קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי מדינת ישראל, היום, 359 ימים למלחמה, 255 חטופים, 154 הוחזרו, 101 עדיין בשבי מפלצות החמאס, נמקים במנהרות עזה. 715 חללי צה"ל זכרם לברכה, גיבורים אמיתיים. 879 אזרחים נהרגו ונרצחו על ידי מפלצות החמאס והחיזבאללה; 70 חללי משטרה ושירות הביטחון הכללי – שב"כ. יהי זכרם ברוך.
אדוני, אפתח במילה טובה לממשלת ישראל, שסוף-סוף יצאה מהקיבעון המחשבתי ועברה מהגנה להתקפה – כן, גם למקבלי ההחלטות וגם לראש הממשלה. תודה רבה לרמטכ"ל הרצי הלוי, לצה"ל, לאגף המודיעין, לטייסי חיל האוויר הגיבורים, אותם טייסים ששרה בממשלת ישראל, מכונת רעל, כינתה אותם: לא פטריוטים, לא ציונים, לא מלח הארץ, ואף הוסיפה: אני בזה לכם. ובכן טייסים יקרים, אתם ציונים, אתם אמיצים, אתם פטריוטים, אתם מלח הארץ, אנחנו מחבקים ואוהבים אתכם. מכונת הרעל לא פספסה שום הזדמנות, בחודשים שחלפו, לחבוט ברמטכ"ל ובשר הביטחון, בחברי כנסת, שרים; כל המומחים מהצד הזה שביקשו החלפתם בעת מלחמה.
ראש הממשלה היה צריך להגיד תודה לציבור הרחב שבליל גלנט יצא אל הרחובות ומנע את פיטוריו של שר הביטחון באמצע מלחמה. ראש הממשלה שהופיע במקרה של הצלחה – הוא הרי תמיד רץ להופיע: אזרחי ישראל היקרים, כך הוא פותח, אבל הוא מופיע רק במקרה של הצלחה. ההופעות שלו ידועות ומוכרות: אני נתתי, אני אני, אני אני, אני אישרתי, אני עשיתי. מנכס לעצמו את הכול כאילו אין אחרים לידו.
בדבריו ראש הממשלה שיבח את צה"ל, את המוסד, את חיל האוויר, ואת מי שכח? ניחוש קטן, קטן – כמובן, את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל, שעל פי הפרסומים, שר הביטחון יחד עם הרמטכ"ל דחף באומץ לביצוע משימת החיסול. המזל הוא שהציבור מנע את פיטורי שר הביטחון בערב גלנט הידוע. אדוני שר הביטחון, למרות היריבות הפוליטית אני מעריך אותך מקצועית, מצדיע לך על האומץ, על ההובלה – לך, לרמטכ"ל, לראש המוסד, למפקד חיל האוויר, לטייסינו האמיצים, שהם כן מלח הארץ, בניגוד למכונת הרעל שהייתה פה. תודה רבה לכם.
אתה יודע למה? כי לבנון לא בתחום שלו, אבל אני מקבל את התיקון.
וראש השב"כ, שהוא ואנשיו עושים לילות כימים בעבודה קשה ומאומצת ביהודה ושומרון, בעוטף עזה, ובטוח אני כי גם יביאו את מניית הזהב, את המודיעין הנחוץ לנו כדי לחסל את רב-המרצחים סנוואר, שמחזיק באזרחי מדינת ישראל. אין לי ספק בכך, מכיר את האיש, מכיר את האיכויות שלו, מכיר את אנשיו, עבדתי איתם הרבה מאוד שנים. אני מצדיע גם לראש השירות ולאנשי שירות הביטחון. תודה רבה לכם על כל העשייה.
ואיך אפשר בלי כלכלה, אחרי שגמרנו את האופוריה? ואני מציע למדינת ישראל ולמקבלי ההחלטות לחשוב על היום שלמוחרת. אם לא נחשוב על היום שלמוחרת נטבע בביצה הלבנונית. כן, אני בעד כניסה קרקעית מוגבלת כדי לנקות את אותם כפרים שיושבים על היישובים הישראליים והוציאו להם את הנשמה וסיכנו אותם במשך 30 שנה, מיום שעזבנו את לבנון. הגיע הזמן לבוא ולנקות את הכפרים האלה מאותם מחילות של חולדות, של חומרי נפץ, כדי לאפשר לאזרחי מדינת ישראל לשוב בשלום ובביטחון ליישובים הישראליים בצפון המדינה. ולכן, כן, יש לעשות גם פעילות קרקעית מוגבלת, כי מדובר בביטחון שלנו. ואסור להחמיץ את ההזדמנות הזו להכות בחיזבאללה עד תום ולחסל את מצבורי הנשק ואת מצבורי התחמושת, כמו שחיסלו את מצבור התחמושת של אותם טילי ים-ים. יש עדיין טילים בין-יבשתיים שסופקו לחיזבאללה על ידי האיראנים, וצריך להשמיד אותם.
