קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תוסיף לי אחרי זה, אין בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יכול שלא להתייחס למילים שציינת, אדוני היושב-ראש, כשפנתה אליך חברת הכנסת פרקש, והיא המילה "אחריות": גם ראש הממשלה אחראי למבצע המוצלח. אדוני היושב-ראש, אתה צודק, גם ראש הממשלה אחראי – איך ירדתי לעשר?
לא חצי מ-20. אתה יודע, בעת חישוב הגירעון והריבית, אני לא מתפלא שזה מה שאתם חושבים שזה הזמן שלי, ולכן שוב לא הבנתם נכון את הגירעון הזמני אל מול הגירעון התקציבי. למרות – דיברתי דקה וחצי, אז אני כאילו רוצה להיות פייר, ואני אדבר 28 וחצי דקות.
לא לא לא. אני עומד על זמני כמות שהוא.
תודה רבה. האמת, זה 28 וחצי דקות, ואם תרצה להפסיק אותי קודם, זה יהיה בסדר גמור.
אז רציתי – התחלתי להודות לך על המילה "אחריות". כשאתה ציינת את המילה "אחריות" לטוב, אמרתי שאני לא יכול שלא להסכים איתך, אבל נורא הייתה חסרה לי השנה האחרונה והמילה "אחריות"; כי זה לא איזה פליטת פה, תראה כמה מהר אמרת "אחריות" – יום אחרי כן. אנחנו דורשים, ואני חושב שזו דרישה לגיטימית של כל אזרח במדינת ישראל, גם בטוב לומר "תודה", אבל גם ברע לומר "סליחה" ו"אני אחראי". כשאתם אחראים לטוב, אנחנו יודעים לבוא ולומר: כל הכבוד גם לצה"ל, גם לטייסים, גם למי שחימש, גם למי שאיתר, גם למי שהתריע, גם למי שביצע, גם למי שאישר – לכולם אנחנו נגיד תודה וכל הכבוד. אבל תראה, במשפט אחד, במילה אחת, סיכמת בדיוק את הממשלה הזאת – אני לא אגיד כל הממשלה, אבל את ראש הממשלה, שעד היום לא שמענו ממנו את המילה "אחריות"; שמעתי responsibility באנגלית, בסיוג קל, אבל את המילה "אחריות" – לא.
אני חושב שעל זה אתם בונים, אתם חושבים שכל אזרחי ישראל בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, יש לנו זיכרון של דג, כי אתם תמיד בטוב. אנחנו נראה תמונה יפה מהמטוס עם טלפון לא ברור, שנניח שממנו בדיוק אישרו, ואז בנחיתה הוא יוצא בתדרוך, ועוד פעם תמונה, ממש חדר המלחמה של Air Force 1 ברגע היסטורי. אני לא ממעיט בזה, אבל למה תמיד התמונות האלה שם? איפה התמונות שלך ב-06:30, ב-08:00, ב-08:30, 09:00, כאשר כבר ידעת מה קורה בקיבוצים? שם אני רוצה לראות את התמונה. לא מילולית התמונה, כי זה לא מעניין אותי – איפה היית אז? איפה היית ב-13:00 כשהתקשרו אליך? בן אדם מדבר איתך מכיתת הכוננות בבארי ומתאר לך במלא את המצב. איפה היו כולם? למה שם אני לא רואה תמונה? אבל עזוב את התמונה, להגיד "אני אחראי". הרי כל בן אדם, כל ילד – הילדה שלי בת ארבע ויודעת אחריות מהי. אין לאף אחד ספק שאתה אחראי, אבל למה תמיד אני רואה אותך בתמונות של הצלחה? ולמה אתה ממהר להגיד: גם ראש הממשלה אחראי, ולא שמעתי אותך עד היום אומר: גם ראש הממשלה אחראי ל-7 באוקטובר ולשנה האחרונה? וזה בסדר גמור לומר "אני אחראי". הסמכות והכוח אצלכם, ומפה נגזרת האחריות שלכם. זה בסיסי.
