קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מנסה לדמיין מה עבר ומה עובר בראשם של תסריטאים של הוליווד, נטפליקס וכל חברות ההפקות הגדולות בעולם שעושות סרטים, ואיך הם כבר חושבים, מאותו לילה ביום שישי, וכמובן מאותו בוקר של שבת, כאשר דובר צה"ל אישר באופן רשמי שמדינת ישראל, צה"ל, כוחות הביטחון, חיסלו את הארכי-טרוריסט חסן נסראללה. אני מניח שהאירוע הדרמטי הזה כבר עושה להם חשק לעשות הרבה כסף מהסדרות שהם יפיקו בשנים הקרובות. ובסדרות האלה, מן הסתם, יספרו על כל מיני שיטות של המוסד, שיטות של צה"ל, איך פועל חיל האוויר, איך בדיוק הנחיתו את הפצצות. כל זה יהיה בסדרות של הטלוויזיה. וכמובן ירצו גם לדבר על הבגידה – הרי מי זה, מיהו שבגד בנסראללה, האיש ששנים רבות היה בבונקר ובכל זאת איים על עם ישראל, על מדינת ישראל ועל העולם כולו?
לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, חזרתי מביקור עם יושב-ראש הכנסת וחבר הכנסת בועז ביסמוט בדרום אמריקה. התלוויתי לביקור היסטורי, ביקור ראשון של יו"ר הכנסת בפרגוואי. אנחנו חנכנו שם למעשה את שגרירות ישראל, שנפתחה בערך לפני שש, שבע שנים, לאור ההחלטה של ממשלת פרגוואי, נשיא פרגוואי פניה, להחזיר את שגרירות פרגוואי לירושלים. היה שם קטע מאוד מרגש. התלוו אלינו שני אבות שכולים: אבי חסידים, שאיבד את בנו נאור, זיכרונו לברכה – נאור וסיון אלקבץ נהרגו בכפר עזה.
אנחנו, כל סיעת ישראל ביתנו, כולל יושב-ראש המפלגה, ביקרנו בכפר עזה והיינו בבית הזה ששני החברים הצעירים האלה, כמו עוד רבים, נהרגו במתקפה הברוטלית על קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. מה שמרגש הוא שאבי חסידים, אבא של נאור זכרונו לברכה, הביא – טלי, אני מספר סיפור מרגש, אפשר שקט? כי זה מפריע. אני מספר על אב שכול שהביא מזוזה עד לפרגוואי. תודה. – מה שהכי מרגש בסיפור הזה, בביקור הזה הוא שאבי לקח את המזוזה מהבית של נאור וסיוון מקיבוץ כפר עזה ושמו את המזוזה – זה בעצם מה שנשאר מהבית – ושמו את זה בכניסה לשגרירות ישראל בפרגוואי.
אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני לא בן אדם ציני, ובתור עיתונאי וגם בתור חבר הכנסת, ראיתי הרבה דברים ואף פעם לא היו לי דמעות בעיניים. ברגע הזה היו לי דמעות בעיניים; בטקס המרגש הזה – שאגב, נשיא פרגוואי הגיע אליו וכיבד אותנו בנוכחות שלו. אני לא חושב שלמישהו בכלל נשארה עין יבשה מהביקור הזה, בביקור בשגרירות אני מתכוון. ביחד עם אבי התלווה אלינו עוד אב שכול, אלחנן דנינו, שבנו אורי נהרג בשבי החמאס אחרי 320 יום. הוא היה בין ששת החטופים שנהרגו בדם קר על ידי החמאס כאשר הם הבינו שכוחות צה"ל מתקרבים אליהם.
אבל מה שמרגש אותי – למה אני מספר את הסיפור הזה? כי אחרי פרגוואי אנחנו המשכנו לעוד יומיים וחצי בארגנטינה. בארגנטינה היינו במקום שבו היה הפיגוע הנוראי ב-1992 וגם ב-1994. בעצם היינו בשני מקומות: פיגוע אחד היה בשגרירות ישראל, שרוב הנרצחים בו בכלל לא יהודים, הם היו עובדים מקומיים, וכמובן גם הפיגוע נגד המרכז היהודי בבואנוס איירס. בשני הפיגועים האלה נהרגו למעלה מ-115 אנשים. ואז אנחנו לא דמיינו שכעבור שבוע אנחנו נוכל כאן לדבר על הפודיום כאן בכנסת, ולהגיד שהחשבון נסגר; שחיזבאללה, שבעצם תכנן את שני פיגועים האלה בחסות איראן והוציא לפועל את המתקפה הברוטלית הזאת – חיזבאללה שילם את המחיר בכך שישראל תוריד את הראש של הנחש הזה.
