קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אתה רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל?
לא? חבל. אתה יודע שכיפור עוד מעט.
אז אתה לא רוצה להתנצל. טוב. רק רציתי לוודא, כי יום כיפור. אבל בסדר.
קודם כול, אני מאוד מתחבר לזה שאתה מזכיר תמיד נופלים, אתה מקפיד לעשות את זה כל פעם שאתה מנהל ישיבה. אני הייתי שמח אם תזכיר גם שמות חטופים, בטח ובטח שנמצאים בחיים. אני חושב שזה חשוב נוכח המציאות, כשבשבועיים האחרונים כמעט אף אחד לא מדבר על זה וזה ירד מסדר-היום התקשורתי. אבל אני רוצה לומר שזה לא יורד מסדר-היום שלנו, בטח ובטח של הסיעה שלנו. אני רוצה להאמין שגם לא משל כל המשכן פה. לפחות בעיניי, אני לא יודע אם אתה תתחבר לזה, זו עדיין המטרה הכי חשובה של המלחמה הזו. היא עליונה לכל דבר אחר, ואין פה בכלל חצי התלבטות בעיניי.
נכון, אנחנו מאוד שמחים עכשיו. חבר הכנסת בליאק, נכון? היית שמח ביום שבת, אני מניח, כשידעת שנסראללה חוסל. גם כשאתה שומר שבת יש את זה בבית כנסת, תמיד אתה יודע מה קורה. בואו נודה ולפחות נהיה כנים עם עצמנו, כשהחטופים והחטופות שלנו שוחררו, אתם זוכרים את השבת הזו שבה הקריאו בחוף, וראית את הרחובות?
ברוך הבא, חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים. התגעגעתי אליך בבוקר.
תהיתי איפה אתה נמצא ביום שבו אתה מעביר תקציב במדינת ישראל, והיה חסר לי – אומנם אני מחבב את פינדרוס, אבל אתה יודע, יש גבול גם לחיבה שלי אליו.
אוקיי. לא רציתי להפריע לך. הבנתי שהייתה עבודה מאד משמעותית היום במדינת ישראל בבחירת הרב. אבל אני רוצה לחזור למה שאמרתי. אתם זוכרים את אותה שבת? אני כן עם עצמי, ואני בטוח שגם אתם. האושר שאני הרגשתי, ואני חושב שכל המשפחה שלי, שישבנו וראינו, וכולנו ראינו את התמונות וראינו את המסוקים – האושר הזה לא מתקרב בכלל למה שאני מרגיש עכשיו. ובניגוד למה שחושבים פה, אני לא כזה שמאלני. לא שזה רע, גם שמאלנים הם אנשים, נכון, חבר הכנסת ואטורי?
אז בואו נהיה כנים עם עצמנו. כשאנחנו ראינו את האנשים, את החברים ואת האחים שלנו בבית, זה הרבה יותר משמעותי ממה שאני מרגיש עכשיו. וזה לא יעזור, הניצחון המוחלט הוא שהם יגיעו הביתה ולא בארונות. זה לא מעניין. זה כישלון. זה פעם אחת.
פעם שנייה, ותודה רבה שנכנסת, טלי, אבל אני עושה איתך דיל עכשיו.
אני רוצה לעשות לך חידון, כי כשדיברת עם סימון – – –
בסדר. היא דיברה עם סימון, וכמובן עלה שוב נושא הסרבנות. אז אני עושה לך חידה. תזרמי.
אין צורך. מי אמר: מצילים את צה"ל ולא מתגייסים? רוצה לנחש?
שר האוצר שלך, בצלאל סמוטריץ', כתב מאמר מנומק עם ציטוטים מדאורייתא לגבי השתמטות שחובה על המגזר הדתי לעשות בגלל הכניסה הפרוגרסיבית, רחמא ליצלן, לצה"ל.
רחמנא ליצלן. אורית סטרוק, שיושבת פה, והיא השרה התורנית – אבל כמעט פספסתי אותך. גם את צידדת במאמר הזה, בטח ובטח כשמי שאמר – לא רק פעל אלא אמר שחמאס הוא נכס, זה אתם. אז אני מבין שזה לא נוח לשמוע, טלי, אבל השר היחיד שקרא דה פקטו להשתמטות מהצבא על מנת לממש את האג'נדה שלו זה בצלאל סמוטריץ'. מה שנקרא, תודה רבה ושבת שלום, טלי.
הוא אמר את זה ב-2017 – אז מה? אז זהו? אנחנו מוחקים? זו האג'נדה שלו. זו האג'נדה שלו.
