קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אדבר על התקציב שמונח כאן לפנינו, אני רוצה לומר תודה, תודה לחיילים הגיבורים שלנו, תודה לטייסים המדהימים שלנו, תודה לכל כוחות הביטחון, שעובדים לילות וימים כדי לשמור עלינו ועל הילדים שלנו. הם כולם גיבורים שאתמול חיסלו אויב מר. ובאמת הגיע הזמן, טוב מאוחר מאשר לעולם לא. ובאותה נשימה אני רוצה לחבק ולחזק את אזרחי מדינת ישראל דווקא בימים האלה, שנה לטבח, שנה לחטיפות, שנה למחדל, למלחמה ולהעמקת הנטל על מערך המילואים, שנה שבה כל אזרח ואזרחית במדינה נלחם, כל אחד בזירה שלו, כל אחד ואחת ואתגר החיים האישי שלו, במציאות הקשה והמאתגרת. אתם מדהימים. אתם ואתן גיבורים, והמדינה הזאת מיוחדת ומדהימה בזכותכם. תודה לכם.
גם בימים האלה, שנעים בין ניצחון מבצעי אדיר לבין כישלון כלכלי, שתכף נדבר עליו, אי-אפשר שלא לזכור את האחים והאחיות שלנו שנמקים במנהרות בעזה, אי-אפשר שלא להזכיר את המשפחות שלהם, שבזמן שכולנו חוגגים, הם – למרות השמחה המשותפת – חרדים ודואגים ליקיריהם. אנחנו איתכם. אין ניצחון בלעדיכם, ושום שמחה היא לא שלמה בלי רומי, בלי לירי, בלי נעמה, בלי כל שאר החטופות והחטופים.
חברי הכנסת, היום, יומיים לאחר שדירוג האשראי של ישראל הורד בשתי רמות, בחרה הממשלה להביא לכנסת את תקציב 2025. ברור לכולם שבמצב שבו דירוג האשראי של ישראל רק מידרדר, התקציב שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא, איך לומר, כבר לא רלוונטי. החוב הישראלי יקר יותר, וכל תחשיבי האוצר פשוט מנותקים מהמציאות. ועדיין, באיזושהי מין יוהרה או קונספציה שהכול יהיה בסדר, הממשלה עדיין מבקשת מאיתנו לאשר את הנייר החובבני הזה. בתקופה הזאת, שבה כולנו מאוחדים בשמחה שלנו על חיסול האויב, בימים שבהם אזרחי ישראל דרוכים מול המסכים, בימים שבהם חנויות האשראי מביעות אי-אמון במדיניות הכלכלית, או בעצם בחוסר המדיניות הכלכלית, של הממשלה ובהתנהלות של השרים שלה וראשה – דווקא ביום הזה בחרה הממשלה להביא תקציב שמנתק את המדינה עוד יותר מהאזרחים שחיים בה.
תקציב 2025 הוא לא רק רשימת מספרים, הוא סיפור. הוא סיפור על מצוקה ועל חוסר צדק. תקציב עיוור, שלא רואה את האישה בממ"ד, שיושבת כבר כמה חודשים שם ומנסה לחיות חיים של שגרה. זה תקציב שמדלג מעל המפונים, השורדים, החטופים, המשפחות שלהם, המילואימניקים. התקציב הזה לא רואה את המילואימניקית שחזרה מסבבים שוטפים בהגנה על המולדת, ואז היא מגלה שהעסק שלה, או החסכונות שלה, בסכנה. הממשלה הזו, דרך התקציב, מראה עד כמה היא מנותקת מהאנשים שעובדים פה ימים ולילות, מגדלים פה ילדים במציאות לא פשוטה, וכל אחד ואחד מהם הופך פשוט למספר יבש בתקציב אטום. התקציב הזה הוא לא פחות מאשר פגיעה בחוסן הלאומי שלנו. כי כשתקציב נוגע בכיס, הוא נוגע בנפש ובחוסן של אזרחי ישראל מכל המגזרים, מכל מקום. זה תקציב "נדמה לי", תקציב וירטואלי. הרי ברור לנו שבעוד כמה חודשים אתם, הממשלה, הרי תבואו להתחנן עוד פעם לפריצת מסגרת התקציב, לעוד גזרות.
