תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני שאני אצטרף לתחושת השליחות והמשיחיות של חברי, זה שדיבר לפניי, חשבתי על גאולת ישראל, וואו, זיכנו – בוא, אני באתי מבית דתי, אני מתפלל. עד שאני אומר "זיכנו", זה צריך להיות אירוע.
עכשיו אני רוצה לפתוח במה שהיה אתמול, ההצבעה על הפרויקטים של משרד החינוך, שהתעוררנו בבוקר – כבר אתמול זה התחיל – לאיזה מסע מטורף של התקשורת: וואו, האופוזיציה נכשלה. וואו. אני לא מבין את התקשורת הישראלית. אני לא מבין את האנשים. במקום לדבר על כך שאתמול נגנבו 600 מיליון שקל. אני בכנסת הזאת כבר 14 שנים. מעולם לא העזנו, גם כשהיינו בקואליציה, לעבוד על האופוזיציה ולעשות קונצים.
עומדים כאן ומצטלמים סלפי: בואו תראו איך שיקרנו, בואו תראו איך עבדנו. הכסף הזה לא יגיע, רק שיהיה לכם ברור. רק שיהיה לכם ברור. היועצת המשפטית יודעת שזה לא יגיע. גנבה לא תוכשר כאן. גנבה לא תוכשר. יש גבול. בשעה שאנשי מילואים נלחמים, בשעה שמי שיושב בוועדת חוץ וביטחון – ואת תסכימי איתי, גברתי, לפחות בזה – כשצה"ל מדבר על צורך בעוד חיילים, ומי שישב והצביע בניגוד למה שאמר אתמול שר האוצר, הסתכל עלינו ואמר: אתם הצבעתם נגד תקציב צה"ל. שיקרת, אדוני. אני ישבתי בוועדה המשותפת והצבעתי בעד תקציב צה"ל; כולנו, גם אני וגם רם בן ברק, כל מי שהיה שם מהאופוזיציה, כי אמרנו – אמרתי לחבריי: זה תקציב צה"ל, לא מצביעים נגד. אבל אין בעיה לשר האוצר לעלות אתמול, להצביע ולהגיד: אתם הצבעתם נגד צה"ל. יש לך כיפה על הראש, לפחות תגיד את האמת. אבל מה זה משנה, כשהשקר הפך להיות לדבר הבולט כאן? כשאפשר לחגוג על זה שגנבו 600 מיליון שקל? אני הייתי מתבייש לעמוד בסלפי ולהגיד: וואי, עבדתי על הכנסת. על מי עבדת? על מי עבדתם? מאיפה ייקחו את הכסף הזה? אני באמת מצפה, גם מחבריי בתוך הקואליציה, לפעמים להרכין את הראש, לשתוק. כתבו איזה סעיף, אני רוצה שתדעו, "פרויקטים למשרד החינוך". זה אפילו לא – גם הצליחו לטשטש את זה. בושה וחרפה. צר לי על כך שזה קורה בכנסת ישראל.
עכשיו אני רוצה לדבר על עונש המוות. אני בעד עונש מוות למחבלים, אבל אני לא אצביע על החוק הזה. תכף אסביר לכם למה. במקביל לחוק הזה מתנהל בוועדת החוקה, חוק ומשפט חוק עונש למחבלים שיש עליו הסכמות ואנחנו נצביע עליו. הוא יובא למוחרת החג ונצביע עליו. אבל אני רוצה שתדעו, כל אלה שמתהללים, אני ישבתי בוועדה הזאת. החוק הזה שהיום עולה, הוא לא קשור לנוח'בות. הנוח'בות, לא יהיה אפשר להעמיד אותם לדין על פי החוק הזה.
אי-אפשר, גברתי - - -
גברתי, שני דברים אני מבקש ממך: 1. לא להפריע לי - - -
2. כשאני יושב כאן יש לי המון דברים להגיד. זה תפקיד ממלכתי. גם אם את מתנגדת, תכבדי אותי. אני מאוד מכבד אותך.
החוק הזה הוא חוק שאני רוצה שכל עם ישראל ידע – וגם אתם, המעט שיושבים כאן: אי-אפשר לשפוט את הנוח'בות. גברתי השרה, אי-אפשר. אי-אפשר גם לשפוט ערבים ישראלים שרוצחים. אי-אפשר. אי-אפשר לשפוט יהודים שרוצחים. אי-אפשר.
