קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. בראשית דבריי, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה דווקא לאחל באמת הצלחה ובריאות ושישובו בשלום כל החיילות והחיילים, הלוחמות והלוחמים שנמצאים כרגע באוויר, בים וביבשה ומגינים עלינו בחירוף נפש.
אין מצווה גדולה מההגנה על עם ישראל ועל ארץ ישראל. לצערי, לשמוע פה את השר פרוש משתלח כשמדברים על הגיוס, כאילו, שומו שמיים – הלוא גם משה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", וגם במשנה כתוב שבמלחמת חובה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואין אדם רשאי להתבטל מן המצווה הזאת. אז איך יכול להיות שדווקא בעת הזאת, אדוני השר, בזה מתעסקת ממשלת ישראל? דווקא בעת הזאת. אני אומר שבעת הזאת הייתי מצפה – –
– – הייתי מצפה מכל חברי הממשלה, בלי קשר לאמונתם, למה הם חשבו אתמול – אנחנו נמצאים במלחמת חובה.
אנחנו במלחמת חובה. זה לא עניין עכשיו.
שנים יש לי את האג'נדה של שוויון בנטל, ואני חושב שהיא חשובה, ונלחמתי עליה שנים רבות. יש שעה שבה עם ישראל נלחם על חייו, ואנחנו בשעה הזאת, אדוני היושב-ראש. אנחנו בשעה הזאת, ובשעה הזאת הייתי מצפה לראות את כולם מתייצבים ואוחזים בנשק. כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, מי שמתאים לצבא, הצבא ייקח אותו. מי שלא, יש מספיק מה לעשות בכוחות הסיוע וההצלה, בכיבוי אש, במגן דוד אדום, במערכות הבריאות. אין מה לעשות בסיוע עכשיו? אנחנו נמצאים במלחמה בכל הגזרות. מתי תגידו שזאת מלחמת חובה אם לא עכשיו? ולכן אני חושב שבעת הזאת הייתי מצפה לראות אחדות דעים לפחות סביב העניין הזה.
ובתוך כך, גם בהתייחס למה שקורה בגבול הצפון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעביר – יש כאן שני שרים, ואני רוצה להעביר מכאן מסר לממשלה. השר וסרלאוף, אתה יושב בממשלה. אתה לא בקבינט, אבל אני מניח שאתה יכול להגיע למי שיושב בקבינט. אני חושב שזאת צריכה להיות דרישה חד-משמעית גם מהכנסת: לא תהיה לנו ברירה אלא לייצר אזור חיץ של לפחות 10 קילומטר מהגבול בלבנון. לא תהיה לנו ברירה. ואזור החיץ הזה – הוא ידרוש כניסה של חיילים לשם. לפני שהחיילים נכנסים, לפני שרגל של חייל תיכנס, כל הכפרים שחולשים על היישובים שלנו, כפרים שנורים מהם טילי נ"ט ועוד אמצעי ירי קצרי טווח פעם אחר פעם אחר פעם ליישובים אזרחיים – ביישובים האלה, בכפרים האלה שחולשים על יישובי הצפון, לא נשארו שם בלתי מעורבים. צריך מהאוויר לכתוש את הכפרים האלה לפני כניסה קרקעית, לפני שאנחנו שולחים את החיילים שלנו להסתכן שם. והם יסתכנו שם, והחיילות והחיילים שלנו מחרפים את נפשם. אבל אני אומר כאן: אתם תהיו חייבים לייצר את האש הזו, שתבער בכל השטח הזה לפני שהחיילים שלנו ייכנסו. וגם כאן יש גיבוי מלא, אני חושב, לפחות מרוב סיעות האופוזיציה למהלך הזה.
בסוף השבוע האחרון ביקרתי בכפר גלעדי ובמטולה וראיתי את הכפר עדייסה בלבנון חולש על כפר גלעדי. לא הצלחתי להבין איך עדיין יש שם בתים שמהם יכולה להיות פעילות של מחבלים. זה לא יכול להיות. ואם מישהו חושב שיחזור – אתה שר הגליל והנגב – אם אתה חושב שיחזור תושב אחד עם הילדים שלו כדי לגור על הגדר אם לא תרחיקו את החיזבאללה – –
– – לפחות 10 קילומטר, שזה הטווח של הנ"ט ושל הטילים קצרי הטווח – לפחות 10 קילומטר, זאת המשימה, ויש למשימה הזו גיבוי מקיר לקיר.