אני רוצה גם לומר למכונת הרעל השבוע: זה לפחות שבוע-שבועיים שאנחנו לא משחירים את אנשי ונשות הביטחון שלנו – לא את השב"כ, לא את המוסד, לא את אמ"ן, לא את הטייסים, לא את הטייסות, לא את הנווטים, שום דבר. השבוע אתם לא משמיצים אותם, השבוע אנחנו אוהבים אותם. השבוע, טלי גוטליב, את לא יכולה לבקש להיות שרת הביטחון. השבוע שר הביטחון לא יוחלף. בשבוע שעבר, נוכח האירועים – תסתכלו באיזה מציאות אנחנו חיים – היו פתקאות בכניסה לקבינט להחליף את שר הביטחון. אבל אתם ידעתם שזה מה שהולך לקרות, אני לא ידעתי. כל הכבוד לכם שידעתם. זה מה שעשיתם. השבוע אתם לא תחליפו את שר הביטחון; בשבוע הבא, עולם אחר. במדינת ישראל אי-אפשר להגיד אף פעם שום דבר לגבי מחר. השבוע אתם לא מחליפים אותו. השבוע שר הביטחון חותר למגע. השבוע שר הביטחון יכול להביא לניצחון. בשבוע שעבר זה לא היה ככה. הוא היה האשם הגדול בכל מה שקורה.
בהתייחסות לכספים ולתקציב המדינה – אני לא חבר כנסת ותיק, אדוני השר. תגיד לי אתה אם אתה חזית במחזה כזה, ואתה, ברוך השם, מספיק זמן בכנסת בכל ספסל שהוא וגם מאחורי הקלעים. יו"ר ועדת הכספים, הבאת תקציב מדינה, איפה אתה? מה קרה? מה יש היום במדינת ישראל, כשתקציב נוסף, שלישי, מעבירים בכנסת, שהוא יותר חשוב? אדוני, אתה יכול להשכיל את – – –
תפילה חגיגית, בסדר גמור, 07:00, 08:00. ברוך השם, לא? אני, אין לי שום בעיה עם תפילה, יעידו חברי ועדת הכספים – טייבי, אפילו תעידי – שאני מצטרף למנחה ומשלים מניין, נכון? אמת דיברתי?
ברוך השם. איפה ועדת הכספים? עזבו איפה יו"ר ועדת הכספים – איפה שר האוצר? אני יודע שבהסכם הקואליציוני – ואדוני השר משה ארבל, אני רוצה גם לומר אמת: אני פתחתי בקמפיין שינון אזולאי יהיה שר האוצר. נוכח ההסכם הקואליציוני שב-1 בינואר אמורה להתרחש רוטציה במשרד האוצר, אני פתחתי בקמפיין לינון, למה?
אמן, בשביל המדינה, ואני רוצה להיות שוב פעם כן. תראה, שני פרגונים כבר – ינון אזולאי, הלב שלו במקום הנכון, מה לעשות? ולא רק הוא, עוד חברי וחברות כנסת, בטח ובטח מש"ס – רק "חברי", לא נדבר אחרי זה, כי אנחנו במחמאות, למה אין חברות – אבל חברי מפלגת ש"ס, רובם, הלב שלהם במקום הנכון.
על ראש הגנב, אני לא אגיד מה בוער. אין לך כובע. אבל עזוב.
אדוני, אני לא מקזז, אתה אמור לדעת את זה. אבל אני רוצה לומר שהלב שלו במקום הנכון. גם הוא יודע שהתקציב הזה הוא בלוף. מה זה בלוף? אנחנו יושבים בוועדת הכספים, והעברתי כבר בכנסת – העברתי? הייתי חלק מדיונים על תקציבים בכנסת הזו כבר ארבע פעמים; מעולם לא הרגשתי דחליל מיותר שפשוט צוחקים לו בפנים. נכון, חברת הכנסת פרקש?
אנחנו יושבים, שואלים שאלות, אתה שומע תשובות גנריות, לפעמים שקריות לחלוטין מול מה שנאמר לנו לפני ארבעה חודשים, כשהעברנו עוד פעם את התקציב, ואין לך מה לעשות; ובא שר האוצר לוועדת הכספים, שהוא אמור מבחינת הכבוד, האחריות, אני יודע שזאת מילה גסה – בוא שב, שמע אותנו. אל תבוא לי לחצי שעה, 40 דקות, תנאם את הנאום שלך, תתערב איתי על ויסקי בנוגע לעומק הגירעון, ואז כשקצת לא נוח לך ואתה שומע שאלות קשות, תהיה כמו איזה מוכר ארטיקים בים, ותצעק: אני הולך, אני הולך. מה זה הדבר הזה?