רק ערבים מיהודה ושומרון. עכשיו, תגידו לי, ראש הממשלה מתנגד, שר המשפטים מתנגד - - -
רגע. שר המשפטים מתנגד, השב"ס מתנגד, מוסדות הביטחון מתנגדים. אתמול – ואנחנו לא "עם לבדד ישכון" – ארצות אירופה, שיש לי עליהם ביקורת והם פייסנים, אבל בכל זאת, כשמעמידים את ראש הממשלה שלנו לדין בהאג, השקרנים האלה, אנחנו הולכים לשם לענות, אנחנו הולכים לדבר בעד ראש הממשלה. אבל כשהמקומות האלה והמדינות האלה אומרים: רבותיי, תפעלו על פי אמנת ז'נבה – אמנת ז'נבה – אגב, אין, חוץ מסלובניה, מדינה שיש בה חוק מוות, אין, ואם יש, אז הוא צריך להיות, גברתי השרה, על פי – אתם יודעים מה? הדין היהודי, הדין היהודי, שאם יש ספק – אני הופתעתי. הלכתי לוועדה, אמרתי: אני מצביע על החוק. אמרתי: האם החוק נוגע בנוח'בות? אמרו לי: לא. אז הלכתי לרוטמן – ויש לי ויכוחים עם רוטמן, גברתי, את יודעת את זה – ישבתי אצל רוטמן, קראתי את החוק – ואללה, אחלה חוק שבעולם, חוק על פי כל כללי המידה הדמוקרטיים, כי אנחנו בכל זאת מדינה דמוקרטית. חוק שעושה שכל, חוק שהופך את הנוח'בות לפושעי מלחמה, ואף אחד לא יכול לדבר, כי הם פושעי מלחמה, וצריך לתלות אותם בכיכר העיר.
מגיעים לוועדה – כל מי שהגיע התנגד לחוק. חבריא, הייתם צריכים לשבת שם. כולם התנגדו לחוק. אבל יושב-ראש הוועדה עושה את מה שבן גביר אומר, הוא מקשיב ואומר: ממשיכים קדימה. ואתמול, דקה לפני התקציב – משברון, כי ראש הממשלה אמר: אני לא אגיע להצביע. אני עדיין מקווה שראש הממשלה מבין את חומרת העניין, מבין שבדבר כזה אנחנו הופכים את כל קציני צה"ל, את כל הצבא, למטרה בכל העולם. אבל ממשיכים עם הדבר הנורא הזה כאילו יש כאלה שהם בעד ויש את השמאלנים, שמתנגדים. אבל אני רוצה שתדעו, אנשי הימין, החוק הזה לא יכול להחיל עונש מוות על הנוח'בות, לא יכול להחיל עונש מוות על ערבים שרוצחים אותנו – רק על יהודה ושומרון. וצריך לתלות אותם. כך כתוב בחוק: בתלייה. בתלייה, תוך 80 יום.
זה חוק שנועד בשביל בייס מסוים. אנחנו נעביר את החוק שהוא החוק האמיתי, בעזרת השם, וכל הכנסת תהיה בעדו, שר הפנים וראש הממשלה והאופוזיציה והקואליציה, כי זה החוק שצריך להעביר, זה החוק האמיתי, הטוב, שאומר לעולם: אלה פושעי מלחמה, אנחנו מכירים בהם כפושעי מלחמה. גם באמנת ז'נבה כתוב שמותר – פושעי מלחמה.
ואנחנו לא נגיד להם: תקפצו לנו, כי יש לנו ראש ממשלה שרוצים להעמיד אותו לדין. ולמרות שאני באופוזיציה, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שלא יעמידו אותו לדין, ויש לנו קציני צה"ל שאנחנו צריכים להגן עליהם, ויש לנו רמטכ"ל שאנחנו צריכים להגן עליו, ויש לנו שרי ביטחון שאנחנו צריכים להגן עליהם, שכן יוכלו לטייל בעולם בלי שיעצרו אותם. זה ציונות – להתחשב, להסתכל שמאלה וימינה ולא ללכת עם הראש בקיר. תודה, גברתי.
909 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.