יש לנו צבא חזק. גם אחרי האירועים של 7 באוקטובר, אמרתי: היה כישלון של כל המערכות. ובינואר עמדתי ואמרתי: תפסיקו את המלחמה, תחזירו את האנשים הביתה, אחר כך צה"ל יטפל בכולם; כי יש לנו צבא חזק, מוסרי, אמיץ, שאין כמוהו בעולם כולו יחסית לממדים שלו. ולכן אסור לפספס את השעה, וצריך להכות בהם עד תום. לא נוריד את האידיאולוגיה, אבל אפשר לצמצם בצורה מהותית את אותם מצבורי טילים, והוכחנו שיש בידינו מודיעין מדויק. אותם מצבורים שימשיכו לסכן את אזרחי מדינת ישראל, אסור שהם ימשיכו להתקיים באותם מקומות שבהם הוחבאו.
ולכן אני קורא לממשלת ישראל, לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לראש המוסד – לא לעצור. למפקד חיל האוויר – לשלוח את טייסינו האמיצים, שאני מצדיע להם, כי הם מלח הארץ, כדי לחסל את קיני הטרור האלה ולהביא ביטחון למדינת ישראל. אולי עכשיו, אחרי האירוע הזה, יעלו כל אלה שעמדו פה לפניי על הדוכן, והיו גם בצד הזה, שקראו קריאות כנגד הרמטכ"ל, כנגד חיל האוויר, כנגד טייסינו האמיצים, כנגד שר הביטחון, אולי הם יעלו לפה – אני לא מצפה מהם להגיד סליחה, אבל אולי יגידו: אתם יודעים מה, טעינו. תתנצלו באיזושהי דרך, ככה, על הדרך, אולי.
אדוני היושב בראש, חברת דירוג האשראי מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של מדינת ישראל בשני שלבים. אומר שר האוצר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. שר האוצר של מדינת ישראל אומר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי. איזה חוסר הבנה, איזה ניתוק. כלכלת בעזרת השם של שר האוצר אינה מספיקה. אדוני, גם אני אומר "בעזרת השם", גם אני בא מבית דתי, גם אני אדם מאמין. אבל עזרת השם כשלעצמה לא תספיק. צריכים צעדים כלכליים קיצוניים, צריכים צעדים פוליטיים כדי לשנות את הכיוון הזה. שר האוצר של מדינת ישראל אומר דבר כמו: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא ייאמן.
חברת דירוג האשראי מודי'ס אינה מאמינה לשר האוצר של מדינת ישראל. זו המשמעות. אין בלתה. הגענו לרמת דירוג האשראי של תאילנד, פרו, קזחסטן. כולנו נשלם על כך. זה אומר שהכסף יהיה יותר יקר, שנצטרך יותר כסף כדי לרכוש מוצרים. זה יגע לכיס של כולנו. איך שר האוצר מנהל את כלכלת ישראל? חברות דירוג האשראי אינן מאמינות לשר האוצר של מדינת ישראל, אינן מאמינות לפעולות הפיסקליות של שר האוצר והממשלה. ולכן אני אומר לכם, זה שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני אומר את זה באחריות. בימיו נרשמו הורדות דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא רק המלחמה – זה פיזור הכסף הקואליציוני, פיזור הכסף, הגדלת הצריכה של הממשלה, העמקת הגירעון. רק לפני שבועיים אישרנו 3.5 מיליארד שקל. במקום לקחת ממשרדים מיותרים ולהביא את הכסף הזה משם, יותר קל להיכנס למינוס, מי שלא מבין.
אתם יודעים מה החוב של מדינת ישראל? של הממשלה? כשהממשלה הזו נכנסה לתפקידה הוא היה 702 מיליארד שקלים. זה סכום שאנשים מבינים בחוץ, אדוני. עכשיו הוא טריליון. בדרך כלל כשאני אומר "טריליון" מירב האנשים לא מבינים כמה אפסים, ואז אני נאלץ להגיד "999 מיליארד ועוד מיליארד", או להגיד "אלף מיליארד" כדי שאנשים יבינו. אבל החוב החיצוני של הממשלה הזו – טריליון ו-250 מיליארד שקל. הבני-בני-בני-בני-בני נינים שלנו – אין לי מספיק מקום להגיד "בני", כמה – ישלמו את החובות האלה, את חוסר האחריות של שר האוצר הזה. כבר לפני המלחמה הגענו לגירעון של טריליון.
שר הכלכלה מתעופף לו במדינות העולם עם הסיסמה, שאיננו רואים כרגע את התוצאות שלה, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". מה מסתתר כאן? מהלך שעשתה השרה אורנה ברביבאי, אבל הוא אפילו לא אומר שהיא התחילה את זה. במה עסקינן? הורדת חיוב בדיקת תקן ישראלי למוצרים שהתקן שלהם אירופי. נהדר. כיסא לתינוקות למכונית שאושר על ידי התקן האירופי, אין שום סיבה שתעבור עוד שנה בתקן ישראלי של ריסוק ובדיקה והמחיר שלו יעלה בגלל זה. נהדר. זה ייקח זמן. אבל, אדוני שר הכלכלה, אתה לא עשית כלום שנתיים.
