הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על הסייעתא דשמיא שהייתה לחיילים, לטייסים בתימן, בלבנון. אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא נתן סייעתא דשמיא. אנחנו מתפללים לכך שהמלחמה תסתיים לטובה. אני רוצה מכאן לקרוא לכולם, לכל מי שיש לו יכולת, לשחרר את החטופים ולשחרר את כולם עכשיו.

אדוני היושב-ראש, ההצבעה על התקציב הזה היא בעצם הצבעה על תקציב שמיועד לפינויים, גם למה שהיה בעבר וגם למה שצריך עכשיו; זה תקציב לחיילי המילואים; זה תקציב שהוא מיועד כולו ללחימה ולכל מה שנלווה ללחימה.

אבל אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהיה עיתון מכובד, דה-מרקר, שעשה אותי השלישי בהשפעה במדינת ישראל – –

– – אז אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר לכנסת – –

– – היות שהוא אמר שאני עושה מה שאני רוצה בכספי המדינה, ואני עוצר את הכסף שמיועד למס פחמן, שמיועד לדברים שהאוצר צריך, ואני עצרתי את זה בגלל הסיפור של החינוך, אז אני רוצה רק שתדעו: עוד מעט יגיע החוק הזה לכאן למליאה, ואני רוצה קודם להגיד רק את ההקדמה. בשמונה חוקים ועדת הכספים דנה על מס פחמן. שמונה חוקים.

בשמונה דיונים דנו על מס פחמן, שלושה מהם בקדנציה הקודמת, ולא העבירו את זה. גם בדיונים עכשיו חברי האופוזיציה והקואליציה העלו את העניין הזה, שהתעשייה הולכת להיפגע ממס הפחמן, גם בהתפלת מים וגם במפעלי המלט וגם מחיר החשמל יעלה, מחיר המים יעלה – על זה היו הדיונים – תעלה הארנונה. על כל הדברים האלה אנחנו קיימנו חמישה דיונים ומצאנו פתרונות, פחות או יותר, אבל העברנו כסף מתוך מס הפחמן למשרד הרווחה, כדי לעזור לשכבות החלשות שעומדות להיפגע מהמס הזה.

עשינו עוד דברים. התעשיינים ישבו עם אנשי משרד האוצר – כפי שאני נוהג לעשות תמיד – והגיעו לפתרונות על תעשיית המלט; הגיעו לפתרונות על תעשיית התפלת המים, שעמדה בסכנה. ואז מגיע הכתב של דה-מרקר ואומר: לגפני יש השפעה על התקציב במדינת ישראל; הינה, הוא עצר את מס הפחמן. בור ועם הארץ. איננו מכיר אפילו את הנושאים שעליהם דנו.

אני לא רוצה להיות משפיע, אני רוצה להיות כמוך – דואג לציבור.

אני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהוא אמר שאני דאגתי לעניין של החינוך, והיה כתוב גם – –

– – שאני דאגתי לזה שישלמו את החובות של החינוך העצמאי, ומכיוון שיש מכתב היום של החשב הכללי שאין חובות, אני רוצה לומר לכם שמדובר על מס מעסיקים – יגאל אלון זיכרונו לברכה העביר את זה מזמן, כשהוא היה שר חינוך – שהרשתות יקבלו, ככלל ילדי ישראל. אז אני ביקשתי, היות שהיו כמה שנים שהאוצר לא העביר את הכסף, כשהוא היה מחויב על פי החוק; בעיתונים היה כתוב שיש חובות, ולחובות האלה גפני רצה לדאוג. לא רציתי לדאוג לחובות, רציתי שהם יגידו את האמת: מי צריך לשלם את החובות האלה? יש חוק במדינת ישראל. אני הייתי שותף לחקיקה אז בשעתו, אבל כולם, כל המפלגות היו בעד זה שהם יתוקצבו כמו כלל ילדי ישראל.

אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היה שם דבר שהוא נכון ולא נכון. קודם אני אגיד את הלא-נכון. הלא-נכון זה שאני ביקשתי שהמורה בירוחם תקבל אותה משכורת כמו המורה בתל אביב. אז אני רוצה לומר שזו לא המורה בירוחם – –

– – מי שפנתה אליי זו המורה משדרות, והמורה משדרות מלמדת בחינוך העצמאי, והבנות שאותן היא מלמדת היו בבחינות על מתמטיקה, והן קיבלו – לא פעם אחת, אבל גם עכשיו לאחרונה – את הציונים הטובים ביותר מכל הבנות שנמצאות בכל מערכת החינוך במדינת ישראל. את הציונים הטובים ביותר. והיא מלמדת את הילדות האלה את כל נושא הליבה. הכול. ולא – בטח חושבים שמדובר על מקצועות של יהדות. נכון, גם יהדות – שזה חסר בחינוך הממלכתי – אבל גם בחינוך הזה מדובר על החינוך של הליבה, על אנגלית ועל מתמטיקה. בזה הן מצטיינות, התלמידות האלה.

שמישהו יסביר לי כאן למה המורה בשדרות, שנמצאת שנים תחת הקסאמים, שמלמדת בבית ספר שהתלמידות שלו מקבלות ציונים מצוינים, למה היא לא צריכה להיות באופק חדש? למה? במה היא שונה מהמורה בתל אביב? למה? שמישהו יגיד לי את זה. נכון אמרתי – אמרתי, ואני אומר גם כאן – אני מסיים, אדוני היושב-ראש: זו לא הייתה המורה בירוחם, אף על פי שגם על ירוחם צריך להגיד את זה – –

– – אבל מי שפנתה אליי הייתה מורה בשדרות, למה היא לא מקבלת אופק חדש? התלמידות שלה מצוינות – –

– – היא מלמדת את כל תוכנית הליבה. למה היא לא מקבלת? בגלל שהיא חרדית.