדרי העדיפויות. נמצא כאן גם ממלא מקום יו"ר הכנסת, סגן יו"ר הכנסת. אתה יודע שאנחנו פועלים יחד לשינוי סדרי העדיפויות במובנים רבים.
וזה לא רק צורך לאומי, זה גם צורך שהוא נקודתי והכרחי עכשיו.
ביטול ההסדרים הסקטוריאליים והמגזריים, שעובדים נגד הכלכלה והציבור היצרני והמשק.
מתוך הדוח של מודי'ס; הארכת משך השירות הצבאי לגברים תשפיע לרעה על היצע העבודה על ידי הסרת אחד החלקים היצרניים ביותר בחברה למשך זמן רב יותר. כן, כי היעדר גיוס מלא של כלל החברה מייצר הארכת שירות לחברה ספציפית. בנוסף, מציינים במודי'ס, לישראל יש אתגרים דמוגרפיים ידועים ארוכי טווח, הקשורים לחוסר התאמה של מיומנויות וכן לאי-ודאות גבוהה לגבי יכולתו של מגזר ההייטק להמשיך ולצמוח בסביבה החדשה.
למה הם מתכוונים בעצם, מודי'ס? הם מתכוונים לסוגיה כלכלית לגמרי; זאת לא סוגיה פוליטית ולא רק סוגיה חברתית, אלא סוגיה כלכלית, כי תקצוב חינוך ללא פיקוח, בקרה ולימודי ליבה; פטור מגיוס והעמסת הנטל על האוכלוסייה היצרנית – שכמו שאמרתי העלויות המוערכות הן כ-10 מיליארד ש"ח בשנה לפחות; סבסוד אברכים ועידוד אי-יציאה לשוק העבודה, רכישת השכלה, מקצוע ומיומנויות; מימון מדיניות רווחה מפליגה מעבר לקו הירוק, שבאה על חשבון השקעה בתשתיות חיוניות בתוך ישראל כדי לקבע סיפוח ועוד – זאת מדיניות שעובדת נגד הכלכלה הישראלית. היא לא מייצרת לא מנועי צמיחה ולא מחוללי פריון. היא גם גורעת מאיתנו את איכות החיים, שגם היא מנוע צמיחה. הדברים הללו יכלו להשתנות. הינה שתי נקודות שיכולנו למנוע.
עוד נקודה – השקעה ביום שאחרי. אנחנו כמובן מסכימים שנצטרך לשקם את המערכות הציבוריות והחברתיות ביום שאחרי המלחמה, ואני מוסיפה – גם עכשיו. השקעה הדרגתית ומבוקרת במנועי צמיחה ובמחוללי פריון ויצירת תוכנית ממשלתית להשוואת ההשקעה האזרחית לממוצע ב-OECD – אני מדברת על הממוצע ב-OECD, לא על הרף הגבוה של ההשקעה, להיות בממוצע, על הרף הגבוה אני אפילו לא מדברת – השקעה שכזאת באופן מתוכנן ארוך טווח תוביל לצמיחה, כי ניהנה באופן הדרגתי מפירות ההשקעה. והיכולת ליהנות מפירות ההשקעה תאפשר לנו הרחבת השקעה בעתיד; למשל הרחבת ההסבות המקצועיות ושירות התעסוקה כדי לעודד אוכלוסיות שחייבים להוציא אל שוק העבודה – לצאת ולסייע להן – כמו צעירים מהחברה הערבית, צעירים מהחברה החרדית, היא דבר שיניע את המשק: יותר מיסים, יותר אנשים עובדים, פחות נתמכים, ובוודאי שגם פירות ההשקעה יחזרו חזרה אל השקעה עתידית. אם נדחוף השקעה בפיתוח תשתיות, במקצועות נדרשים למשק, בענפים חשובים ובשירותים חברתיים, שההשקעה בהם חוזרת אל החברה, למשל חינוך, בריאות הנפש, ביטחון אישי, תחבורה ועוד, אנחנו נוכל להשקיע יותר. כשהמדינה משקיעה בשירותים שלא מוסיפים לכלכלה ולא תורמים למשק אלא פוגעים, במקום לעודד צמיחה, בסוף מקצצים מכולנו. זה פחות ציוד רפואי, יותר תור לרופאים מומחים, חדרי מיון, יותר פקקים, כיתות יותר צפופות – לכל הדבר הזה יש השלכות שאפשר היה למנוע ואפשר היה לעשות דברים אחרת.
