אני לא אמרתי שנאה, חברת הכנסת יאסין. צריך לכבד כל אדם, אבל אסור לשקר. מה שאת אמרת זה שקר, לכן תיקנתי אותך.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ערב חג החירות התשפ"ו, מדינת ישראל מובילה את המערכה הגלובלית על החירות. החיילים הגיבורים שלנו נלחמים בפאתי עזה וברחובות רפיח, בשמי איראן, בהרי הלבנון, אבל הם עושים את זה לא רק בשביל תל אביב וירושלים אלא גם בשביל וושינגטון ופריז, לונדון וניו דלהי, גם בשביל מכה ומדינה, האמת, ולא פחות מזה – בשביל טהראן ובירות, כיוון שישראל נלחמת במלחמה הזאת מול אויב שבתפיסתו הדתית המעוותת מבקש להחיל תרבות של דיכוי ברברי על כל יחיד ויחיד בעולם.
בחזון של האסלאם הרדיקלי, זה שניצב מולנו, אין עמים ומדינות, דגלים או תרבויות. יש בו תרבות אחת בלבד שבה כל "אחר" נידון למוות או לעבדות, דִ'ימִי. באידיאולוגיה הדתית הזו, אלוהים עצמו הוא דיקטטור. זה המונו, זה המונו של המונותאיזם: דיקטטור שכופה את עצמו על האדם ומשעבד את האנושות כולה. מה שהם עושים בכל האזורים במזרח התיכון ומעבר לו. כשליחיו של אללה, כביכול, הם בעצם מממשים ומיישמים למעשה את התפיסה הדיקטטורית הזאת, באיראן, בסוריה, בעזה, בלבנון, בכל מקום שלאידאולוגיה הזאת יש שליטה.
ומולם אנחנו, מדינת ישראל הקטנה בגודלה הפיזי, מציבה לעולם כולו אלטרנטיבה דתית ומוסרית, אלוקים שברא את האדם בצלמו, בצלם אלוקים, והצלם הזה הוא מקור החופש שלו – החופש לחשוב, החופש ליצור, החופש גם לחטוא ולטעות, החופש להיות שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. זו לא רק חירות שלילית, אזרחי ישראל, זו גם חירות חיובית, כלומר, לא רק חירות שלילית להשתחרר מכבלים, ממשעבדים, אלא חירות חיובית להביא, להוציא לפועל את הזהות העצמית שלנו, את הזהות הלאומית של כל עם ועם, הזהות הייחודית של כל יחיד ויחיד, ולהביא אותה לידי ביטוי בחברה האנושית כולה. זאת מהות התורה שניתנה לנו בצאתנו ממצרים, כמו שאמרו חכמינו: "חרות על הלוחות – אל תקרא חרות אלא חירות".
חוץ מאלוהי החירות, שאת נוכחותו אנחנו מקדשים כאן, גם אלוהי האחדות, כי בניגוד לתפיסה הדיקטטורית הזו של האל האחד אצל האסלאם הרדיקלי, אחד כדיקטטור, אצלנו אלוקים הוא המקור האחד לכוחות ולגוונים שונים, אל שחפץ בגילוי של העושר הרב, של הגוונים הללו, של הזהויות ושל התרבויות השונות, ובחיבור נכון ביניהם בהרמוניה ובשלום.
אני אומר את הדברים הללו על המלחמה שלנו היום על החירות כיוון שאנחנו בימים היסטוריים, בימים קריטיים, כשמתלבטים בוושינגטון איך להמשיך את המערכה הזאת. זה הזמן להזכיר שקצת לפני מערכה דומה, גם היא מערכה על החירות, גם היא מול אויב טוטליטרי וברברי ששאף להשתלט על כל העולם, היה זה וינסטון צ'רצ'יל שבניסיונות לפני סוף המלחמה, כשהציעו לו ואמרו לו: בואו נעשה פשרה עם היטלר, הרמטכ"ל שתיווך, והגיעו ואמרו, אמר וינסטון צ'רצ'יל: אין לנו פשרה עם האידיאולוגיה הנאצית, ולכן לא תהיה לנו פשרה עם המשטר הנאצי. היום אנחנו מול אויב דומה במשימה הזאת של דורנו, במלחמה הזאת על החירות האנושית. אנחנו צריכים לאמץ את הדברים הללו.
אני רוצה לומר את זה באופן אישי לחיילי צה"ל, אדוני היושב-ראש, חיילי צה"ל שבליל הסדר הזה, החיילים הגיבורים שלנו, יילחמו בטנק, ישכבו במארבים, ויכול להיות שתתגנב המחשבה על המשפחה שמסבה סביב שולחן הסדר. ואני אומר לכם, חיילינו, זה יהיה ליל הסדר הכי מהודר שעשיתם. הכי מהודר שעשיתם זה ליל הסדר השנה. ההסבה הכי מהודרת תהיה ההסבה בטנק או ההסבה במארב, כשתשכבו. היין הכי מהודר יהיה המים במימיה שתשתו. את הטעם הזה של הכוסות הללו, של המימיות הללו, את טעם החירות הזה, אתם לא תשכחו לעולם, כי אתם החיילים של ליל הסדר. אתם מבשרים סדר עולמי חדש. אתם מקדמים סדר של צדק ומוסר, לא רק במזרח התיכון – מעבר לזה. סדר של חירות ושלום. אתם הנחשונים שקופצים לים הזה. אחריכם, כמו הנחשון ההוא, יבואו העם והעולם. אז תהיו חזקים, תהיו נחושים. אנחנו איתכם. הפליאו את מכותיכם באויבים שלנו, כמו המכות ההן, וכמו שעברנו את פרעה, נעבור גם את הח'מינאים של היום, ונבשר את הבשורה שלנו, בשורת ישראל, בשורת החירות לעולם כולו. תודה רבה.
617 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.