קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – בפתח דבריי אזכיר: 359 ימים, 101 חטופים וחטופות. 359 ימים, 101 חטופים וחטופות שספונים במנהרות חשוכות ומעופשות תחת אלימות והרעבה של מחבלי החמאס המתועבים. אין כאב גדול יותר מכאב של המשפחות שממתינות, של עם שלם שממתין לשובם. כולנו עדים לאימה הזו, לאובדן חיי השגרה ולמתח המתמיד ולחוסר הוודאות. חובתנו המוסרית, הלאומית, היא ברורה: עלינו לפעול בכל דרך אפשרית, ללא פשרות, להחזיר את החטופים הביתה. זה חוב שלא ניתן להתחמק ממנו. זה חוב כלפי המשפחות, כלפי החיילים וכלפי העם כולו.
אמש התבשרנו על חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שהוביל את ציר הרשע והשנאה יחד עם איראן ובעלי בריתם, ששם לעצמו מטרה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. חיסולו הוא הישג משמעותי במאבק המתמשך נגד ארגוני הטרור שמבקשים להחליש אותנו, שידעו כל מבקשי רעתנו שיומם וסופם יגיע. חשוב לזכור: ביטחון אמיתי הוא לא רק בחיסול מנהיגי טרור. ביטחון אמיתי מתחיל בהשבת השקט לתושבי הצפון והדרום, בחיזוק תחושת הביטחון האישי והביטחון של תושבי הדרום, ובעיקר הבטחת עתידם.
ב-7 באוקטובר חווינו את אחד האירועים המזעזעים בהיסטוריה של מדינת ישראל – טבח אכזרי ומטלטל שבוצע על ידי מרצחים מתועבים בעוטף, שגבה את חייהם של עשרות רבות מאזרחינו. הטבח הזה הוא תזכורת כואבת לכך שהאיום הוא ממשי ושאסור לנו להירדם במשמרת. הגיע הזמן להשיב לתושבי שדרות והעוטף את הביטחון אחרי שנים של הזנחה פושעת. זו לא רק חובתנו להגן מפני התקפות אלא גם לדאוג לשיקום מלא של הקהילות האמיצות, לאפשר להן לחזור לשגרה ולחיים נורמליים.
במעבר חד ברצוני להתייחס לנושא שלשמו התכנסנו ושעליו נצביע היום, תקציב 2024. תקציב אמור לשקף את סדר העדיפויות של המדינה ולשרת את האזרחים, אולם לצערי הרב, תקציב זה נבנה מתוך שיקולים פוליטיים צרים ולא מתוך ראייה כוללת של צורכי האזרחים. רק בימים האחרונים קיבלנו תזכורת לכך שדירוג האשראי של ישראל הורד, והסיבה ברורה לכולם: חוסר יציבות כלכלית, פופוליזם פוליטי והיעדר ניהול מקצועי.
במקום להשקיע במקומות שבהם הציבור זקוק לכך – חינוך, בריאות, רווחה – אנו עדים להחלטות שמתבצעות כדי לשמר קואליציה, כדי להבטיח הישרדות פוליטית על חשבון הציבור. התקציב הזה לא נוגע לחיי היום-יום של האזרחים אלא להישרדותם של פוליטיקאים. אנחנו רואים כסף שנשפך על משרדים מיותרים, משרות שנוצרו למטרות פוליטיות בלבד ושימוש במשאבים ציבוריים כדי לשרת קבוצות לחץ על חשבון הרוב המוחלט של האזרחים, אותו מעמד ביניים שנושא זאת על גבו.
תושבי הדרום והצפון זקוקים לתמיכה אמיתית. הם אינם צריכים הבטחות ריקות – הם צריכים תקציב שמכוון לשיקום, לחיזוק תשתיות, ליצירת מקומות עבודה ולבניית קהילות חזקות ובריאות. ההשקעה בצפון ובמרכז ובדרום צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אך אנו עדים לתקציב שמעוות את סדרי העדיפויות של המדינה שלנו, מחזק את המקורבים ולא את אלה שבאמת צריכים סיוע.