וכמובן כמובן, ביטול ההפיכה המשטרית. חברת הדירוג מודי'ס אומרת: שר המשפטים עיכב מינויים חשובים של שופטים, לרבות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, למרות פסיקת בג"ץ מהשבועות האחרונים, שמחייבת אותו לכנס את הוועדה למינוי שופטים. הסיפור הכלכלי נשען בצורה הדוקה על יציבות של מוסדות ומערכות השלטון והחוק. כשאנחנו מערערים את העצמאות של המוסדות הללו, אנחנו מתריעים בפני הגופים הפיננסיים והבין-לאומיים שישראל והעצמאות שלה בסימן שאלה, והיא לא מקום טוב להשקיע בו או לסמוך עליו. יש השלכות להתנהלות הבריונית של יריב לוין, השלכות קשות. אז כן, ביטול ההפיכה המשטרית, חיזוק האמון בוודאות ועצמאות המוסדות והמערכות הישראליות, חיזוק מעמד שומרי הסף והפרדת הרשויות, הבטחת עצמאות בית המשפט, הסרת האיומים להשתלטות על נציבות שירות המדינה, התקשורת ויתר מערכות השלטון והחוק, שמירה על אמינות מול גופים בין-לאומיים והמערכות הפיננסיות ועיגון בחוק של התשתית הדמוקרטית במדינה – אם היינו עושים את כל זה, לא היו מורידים את דירוג האשראי.
לא הורידו לישראל דירוג אשראי בזמן מלחמה אף פעם; זה קורה בגלל ניהול כושל רוחבי של כלל הזירות שהממשלה הזאת אחראית להן. זה לא בגלל המלחמה. יכולנו למנוע את זה. חשוב שנבין את זה, כדי שלא נחשוב שזאת גזרת גורל שהמציאות הכלכלית-חברתית שלנו תהיה כל כך קשה. זו לא גזרת גורל. אפשר לשנות את הכיוון והמסלול.
תזכרו, יש צד שרוצה לייאש, הייאוש הוא הכוח שלו, ולומר לנו שהכול גזרת גורל ושהיעדר היכולות, הכישורים והאחריות שלהם זה המציאות היחידה שניתן לדמיין. אבל האמת הפוכה לחלוטין: ניתן לצאת מזה, לצמוח ולשגשג שוב, רק צריך לבחור בדרך של שפיות ותקווה. חשוב לומר את זה, כי אפשר לצמוח, אפשר לשגשג. המציאות היא לא כזאת שמחייבת אותנו לקרוס כלכלית נוכח הניהול הכושל. יש אפשרות אחרת.
אני רוצה לקרוא מהספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים", ספר שנכתב על ידי אנשים רבים. חלק מרכזי בהם הם נפגעי הטבח, האסון, משפחות השכול ומשפחות החטופים, אנשים שההפקרה עלתה להם ביקר ביותר. החלטתי להביא לפה היום חלק מהספר שכתב אייל אשל, אביה של התצפיתנית סמלת רוני אשל, זכרה לברכה, שנפלה במוצב נחל עוז. לפני שאני אקריא את דבריו, אני אספר שאייל אשל, משפחתו ומשפחות רבות נאבקים עכשיו מאבק הירואי למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כדי שהאסון הנורא הזה שפקד את משפחתם לא יקרה לאחרים. הם עושים את המאבק הכי מוסרי והכי ערכי, הכי ישראלי והכי ציוני והכי לאומי, ואני רוצה להגיד להם גם תודה. למאמר שהוא כתב הוא קרא "רוני שלי, בדיוק כמוני, לא האמינה שברגע האמת לא יהיה מי שיגן עליה. עלינו. על כולם".
"לפעמים אני תוהה מה רוני שלי הייתה חושבת על כל מה שקרה פה מאז אותה שבת שחורה. איך הייתה מגיבה. הייתי כל כך קרוב לרוני שאני יודע להגיד שהיא הייתה אומרת 'אבא, תמשיך בכל הכוח! חייבים להוציא את האמת לאור', או שהייתה אומרת 'אבא, אני כל כך שמחה שאתה נלחם עבורנו ועבור המדינה ועבור אלו שעדיין מאמינים שעוד יכול להיות פה טוב', או שפשוט הייתה מסתכלת עליי עם העיניים המדהימות והגדולות שלה והחיוך היפה הזה (שאני כל כך מתגעגע אליו) ופשוט אומרת 'תודה'. אבל מה שרוני לא הייתה אומרת זה 'אבא, די', 'אבא, עדיף לסתום'. לא, היא לא הייתה אומרת את זה!
"כי רוני שלי ידעה, יותר טוב מכל אחד אחר, יותר טוב מהדרגים הבכירים בממשלה הכושלת שלנו, מה באמת קורה ומה יכול לקרות. אבל רוני שלי, בדיוק כמוני, לא האמינה שברגע האמת לא יהיה מי שיגן עליה. עלינו. על כולם.
"בתוך מסע השכול שלנו מאז 7 באוקטובר, גילינו עוד ועוד עובדות על אוזלת היד של המדינה האהובה שלנו. אוזלת יד ומחדלים הזויים שעלו לנו בחיי אדם. שהפכו אותנו למשפחה שכולה. שגרמו לנו לאבד את היקר לנו מכול.
"במהלך התקופה הקשה שבה עמדנו בפני אתגר לאומי משמעותי, היה גורם אחד שתמיד נראה נוכח – הפחד. הפחד הזה שיתק את משפחות החטופים והנרצחים, מנע מהן לדבר ולהביע את כאבן וחששותיהן. הייתה תחושה מתמדת שהבעת הקול הזה עשויה להוביל לאוזלת יד מצד המדינה, שהדבר יוביל לכך שישראל לא תעשה כלום כדי להציל את יקיריהן.
