קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, קודם כול אפתח בענייני דיומא. אני רוצה לברך את ראש הממשלה, את הקבינט, את מפקדי צה"ל, את הרמטכ"ל, את הלוחמים, את כל מי שלקח חלק במעשים גדולים לשמירת ביטחונה של מדינת ישראל במכת מחץ על אויב מר ונמהר שלנו, ארגון החיזבאללה. ביום הזה צריך להוקיר את כוחות צה"ל, את המוסד, את השב"כ, את גופי המודיעין, על כל פועלם בשנה האחרונה. צריך גם לזכור שגם אם היו כשלים ב-7 באוקטובר, יש לנו רק צבא אחד ורק מפקדים אחדים ורק חיילים אחדים. אנחנו כולנו צריכים לשמור עליהם, וכל אחד יעשה חשבון נפש על מה שנאמר על צה"ל ועל מפקדיו בשנה האחרונה, רגע לפני יום כיפור. אני יודע שאתה מאוד רגיש לדבר הזה, גם כאיש מילואים גם כקצין במילואים.
הדבר השני: צריך להיזהר מאופוריה. אנחנו צריכים להיות מרוצים מהמעשים שלנו בשבועיים האחרונים, אבל חיזבאללה עדיין עם נשק וטילים. איראן – לא נגענו בה עדיין, והיא מרימה ראש. היא כבר ירתה לפה 300 טילים וכטב"מים. האויבים האלה עוד לפנינו בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות. אז עם ישראל ומדינת ישראל עשו מעשים גדולים בזמן האחרון, אבל להיזהר מאופוריה. אנחנו במלחמה. אנחנו משלמים מחיר. בעוונותינו, יש לנו גם קורבנות וחללים. אנחנו צריכים לשמור על האיזון בין שני הדברים.
אני דווקא רוצה לדבר על משהו שכואב לי ברמה האישית. אני רוצה לצאת פה בקריאה לשלושה שרים לעשות מעשה ולסיים חוקים שעוזרים לחלשים ביותר בחברה. זכיתי להוביל חוק של הגבלת שכר טרחה של נכי צה"ל. לפני חמש שנים חייל שלי, הלום קרב, ברח מהארץ. עשקו אותו עורכי דין בהסכמים והחתימו אותו על תשלום עתידי של תגמולים שהוא יקבל ממשרד הביטחון. גיליתי ניצול גדול של נכי צה"ל. אבל גיליתי גם שנכים מתאונות עבודה ונרדפי הנאצים, לכולם יש הגבלת שכר טרחה בחוק. יש סכום שמותר לגבות מהם לייצוג משפטי, וזה עובד. היחידים שלא מוגנים בהגבלת שכר טרחה הם נכי צה"ל.
אז החוק הזה עבר כאן, בהסכמה ממש גורפת של כולם, בקריאה טרומית ב-21 ביוני 1993. זה כבר הרבה זמן.
החוק השני שחשוב הוא חוק המכר בדיור הציבורי. בפשטות, החוק הזה – קודם כול, צריך לתת קרדיט לרן כהן שהביא אותו. החוק הזה עשה צדק עם אנשים ששילמו שכר דירה בדיור הציבורי עשרות שנים, וכדי להתחיל את החיים הם וצאצאיהם, עם נכס אחד בבעלותם, אחרי ששילמו הרבה מאוד כסף בשכירות, עשרות שנים, יכולים היו לקנות את הדירה הזאת של הדיור הציבורי. הדבר הזה הקטין תלות, הוציא אנשים מהרווחה והיה בשורה גדולה למשפחות עניות. חוק המכר הופסק. אנחנו הצענו לחדש אותו. נאבקנו לחדש אותו.
הוא עבר פה בקריאה הטרומית גם כן ב-7 ביוני 2023. מאז כמעט שנה וארבעה חודשים אני לא מצליח לסיים אותו. אני יודע שחבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים, מחויב לנושא. הוא אמר לי שבסוף הוא יביא את החוק הזה, אבל אנשים מחכים. אלפי אנשים מחכים לחוק הזה. אני קורא גם לשר השיכון גולדקנופ וגם ליושב-ראש ועדת הפנים יעקב אשר לסיים את חוק המכר, שאלפי אנשים מחכים לו. נעשה להם עוול. מעבר להזנחה הפושעת של הדיור הציבורי – ששם נעלמות דירות ואולי ייעלמו מיליארדים של המדינה שהובטחו לרכש דירות, ועושים התחדשות עירונית בירושלים, במתחם של דיור ציבורי, שהיו בו 200 יחידות – הופכים אותו למתחם של 1,000 יחידות, ולא מוסיפים שם אפילו יחידת דיור ציבורי אחת. יש המון עוולות בדיור הציבורי. אבל לפחות חוק המכר, שעבר כאן במליאה בהסכמה מלאה בין כולם, אנא, תביאו אותו. זה עוול. חוק המכר, קטי, אני מדבר עליו.
אבל עבר זמן. הוא יושב מעל שנה בוועדת הפנים. כמה אזרחים ימתינו לדבר הזה? צריך לסיים את זה.
אני סומך עלייך. אני יודע שהלב שלך במקום הנכון בדבר הזה. אנחנו עובדים על הדברים הללו ביחד, אבל כל הבית הזה צריך לזעוק, כי אלפי אנשים מחכים לחוק המכר. הם סובלים.