פרגוואי וארגנטינה, שתי המדינות גם הוכיחו את הנאמנות שלהם לישראל והוכיחו ידידות אמת, בכך ששני הנשיאים שלהן, פניה ומיליי, נאמו את הנאומים הכי ציוניים שיכולים להיות מעל במת האו"ם ממש לפני שבוע; הנאומים הכי ציוניים שאנחנו רק יכולים לדמיין. ובוודאי שאני רוצה לברך אותם, ואדוני היושב-ראש, למרות שזה לא נהוג, אבל ברשותך אגיד שני משפטים בספרדית והחברים שלי עזרו, כך שגם הם בפרגוואי ובארגנטינה, ישמעו את התודות שלנו וגם את הברכות שלנו. (אומר דברים בספרדית.)
אני חייב להגיד שהידע שלי הוא כמה משפטים, אבל בכל זאת ניסיתי לומר את זה בצורה שהכי מתקרבת למציאות. עשיתי את זה כי אני יודע שכאשר הם ישמעו את זה, הם יראו שאכן יש פה קונסנזוס בנושא היחסים שלנו עם שתי המדינות האלה שבדרום אמריקה. דרך אגב, הן למעשה החברות היחידות שם בדרום אמריקה בסביבה די עוינת כלפי מדינת ישראל. הן תמיד נמצאות בדילמה הזאת, כי אנחנו לא יכולים להחליף את השכנות שלהן, גם במסחר וגם בסיוע, ובכל זאת, למרות שהמדינות שסובבות אותן לא ממש מחבבות אותנו – אני מדבר למשל על המדינה הכי גדולה בדרום אמריקה, ברזיל – עדיין גם פניה וגם מיליי נחושים בדעתם לתמוך בישראל.
לפעמים אנחנו גם צריכים לקחת דוגמה מהנחישות הזאת כאשר אנחנו מדברים על היחס כלפי ידידים שלנו, כלפי משתפי פעולה איתנו, גם באשר למציאות האזורית. אגב, דיברו רבות על כך שצד"ל, למשל, אחרי שישראל יצאה מלבנון, נפגעו מהיחס של מדינת ישראל כלפי השותפים שלנו נגד אותו ארגון חיזבאללה שאנחנו מזכירים יותר ויותר היום.
לאחר שסיימנו את חלק הברכות – וכמובן גם ברכות לחיל האוויר, לצה"ל, לשב"כ וגם לדרג המדיני. כן, צריך להגיד גם לממשלה. אמרנו, לפחות אנחנו בישראל ביתנו, אמרנו שניתן גיבוי מלא לכל פעולה שתסיים גם את המצב האבסורדי בצפון – רק ביום שישי בבוקר סיעת ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן סיירה בכפר גלעדי. לצערי מסיבות אישיות לא יכולתי להגיע לשם, אבל הייתי כמה פעמים בצפון. ראינו ש-240,000 דונם של שדות פשוט נשרפו כתוצאה מפעילות של חיזבאללה. גם ליברמן וכמובן כולנו קראנו ואמרנו לממשלה ללכת עד הסוף. לא להיענות לשום הפסקות אש, לא לנסות עכשיו להעמיד במבחן, לא את הנחישות של התושבים שם בצפון, לא את הנחישות של המדינה להתמודד מול אתגרים כל כך גדולים.
אני שמח, אני שמח שנכון לעכשיו ממשלת ישראל – ויש לנו הרבה ביקורת כלפי הממשלה – עדיין נותנת את הדירקטיבה ואת הפקודה לצה"ל להמשיך לבצע את מה שצה"ל יודע לעשות. כל הדיבורים על זה שסוף-סוף צה"ל הבין – חבר'ה, אל תצחיקו את עצמכם. צה"ל תמיד ידע מה לעשות, אבל צה"ל פועל על פי דירקטיבה של הממשלה.
אז אני מאוד מקווה שכך זה יימשך. אין שום סיבה ללכת להסדר. אין שום סיבה ללכת לכל מיני הסכמים, ובוודאי שאין שום סיבה להפקיד את גורל האנשים שאמורים לחזור – עדיין לא חזרו, בואו נגיד את האמת – בידיהם של כל מיני גורמים כמו ממשלת לבנון. אני שמעתי שעכשיו מציעים שממשלת לבנון תפרוס את כוחותיה הדלים בשטח דרומה מהליטני. אני רק נזכר מה היה בהחלטת מועצת הביטחון 1701, שבעצם הגדירה שדרומה מהליטני לא יהיו חיילים של החיזבאללה, טרוריסטים של החיזבאללה. לצערי הדבר הזה הביא לכך שבמשך 18 שנה מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה רק חיזק את כוחו והביא לנזקים אדירים שאנחנו חווים שם במשך שנה שלמה; נזקים גם בגוף, גם בנפש וגם בכלכלה הישראלית. הנזקים האלה נאמדים במיליארדי דולרים, גם בתיירות, גם בתעשייה וגם ברעיון הציוני. הרי שיבת ציון זה הרעיון הציוני, וכל מי שברח משם, אז הוא גם איבד אמון בציונות וגם איבד אמון במדינה, שלא מסוגלת במשך שנה שלמה להחזיר את אזרחיה לבתים, לא בשטחים כבושים – כמו שלפעמים יש כאלה שמכנים כאן בבית הזה – אלא בשטח ריבוני של מדינת ישראל.