מילא, בדיון בוועדת הכספים – חוץ מינון אזולאי ולעיתים פינדרוס – הייתה אפס נוכחות של חברי כנסת. רק האופוזיציה הגיעה. גם אם אתה חבר כנסת בליכוד, ויש ארבעה נציגים בליכוד לוועדת הכספים, לא מעניין אתכם תקציב המדינה? לא מעניין אתכם הכסף? זו לא אחריות שלכם? איך זה יכול להיות בכלל שהם רק ארבעה נציגים, אפס נציגות? מתי כן רואים אותם? בהצבעות. נכנסים חברי כנסת, מרימים, אין להם מושג על כלום, אין להם מושג על מה הם מצביעים.
ציין גם חבר הכנסת בליאק את הסכומים שעכשיו אני הולך לומר: בסיוע האמריקני, שעבר במרץ, לדעתי, בקונגרס הובטחו לנו כספים. מדינת ישראל מגישה היום – וזה חשוב שתקשיבו כולם, כי על עובדות אי-אפשר לחלוק – תקציב עם בור תקציבי, כשהם יודעים שאין כסף, עם למעלה מ-20 מיליארד שקלים. אין את הכסף, אין את הכסף. אתם מגישים תקציב ומשקרים – מילא אותנו. אני, איך אומרים, ויתרתי על הכבוד שלי כבר מזמן. יושבים בוועדת הכספים ואני מצביע על קיצוצים, ואז אומרים לי: לא, לא היה, כן היה. בסוף, כשאני מדבר עם אנשים בשטח, אין את הכסף. אבל גם על זה נדבר עוד מעט. אתם מגישים תקציב בידיעה שחסרים עשרות מיליארדי שקלים, כשעוד שבועיים, שלושה – איך אתם אוהבים לומר? אחרי החגים – אתם תביאו עוד פעם תקציב, אתם תביאו עוד פעם תקציב, והכול בסדר, ואנחנו יושבים. התקציב נהיה – לא חוק, לא חוק-יסוד, הוא נהיה בקושי הוראת שעה. לזה הם הפכו את זה, זאת הוראת שעה.
הזלזול – איך מביאים תקציב, איך בונים תקציב, מה התקציב אומר לאנשים בשטח? כלום. אתם ארבע פעמים עושים תקציב, ואתם לא מטפלים בעוולות הכי מהותיות, שאנחנו חברי ועדת הכספים העלינו כמה מהן, למשל חברי מיקי לוי – ב-8 באוקטובר 2023 צו אלוף פינה חבל ארץ שלם במדינת ישראל. אני חוזר: צו אלוף פינה חבלי ארץ, ובתוכם שלושה קיבוצים: צאלים, גבולות ואורים קיבלו צו אלוף. מה אתה עושה, אדוני היושב-ראש, כשאתה מקבל צו אלוף שאומר לך: סגן יו"ר הכנסת היקר חבר הכנסת ארז מלול, אתה צריך לפנות את הבית שלך? מה אתה עושה? אתה באמצע שיחה, אז אני אגיד. האדם הנורמטיבי יגיד: תודה רבה, להתראות, שלום.
מדינת ישראל מחרימה את היישובים האלה. אדוני שר הפנים, מועצה אזורית אשכול, כמו שאתה יודע, נמצאת בגירעון של למעלה מ-30 מיליון שקל, כי הם שילמו את הפינוי של היישובים שצו אלוף פינה אותם. במדינה מתוקנת או חצי מתוקנת באה הממשלה ואומרת: אני ביקשתי לפנות. בבקשה, הינה הכסף על הפינויים.
איך אתה תמיד יודע להוציא את הבר מהתבן במה שאני אומר?
כי אני מדבר איתך על שלושה יישובים שהגיעו לבית משפט, שעתרו לבית משפט כעבור שנה, כי הם לא מקבלים את הכסף; ואתה בא ואומר לי: אני שמעתי באחת הישיבות שהחמיאו לשר הפנים. שוב, אני אנכה עוד שנייה.