מה שנקרא, טוב, טוב, טוב, טלי, טוב. את עם הנוח'בות שלך ולעצום את העיניים, וההתמודדות שלך להיות שרת הביטחון.
האמת שהגעתי עד למעלה. הבן אדם השני שמטיף לנו לשירות משמעותי ולהכות את האויבים שלנו הוא השר גולדקנופ. הוא מטיף לנו ומסתובב במטולה וצפת עם תמונות יח"צנות, ואומר: צריך להכות את האויב. אתה מכה את האויב? אל תשלח אף אחד להכות את האויב עד שאתה תתגייס. זו החוצפה במדינת ישראל. זה נראה לכם נורמלי לחלוטין לשלוח אותנו לקרב, ואתם תשבו פה, תעבירו כספים? אתם צריכים להתגייס, והתיקון החברתי – – –
אין בעיה, אתה יודע מה? אתה צודק. אבל הדלקתי אותה על הקודם, לא על זה.
יש לך מחלוקת איתי שהם צריכים להתגייס?
יש לך מחלוקת איתי שצריך להתגייס?
יש לך מחלוקת איתי שצריך להתגייס?
אז יואיל השר גולדקנופ לא לשלוח אותנו למילואים של 200 ימים בשנה ואז להתפלא למה המשק סובל. את כל הזמן אומרת – חזרת ואמרת: מה לעשות, חברים, יש מלחמה, במלחמה צריך להתנהל כמו שצריך, באחריות, ולהביא את הכספים מהמקום הנכון. אף אחד מאיתנו לא חושב – אף אחד לא חושב שלא צריך להעביר כספים למילואים, שלא צריך להעביר למפונים. אף אחד לא חולק. המחלוקת שלנו איתכם, והיא מחלוקת מהותית, זה מאיפה אתם מביאים את הכספים. אתם לא תפזרו 14 מיליון שקל לחברת ההפקות של ההילולה במירון שלא הייתה ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תפזרו 17 מיליון שקלים לבית הספר של החופש הגדול בזמן שאין חופש גדול במוסדות החינוך העצמאי ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תתפזרו 400 מיליון שקלים על חוסר היכולת של משטרת ישראל להשליט משילות בקו הירוק בבר-אילן ותגידו: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תיקחו חצי מיליארד שקלים מההסכם עם המורים, תעלימו אותם בספרים, תיקחו אותם לבזבוזים אחרים ולא תחזירו אותם, ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תכתבו בתקציב שנכנסים 20 מיליארד שקלים סיוע כספים אמריקאיים, בעוד שזה לא נכנס. זה לא "ביחד" וזה לא "ננצח". ואתם לא תמשיכו למנות פרויקטורים – כי זה נהיה קטע במדינת ישראל, למנות פרויקטורים – במקום שאתם, שרי הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, שכבר אין ספסלים להכיל אתכם, לא עושים את העבודה שלכם.
ואני אסביר. פרויקטור הצפון נועד לטפל בכל החזית האזרחית בצפון. אממה, בממשלת ישראל יש משרד פנים שאמור לטפל ברשויות המקומיות של הצפון. לא זו אף זו, יש גם משרד מיוחד לנגב ולגליל שאמור לטפל במקומות הספציפיים האלו. לא זו אף זו, הקימה ממשלת ישראל רשות חירום לאומית שאמורה לטפל במצבי חירום לאומיים במדינת ישראל. להלן מצב חירום לאומי, ואתם ממנים עוד פעם פרויקטור ומקימים מינהלות ומחלקים ג'ובים, ורבים במשך שלושה חודשים מי יהיה הפרויקטור. וכשהפרויקטור רושם שחס וחלילה אולי אף אחד לא יחזור, או חלק מהאוכלוסייה לא יחזור, אז מאיימים לפטר אותו בגלל שהוא כתב את האמת – הוא כתב במצגת: זה בזבוז כספים, זה ניהול כושל. וזה, טלי, לא קשור לעצם היותנו במלחמה. לא. כספים, מינהלות – – –
מינהלות, כסף, ג'ובים – כך זה עובד. יש ארבעה רובדי שלטון במדינת ישראל, ואף אחד מהם לא מתפקד, ואז מה עושים? מקימים את הפרויקטים.
ב-30 השניות האחרונות אני רוצה קודם כול לומר לך, חבר הכנסת פורר, כל הכבוד לך על זה שאתה ממשיך לעלות את נושא היימנוט. זה פשוט באמת – אני לא יודע לתאר, כי הם מתעלמים מזה. חוץ מחבר הכנסת פורר, שהוא יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אף אחד לא מטפל בזה, לא המשרד לביטחון לאומי, שום דבר. ואם אתה לא היית מעלה את זה לסדר-היום – באמת כבר אין לי מה לומר על הכנסת הזו, אבל תודה שאתה מעלה את זה. ואני מבקש ואומר ומפציר בכם: תבדקו מה קורה עם המשפחה הזו, תבקרו אותם, תראו איך ילדה פשוט נעלמת ממרכז הקליטה בצפת, אין לה שום זכר.