אז עכשיו אני רוצה בכמה דקות שנשארו לי לגעת בתקציב המדינה, ולהגיד שהורדת דירוג האשראי של חברת מודי'ס – שהיא למעשה בפעם השנייה בפחות מחצי שנה מודיעה על הורדת הדירוג – זה מתקשר לבעיות הפנים של המדינה יותר מאשר למלחמה. כל בן אדם שקצת מבין בכלכלה – אגב, לא חייבים לדעת אנגלית, אפשר גם לתרגם, היום יש שיטות טובות לתרגום – פשוט קחו את הדוח של מודי'ס, הדוח האחרון, ותתעמקו בדוח הקצר הזה, זה לא מאות דפים, זה לא 575 עמודים של ההסתייגויות שאנחנו הגשנו כאופוזיציה לתיקון תקציב 2024, זה כמה דפים בודדים. פשוט קראו את מה שכותבים האנליסטים של חברת מודי'ס ואתם תבינו שאין שום קשר למלחמה, אלא זה יותר קשור לבעיות הפנימיות של מדינת ישראל, שלצערי הממשלה לא מסוגלת לתת להן פתרון.
מדברים הרבה על יחסים בין הרשויות במדינה. מדברים על כך שדברים והחלטות שמתקבלות כאן במדינת ישראל עלולים לגרום למשקיעים רבים לחשוב מחדש על ההשקעות. מלחמות קורות בעולם, מדינת ישראל היא לא המדינה היחידה שמנהלת מלחמה, אבל אם הממשלה הייתה משנה את סדר העדיפויות והייתה מכוונת להתפתחות הכלכלה אחרי המלחמה, אני מניח שגם מודי'ס היו נותנים לזה ביטוי בדוחות שלהם, וכמובן גם היה קל יותר לשכנע אותם שכאשר המלחמה תסתיים – ואני מקווה שהיא תסתיים בהכרעה ובניצחון – אז אולי הם ישנו את דעתם. זה לפחות מה ששמעתי משר האוצר, שנפנף, ככה, בתוצאות האלה של הדוח ואמר: אל תדאגו, המלחמה תסתיים והם יעלו בחזרה את הריבית. לא. התשובה היא לא. הינה, אני אומר לכם כאן, כמו שאמרנו במשך חודשים רבים: לא, הם לא יעשו את זה מהר, כי הדוח לא נוגע למלחמה; הדוח נוגע להתפתחות החברה הישראלית, הדוח מדבר על הבעיות במגזרים שונים במדינת ישראל שלא כל כך משתלבים בשוק התעסוקה, הדוחות מדברים על תעסוקה, הדוחות האלה מדברים על חינוך. אני הייתי מרחיב, והייתי מדבר גם, למשל, על מצב הרפואה בישראל, שבה אנחנו, לצערי, מפגרים ביחס למדינות ה-OECD. אני הייתי מדבר, למשל, על כל הנושא של שילוב של האוכלוסיות בשוק התעסוקה על מנת להתניע את הכלכלה.
בסופו של דבר, אני לא רוצה שאנחנו נמצא את עצמנו כמו כמה מדינות שהיה להן פוטנציאל גבוה אבל במשך שנים המצב שלהן הידרדר עד כדי כך שהיום העולם שואל: איך זה ייתכן? מדינה כל כך עשירה, גם באוצרות טבע, גם במוח האנושי, אבל היא נמצאת בתחתית של התחתית של המדינות המפותחות. מדינת ישראל היא מדינה סופר מפותחת, אנחנו לא אחת מהמדינות המתפתחות. אז אני לא רוצה שאנחנו נהיה בתחתית של ה-OECD, כפי שאנחנו היום. אנחנו היום במדדים רבים נמצאים בתחתית של המועדון היוקרתי הזה שנקרא OECD. מצד אחד, אנחנו גם מדינה יקרה מאוד; ומצד שני, מדינה שהולכת והמצב שבה מידרדר מבחינה כלכלית.