אדוני, אם אתה כבר מתערב – אני שמח שאתה מתערב.
אף אחד לא אמר ששר הפנים במדינת ישראל לא מתפקד. אם כבר, הוא מקבל את התפקוד בין הגבוהים ביותר שיש, בטח ובטח במלחמה. אבל שר הפנים היה צריך לדאוג שהרשות הזו תקבל את הכסף, שלא יהיו שלושה קיבוצים שמודרים בגלל שהם קיבוצים. מי מפנה מצד אחד ולא נותן להם כסף מהצד השני? זה נשמע לכם? זה הזוי. הם צריכים ללכת ולהוציא כספים, שהם לא יקבלו, מבית המשפט, ואז המדינה תבקש שוב הארכה. אני מניח שהיא ביקשה, אני לא זוכר, היה דיון אולי ביום חמישי, אולי אתה מעודכן, שר הפנים. ושוב, אתם בסוף תיתנו להם את הכסף, אבל למה לא לתקן את זה? 30 מיליון שקלים זה אפילו לא פרומיל. כמו שאבי שמחון נהג לומר לנו: לא פרומיל מתקציב המדינה, למה לא דואגים לזה?
עוד עוולה: אתם מדברים על תעשייה, מנגנוני צמיחה, השקעה בפריפריה, השקעה בתעסוקה. ביום חמישי הייתי גם בקיבוץ לוחמי הגטאות, גם במוזיאון שם, גם בקיבוץ עברון, גם במפעל שם שמייצר – שכחתי את שמו – ברמד. תודה, שר הפנים, שהזכרת לי.
היה. אני אראה לך, בוודאות. אני ביקשתי את הצו, יש לי שני צווים.
אני מכיר את ההיסטוריה, שהוחרגו היישובים מ-7 קילומטרים – היסטוריה, ובגלל זה הם גם לא ממוגנים. אני ביקשתי לראות את צווי האלוף, ויש לי אותם פה. אם אתה רוצה, אני אראה לך, ואתה תראה שבסוף הם יקבלו את הכסף, בטח על החודש וחצי שהיה צו אלוף.
ברור, אז אני הייתי בקיבוץ לוחמי הגטאות ובמוזיאון. לא סתם אמרתי שאתה עושה עבודה טובה. אין מי שישמח. אתה רואה? הינה, בבקשה, עכשיו זה בסדר?
אני לא מזמין אותך לסיורים, ואתה לא מזמין אותי, מה שנקרא – אנחנו פיטים. אתם מקבלים פה יחסית הרבה מחמאות, יחסית. אתה גם מודע לזה. אבל איפה שאין מחמאות, אתם לא תקבלו אותן. וכשאתם מונעים הטבת מס מקיבוץ עברון, שמסביבו כולם, כולם – תראה, קיבוץ עברון ונהריה, לפעמים – אתה שם את היד בגדר, אתה מקבל הטבת מס, ופה אתה לא מקבל הטבת מס – גם מצפון וגם מדרום. אבל אתם החלטתם לא לתת להם הטבות מס, למרות שיש שם מפעל שיש לו מחזור של מעל 700 מיליון שקל שהוא מייצא, מייבא, מהווה בסיס תעסוקתי במדינת ישראל, בטח בפריפריה, בטח בזמנים האלו, בטח נוכח המלחמה. אבל שם אף אחד לא מדבר איתו ומטפל בו. היה שר הכלכלה, אם היה מפסיק לטוס לחו"ל ומבין שהוא שר כלכלת מדינת ישראל, ולא משחק במדבקות השחורות שהוא מתעסק בהן על מוצרי אסם ולא יודע מה – אם היה מגיע למפעל ואומר: זו נקודה שאני רוצה לחזק בתקציב, לתת להם את ההקלות שמגיע להם, לעזור להם אל מול הדולר החזק. אבל אתם לא עושים את זה.
