חברי היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת – מירב, אני לא תמיד מסכים עם כל מה שאת אומרת, לפעמים אפילו לא עם רוב מה שאת אומרת, אבל היום לגמרי, לגמרי, עם רוב מה שאת אומרת, וכל מה שאת אומרת, על שני הסעיפים. חברי היושב בראש, אלי, אתה מכיר אותי הרבה שנים. אני מבין את כל המשחקים הפוליטיים, אני מבין את התרגילים שעושים, אני מבין את הציניות, אני מבין שדברים קורים בשביל שהם יקרו אבל לא באמת מתכוונים שיקרו. אבל יש רגעים שבהם זה צריך להיות על האמת באמת. הינה, בקריירה הפוליטית שלי חשבתי פעמיים לעשות את האמת של האמת. פעם אחת באתי לקורונה, בפעם השנייה באתי למלחמות, ואשכרה שילמתי מחיר פוליטי על מה שהאמנתי שהוא האמת.
אני רוצה להגיד לכם שהיום זה רגע של אמת. ואני אתחיל מהסוף. כן, אני בעד מוות למחבלים, אבל אני אשמח אם תקשיבו לנאום הזה עד הסוף באמת. לא מעט מחבלים הרגתי בשדה הקרב בעצמי.
הוריתי על סיכולים ממוקדים רבים. הפעלתי כוח עד כדי מוות לאויבים בשדה הקרב בתפקידים השונים שלי כמפקד, כרמטכ"ל, כשר ביטחון. אני אפילו מעז להניח שמקרב חברי הכנסת המכהנים אני אולי בין המובילים, אולי המוביל, של הצורך הנורא הזה של להרוג אויב, צורך שכרוך בזכות להגנת העם והמדינה שלנו. זה לחלוטין נכון. מחבלים ואויבים צריך להרוג בשדה הקרב, ואולי גם אחרי משפט צדק, אבל לא כהטרלה של בן גביר, לא כמהלך פוליטי אנטי-יהודי ואנטי-ביטחוני, כי ככה לא מייצרים ביטחון.
עוד כשבן גביר היה רק נער גבעות, אני לחמתי נגד מחבלים ואויבים בכל הגזרות. כרמטכ"ל גם תמכתי בהטלת עונש מוות על רוצחי משפחת פוגל ביישוב איתמר. אני זוכר את מה שהוא אפילו מראה בסרט שלו. כן, לצערי יש מקרים שמצדיקים עונש מוות למי שביצע את העבירות האלה. יותר מזה, בכוונתי גם לתמוך בעתיד בחוק שיסדיר תהליכי העמדה למשפט של מחבלי הנוח'בה, שבצדק נאמר, הם לא כלולים בחוק הזה, ובכלל לא תהיה אפשרות לגזור גזר דין מוות שבית משפט ימצא לנכון, לא במסגרת החוק הרע שמובא לכאן היום.
היום אנחנו דנים בחוק לא ערכי, שמחייב את השופטים בגזר דין, שלא מאפשר זכות ערעור שיש אצל כל גנב או אנס, שמאפשר גם להרכב מצומצם לגזור גזר דין על חיי אדם. סנהדרין קטלנית, אתה יודע, הייתה מוציאה להורג אחד בשבעים שנה. פה מציעים הוצאה להורג קבלנית. עוד שנייה נקבל את זה גם על מנופים. על מה אנחנו מדברים פה? כשאנחנו מתקרבים לחג הפסח, כדאי שנזכור שאת המשפט "וירעו אותנו המצרים" אפשר לפרש גם ככאלה שיהפכו אותנו לרעים, שיהפכו אותנו לרעים. "וירעו אותנו המצרים": לא רק עשו לנו רע – הפכו אותנו לרעים, כי אנחנו נתפסים לאיזשהו רגש נקמה, לאיזשהו עניין שהוא רגשי לחלוטין והוא לא שכלי.
בעיניי, ופה אני מרשה לעצמי להגיד כבן לניצולת שואה, הלקח היהודי שלנו לאורך שנות ההיסטוריה, גם בשואה ובכלל, בשואה ותרצו אפילו ב-7 באוקטובר, הלקח אומר שהעוצמה והמוסר ירדו לעולם קשורים זה בזה, כי אני יודע שאם לא נהיה חזקים, לא נהיה פה. אבל אני יודע שאם לא נהיה מוסריים, מי נהיה פה? למה אנחנו רוצים להפוך את עצמנו בדיוק? ולכן, בעיניי, החוק הזה הוא לא רק לא חוקתי, הוא לא רק אנטי-יהודי – הוא גם אנטי-ביטחוני. למיטב הבנתי, ובניגוד לשקרים, בחוק הזה, ובדגש על הנוסח הזה, אין תמיכה של הגופים הביטחוניים והמדיניים הרלוונטיים. הוא חוק רע, הוא חוק שמרע אותנו.
עם כל הכבוד לפופוליזם, ואפילו לציניות של ראש הממשלה – שבטח אומר לעצמו: טוב, החוק הזה יעבור, לא יקרה עם זה שום דבר, נגלגל את זה קדימה; הבנתי – ולצורך של הקואליציה לרצות את בן גביר, וגם לצורך של חלק מחברי האופוזיציה להיראות עלק ימין מלא על מלא, אין לי שום חסך בהרג מחבלים ואויבים. אותם הורגים בשדה הקרב. אפשר גם להטיל עליהם, כמו שאמרתי, עונש מוות אחרי משפט צדק. אבל אי-אפשר לקחת חיים בקלות דעת מצרכים פוליטיים, או לסמוך על זה שבג"ץ יפתור את העניין, ואם הוא יפתור ולא יעביר אותו, אז הוא אשם, ואם הוא כן מעביר אותו, זה מה שנקרא win-win, מהלך פוליטי מבריק. נכון, אולי יוסיף לבן גביר מנדט, אבל הוא לא יביא אפילו לסיכול אחד של מחבל.
אני רוצה להגיד לכם, ומירב נגעה בזה, הטרלול של הקיצוניים מסית נגדנו את כל העולם. יש לי שלוש דקות, אז אני אסטה לרגע, ברשותך, חברי. אומרים עלינו שאנחנו מרעיבים בעזה – אנחנו מריבים בעזה? באמת? אנחנו לא מכניסים מאות משאיות בכל פעם שנכנסות עם אוכל? הרי אנחנו עושים את זה. אז מאיפה הטענה שאנחנו מרעיבים בעזה? יש קיצוניים שאומרים: אנחנו לא נכניס להם אוכל, לא נכניס להם מים, לא נכניס להם תרופות. עכשיו, אנחנו לא עושים את זה, כי אנחנו בסדר, ואז העולם כועס עלינו כי איזה מישהו מדבר שטויות אסטרטגיות, ואנחנו אחר כך משלמים את המחיר. זה מה שיקרה עם החוק הזה. הוא לא באמת יבוא לעולם, אבל אנחנו נשלם את כל המחיר על מלא בשדה הדיפלומטי. וזה לא צריך לקרות. ראש הממשלה היה צריך לעצור את זה באומץ ובמנהיגות ולא לתת לזה לקרות, כי הוא יודע שזה לא יקרה, וחבל שהוא לא מעז לעשות את זה בשביל עוד חודשיים של שקט פוליטי. ככה אי-אפשר להנהיג מדינה שצריכה לקשור לעצמה גם את העוצמה וגם את המוסר ביחד. תודה רבה.
811 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.