כן. כן. שר האוצר לא כאן, אבל אני בכל זאת אפנה אליו. אדוני שר האוצר, הדיון הזה הוא דיון מיותר. הוא מיותר כי אין ולא היו לנו השגות בנוגע למטרות השינוי המוצע. חשוב מאוד להמשיך ולהעניק כל סיוע הנדרש לתושבים שפונו מביתם, וגם להגדיל את הסיוע שהמדינה מעניקה למשרתי המילואים.
אנחנו מתנגדים לתקציב הזה כי הוא פיקציה. הוא שקר מוחלט. במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים מיותרים ולבצע הסטות בתוך התקציב, בהתאם להמלצות של אגף התקציבים, שר האוצר שוב ושוב בוחר בפוליטיקה זולה על פני טובת הציבור הישראלי. אדוני שר האוצר, אתה מתעקש כי לא מדובר בהגדלת הגירעון ומטעה את חברי הכנסת. בניגוד למה שאמרת, ובטח עוד תגיד אולי בהמשך הדיון, אתם לא ביצעתם את ההתאמה הנדרשת בין תחזית ההכנסות לתחזית הצמיחה – הדבר הכי בסיסי. אני באמת שואל: על מי אנחנו מנסים לעבוד? הרי תחזית ההכנסות מבוססת על תחזית הצמיחה של 1.9%, שהיא פשוט לא רלוונטית כבר. הצמיחה בפועל ברבעון השני של השנה הסתכמה ב-0.7% בלבד. ועל פי ההודעה של מודי'ס, הצמיחה בישראל השנה תעמוד על 0.5% בלבד. אין לכם תשובות, ולכן ההכנסות בפועל יהיו נמוכות יותר. ובתקציב הנוסף הזה אנחנו מגדילים את הגירעון, כלומר מממנים את פינוי התושבים על חשבון התושבים עצמם, ומסייעים למילואימניקים על חשבון המילואימניקים. איזה יופי.
שר האוצר, אם אתה רוצה, אני אקח עכשיו דף ועט, ותוך דקה אסביר לך כיצד אתה מגיע ל-3.4 מיליארד שקלים בלי לפתוח את התקציב. אני עושה את זה בדקה, באמת. אבל אתה לא מעוניין בזה, כי העיקר מבחינתך לא לגעת בכספים הקואליציוניים ובקופה הקטנה של המפלגה שלך, במשרד המיותר של סטרוק. זו האמת. התקציב הזה הוא פיקציה, כי מעבר להגדלת הגירעון בסך 3.4 מיליארד שקלים, חסרים בו עוד 40 מיליארד שקלים: 20 מיליארד שקלים בהכנסות ו-20 מיליארד שקלים בהוצאות. 20 מיליארד שקלים הכנסות מהסיוע האמריקאי ו-20 מיליארד שקלים מתשלומי קרן מס רכוש. אתה, שר האוצר, יודע את זה; הדרג המקצועי שלך יודע את זה; חברי הכנסת עכשיו גם יודעים את זה. כולם יודעים את זה, ומצביעים על הפיקציה הזאת. אתה יודע שבעוד חודש אנחנו ניפגש כאן שוב עם התקציב הנוסף מס' 3, ואני מקווה שלפני הורדת הדירוג מס' 5 – כי הורדת דירוג מס' 4 קיבלנו שלשום.
הממשלה, בהתנהלות החובבנית שלה, הפכה את תקציב המדינה לבדיחה. כך אנחנו נתפסים, ובצדק, על ידי סוכנויות הדירוג. הדבר הנכון לעשות – אמרתי את זה בבוקר ואני אומר את זה שוב – הוא למשוך כבר עכשיו את ההצעה, ולהגיש לכנסת תקציב נכון, אחראי, שדואג לעתיד המדינה ולא מזלזל באינטליגנציה של הציבור. זה מה שאתם עושים עכשיו.