לא, דיברתי על קמעונאות, הם מייצרים יציקות שמעבירות מים, בין המובילים בעולם. ממליץ לך להיות שם. אתה יודע מה? בוא איתי מחר, אין לי שום בעיה להיות שם עוד פעם. בוא תראה מה זה לחיות תחת אזעקות. בוא תראה מה זה מוזיאון לוחמי הגטאות לשואה, שנמצא בקיבוץ לוחמי הגטאות ויש לו ירידה של 75% במבקרים, וזה מקור ההכנסה הכמעט-יחידי שלו. שנה הוא מתחנן למדינה, מתחנן למדינה לכספים. עכשיו, שתבינו את סדר הגודל של מה שהוא צריך לקבל – כולה 3.5 מיליון שקלים. שנה שלמה אין אצלו ביקורים. שנה שלמה הוא מתדפק על דלתות הממשלה, נפגש עם שרים, מגיש קולות קוראים – לא פותחים לו את ההרשאות, לא נותנים לו להגיש בקשות, שמים כל מכשול אפשרי בפני המוזיאון המסכן הזה, שכולה מה הוא עושה? מה, הוא מוקד רווח? הוא מוזיאון לזכר השואה. למה אתם לא נותנים לו 3.5 מיליון שקלים? כי לא מינו ועדה, כי משרד האוצר לא אישר, כי פיקוד העורף לא הכליל אותו. לכו לשם יום שלם, תיכנסו 20 פעם לאזעקות, ותגיד לי איזה אוטובוס של תלמידים הייתם שולחים לשם אל מול המציאות הזו. אבל 17 מיליון שקלים העברתם לפני חודשיים לבית הספר של החופש הגדול – של מי? של התלמידים בחינוך העצמאי, שלא יצאו לחופש הגדול. נתתם להם 17 מיליון שקלים בעודם לומדים בשנה רגילה, על בית ספר של החופש הגדול. ואתם באים ואומרים: לא, זה שבועיים לפני, שבועיים אחרי, הם יוצאים בתשעה באב, לא יוצאים – אבל 3 מיליון שקלים פקקטה?
אנשים גמורים שם, המנכ"ל גמור שם, כבר אין לו – הוא לא יודע מה לעשות, כי הוא צריך להתחנן. עכשיו התורמים מחו"ל, מרוב שהם all in בלתת מיגוניות בכל הצפון – ואתם בטוח הייתם בצפון – על כל מיגונית מה רשום? הפדרציה היהודית. הכול זה תרומות, הכול תרומות שם. אז הם אומרים: תשמע, אנחנו לא יודעים מה לעשות, כי חיילים צריכים נעליים, חיילים צריכים אפודים, מיגוניות לצפון, כבר אין לנו כסף לתרום.
שקל קואליציוני אחד לא צמצמתם – אמרו, ויגידו את זה כל היום. משרדים – משרד אחד לא צמצמתם. ייעול אחד באגף הממשלה – שום ייעול, אפס. שר התקשורת, מלבד הנזק לשיח, שבאמת, אין לי מה לתאר – הבן אדם חושב ורואה את עצמו איזה איינשטיין בן זמננו, שעושה המרה של מספרים וגימטרייה כאילו הוא המציא פה את הגלגל או נתן את הפתרון להתחממות הגלובלית, מתלהב כמו איזה ילד קטן שהוא מצליב בין מספרים ואותיות אל מול יאיר לפיד, נאור שירי; מה הוא עושה אז – 777, כל מיני דברים כאלה – הוא כולה רגולטור, הוא אפילו לא שר. אין לו שום מדיניות. הוא כלום, הוא רגולטור. זה רשות להגנת הצרכן אחד לאחד. דודי אמסלם – מה, הבן אדם משתף פעולה אזורי, איזה אזור ישתף איתו פעולה? תצמצמו את זה. שר המסורת, שר המורשת – אף אחד, אם אני עושה פה חידון עכשיו, תסתכל, בטוח 50% טועים במי זה שר המורשת ומי זה שר המסורת. שר התפוצות, שכל היום מטייל בחו"ל, לא הבין שהמטרה היא בכלל גם להיות בקשר עם חו"ל, אבל גם להיות פה בארץ. הייתי שולח אותו לחלק סנדוויצ'ים בפרויקט המדהים שענבל שבח עושה לחיילי מילואים ולחיילים, שכל יום שישי נותנת להם שניצלים. למה אתם לא מעלים את המס על השתייה המתוקה? למה אתם לא מעלים את המס על הפלסטיק? למה אתם לא לוקחים את התוכנית שהגישו לנו בתקציב 2023 להתייעלות של 6 מיליארד שקלים, ומממשים לפחות 50%–60% ממנה? את זה אתם לא עושים.