עכשיו אני כן רוצה להתייחס גם לנושא הדיון, וזה לחוק הצעת התקציב. אדוני השר, שלא תעזו לזלזל בהורדת הדירוג של סוכנות האשראי מודי'ס. שלא תעזו. זאת הורדת דירוג כפולה, ואני מציע לך לקרוא את כל מה שכתבו. כי המלחמה היא לא הסיבה להורדת הדירוג. דירוג אשראי שקובעת סוכנות אשראי הוא לא עניין קצר טווח. מלחמה היא אירוע קצר טווח. יותר מזה, גם הסוכנות מציינת את זה שמדינת ישראל ידועה ביכולת ההתאוששות המהירה שלה. אומרת סוכנות האשראי שהסיבה להורדת הדירוג – שאגב, כבר מתומחרת בשווקים במחירי האג"ח של מדינת ישראל – ואני מצטט מתוך הדוח: ירידה באיכות המוסדות והממשל של ישראל, אשר לא היו אפקטיביים בצורה מלאה במניעת פעולות הפוגעות במדדי האשראי של המדינה.
רוצה לומר, ברור לכל בר-דעת, לכל כלכלן – נגיד בנק ישראל, הוא לא חבר בישראל ביתנו, והכלכלנים וסוכנויות האשראי הם לא חברים בישראל ביתנו, הם אנשי מקצוע שאומרים שוב ושוב ושוב: אם אתם לא תצמצמו את הוצאות הממשלה, אם אתם לא תצמצמו את משרדי הממשלה, אם אתם לא תצמצמו את הכספים הפוליטיים ותחליטו לקבל החלטות לפי הצורך ולא לפי הצרכים הפוליטיים – לא נוכל לתת את דירוג האשראי שהיינו רוצים לתת למדינת ישראל. ומדינת ישראל מסרטטת לעצמה – ואני אומר לכם, זה כרטיס אדום לממשלה – את הבור שאתם חופרים לכלכלה הישראלית ולאזרחי ישראל. והבור הזה נובע מדבר אחד מאוד פשוט: מתעלמים מהאזהרות שוב ושוב. המלחמה – כל פעם יש מישהו אחר להאשים – היועצת המשפטית. אז כולם אשמים. חברים יקרים, יש ניהול כלכלי שנדרש. אתם לא מנהלים את הכלכלה הזאת כמו שצריך לנהל כלכלה במלחמה. כשכולם מגויסים למלחמה, זה אומר כולם; זה אומר שחותכים במה שלא יורה; זה אומר שהכלכלה היא כולה לעניין הזה ולא לעניין התחזוקה הקואליציונית. אנחנו רואים כאן, לצערי, השמדת ערך של הכלכלה הישראלית הכי מהירה שראינו אי פעם. הכי מהירה.
הסיפור הזה של דירוג האשראי התחיל עוד לפני המלחמה, וחלק מההערות שמופיעות בדוח הזה של מודי'ס מתייחס לדברים שלא נוגעים למלחמה. אחת הקראתי, ויש עוד רבות. ואני אומר לכם, זאת לא גזרת גורל. המצב הכלכלי הזה הוא לא גזרת גורל. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו קיבלנו את המפתחות של משרד האוצר ושל הממשלה, אביגדור ליברמן כשר האוצר, עם 144 מיליארד שקל גירעון, 10% אבטלה. אנחנו החזרו לממשלת ישראל את המפתחות שלה, את משרד האוצר עם 10 מיליארד שקל עודף ועם אחוז אבטלה שנושק לאפס. לא זו בלבד, מדינת ישראל, זאת שעכשיו בדוח של מודי'ס מורידים לה את דירוג האשראי בשתי דרגות – המגזין הבין-לאומי האקונימיסט, המגזין הכי מוערך בתחום הכלכלי בעולם, דירג את מדינת ישראל כאחת מארבע הכלכלות הצומחות בעולם רק בדצמבר 2022, לפני פחות משנתיים.
אני אומר לכם שהשמדת הערך הזו שאתם הצלחתם לעשות בטווח הזמן הזה היא חסרת תקדים בהיסטוריה, והיא מובילה לזה – אתה יודע, דיברנו עכשיו על הרבה מושגים כלכליים, אבל היא מובילה לזה שהמושג הזה של יוקר המחיה הופך להיות מציאות. זה לא מושג בוויקיפדיה. יוקר המחיה הופך להיות מציאות של משפחות שהולכות לסופר ולא יכולות לקנות פירות וירקות, לא יכולות לקנות אוכל לחג. אנחנו נמצאים ערב ראש השנה. אתם עסוקים בחלוקת האתננים הפוליטיים שלכם, ואזרחי ואזרחיות ישראל ילכו לסופר, והם לא יכולים להשלים סל קניות, וסל הקניות שהם קנו בשנה שעברה עולה היום 20% ו-30% יותר. מי פה מחברי הכנסת שעוד עושה קניות בוודאי רואה את זה. כל מי שנכנס פעם אחר פעם רואה את המחירים לא הגיוניים.