מדינת ישראל, על פי הבנק העולמי, במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. לפנינו רק שווייץ, אבל ההבדל הוא קטן, אדוני היושב בראש. הכנסה לנפש, תוצר גולמי לנפש: 48,000–49,000 דולר לאזרחי מדינת ישראל, ובשווייץ – 101,000 או 102,000 דולר, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לקנות יותר ביוקר. לא ייאמן. המדינה השנייה ביוקר המחיה בעולם.
עם תחילת המלחמה באו הקמעונאים לשר הכלכלה ואמרו לו: אין לנו כוח אדם. אנחנו מבקשים פטור מהדבקת המחיר על המוצרים. הוא נענה להם ואמר: תשימו רק את המחיר על המדף. צלצלתי אליו, והוא אמר: דבר עם המנכ"ל שלי. דיברתי עם יושב-ראש ועדת הכלכלה ואמרתי: אני מזהיר אתכם, תהיה עליית מחירים. אמרו לי: מה פתאום? אנחנו נפקח. עברו שלושה חודשים, עבר האישור להוריד את המחירים מהמוצרים, ונחשו מה קרה למוצרים – כמובן, הם עלו. המוצרים בסופר עלו, ומה עושה שר הכלכלה כרגע? זה עובר מתחת לרדאר – מאשר לקמעונאים להניח או להטביע על צג אלקטרוני את המחיר של המוצרים על המדף, ולא על כל מוצר, אדוני היושב בראש. חשוב בנפשך – – –
אני אסביר. מגיע בבוקר מנהל הסופר של אחד מהסופרים ומקבל הוראה מסופר האם שלו, או מבעלי המניות, להעלות בלחיצת כפתור את המחיר על כל המוצרים באגורה אחת. הוא כבר לא צריך לשלוח ולהדביק – – –
בוודאי. זו עבודה. בבוקר הוא בא, אתה לא תרגיש. הוא יעלה באגורה אחת, אתה תרגיש? אני שואל, אדוני, אם אתה תרגיש. התשובה היא לא. ברגע שצריך להפוך את כל המוצרים זו עבודה, זה עובדים, זה סיפורים. כך, בבוקר הוא בא, על כל המוצרים אגורה אחת – מי ירגיש? הכנסה של מיליונים לאותם בעלים. אסור היה לעשות את זה. אסור היה לעשות את זה, ואמרתי את זה לניר ברקת. אבל הלחץ של הקמעונאים הרג אותו, והמחירים יעלו עוד פעם, כמו שהם עלו דקה וחצי אחרי שהוא נתן להם אישור לשלושה חודשים לא להטביע את המחירים. זה שר הכלכלה של מדינת ישראל. בלחיצת כפתור יהיה אפשר להרים את זה.
אני צריך עוד איזה חצי שעה להגיד את כל מה שאני רוצה, אבל ראש הממשלה רץ כל פעם כשיש הצלחות להשמיע את קולו: אני, אני, אני, אני, אני. בסדר, שמענו, אתה. הוא כבר חילל בעבר, אדוני היושב-ראש, את השבת כאשר חולצו ארבעה חטופים במבצע הירואי של לוחמי הימ"מ במבצע ארנון. הוא צלצל בשבת, אז כל ההצגות האלה לא עובדות עלינו. ולא שמענו אתכם אומרים: נו נו נו, למה צלצלת? במקרה הזה חזרתו הייתה מחויבת. הוא לא היה צריך לנסוע בכלל כשאלפי טילים נשלחים למדינת ישראל. אני התראיינתי ואמרתי שביום שישי – התראיינתי ביום חמישי – אולם מליאת האו"ם יהיה ריק. וזה מה שקרה, כי כולם אינם ביום שישי.
כשיש הצלחות ראש הממשלה נעמד ובקולו: "אזרחי מדינת ישראל". לא ראיתי אותו עומד מול אזרחי מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר. בכישלון כמו אירוע 7 באוקטובר, האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל – רצח אזרחים, אונס, חטיפה – לא שמענו את קולו. אין לו את האומץ להגיד שלוש מילים – שלוש מילים: אני מקבל אחריות. מתי הוא אומר את זה? כשיש הצלחה. אז אדוני ראש הממשלה, אני מודיע לך: אנחנו לא נשקוט, אני, חבריי, אזרחי מדינת ישראל, החטופים, בני משפחותיהם. לא יעזור לך כלום. תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. שנה שלמה אין לך אומץ להגיד שלוש מילים: אני מקבל אחריות; תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. כל התרגילים שלך על ועדת חקירה ממשלתית וכל הקשקושים שלך לא יעזרו לך. אנחנו לא אוכלים את זה. שתדע לך, אנחנו נצא על זה לרחובות. תודה רבה.
1,672 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.