החוק השלישי, שהביאו אותו כמה חברי כנסת, ואני אחד היוזמים שלו, הוא חוק זכאות לאבחון פסיכו-דידקטי לילדים. מה זה אבחון פסיכו-דידקטי? ילד בגן, כבר מגלים התנהגות או בעיות התפתחותיות, וצריך לתת לו סל שירותים וטיפולים. הדרך לקבוע במה הוא זכאי היא אבחון פסיכו-דידקטי – במילים פשוטות, פסיכולוגי, לימודי והתנהגותי. אלא שהאבחון הזה יכול לעלות קרוב ל-2,000 שקל ו-3,000 שקל לבן אדם. אנחנו באנו ואמרנו – ובדקנו את זה – שאם אתה משפחה מבוססת, היא עושה במימון העצמי אבחון פסיכו-דידקטי. נותנים הקלות לילד גם ביסודי גם בתיכון; אבל משפחה ללא אמצעים לא עושה את האבחון הפסיכו-דידקטי, והיא לא מקבלת את הזכאויות שלה בבית ספר ובתיכון, ונוצרים פערים. ילד שיקבל הקראה של מבחן וזמן למבחן ועוד כמה פתרונות, הוא יגיע לקו הסיום. עכשיו, הדבר הזה הוא חד-פעמי. זה לתת לילד פעם אחת בחיים אבחון, כדי שיהיה זכאי ויטפלו בו. כשאתה גורר את זה – מאבחנים את הבעיות בגן, מזניחים את הילד, כי להורים אין את ה-2,000 שקל לאבחן אותו, ואז הוא מגיע לתיכון וכבר לא לומד כלום ונוטש ונושר. ושר החינוך מסכים איתי. יושב-ראש ועדת החינוך, טייב, הוא חבר שלי, והוא מסכים איתי. החוק הזה עבר. הוא עבר ב-9 בינואר 2023. זאת אומרת, בקריאה הטרומית הוא עבר במאי 2023 – שנה וחצי. בואו נביא את החוק הזה וניתן לילדים האלה אבחון חד-פעמי. זו הוצאה חד-פעמית. זה לא לכל החיים – לכל ילד 2,000 שקל – ונטפל בהם טוב יותר. והחלשים ביותר נפגעים.
אלה שלושה חוקים, ממש, שאני נלחם עליהם, ואני לא מצליח לגמור אותם. אני לא רוצה שהמלחמה והימים האלה ישכיחו שאנחנו מתעכבים עם חוקים שחשובים לחלשים ביותר: לילדים עם הפרעות קשב והתנהגות ממשפחות עם קשיים כלכליים; לנכי צה"ל שנשכחים מאחור; למשפחות רווחה בדיור הציבורי, שיכולות היו בפעם ראשונה בחיים לקנות בית, שהן שילמו עליו 30 ו-40 שנה שכר דירה.
החוק האחרון שאנחנו רוצים לסיים אותו – ושלחתי הצעת החוק, אבל היא חייבת להיות מהירה – זה הוראת שעה בחרבות ברזל לעניין הכרה במי שנספה בפעולת איבה כחייל במערכה. שלחתי הצעת חוק לשר הביטחון, וביקשתי ממנו שהוא יגיש את זה כהצעת חוק ממשלתית, כי זה דחוף. זה הגיע אליי בעקבות המקרה הטרגי של יהונתן דויטש, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו, שנהרג בפיגוע טרור רצחני. הוא נרצח בפיגוע ירי בבקעת הירדן. יהונתן השתחרר ממילואים ארוכים ביחידה מובחרת עשרה ימים לפני הרצח. כבר ידעו גם שהוא הולך להיקרא שוב למילואים, כי כל הלוחמים האלה כל השנה היו במילואים, רק נתנו לו שבועיים הפסקה. ואני אומר, אם הגיבור הזה נפל בפיגוע, והוא היה עשרה ימים קודם לוחם, והוא כבר זומן למילואים – אמרו לו: אתה צריך לבוא למילואים בקרוב – צריך להכיר בו כחלל צה"ל. אני חושב שאלה חוקים חשובים למדינה.
אני רוצה לסיים גם בענייני דיומא. הכנסת הולכת עכשיו לראש השנה וליום הכיפורים. אנחנו אומרים שעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לקדוש ברוך הוא, אדם יעשה תפילה ותענית וצדקה, ואם הוא יעזוב את החטא ויתוודה ולא ישוב, הקדוש ברוך הוא יסלח לו. אבל עבירות של בן אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר.
הרב פרוש, אני יודע שנאלצת לענות לטלפון הזה. אבל עד שאני אמרתי לו – – –
כן. לא, אבל רציתי לסיים, כן. טוב.
אז עבירות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו, עד שיתפייס. עכשיו, אנחנו פה כל הזמן מסבירים איך לתקן את החברה הישראלית ולעשות אחדות. אנחנו אומרים: אתה אשם, בגללך אין אחדות, אתה פושע, אתה נוכל, אתה גורם לזה שלא תהיה אחדות. אין תיקון לחברה הישראלית, אם זה מה שעושים. אדם צריך ללכת הביתה, להגיד: אשמנו, בגדנו, גזלנו. אנחנו הולכים לתקן את עצמנו. כל אדם – התיקון העצמי שלו.
אם כל אחד יתקן את עצמו, אז יש כיוון לאחדות ולשפה מכבדת. אנחנו אומרים בערב ראש השנה, בתפילת הספרדים: "אחות קטנה תפילותיה" אז אנחנו מתחילים: "תכלה שנה וקללותיה" – זה בהתחלה, ואנחנו אומרים את כל – – –
יפה, אז גם אתם בפנים. אתם איתנו. פרוש, אתם איתנו.
עם ישראל ביחד. רגע, הסוף של הפיוט הזה, זה "תחל שנה וברכותיה".
לא. "תכלה שנה וקללותיה" זה בפיוט. בסוף כתוב "תחל שנה וברכותיה". עברנו שנה קשה, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנה טובה כנסת ישראל ועם ישראל.
1,038 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.