"פחד זה לא היה חסר בסיס. במשך הזמן הבנו שלצערנו היה בו גם גרעין של אמת. מדינת ישראל לא תמיד עמדה על המשמר ולא תמיד עשתה את הנדרש כדי להביא לפתרון מהיר ונכון.
"אולם הפחד הזה גם חיזק את רוח הלחימה והנחישות של המשפחות ושל החברה כולה. המאבק לשחרור החטופים לא נפסק והמשפחות למדו שדווקא מתוך הפחד ניתן למצוא כוח לדבר, להילחם ולהשפיע. קולן של המשפחות היה, ועודנו, קול חשוב ביותר במאבק הלאומי שלנו.
"בסופו של דבר, עלינו לזכור כי הפחד יכול להיות משתק, אך גם מעורר לפעולה. מתוך הכאב והפחד, נולדת תקווה חדשה ורוח של נחישות שממשיכה, להנחות אותנו ולהבטיח שלא נוותר לעולם על היקרים לנו מכול.
"אני עומד פה מולכם ומתחייב: לא אשקוט עד שהאמת כולה תצא לאור ועד שאחרון האחראים (כולל האחראי הראשון) ישלמו את המחיר.
"רוני שלי, אני יודע שאת מקשיבה לי שם למעלה. אני יודע שאת מסתכלת עליי עם העיניים הגדולות שלך, מחייכת את החיוך הנהדר הזה שלך ואומרת לי בלי קול 'תודה'."
גם אני רוצה להגיד תודה. תודה לך, אייל, תודה לכם, תודה על המאבק הזה, שהוא המאבק הכי ממלכתי שיש, המאבק על הערכים של האומה שלנו, על המהות שלנו כחברה, על ישראל. אנחנו איתכם, ולא נשקוט עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לחקר האסון והטבח.
באמת קשה, ואתה יודע, כל מאמר פה שיש פה הוא קשה. לפעמים אני גם קוראת, תוהה אם להקריא, ואני יודעת שאני לא אעמוד בפרץ הדמעות שיצא ממני אחר כך. אז אנחנו צריכים להכיר את המילים האלה של אלו שאיבדו את היקר להם מכול – להכיר, לנצור, וגם להיות איתם במאבק, כי המאבק שלהם הוא המאבק שלנו. סולידריות וערבות הדדית זה בדיוק להיות איתם פה, בדרישה החשובה כל כך שלהם לעסקה להשבת החטופים והחטופות ולוועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח והאסון. לתיקון, לשיקום, לריפוי.
אני כן רוצה לסיים במשהו שכבר נראה לנו כאילו הוא לא טריוויאלי לדרוש אותו. יש פה שרים כושלים שלא משלמים מחיר על כישלונם. שר לביטחון לאומי יוצר את גל הפשיעה הכי רצחני, קשה ואגרסיבי שהיה בישראל אי פעם. הטרור בתוך ישראל הרים את ראשו במשמרתו – מקרי הרצח, הפשיעה והאלימות – והוא? הוא מאשים אחרים ולא לוקח אחריות. עבריין סדרתי עם 13 כתבי אישום לא לוקח אחריות, אלא לוקח את המשטרה תחת כנפו והורס גוף כל כך חשוב לדמוקרטיה, לחברה, לכולנו.
שר המשפטים מצוטט בחברת הדירוג מודי'ס כמי שמערער על יציבות מוסדות השלטון והחוק; מתנהל בצורה בריונית, אפילו אלימה, אל מול החובות שלו כשר. אני לא קוראת לזה ילדותיות, אני קוראת לזה פשע. שר המשפטים הוא השר לעינוי דין בישראל. הוא החליט לרסק את מערכת המשפט, ואפילו המלחמה והאסון והשנתיים הנוראיות האלה לא יעצרו אותו. כושל.
שר האוצר לא מסוגל לתת לנו נתוני אמת על התקציב, על הגירעון, וכל מה שהוא עוסק בו זה ביזה, ביזה אגרסיבית של תקציבי המדינה לחברים שלו, למקורבים, לבייס, רק לא למי שצריך. חברות דירוג האשראי החלו בהורדת דירוג האשראי עוד לפני המלחמה בעקבות התנהלות כושלת, קשה, של כל הממשלה הזאת והעומד בראשה. ורק בסוף השבוע האחרון – ירידת דירוג כפולה בעקבות התנהלות שכל-כולה הוא חידלון ידוע מראש. אבל הוא לא מניח מפתחות. זה נדמה כאילו ממשלה שלמה – –
– – מגבים אחד את השני בכישלון האחד של השני. ואני רוצה להגיד לציבור – מגיע לנו יותר מזה. אנחנו, אם רק נרצה ואם רק לא נוותר, נייצר פה מציאות טובה יותר וראויה יותר לכולנו. תודה.
2,333 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.