קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אוקיי, את פה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון וגם את ראש הממשלה נתניהו על חיסול של רב-המרצחים נסראללה. אגב, עכשיו יש ידיעה על זה שמצאו את גופתו.
אני באופוזיציה, היה לי קל להגיד כוחות הביטחון, טייסים. טוב שלא הלכו לעזאזל, לשם שלח אותם השר שלמה קרעי, אבל טוב שיש לנו טייסים והם עשו את העבודה. אני רואה את השיח ברשת ואני רוצה להגיד: ראש הממשלה גם כן אחראי להצלחה הזאת. כולנו ראינו תמונה איך הוא יושב ומאשר את החיסול הזה, ואני מברכת על זה. סוף-סוף מקבלים החלטות נכונות. אבל בדיוק בדיוק כפי שראש הממשלה אחראי להצלחה כראש הפירמידה, הוא אחראי לדברים האחרים. צר לי שאת התמונה הזאת, שראיתי לפני כמה ימים מניו יורק – שראש הממשלה עם הצוות שלו יושב ומאשר את חיסול נסראללה – לא ראיתי ב-7 באוקטובר. אני בכלל לא יודעת איפה ראש הממשלה היה ב-7 באוקטובר ואילו החלטות הוא קיבל, אבל משום מה לא ראיתי כאלו תמונות.
אז כפי שראש הממשלה אחראי להצלחה כראש הפירמידה, הוא אחראי בדיוק באותה מידה לאירועי 7 באוקטובר, על הקטסטרופה שהייתה שם; הוא אחראי לקונספציה השגויה שהוביל שנים רבות כשהיה ראש ממשלה; הוא אחראי להעברת כסף קטרי לחמאס; הוא אחראי לזה שעדיין יש לנו 101 חטופים בעזה; הוא גם אחראי לשסע הנורא הזה שיש לנו בעם, כי זה קרה בממשלתו.
זה מה שאני רוצה להגיד – אי-אפשר לקחת אחריות כאשר יש הצלחות. האחריות כוללת, גם בהצלחות וגם בכישלונות. זה תפקידו של מנהיג – גם להצטלם ולהופיע מול אומה כאשר כולנו שמחים ומרוצים ומוחאים כפיים ומשהו טוב קורה לנו, אבל גם כאשר יש דברים קשים; גם כשיש לנו חטופים; גם כשיש לנו נרצחים. יש לנו עדיין מפונים בצפון, וכרגע אין צפי, עם כל השמחה שבליבנו, כי חיסול נסראללה עדיין לא פותר את הבעיה הגדולה, הבעיה של איראן. גם שם צריך לקבל החלטות. גם המצב הכלכלי לא מבשר טובות, וכולנו כבר מרגישים את זה בצורה מובהקת.
אז ראש הממשלה, באמת אני מצפה ממך להיות כבר ילד גדול, כי זה מאוד מזכיר לי מה שקורה בבית: כשהכול בסדר, כולם מרוצים. אם ילד עשה איזשהו בלגן או משהו: לא, זה לא אני, זו אחותי; זה לא אני, זה אח שלי. ככה זה לא יכול להיות. אתה ראש הממשלה, אתה מקבל החלטות על גורלנו, כי ככה זה. זה התפקיד שלך, גם כשטוב וגם כאשר רע. אי-אפשר לברוח מהאחריות הזאת. זה ילדותי. צריך להתבגר כאן.
ועוד דבר – חשוב להקים ועדת חקירה ממלכתית, כי הפצע הזה שיש בליבנו, כל פעם חוזר על עצמו: מה היה שם באותו יום ארור? מה היה ב-11 באוקטובר? אני שמעתי אתמול את הדיון הזה באולפנים. יכול להיות שמה שקרה אתמול, לשמחתנו, לצערנו לא קרה ב-11 באוקטובר. יכול להיות שאם שם היו מקבלים החלטות נכונות תושבי הצפון כבר מזמן היו חוזרים הביתה. אחריות זו מילה כוללת, גם כשאנחנו בשמחה וגם כשאנחנו בוכים בלב. אי-אפשר לברוח מזה. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום ולתת לנו תשובות על כל מה שקרה לנו מאותו יום 7 באוקטובר – וגם לפני: מי היה אחראי על מה, מי ידע מה, מי נתן הנחיות, מי הכניס לנו את הקונספציה השגויה הזאת לחיינו, מי אישר את הכסף לחמאס, מה היו הקשרים בין ממשלת ישראל – –
– – והעומד בראשה עם מנהיגי חמאס. היה קשר כזה. אנחנו חייבים לקבל תשובות, כי כל עוד אנחנו לא נקבל תשובות, אנחנו לא נוכל לצאת מהטראומה הזאת. אגב, תמיד כשהולכים לפסיכולוג הוא מתחיל לחפור אחורה – מה היה שם, איפה המקור. אז אנחנו כאומה חייבים את ועדת החקירה הממלכתית כטיפול פסיכולוגי לאומה, כי אנחנו חייבים לקבל תשובות. בסוף בסוף, אגיד ככה, יש לנו עם נפלא, חזק, שמח, שמגיעה לו הנהגה לא פוליטית, אלא הנהגה שיודעת לקבל החלטות, הנהגה שתהיה ראויה לעם הזה.
למילה "אחריות" אין ערך כספי, אבל המילה אחריות כוללת המון דברים שאנחנו כאומה חייבים. אדוני ראש הממשלה, כפי שבשמחה לקחת אחריות ואמרת שאתה קיבלת החלטות – אבל בוא לא נזלזל, יחד עם שר הביטחון, יחד עם הרמטכ"ל, יחד עם אנשי מקצוע, יחד עם טייסים, עם שב"כ, עם מוסד, אבל בסוף כן קיבלת החלטות – תיקח אחריות למה שהיה ולהחלטות שלך שקיבלת שנים אחורה, אדוני ראש הממשלה, כי אי-אפשר לברוח. אתה באמת כבר לא ילד, אבל לפעמים ההתנהגות שלך ילדותית שלא הולמת.
בזה אני בעצם אסיים: חייבים להתבגר. זה משהו שאתה חייב לעשות כדי לרפא את האומה שלנו ולהחזיר לנו תקווה ולהחזיר לנו ביטחון ולהחזיר לנו את הכבוד הלאומי שלנו, שטיפה חזר, אבל עדיין הדרך ארוכה. תודה רבה.
717 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.