קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בפתח ערב ראש השנה. בעוד כמה ימים אנחנו נציין את ראש השנה, וכל עם ישראל בהתארגנויות כדי לשבת כולם סביב שולחן החג, ודווקא בימים האלה הלב עוד יותר נהיה כבד ונכמר אל מול המשפחות הרבות, רבות מדי, שייאלצו לחגוג את החג הזה בלי שיקיריהן נמצאים בבית. 101 ישראלים וישראליות, נשים וגברים, קשישים וטף, נמצאים בידי המרים באויבנו, מפלצות האדם שמחזיקים אותם במנהרות בעזה, ולצערי הרב מתוך ה-101 רבים כבר אינם בחיים.
אנחנו, בשבת הזאת, כל עם ישראל, קיבלנו תזכורת לעוצמתה של המדינה, לעוצמת צה"ל, לעוצמה של הטייסים שלנו, הגיבורים, שעושים לילות כימים. שומר ישראל לא ינום ולא יישן, ועל כך אני מברכת – מברכת את צבא ההגנה לישראל, את כוחות הביטחון, את אנשי המודיעין וגם את ממשלת ישראל. כשצריך לומר מילה טובה אז אנחנו גם יודעים. לצד זאת אני רוצה לומר לראש הממשלה: ראש הממשלה, זה אותם חיילים, זה אותו צבא, אלה אותם טייסים שבמשך תקופה ארוכה ישנם שרים ושרות בממשלתך שאהבו לגדף אותם, שאהבו לרדוף אותם, להוריד להם את המורל. אבל אם לומר את האמת, הראשונים, הראשונים לעשות חשבון נפש ולקחת אחריות ולומר שנכשלנו ב-7 באוקטובר היו אנשי הצבא. נכשלנו כאומה, נכשלנו כממשלה, נכשלנו כצבא ונכשלנו כחברה. השנה האחרונה הייתה קשה מנשוא לעם ישראל, שנה שהייתה מלווה בהרבה מאוד קללות וגזרות. לצערנו, אנחנו עוד בעיצומה של התקופה הזאת. פתחתי ואמרתי שרבים מהאחים והאחיות שלנו חטופים וחטופות בעזה חודשים ארוכים. במחנה שלי, במחנה הממלכתי, דיברנו על כך שעם המשך הלחימה בעזה צריך להעביר את כובד המשקל והלחימה לצפון.
אז כפי שאמרתי אתמול, כולנו שמחנו לראות שהארכי-טרוריסט נסראללה חוסל, וכל מי שירדוף את ישראל, אנחנו נרדוף אותו ונביא להריגתו. אך לצד זאת, אין שמחה שלמה בלב עד אשר אנחנו מחזירים את כל הבנים והבנות הביתה. אמר ראש הממשלה שהחיסול של נסראללה יקדם את החזרת התושבים בצפון, וגם את החזרת החטופים והחטופות הביתה. אנחנו רוצים לראות צעדים ברורים, נחושים, להחזרתם. אני רוצה להאמין, יחד עם רבים, עם רוב אזרחי מדינת ישראל, שנצליח להביא אותם עד ראש השנה. החובה שלנו, המוסר היהודי הוא לא להפקיר, לא לעמוד על דם הרֵעַ. לעיתים נדמה למשפחות של החטופים והחטופות שכתוצאה מהאירועים האינטנסיביים שבהם עוסק הצבא והמלחמה בצפון, נדמה להם שאולי אנחנו שוכחים. בדרך לכאן הבוקר, בדרך לכנסת, ממש ליד הכיכר, עצרתי כדי לתת חיבוק לאורנה שמעוני, אם שכולה, שפתחה בשביתת רעב; אישה בת 83 שגם בגילה המופלג נמצאת שם בערבות ישראלית יוצאת מן הכלל שקשה לראות כמותה. אליה הצטרף הרב אבידן. ודווקא החיבור של הרב עם אורנה – אני חושבת שזו קריאת הכיוון שאנחנו צריכים לקחת כעם, כחברה, כמדינה, ובוודאי כממשלה ומנהיגות. לא להיות במקום שלוקחים את 101 האנשים שנמצאים בתופת, את אלה שיושבים במקומות שאנחנו לעולם לא נוכל לדמיין ולתאר, ואולי שומעים אותנו ואולי שומעים את הרדיו, וכל שהם מבקשים זה תקווה, תקווה לשוב הביתה. אורנה והרב אבידן הם קריאת הכיוון שלנו שלא להפוך את סוגיית החטופים והחטופות לאירוע פוליטי, ושאסור בשום פנים ואופן שתהיה אלימות. בשבוע שעבר, כשראיתי שזרקו ביצים על אבא של לירי אלבג, זו הייתה בושה גדולה, בושה, קללה וכתם על העם שלנו. האנשים האלה, שמכתתים רגליהם בארץ ובעולם כדי להשמיע קול זעקה – תזכרו: כוחם הוא מתוך תעצומות נפש שבוקר-בוקר הם צריכים לגייס בצורה שקשה לנו בכלל לתאר.