במשמרת שלך, שר האוצר, דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד כבר ארבע פעמים. ירדנו שלוש ליגות. אם היית מאמן קבוצת כדורגל, היית מפוטר אתמול, והאוהדים היו רודפים אחריך עד הבית. תוך שמונה חודשים חזרנו לדירוג של 1993, וזה קרה במשמרת שלך, בצלאל סמוטריץ'. אתה טוען כי ברגע שננצח, הדירוג מייד יעלה חזרה, אז או שאתה לא דובר אמת או שאין לך מושג על מה אתה מדבר. אני באמת לא יודע מה יותר גרוע. אני רוצה לספר לך משהו, ולכם, חבריי חברי הכנסת: ב-1995 דירוג האשראי של ישראל נקבע על ידי מודי'ס על רמה של A3. לאחר חמש שנים, בשנת 2000, הם העלו את הדירוג ל-A2. חלפו לא פחות משמונה שנים, לאור הצלחת הכלכלה שלנו, ומודי'ס החליטה להעלות את הדירוג ל-A1. רוצה לומר שגם אחרי ששר האוצר הזה ילך הביתה, ייקח לנו שנים רבות לשקם את ההריסות מול חברות הדירוג.
אני טוען שוב: זו לא רק מלחמה. זו בעיקר מדיניות הממשלה. אין שום סיבה שבעולם שהאומה המנצחת תהפוך לאומה מפסידה בחזית הכלכלית בגלל הנהגה כלכלית הכושלת. צריך להבין שכל ההשלכות הנרחבות של הורדת הדירוג, שכבר דיברתי עליהן הבוקר מהדוכן הזה, גורמות להחמרה במצב הכלכלי של כל העסקים וכל משקי הבית. המשמעותית: ירידה דרמטית ברמת החיים.
אני חייב לומר כי אנחנו כמדינה עדיין רחוקים מחדלות פירעון, מהמשבר הפיננסי הרחב שעלול להביא לקריסת המערכת הבנקאית ואיבוד חסכונות הציבור בקרנות הפנסיה. אבל תסמכו על הממשלה הזאת, עוד שנה של המשך המדיניות הנוכחית, אנחנו שלוש דרגות מאג"ח זבל, וכולם עלולים בלית ברירה להכיר את המושג default – המצב שבו מדינת ישראל תתקשה לעמוד בהתחייבויות שלה מול הגופים הבין-לאומיים.
אני זוכר את התגובה המוזרה שלך, שר האוצר, על ההחלטה של מודי'ס מפברואר השנה. גם הפעם בחרת בקו דומה, ואתה מאשים את האנליסטים בגישה פוליטית. ישנה רק בעיה אחת: איגרות החוב של ממשלת ישראל כבר תקופה ארוכה נסחרות בפרמיית סיכון, שמשקפת דירוג אשראי נמוך בהרבה מהדירוג הרשמי, איפשהו בין צ'ילה למקסיקו. לכן, ההחלטה התקדימית של מודי'ס רק העניקה את החותמת הרשמית למציאות שהשוק כבר קבע. אתה הרי יודע את זה היטב.
כל הקטסטרופה הזאת אינה גזרת גורל. היא תוצאה של התנהלות לא מקצועית, לא אחראית, יהירה ופושעת של ממשלת ישראל. במקום שבו אתגרי המלחמה פוגשים התנהלות כזאת, מגיעים לתוצאות עגומות במיוחד. בכל מדינה מתוקנת ראש הממשלה ושר האוצר היו מגישים עוד אתמול או שלשום את מכתב ההתפטרות.
ועוד לא דיברתי על הגזרות ששר האוצר מתכוון להטיל על מעמד הביניים בתקציב 2025 ועל הקפאת קצבאות אזרח ותיק וקצבאות הנכות. איך אתם מעיזים לעשות את זה? ותוך כדי כך אתם מתכוונים לשמר את המשרדים המיותרים – בין 12 ל-14 משרדים שאפשר לסגור – לפזר שוב בין 5 ל-6 מיליארדי שקלים, חבר הכנסת גפני, מהכספים הקואליציוניים ולהמשיך להעניק הטבות מופרזות לבחורים צעירים שלא משרתים בצבא ולא עובדים, בעת המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל.
אני רוצה שוב לנצל את ההזדמנות ולפנות אליך, אדוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ': זו העת לשים את טובת הציבור והמשק לפני טובתך האישית. כלכלה והשקעה הן משחק של ציפיות. כל מה שנדרש כדי לבנות מחדש את הציפיות מול חברות הדירוג והמשקיעים הבין-לאומיים ולשקם את אמון המשקיעים הוא אומץ, אומץ, אומץ, אומץ ומנהיגות. צריך לעשות את הדבר הנכון. לשים את המפתחות על השולחן. להתפטר ולתת לכלכלת ישראל את ההזדמנות, אולי האחרונה, להתאושש ולחזור לפסי הצמיחה.
אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת התקציב הפיקטיבית הזאת, כי יש אלטרנטיבה. יש דרך אחרת. אפשר להתנהל אחרת. תודה רבה.
2,055 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.