האמת היא שבאמת, אני לפעמים כאילו מדבר ומתייאש. דיברנו על כמה דברים, נגיד הייתה העברה תקציבית, לא כמו שפינדרוס אמר, של 77 מיליון שקלים למשרד התחבורה בעבור הרכבת הקלה, הקו הירוק בירושלים; במשך שנים יש שם 400 מיליון שקלים של נזקים בעקבות התפרעויות של פלג מסוים אצל החרדים – סליחה שאני מצביע – ששובר גם תשתית, שובר כלים, שורף כלים, שורף תשתיות, פוגע באיכות חיי אדם. 400 מילון שקלים הלכו שם לפח. במשך שנים אתם לא מצליחים למגר את זה, לא מצליחים למגר את התופעה. למה לשפוך שם עוד כסף? למה לא לחשוב לעשות דברים אחרים? למה לא לעצור את האנשים האלה עד תום ההליכים במקום לעצור אנשים ששמים פליירים בבית כנסת? למה אין שם את היעילות הזו? למצות את הדין, ושאנשים ישלמו כסף – ואם הם לא יכולים לשלם כסף, שישבו בכלא. ככה מייצרים הרתעה. משילות – אתם מדברים על משילות בנגב? אתם לא יודעים לטפל בפרעות פה בירושלים – 400 מיליון שקל נזקים. ואנחנו ממשיכים לשפוך כסף, ועכשיו, במקום המשטרה שקיבלה תקנים ומשתמשת בזה בכלל לדברים אחרים, הולכים להביא אבטחה פרטית שתעשה את העבודה – איזה הפרטה מדהימה. משטרת ישראל לא מצליחה מצד אחד לעצור את הפרעות – מה נעשה? נביא משטרה שונה ובטח פרטית.
בתאריך 3 באפריל 2024 סוכנות הדירוג פיץ' אישרה מחדש את דירוג האשראי של ישראל A+. סמוטריץ' הגיב: כלכלת ישראל איתנה ותמשיך כך. בעזרת השם, ציין שר האוצר, השארת הדירוג על A+ בעת מלחמה מהווה אמון בכלכלה הישראלית ובמדיניות הכלכלית שאנו מובילים. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי קראתי את הדברים שהוא אמר ביום שהורידו אותנו. באמת, דיברנו על מקסיקו – חברת כנסת פרקש הזכירה את מקסיקו, קולומביה. את יודעת מאיפה הוא לקח את הדוגמה? מהחבר שלו – רצו ברשימה המשותפת – בן גביר. אומנם הם לא מדברים, אבל אנחנו ברמת רציחות של קולומביה ומקסיקו. ואז, מה אמר השר שקינא בסיקור התקשורתי שבן גביר מקבל? אני גם אשאף לקולומביה ומקסיקו. אז לא דירוג אחד יורידו לנו – שניים ביום אחד. ואז אנחנו נגיד שהם אנטישמיים מבלי לקרוא את הדוח בכלל, בלי לראות את מה שאנחנו אומרים פה, שאין לכם אחריות ואף אחד לא מאמין.
בסוף הדוח הזה הוא עניין של אמונה. אנחנו יודעים שאנחנו במלחמה. אבל במלחמה היה מתבקש שתעשו צעדים משמעותיים לחברה הישראלית. תנקוב לי בצעד אחד שעשיתם – אחד, אחד. שנה שלמה מלחמה, מה עשיתם? הגדלתם את הגירעון, פתחתם קופסאות. תן לי משרד ממשלתי אחד שצמצם או ייעל את המשרד שלו. ואל תיתן לי את גלית דיסטל אטבריאן כדוגמה. כל פעם זורקים לי אותה. מה, מה, מה היא? באמת, כאילו, מה היא עשתה לפני? מישהו יודע? אף אחד לא יודע מה היא עשתה לפני. ואם היא כבר עשתה, אז היא נכשלה כישלון טוטלי ביצירת משרד הסברה. כי היא הייתה עסוקה בהסברה איך להעביר את הרפורמה המשפטית. זה היה חשוב, זאת שרת ההסברה שלנו. אל תיתן לי אותה. תן לי משהו אחד שהתייעל – כלום. אתם רק מרחיבים את ההוצאה.