אני יכולה לומר שמאוד מאוד חרה לי וכאב לי שהיום לא ראיתי את משפחות החטופים כאן, בכנסת ישראל, ואני רוצה לומר להם לא להתייאש. נכון, הייתי שמחה לא לראות אותם מגיעים לכאן, מתוך מקום שנחזיר את כולם, מי לקבורה בישראל, ואת מי שבחיים – להביא אותם בחיים ולא בארונות. לצד זה, כל עוד המשימה לא הושלמה, אני רוצה שידעו: יש פה רבים בבית הזה – רוב מוחלט, אם לומר את האמת, כולל מי שתומכים בקואליציה – להשבת החטופים והחטופות. אדוני היושב-ראש, הרגשתי שהם לא הגיעו היום כי באמת זו אותה תחושה שהם הביעו גם בבמות הציבוריות ובעיתונות, שהם מרגישים ששוכחים את יקיריהם. אני רוצה לומר להם שאנחנו לא שוכחים ש-359 ימים, כמעט שנה שלמה, בלתי תתואר, שאנחנו יודעים שיקיריהם בשבי.
לעניין התקציבי. אנחנו רואים שהמסלול שאליו צועדת הממשלה בפן הכלכלי הוא מסלול רע מאוד – מסלול רע מאוד, בעיקר כי אין בתקופת המלחמה הזאת, על אף המהמורות בדרך והקשיים והאתגרים, תקציב שנותן אופטימיות. אני מסתכלת גם על מסיבת העיתונאים וגם על ההגעה של שר האוצר לוועדת הכספים – מסיבת העיתונאים שהייתה על תקציב 2025, אם רק נסתכל על זה – ומה שהוא מתכנן לעשות, אם זה הקפאת מדרגות המס, הקפאת שכר המינימום, הקפאת קצבאות ביטוח לאומי – – –
אני מאוד שמחה, כי מה שקרה בתקציב האחרון זה שהיה קיצוץ לאוכלוסיות מוחלשות. הוא לא יכול פעם אחר פעם לשים את ידו ולקחת מהאוכלוסיות המוחלשות. זה בלתי נסבל, כמו שזה גם בלתי נסבל שלוקחים מחינוך. ראינו שיש עודפים, ובעודפים הוא לא קיצץ.
אני לא חושבת שאת מתווכחת, אני דווקא מסכימה.
אז אני אומרת כזה דבר: במקום שגם יוקר המחיה מאמיר, שקשישים לא מסיימים את החודש, שאנחנו רואים שמשפחות באמת מדברות על פת לחם, התורים בתוך העמותות הולכים וגדלים, אני רוצה לומר לשר האוצר: הוא ימצא פה חזית אחידה, של קואליציה ובוודאי אופוזיציה, נגד פגיעה בחלשים בתקופה הקשה ביותר. כולנו מבינים שבעת מלחמה יש צורך בקיצוצים, וכולנו נושאים בנטל, אבל עם כל הכבוד, זה אמור להתחיל בכספים הקואליציוניים, זה אמור להתחיל בכספים של עודפים. לא ישר לפגוע ברווחה, לא ישר לפגוע בחינוך.
מה שאנחנו רואים פה – הרי יכולנו לעמוד כאן ולהצביע בעד עם שר האוצר, אם היה מנהל איתנו דיאלוג אמיתי וכן. הרי אנחנו אנשים תבוניים, יודעים טוב מאוד שאנחנו בתוך מלחמה. אבל כשהבחירה היא בסוף לקצץ בחינוך ובעוד מקומות בלי שהוא מיצה את כל המאגר, כמו שאמרתי, של תקציבי עודפים ממשרדים מיותרים, בעיניי זו שערורייה. ההיסטוריה תשפוט והאזרחים ישפטו, כי מה לעשות? כל אחד ואחת ירגישו את זה בכיס.
אבל, כמו שאמרתי, לעניין אוכלוסיות מוחלשות, אדוני היושב-ראש, נעמוד כחומה בצורה. וזה לא רק בעניין הקצבאות, אני אומרת לך, ובעניין הפגיעה בתוכניות מיוחדות לאוכלוסיות מוחלשות – זה בעניין הפגיעה בתנועות נוער, זה בעניין הפגיעה ברווחה וזה בעניין הפגיעה בהמון פרויקטים שאנחנו יודעים שנמצאים במשרד ראש הממשלה, ואלה הפרויקטים שאמורים להיות בסדר העדיפויות הלאומי, אבל הכי קל ללכת לשם ולגעת בתקציבים. תודה רבה.
973 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.