כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת - - -
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה לא רק חוק נפשע, זה חוק אווילי. זה חוק טיפשי. אין ילד ערבי אחד שלא יודע את השמות מוחמד ג'מג'ום, עטא א-זיר, פואד חיג'אזי, עאזי דאחירי. אין ילד ערבי אחד שלא יודע את השמות הללו, שהבריטים העלו אותם לגרדום. אין ילד פלסטיני אחד שלא יודע דווקא את השמות הללו, בגלל שזה היה אירוע, וידעו שביום שלישי מביאים אותם לגרדום, וכל העם חיכה. זה היה אירוע מכונן. כל פלסטיני, תינוק פלסטיני יודע את השמות של מוחמד ג'מג'ום, עטא א-זיר, פואד חיג'אזי, עאזי דאחירי. ככה אומר השיר. יש שיר על זה. לכן, זה לא רק נפשע, זה גם אווילי.
אבל למה עושים את זה? כבוד היושב-ראש, אני גיליתי חולשה. גיליתי אנשים בורחים קדימה. גיליתי אנשים שרצו לנצל את 7 באוקטובר בשביל לגרש את הפלסטינים, בשביל לשנות את המשוואה העיקרית, והם לא הצליחו, הם נכשלו. לכן, הם בורחים קדימה – עוד חוק ועוד חוק. וזה כל כך אווילי.
אני רוצה להגיד לחברה הישראלית: תתבונני בתוך עצמך, מה הכיבוש הזה עושה לחברה הישראלית. מה הוא עושה לה. לא רק הצעת החוק הזאת. אתמול, תקציב המדינה. למה 142 מיליארד שקלים למה שנקרא ביטחון? בגלל הכיבוש. תראו כמה זה עולה לחברה הישראלית.
למה היה החוק הזה של הגנבה?
והשאלה של חוק הגיוס – למה חוק גיוס? בגלל הכיבוש. למה חוק גיוס? כן, בגלל הכיבוש. בלי כיבוש לא צריך גיוס חובה. אני נכנס לוועדות הכנסת – בכל ועדה, הכיבוש נמצא שם. רצח של נשים בשנה האחרונה, הכי הרבה. למה? כי כשיש מלחמה אז יש אלימות, מנטליות של אלימות. מעמד הגבר מתחזק.
- - מצב כלכלי קשה בצל הכיבוש והמלחמות. מי שמשלם זה בעיקר הנשים.
מעמד האזרחים הערבים – זה בגלל הסוגיה של הכיבוש.
הרי על מה הוויכוח והצרחות פה? למה ההאשמות נגדנו? בעיקר בגלל הכיבוש.
כלומר, כל זמן שמדינת ישראל כובשת את העם הפלסטיני, אני בהיותי אזרח ערבי בתוך מדינת ישראל, אני נמצא במעמד הזה. לכן הכיבוש הארור הזה פוגע בנו, פוגע בנו כל יום. כל יום.
כבוד היושב-ראש, בכיתה ב' בבית הספר למדנו שיר נחמד מאוד.
הוא אומר שהאוטו שלנו גדול וירוק.
בכיתה ב' למדנו שיר שמתאים לילדים בכיתה ב': "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק / בבוקר נוסע, בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב".
אהבנו את השיר הזה בכיתה ב'. בכיתה ב' אני לא מצפה מהתלמידים לחשוב על הרכב. על סוג הרכב, על הנהג, על מעמד הנהג, מעמד הפועלים, האם באמת הרכב יכול לעבוד כל הזמן או לא. כי אלה ילדים בכיתה ב', לא צריכה להיות מחשבה ביקורתית. אבל אני מצפה מאנשים מבוגרים להתחיל לחשוב מחדש. לא "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק", אלא לחשוב יותר.
אתמול תקפו אותי פה ואמרו לי: אתה נמצא בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ואני רוצה להגיד להם שבמקום "האוטו שלנו גדול וירוק", בואו נחשוב: מה יגיד בן אדם כמוני? הייתי בחיפה, היינו 70,000 ערבים בשנת 1947. הפכנו ל-2,000 אנשים. מ-70,000 ל-2,000 אנשים. 900,000 מבני העם שלי לא נשארו במולדת משנת 1948. אחרי שהחליפו את העם, התחילו את הדמוקרטיה. לא רק כך, הרסו 530 כפרים. כבוד היושב-ראש, משנת 1948 עד שנת 1950 מוסדות המדינה הרסו במתכוון 530 כפרים. שם שמו את הדגל ואמרו: מפה התחלנו את הדמוקרטיה המפוארת שלנו.
אתה חושב שאני צריך להיות שייך לזה, לתפיסה הזאת? אבא שלי, שחי בממשל צבאי – אני באמת צריך להיות שותף לתפיסה הזאת? זה לא "האוטו שלנו גדול וירוק", אלא צריך לחשוב קצת מעבר.