אנשים לא מבינים כמה הנזק הזה גדול. לא היית פה, חבר הכנסת לוי, בא פינדרוס – אורית, שמעת את זה? בא פינדרוס ואמר שכל מה שאנחנו נשלם על הורדת הדירוג וההשפעה על הריבית, את יודעת כמה מה זה? על פי פינדרוס, שהוא גורם פיננסי בכיר מוועדת הכספים – 300 מיליון שקלים.
300 – זה הכול. אתם יודעים מה – – –
אפילו, והוא מסתכל – יש לכם את הקטע, באמת, ואני מסיר את הכובע שאין לי, כשאתם מסתכלים עלינו ונואמים בכזה ביטחון, שאתם חושבים שכולנו ממש ממש מטומטמים.
הוא אמר את זה, והוא ציטט. את מי הוא ציטט, אדוני? אתה זוכר? בזה אתה לא רוצה לדייק. הוא ציטט, טוב, שכחתי מי, אז אני לא – – –
אז תגיד, מה? מה, זה סודי? אל תדאג, אני אגיד שגורם בכיר בכנסת אמר. "תמשיך", בסדר. אז הוא תמחר את זה ב-300 מיליוני שקלים, ואני, אני כבר לא יודע אם לצחוק, אני לא יודע – אולי אני לא יודע לקרוא, אולי אני לא יודע לחשב, אני לא יודע שום דבר.
הרבה אחרי. וזה פשוט מדהים, כי נגיד מעניין אותי איך הוא קיבל בשלווה את ההוצאות שהצענו – אתה יודע, נגיד, כמה שילמנו השנה, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, לחברת ההפקות במירון? אני רק רוצה לומר לכם שלא היה אירוע במירון השנה. אתם יודעים כמה מדינת ישראל שילמה? זרוק ניחוש; 14 מיליון שקלים לחברת ההפקה של האירועים במירון – שלא התקיימו. וכשאתם שואלים – כשאנחנו אומרים "גזל" ו"בזבוז" ו"חוסר אחריות" זה בדיוק זה. אבל זה כלום בעיניכם, אתם זורקים 14 מיליון, ולא מעניין אתכם בכלל שיש פה שערורייה שצריכה להיבדק ביאח"ה איך הם קיבלו 14 מיליון. באיזו קלות אתם שמים מיליונים על כלום, על פיקציה. לא היה אירוע, ואם היה אירוע, הוא היה ל-30 איש. 30 איש – הם קיבלו את הכסף הזה. בשנה שעברה, כשכמה היו שם, 3,000, לא זוכר כמה, 300,000, אתה יודע כמה שילמו לחברת ההפקה? 12 מיליון. אתם המצאת סטרטאפ: ככל שמספר המשתתפים ירד, כך יעלה, בקורלציה הפוכה לגמרי – ממש חוק הכלים השלובים ההפוך של ממשלת ישראל; פחות משתתפים – יותר מיליונים.
וזה בסדר גמור, שום דבר, זה לא מעניין אף אחד. לא מעניין אף אחד לעשות ארבעה-חמישה תקציבים ולהשקיע במקומות נכונים. לא מעניין אתכם, נגיד, לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית. זה פשוט לא מעניין אתכם, ולא משנה כמה כסף זה היה חוסך לנו, כמה כסף של הון שחור יש במדינת ישראל, כמה כסף משלמים משלמי המיסים, שעובדים פה כל היום בגלל שיש פשע ברחובות. לא מעניין אתכם. מעניינות אתכם הסיגריות בדיוטי פרי; מעניין אתכם לתת כספים וכבישים ליהלומים. ככה מתנהלת מדינת ישראל, כמו ארגון פשע. אם אתה מקורב היום לליכוד, אתה תקבל את הכספים, ואם אתה לא מקורב לליכוד – כמו גדי ירקוני במועצה האזורית אשכול – אתה לא תקבל את הכסף גם אם אלוף פיקוד דרום פינה אותך מהבית, כי אתה לא יכול לדפוק על דלתות הממשלה כי לא סופרים אותך. כך גם מוזיאון לוחמי הגטאות, כך גם קיבוץ עברון, ככה אתם מנהלים את המדינה. פשוט יצא לכם ממש נאחס שהיה מישהו בלשכה של השרה שגילה אתכם.
