קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ובעיקר בעיקר אורחים נכבדים ביציע, שבאו להזכיר לבאי הבית הזה שכבר 359 ימים שיש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות בעזה. אני מסתכלת על האורחים ביציע ואני רואה את שי דיקמן, ממשפחתה של כרמל גת, זיכרונה לברכה, שלצערנו לפני שבועות מועטים נרצחה בשבי, אחרי שהייתה בחיים. היא הייתה בחיים 11 חודשים, והוחזרה ארצה לצערנו לא כמו שרצינו, לא בחיים. אני נזכרת רגע בווידיאו של אימא של כרמל, שצועדת בעצם בצילום האחרון שלה בחיים בקיבוץ, והיא חורצת את לשונה אל המחבלים בכזאת גבורה ואומץ. באמת הסתכלתי עליה ברגע הזה, איך היא הייתה אמיצה ולא פחדה לרגע אל מול המרצחים האיומים האלה, וחשבתי גם על כרמל שהייתה, איתה שם לפני שהיא נחטפה וראתה את אימא שלה נרצחת, וכמה עצוב הסוף הזה, של המשפחה הזאת.
אבל אתם יודעים, יש עדיין 101 משפחות שהסוף שלהן יכול להיות אחר. אומנם חלקם כבר לא יחזרו אלינו בחיים – וגם להם מגיעה קבורה, גם הם צריכים לחזור – אבל יש עדיין בני אדם חיים בעזה. פה ביציע איתנו משפחתו של שגיא דקל חן. היה לי הכבוד לדבר על שגיא כבר בעבר פה, מעל במת המליאה, ויש לי הכבוד לדבר עליו גם היום. אני מניחה שכולם פה מכירים וראו את רעייתו אביטל, שהגיעה לפה, לכנסת, ודיברה בוועדות, והתראיינה ועשתה כתבות רבות, וילדה את בתם השלישית תוך כדי ששגיא בשבי. אתם יכולים לדמיין לעצמכם גם לעבור את התופת הזאת, גם בעלה נחטף לעזה, גם עוברת את ההיריון, גם יולדת, תוך כדי שהוא בעזה? באמת בלתי נתפס, אישה אמיצה, שאני מעריצה בכל ליבי. ואני רוצה להקריא לכם את מה שמשפחתו של שגיא דקל חן כתבה: חברי הכנסת, ימי חג בפתחנו. אנו משפחתו של שגיא דקל חן, שחי וחטוף בעזה כבר שנה, היינו שמחים להיפגש כל המשפחה המורחבת להרמת כוסית, לברך ולאחל לשגיא, לאביטל ולבנות שנה טובה ומתוקה. היינו שמחים להיות שותפים להתרגשות ושמחת העליונות הצבאית. היינו שמחים לארוחה של כל טוב עם תפוח בדבש, רימונים ושלל סמלי החג, ובמקום אנו בימים ארוכים של חושך במנהרות, שואלים בכלל אם יש לשגיא ולאחרים מושג שעברה שנה וימי חג באים. אנו בימים ששואלים האם בכלל נשארה להם פת לחם לאכול. והבשורות שבאות מהצפון – איך הן עוזרות ליקירינו החטופים ומשיבות אותם הביתה? הכמיהה, הגעגוע והדאגה אין-סופיים. ואנחנו, משפחתו של שגיא דקל חן, מצפים מכם, חברי הכנסת כולם, למצוא את הדרך לעסקה ולפתרון על מנת להשיבם הביתה במהרה.
אז מכאן אני קוראת לכל באי הבית הזה, בוודאי ובוודאי לחברי הקואליציה, ובוודאי ובוודאי לממשלת ישראל ובראשם ראש ממשלת ישראל: זו העת להחזיר אותם הביתה. עכשיו, בעסקה, כמה שיותר מהר, בחיים. תודה רבה לכם.
417 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.