אתה יודע שבסולם מאסלו, הדבר החשוב ביותר זה חיי בני אדם.
זה חיי בני אדם. אתה יודע שאחוז הנרצחים הערבים בתוך מדינת ישראל עולה על כל מדינה ערבית במזרח? עולה על כל מדינה ערבית. בסולם מאסלו חיי בני אדם זה מספר אחת.
אז מעבר ל"האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק / בבוקר נוסע בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב" – זה טוב לכיתה ב', אבל אחר כך צריך לחשוב.
קפצו פה ואמרו לי: הצבא הישראלי הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם כולו. ואללה, אין מחשבה? לא חושבים מה עשה בעזה? יש מישהו פה שעמד ואמר כמה תינוקות נהרגו? 20,000 ילדים. חושבים על זה או לא חושבים על זה? כמה בתי חולים, כמה אוניברסיטאות – חושבים על זה או לא רוצים לחשוב על זה?
רק "הצבא המוסרי ביותר בעולם"; "האוטו שלנו גדול וירוק". צריך לחשוב קצת מעבר.
לפני שבוע עמד פה חבר כנסת - -
- - ואמר לי שאנחנו הערבים חיים בעבר, בעבר הרחוק.
חבר הכנסת טיבי, באים עם נרטיב של אלפיים שנה, אלפיים שנה - -
- - ואומרים לי: למה אתה מדבר על שנת 1948? לא רק זה.
אני דיברתי את מה שדיברתי, ואתה הקשבת.
היא לא צריכה להתנהל, היא לא צריכה. אני תקפתי את הכיבוש ודיברתי על הכיבוש. נקודה.
סליחה, זה לא יכול להיות. אם אני הייתי עושה כמוה, היית קורא אותי לסדר פעם ראשונה, שנייה, שלישית. לא יכול להיות.
אני מבקש את הזמן שלי, כבוד היושב-ראש.
כבוד היושב-ראש, אני לא יכול לעשות כך, הייתם מוציאים אותי.
עכשיו, מי אמר לי: למה אתם מדברים על העבר, והוא בא לפה עם נרטיב של אלפיים שנה? הוא לא רוצה שנדבר על 1948. מי זה? זה היה אחד דווקא מזרחי, כבוד היושב-ראש. שאלתי אותו: למה אתם כועסים על מפא"י? אמר לי: אתה לא יודע כמה השפילו את ההורים שלנו. אמרתי לו: וואו, השפילו את ההורים שלך בשנות החמישים והשישים, ואתה לא שכחת? ואתה רוצה שאני אשכח את 1948 ואת הממשל הצבאי? זה בדיוק כך: "האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק". לא רוצים לחשוב מעבר.
עכשיו מישהו עמד פה ואמר לי: סליחה, אתה לא פלסטיני, אתה ערבי, כי אין עם פלסטיני.
אמרתי לו: מה אתה? אתה יודע מה ענה לי? אמר לי: אני מרוקאי. אמרתי לו: אתה יכול להיות מרוקאי ולא ערבי, ואני צריך להיות ערבי אבל לא פלסטיני? מה אתה מהנדס כל אחד לפי הזהות הפטריוטית המקומית ואחד לפי הכלל-ערביות? אתה רוצה שאני אהיה כלל-ערבי, ואתה רוצה להיות מקומי מרוקאי? אמר לי: אני תוניסאי, אני עיראקי. אה, אתה יכול להיות עיראקי, אתה יכול להיות תוניסאי, אתה יכול להיות מרוקאי – אבל רק הפלסטינים צריכים את התנועה הציונית בשביל לבנות את הזהות הייחודית שלהם? אז למה זה לא נכון למצרים? למה לא נכון לתוניסאים, למרוקאים, לעיראקים? למה הם כן יכולים?
אבל זה סתם כך: "בבוקר נוסע, בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב." אז פשוט מאוד, יש דברים שלימדו אותם בכיתה ב' - -
- - אחרי זה לא מוכנים לחשוב. אין מחשבה ביקורתית. אני מבין שאת הדברים הללו, בשביל ה-nation building, בשביל בניית אומה, מלמדים ילדים בכיתה ב'. אני מבין. אבל אחרי זה צריכים להתחיל לחשוב, אולי זה היה מין בניית אומה, כור היתוך בצורה מסוימת. אחרי זה צריך לערער, לחשוב, אולי טעינו, אולי יש ביקורת מסוימת, אולי עכשיו צריך לחשוב אחרת. אבל לא, זה לא המצב.
וכבוד היושב-ראש, אני בטוח שמה שאני מציע הוא טוב. הוא טוב לכל אזרחי המדינה. אני מאמין שהאינטרס האמיתי, האמיתי, של היהודים ושל הערבים, הוא לחיות בשלום, בדמוקרטיה, בשוויון. אני מאמין שהערבים צריכים להכיר ביהודים, שהיהודים צריכים להכיר בערבים. אני מאמין שהישראלים צריכים להכיר בפלסטינים והפלסטינים צריכים להכיר בישראלים. אני מאמין שצריכים להגיע למשוואה. אבל את הקרקס הזה – מה, מה, מה קורה פה בכנסת? מה קורה פה בכנסת? מה ההתנהלות הזו בכנסת?