אבל אנחנו יודעים שככה אתם מתנהלים, אם אתה לא מקורב אתה לא מקבל. ואם היום יש בחירות לרבנות הראשית, אז יו"ר ועדת הכספים לא יהיה פה, כי יש דבר יותר חשוב, כי גם הוא באמת של האמת של החיים יודע שאתם עובדים עלינו. אתם עובדים עלינו עם התקציב הזה. חודשיים לפני שהגישו את התקציב העברתם 10 מיליארד שקלים העברות תקציבים בוועדת הכספים; 3.5 מיליארד אתם מגישים על זה תקציב חדש. איזה שקר, למה אתם כל הזמן משקרים לנו?
עכשיו אני רוצה לדבר על עיתון המודיע, ודיברתי עליו בוועדת הכספים, אבל הוא פרסם התנצלות. באמת, אני לא ראיתי התנצלות כזאת – – –
הוא לא הודה, לא עזב, ואני אומר לך שאני לא מרחם.
אם היה דין בעיתון המודיע, תקשיב – – –
לא לא לא. אתה קראת את מה שהוא כתב?
כמו כשדיברתי על משרד הפנים, ואז אמרתי ששר הפנים עובד טוב. בסדר.
בסדר גמור. עוד פעם אתה רוצה שאגיד לו שהוא עובד טוב?
לא מספיק הרסנו? את כל השם הרסנו לך.
אני לא קורא. לא לא לא, אני לא קורא המודיע.
עכשיו, אתה ראית את ההתנצלות? ההתנצלות שהופיעה: אם הבנתם לא נכון, לכל מי שהבין אותי לא נכון, אני מתנצל. כשאני קורא את זה, מה אני מבין? שהבנתי לא נכון. אני אשם, לא אתה, שכתבת בעברית. עכשיו, היא גם לא מסובכת מדי. חבר הכנסת מיקי לוי, הוא האשים, הכתב הביזיוני הזה, שהוא אומנם 107 ברשימה לכנסת, שזה שולי לגמרי באגודת ישראל, אבל זה state of mind – כשאתה שם מישהו ברשימה אתה צריך לראות שהוא לפחות ראוי – הוא כתב שהמשפחות של הטבח ובעוטף צריכות לעשות לא יום זיכרון ולא טקס – – –
אז אני לא אהדהד את זה? לא לדבר על זה?
אני אסביר לך מה הבעיה שלי. זו לא שטות, זו לא שטות. ההתייחסות – – –
אם הייתה הסכמה, אז עיתון המודיע או מי שעומד בראשו, בסדר? בסוף קוראים את זה אנשים, נכון? זה לא עיתון שקוראים ארבעה אנשים בוועד הבית בשכונה נידחת בירושלים או לא יודע מה, נכון? הרי לא שמים ארבעה עותקים. אם לבן אדם שעורך את העיתון הזה הייתה אחריות, הוא היה צריך לעשות אקט משמעותי, לא לפרסם הבהרה והתנצלות: אולי הבנתם אותי לא נכון. ולמה אני מדגיש את הדברים האלה? כי אנחנו צריכים להוקיע את זה. כשאני התחננתי אליכם – משפט אחרון – – –
למה נוגד את התקנון? זה הלפטופ שלי.
מה אני אעשה, אני אסביר לך. תדע לך, יש פה מדבקה אחת עם משמעות, וכולן עם משמעות.
אני, אני רק מסיים – למה אמרתי – – –
לא לא לא, אל תדאג, אתה לא עושה איפה ואיפה, ואורית תקבל את זה באהבה. אני מציין את זה כי אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להוקיע את הדברים האלה, וכשאני רואה שלא מוקיעים –אני אחזור על זה. זה כמו שביקשתי מכם להוקיע את הבן אדם שהרים פה את השלט "שמאלנים בוגדים" ועשה קמפיין על זה, וכל הזמן נותנים לו אישור כניסה. אני לא אחזור על שמו הבזוי, משה מירון – כן, חזרתי על זה. איתי בליץ – לא מאשרים את זה? הוא רצה הסבר.
3,899 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.