חברים, חיסולים זה דבר שחשוב מאוד לביטחון המדינה, אבל חשוב לא פחות גם החוסן האישי. ובתקציב הזה הממשלה, במקום לבנות חברה חזקה שמעניקה לאזרחיה ביטחון כלכלי, בוחרת לפגוע בפנסיות ובחסכונות של האנשים שחיים פה. התקציב הזה הוא הרבה הרבה מעבר למיסים וקרנות. לא מדובר פה רק על פגיעה כספית, אלא ממש בפגיעה אישית בתחושת הביטחון ובתקווה לעתיד. הרי על מי אנחנו מדברים פה? אנחנו מדברים פה על האימא שחוסכת לילדים שלה; אנחנו מדברים פה על הקצין שרוצה להתחיל חיים חדשים כשהוא מסיים את השירות שלו; אנחנו מדברים על האזרח הוותיק שרוצה לשמור על הכבוד שלו לעת זקנה.
לא משנה איזה סיפור יספרו לכם, התקציב הזה הוא לא גזרת גורל. החסכונות שלכם, אזרחי ישראל, שעבדתם קשה עבורם, וירקתם דם כדי לחסוך שקל לשקל – החסכונות האלה הם לא הפתרון לגירעון בעקבות המלחמה. האמת היא צינית הרבה יותר: בדם וביזע ובדמעות של אזרחי ישראל משתמשת הממשלה כמגן אנושי לממשלה.
חברים, אפשר לייצר תקציב שייבנה על עידוד וצמיחה, במקום תקציב של המשך שימון מגזרים סקטוריאליים והעמקת האי-שוויון בנטל; אפשר להשקיע בתשתיות ובמקומות עבודה במקום במגזר שלא עובד ודורש מימון; אפשר לבנות תקציב שתומך במעמד הביניים ובצעירים במקום לגדל עוד משרד ממשלתי מיותר או להמשיך לשלם פרוטקשן של הסכמים קואליציוניים שנחתמו עוד לפני המלחמה; אפשר להעביר תקציב לבניית מרחב מוגן לקשיש מצפת שאין לו לאן להתפנות, ואין לו מרחב מוגן, וכל אזעקה אצלו היא רולטה רוסית; אפשר להעביר תקציב אליו במקום לתחזק שוב בריכה או עוד מעון לשיפוץ. אפשר להעביר תקציב שדואג לעסקים ולא מכביד עליהם, תקציב שמבין את הצרכים של כל מי שיוצא לעבוד בבוקר וחולם על עתיד טוב יותר. ובעיקר, אפשר לבנות תקציב שסומך על העם שלנו ורואה בו את הכוח לצמיחה וביטחון לא פחות ממה שהוא סומך על הפצצה על הבונקר של נסראללה. תזכרו שבסוף המדינה היא לא רק הנשק, אלא בעיקר מי שמחזיק בנשק, ומי שתומך באותו אחד שמחזיק את הנשק; ואם הם יקרסו, לא יהיה מי שיטיל את הפצצה הבאה.
התקציב הזה הוא לא רק שגיאה כלכלית, הוא מכה ישירה לכל אחד ואחד מאיתנו שמנסה להיאחז בתקווה וביכולת לשרוד ולבנות פה עתיד. יש יותר מדרך אחת להעביר תקציב, ולצערי הממשלה בחרה בתקציב רע על חשבון העורף האזרחי. אבל אני וחבריי לא נוותר; אנחנו מאמינים שאפשר לבנות תקציב שמאזן בין אחריות כלכלית לדאגה אמיתית לכל אחד ואחד מאיתנו.
חברי הכנסת, התקציב הזה פוגע בכולנו – ימין ושמאל, דתיים וחילונים, וגם בחרדים. בואו נעמוד ביחד ונאמר שיש דרך אחרת. כי תקציב צריך לבנות עתיד, ולא להרוס אותו. הוא צריך להגן על מי שעובד, ולא להכביד עליו. אני וחבריי מיש עתיד נמשיך להיאבק למען העתיד של כל אחד ואחד מהאזרחים. אנחנו ניאבק למען ביטחון כלכלי ולמען חברה חזקה שמדינת ישראל יכולה להתגאות בה. תודה רבה.
871 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.