אתה רואה את הבחורה הזו, את חברת הכנסת גוטליב? פעם היה אחד כמוה.
פעם היה אחד כמוה. קראו לו אורן חזן.
אורן חזן דומה לך.
אבל אחרי קדנציה אחת, אורן חזן לא נשאר. אבל את עכשיו נבחרת לעשירייה הפותחת. את יודעת למה?
בגלל שאפילו הליכוד, שהיה גזען, נהיה גם פשיסט ואווילי. לכן את בעשירייה הפותחת.
אבל אחת כמוך, כמו אורן חזן – הספיק לקדנציה אחת.
אמרו לו: ביי ביי, ביי ביי, אתה לא מתאים. את בדיוק כמו אורן חזן. אבל הליכוד השתנה. זה לא אותו ליכוד, שהיה גזען, אבל הפך לפשיסט ואווילי. לכן את בעשירייה הפותחת.
לכן אני פונה לאזרחי המדינה. נכון שאני ערבי, ונכון שהיא יהודייה.
אבל אני מציע את הדבר הדמוקרטי והנכון לכולם, לכולם: לחיות ללא כיבוש, עם שלום, ללא אפליה, עם שוויון.
ללא דיקטטורה וההפיכה משטרית, עם דמוקרטיה לכולם. וללא פערים חברתיים, אלא עם צדק חברתי.
אני מאמין שזה האינטרס של כולנו, יהודים כערבים. ואני מאמין שאנחנו נגיע לשם.
אני מבין שעכשיו תוקפים אותי. אני מבין שמנסים את הכול לעשות דה-לגיטימציה, דה-לגיטימציה - -
- - ולראות בי בן אדם לא לגיטימי. אבל אני מאמין שאלה הם הדברים שמהווים אינטרסים אמיתיים, אמיתיים, גם לישראלים, גם לפלסטינים, גם ליהודים, גם לערבים ולמרחב כולו.
והדרך הזו אפשרית, אפשרית. אני רוצה להגיד שדווקא היה רוב מסוים בקרב שני העמים שרצה את אותו השלום, וזוהי הטרגדיה הגדולה של כולנו.
משנת 1993 עד, אני חושב, 2013 היה רוב מסוים בקרב הפלסטינים והישראלים שרצה את אותו השלום. וזו הטרגדיה הגדולה של כולנו.
בשנת 1999 57% מהישראלים באו לקלפי והצביעו עבור ברק, כלומר אמרו: ראינו את נתניהו, ראינו את רבין; רוצים להמשיך את אוסלו. היה רוב בקרב הישראלים שחיפשו את השלום. והפלסטינים – אחרי שיאסר ערפאת חתם על אוסלו, הוא קיבל 88% מהקולות של הפלסטינים.
הוא קיבל 88% מהקולות של הפלסטינים.
חבל שאולמרט ואבו מאזן בשנת 2008 לא חתמו. ממש חבל. כולנו הפסדנו. כולנו מפסידים. וכולנו יודעים שהשלום יהיה סביב לאן שהגיעו אבו מאזן ואולמרט. כולנו יודעים את זה.
וכולנו צריכים להיאבק כדי להגיע לזה ולעשות את השלום, להביא אותו.
כבוד היושב-ראש, עכשיו עם יד על הלב.
אתה היית נותן לי לדבר כל כך הרבה בלי להוציא אותי מהמליאה?
זה לא יכול להיות.
אבל זה לא יכול להיות.
זה לא יכול להיות.
לכן החוק הזה, אני חושב שאם יעבור פה במליאה, הוא ייפסל על ידי בג"ץ. זה כבר בטוח.
זה לא יעבור.
ואין ספק שהחוק הזה לא ימומש. זה האינטרס האמיתי של שני העמים. אבל צריך כיוון אחר לגמרי, אחר לגמרי. לא לחשוב איך לפגוע אלא לחשוב איך לבנות, איך לבנות עתיד טוב יותר לשני העמים, השזורים אחד בשני, השזורים. אהבנו, לא אהבנו. רצינו, לא רצינו. מישהו רצה את זה לפני מאה שנה, לא רצה את זה. אהב, לא אהב. דווקא אחרי שלוש השנים האחרונות – אני חושב שהפלסטינים פגעו בישראלים הכי הרבה בשלוש השנים האחרונות. והישראלים פגעו בפלסטינים הכי הרבה בשלוש השנים האחרונות. ונשארו בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים ו-7.5 מיליון יהודים. צריך עוד הוכחה שאין דרך, אין עם שיתאדה? צריך לכבד את שני העמים, את הזכויות הלאומיות של שני העמים, ולחתור לשלום אמת. תודה רבה.
1,661 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.