המציאות הזאת הופכת להיות כואבת ובלתי אפשרית. היא מצריכה טיפול, ולצערי אתם עושים בדיוק את הדבר ההפוך. במקום להגיד: אנחנו לא נגדיל את הגירעון, אנחנו נחתוך, אנחנו נקצץ משרדים, אנחנו נצמצם, אנחנו נהדק את החגורה – היה פה שר אוצר פעם, בראשית שנות ה-2000, שאמר שצריך להדק את החגורה; שר האוצר הזה, שדיבר על המגזר הציבורי שהשמין ושהוא צריך לרזות ושהמגזר הפרטי צריך להשמין, עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה: הוא מפטם עוד ועוד, עוד ועוד את השותפות הקואליציוניות, שהופכות להיות שמנות יותר ויותר מתקציבים, וחותך עוד ועוד ועוד בכיס של האזרח הפרטי. אז במקום שתהיה לנו ממשלה רזה וציבור שבע, יש לנו ממשלה שמנה וציבור רעב.
את החלק האחרון אני רוצה להקדיש, כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – ויושבת פה גם שרת העלייה והקליטה לשעבר – לסיכום השנה הזאת בעלייה. פרסמו עכשיו את הנתונים של תשפ"ד, ואנחנו רואים שבשנה הזו, שהייתה שנת מלחמה, שנה קשה מאוד עבור עם ישראל, הגיעו לכאן 31,000 עולים, 31,000 עולות ועולים שבחרו במדינת ישראל – עלייה out of choice, זאת עלייה מבחירה. הם באו לכאן כשאנחנו במצב הכי קשה, ובחרו לחיות כאן. למעלה מ-20,000 מהם הם ממדינות ברית המועצות לשעבר. אותה עלייה שחברי הקואליציה אוהבים להשמיץ שוב ושוב ושוב היא שמגיעה לכאן גם בשעת מלחמה, הם אלה שבאים לכאן.
ודווקא בעניין הזה אני רוצה לומר, לגבי קליטת העלייה, אדוני היושב-ראש: שבת האחרונה – פרשת ניצבים וילך. בפרשת ניצבים וילך מתארים את שיבת ציון, וכתוב שם כך: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורִחֲמֶך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה". שואל רש"י: למה לא כתוב: והשיב? זה לא "ושב ה' אלהיך את שבותך", הרי צריך להיות "והשיב את שבותך" – הקדוש ברוך הוא משיב אותנו לכאן. אז הוא נותן לכך שני הסברים: הראשון – שהשכינה שרויה עם ישראל גם בצרתם בגלות, וכשהם נגאלים, הקדוש ברוך הוא נגאל יחד עם עם ישראל וחוזר איתם. אבל הוא אומר עוד משהו. אומר רש"י: גדול יום קיבוץ גלויות וקשה, וצריך להיות כאילו הוא עצמו – הקדוש ברוך הוא – אוחז בידיו ממש איש-איש ממקומו. כך אומר רש"י על הפסוק "ושב ה' אלהיך את שבותך".
ומה שאנחנו צריכים ללמוד מזה: אם הקדוש ברוך הוא – השר פרוש, השר וסרלאוף – אם הקדוש ברוך הוא אומר "שב ה' אלהיך את שבותך", וזה הקדוש ברוך הוא אוחז כל עולה ועולה ביד כשהם באים לארץ ישראל וחוזרים בחזרה, מה זה מטיל עלינו? תחשבו כמה אנחנו צריכים להשתדל בקליטת עלייה; כמה אנחנו צריכים להסביר פנים לעולות ולעולים; כמה אנחנו צריכים להיות אלה שמסייעים בידם, שעוזרים להם, שחותכים להם את הביורוקרטיה, שנותנים להם עוד תמיכה וסיוע, שמאפשרים להם להיקלט במקום עבודה, שמאפשרים להם ללמוד עברית, שעוזרים להם למצוא מקום לגור בו. זה התפקיד שלנו בקליטת העלייה של כל אותם אלה שהגיעו לכאן בתשפ"ד, ובעזרת השם עוד יגיעו לכאן גם בשנה הבאה.
ובתוך כך נזכיר גם עולה, ילדה שנעלמה – בגיל שמונה כבר – כבר חודשים ארוכים ממרכז הקליטה בצפת, היימנוט קסאו, שאף אחד לא יודע מה עלה בגורלה. יש פרס כספי – אני מפרסם את זה כאן כדי שאולי מי שרואה אותנו ידע: יש פרס כספי של 300,000 שקלים, שנתנו הסוכנות היהודית והקהילות בתפוצות, למי שיביא מידע שיביא למציאתה. היימנוט קסאו נעלמה ממרכז הקליטה בצפת כבר לפני יותר מחצי שנה. יותר מחצי שנה לא יודעים איפה היא, ואנחנו מחויבים גם לזכור ולהזכיר כאן וגם לדאוג שכוחות הביטחון שפועלים כדי למצוא אותה – ופועלים – ימשיכו לעשות את העבודה הזו מסביב לשעון. זו לא ילדה עולה חדשה של משפחה שעלתה מאתיופיה, זו ילדה ישראלית שלנו, של כולנו, ואני מקווה שעוד לפני ערב ראש השנה הזה היא תימצא ותחזור הביתה, בעזרת השם, בריאה ושלמה. תודה, אדוני.
1,622 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.