התקציב הזה מגלם את חוסר ההשקעה במערכות החינוך שלנו, שגם ככה נחלשות משנה לשנה. מערכת הבריאות נשחקת והצוותים הרפואיים קורסים. יש מחסור חמור בשירותים חברתיים ובתמיכה במשפחות במצוקה, בנוער בסיכון, משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, והרשימה עוד ארוכה. איך ייתכן שדווקא עכשיו, כאשר ההשלכות הכלכליות של המשברים האחרונים מורגשות בכל בית, אנו ממשיכים לראות תיעדוף של קבוצות פוליטיות מצומצמות, על פני הציבור הרחב? זהו תקציב של הישרדות פוליטית ולא של חוסן חברתי. אם לא נשנה את הכיוון הזה, ישראל תמצא את עצמה בעוד כמה שנים בעיצומה של קריסה כלכלית ומוסרית. ומשום כך, אני אצביע נגד התקציב שהינו תקציב נגד אזרחי מדינת ישראל.
אנו בפתחו של חג ראש השנה. אני רוצה להזכיר: השנה החולפת הייתה שנה קשה לכולנו – טבח נורא, לחימה מתמשכת, אובדן חיי אדם והמשבר הכלכלי, שמכביד על כל בית בישראל. אבל דווקא מתוך הקשיים האלו אני מאמינה ביכולתנו לצמוח, לשנות, לתקן, לחזק את החברה בהתחדשות ובנייה מחודשת. בשנה זו עלינו להבטיח שלא נוותר על השאיפה לחיים של תקווה, שלום וביטחון לכל אזרחי מדינת ישראל. אני מאחלת לכולנו שנה של אחדות, שנה שבה נזכור את מה שחשוב באמת: לדאוג אחד לשני, לדאוג לעתיד ילדינו ולבנות מדינה שיש בה מקום לכולם. כפי שנאמר במילות שירו של המשורר והמלחין אהוד מנור: "אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת / רק מילה בעברית חודרת / אל עורקיי, אל נשמתי". כולנו חייבים לזכור שישראל היא הבית שלנו ואין לנו ארץ אחרת. אני מאחלת לכל אזרחי המדינה, לחיילי צה"ל, ששנה זו תביא עימה בשורות טובות, שערב ראש השנה נזכה לראות את חטופינו סביב שולחן החג ואת מתינו מובאים לקבורה מכובדת באדמת המדינה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
כבוד היושב-ראש, אנחנו תכף נדון ונצביע על התקציב. התחושה שלי היא שהממשלה קצת שוכחת את החטופים שלנו. עכשיו צמצמו את האפשרויות הביטחוניות לכינוס של אנשים, אז אפשר רק 1,000, ואני רוצה לספר לך שאמש, בעצרת בשער הנגב, היו מאות אנשים ממשפחות החטופים וגם מהציבור בכלל וזעקו את זעקתם הכואבת להשבת החטופים.
אנחנו יודעים לחסל את נסראללה – אנחנו שכחנו מה היה ב-7 באוקטובר: מחוז שלם הופקר, נרצחו, וכרגע יש לנו 101 חטופים, ואיננו יודעים מי חי שם ומי מת. אני פונה מפה לראש הממשלה: זה הזמן להשיב אותם. עסקה עכשיו של כולם, לא בחלקים ולא בשלבים. יהיה המחיר אשר יהיה. אתם יודעים יפה מאוד לטפל כשאתם צריכים. ועוד בקשה אחת – תעמוד על הפודיום הזה ותגיד: אני הראש, אני אשם. כפי שידעת להתרברב עכשיו עם חיסולו של נסראללה, נראה אותך לוקח אחריות. שתהיה לכם, אזרחי מדינת ישראל, שנה טובה. והלוואי שנתבשר בשורות טובות. תודה.
832 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.