בהקשר של התקציב אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים ולהזכיר שכאשר אנחנו היינו בממשלה, הייתה תקופה מאוד קשה. אנחנו נכנסנו לממשלה, ואביגדור ליברמן נכנס להיות שר אוצר ביוני 2021, כאשר הגירעון עמד על למעלה מ-10% מהתוצר. זה בערך בין 140 ל-150 מיליארד שקלים. היום אנחנו כבר חצינו את הרף. ולכן הממשלה מגדילה את הגירעון, למרות שהחוק במקור נקרא "הפחתת גירעון". וזה היה אתגר קשה אחרי הקורונה, גם לצמצם את האבטלה וגם להוציא אנשים מחל"ת לעבודה וכמובן גם לצמצם את הגירעון. אז אני בטוח – ואני גם שומע שהרבה אנשים שמייצגים את הקואליציה ואת הממשלה מודים בזה שהצעדים שביצע שר האוצר ליברמן ביוני 2021 הצילו את כלכלת ישראל. כן. בסדר, אתם היום בקואליציה, אז הייתם באופוזיציה. לא הפסקתם פשוט להשמיץ אותנו, ודיברתם על החד-פעמי ועל השתייה המתוקה, אבל עמוק בליבכם אתם – אתם הקואליציה, שאז הייתם באופוזיציה – עמוק בליבכם אתם ידעתם, וגם היום אתם יודעים, שהצעדים שנעשו אז על ידי שר האוצר ליברמן היו צעדים לא רק הכרחיים להצלת הכלכלה, אלא נכונים בכל ההיבטים.
איך אנחנו יודעים את זה? זו לא חוכמה בדיעבד. פשוט תיקחו את הדוחות של אותן סוכנויות דירוג האשראי – מודי'ס, פיץ', S&P, כל מיני בנקים עולמיים כמו מורגן סטנלי וכו' – ותקראו את הדוחות שלהם החל מפברואר ומרץ 2022. שוב, לא צריך לדעת אנגלית ברמה הכי גבוהה. מספיק לקחת – מי שלא יודע אנגלית, תשתמשו בגוגל טרנסלייט, תתרגמו לכם את הדוחות האלה – אני מבין שכולכם הבנתם את הרמז לשר אוצר, כן? תראו מה כתבו הסוכנויות האלה אחרי הצעדים שנעשו על ידי שר אוצר אביגדור ליברמן. ואחרי זה דברו איתנו ותגידו לנו איפה אנחנו לא צודקים.
אבל לא רק שאתם לא קוראים את הדוחות, לא רק שאתם לא מוכנים להודות, למרות שאמרתי לכם, ועמוק בליבכם אתם מבינים שאנחנו עשינו דברים טובים לכלכלה – אין לי מילה אחרת מאשר להגיד שאתם פשוט צבועים, כי הצביעות שלכם היא זאת שגם תגרום לכלכלת ישראל להידרדר לתחתית של התחתית בין המדינות המפותחות. אני רק מקווה שלא נעבור למדינות המתפתחות. אבל את הצביעות הזאת לא תוכלו להסתיר לאורך הזמן, כי בסוף הציבור הישראלי, שהוא שהולך להיפגע מחוסר המקצועיות שלכם בכלכלה, הוא זה שיעניש אתכם. אני מאוד מקווה שהוא יעשה את זה מהר, שיעניש אתכם בקלפי. אנחנו מנסים לחתור לזה שכמה שיותר מהר נלך לקבל בחזרה את אמון הציבור.
אתם מבינים עמוק בליבכם שאפשר לשמוח, וכולנו שמחים מחיסולים בביירות, אבל אתם בתקציב הזה מחסלים את כלכלת ישראל. אתם הקואליציה בתקציב הזה מחסלים גם את היכולת של כלכלת ישראל להתניע את עצמה ולהתקדם אחרי המלחמה; כי המלחמה עולה כסף, אף אחד לא מתווכח, וגם לזמן חיילים עולה כסף, ולשלם לנפגעים עולה כסף. אף אחד לא בא אליכם בטענות. אני בא בטענה על חוסר המקצועיות שלכם, על חוסר הבנה שלכם. ואתם ממשיכים להתנהל כאילו לא קרה 7 באוקטובר, כאילו זה תקציב של הקואליציה ולא תקציב של המדינה, וכאילו שהאנשים האלה שהולכים להיפגע – מה אכפת לכם, הם לא הצביעו לכם. אז אני מאוד מקווה שאתם תתחילו לפתוח עיניים ואוזניים, כי האחריות היא שלכם. האחריות על כלכלת ישראל היא שלכם. פשוט תקראו את הדוחות ותראו את הצעדים שליברמן עשה כשר האוצר. זה גם לא בושה ללמוד מדברים טובים שנעשו כאן בבית הזה. תודה רבה.
2,020 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.