כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, זה אחד הימים שאנחנו מרגישים, לצערנו, שאנחנו רוצים לדבר לא רק לחברי הכנסת שלא נמצאים באולם הזה, ואני יודעת שחלק אולי צופה מהחדרים שלו, אבל אני מרגישה שצריכים היום לדבר אל העם, אל הציבור, כדי להזהיר ממגמות שמתפתחות והידרדרות שחלה במדינה.
ביום הזה אני לא יכולה שלא להיזכר במופע הלהטוטנות הפוליטית של השר איתמר בן גביר, שהילך בשוק במהלך קמפיין בחירות 2022, ופעיל נלהב שלו צעק מתוך הקהל את הסיסמה הגלויה והקשורה לקו הפוליטי של השר ולאנשים מסביבו. הפעיל צעק "מוות לערבים". בן גביר מיהר להשתיק אותו בצרחות, ולא בגלל שהוא לא מסכים, כנראה, אלא כדי לשנות את המיתוג מ"מוות לערבים" ל"מוות למחבלים". הרי ככה הוא היה יכול לעבור את מערכת הבחירות, הוא כאילו ניסה לכסות על המטרות העיקריות שלו, וככה היה יכול למתג את הכוונות שלו בצורה חוקית, כשהוא מדבר על מוות למחבלים. התומך הנלהב שלו הבין מייד את הרמז והמשיך לצעוק "מוות למחבלים", כאשר הכוונה ברורה לכולם: מוות לערבים. הרי לפי האידיאולוגיה הזאת, ערבים הם מחבלים. ומה קורה היום בדיוק? מביאים את החוק הזה.
אז תרשו לי, חברות וחברי הכנסת, לקרוא לילד בשמו – אומנם זה לא ילד: אתם עומדים להצביע היום על הוצאה להורג של ערבים פלסטינים. הוצאה להורג של ערבים פלסטינים. המותג חזר למקומו, הסיסמה חזרה למקומה, כי מי שקורא את החוק הזה מבין שמדובר אך ורק בהוצאה להורג של ערבים פלסטינים. מחבלים יהודים לא יוצאו להורג לפי החוק הזה.
החוק טרם נכנס לספר החוקים, אבל במהלך החקיקה, במהלך המייגע, היינו עדים לתהומות המוסריות שאליהן החוק הזה גורר את החברה הישראלית. ראינו את מפלגת השר הפשיסט, חבריה עונדים על דש בגדם סיכות של חבל תלייה ומתגאים בזה. מופע האימים הזה, ראינו אותו כשחברת הכנסת המציעה בוחרת בחג פורים להתחפש לתליינית עם הילדים שלה. דוגמה טובה. המיצג הזה מייצג שפל מוסרי שקשה לי לתפוס אותו. מילא אם זה היה מסתכם בהתרברבות ומופעי אימה כדי לרצות את הבייס, אותו בייס שצעק "מוות לערבים", אבל המופעים האלה הם הצהרת כוונות מאוד מאוד ברורה, הצהרת כוונות של מנסחי החוק לייצר תליינים ממסדיים שיוציאו להורג אנשים בשר ודם, אבל הם ערבים ורק ערבים פלסטינים.
אתם הולכים, חברי הכנסת וחברות הכנסת, להצביע היום על חוק אפרטהיידי, חוק של עליונות יהודית, חוק אפרטהיידי גזעני שאפילו אינו מנסה להסתיר את פניו. מנסחי החוק בחרו להשית את העונש הבלתי-הפיך. הרי מאסר עולם, אם מגלים שנעשה שלא בצדק, אפשר לתקן, אבל עונש מוות, מה יעשו אם יגלו שטעו במערכת המשפט אחרי שגזרו דין ותלו את הבן אדם? זה בלתי הפיך, קיצוני ואכזרי ביותר. אך ורק על ערבים. השיתו את החוק הזה אך ורק על ערבים פלסטינים, באותו זמן שהטרור היהודי ההתנחלותי הולך ומתגבר באין מפריע תחת משמרתם וחסותם של אותם מציעי חוק. כאשר מערכת המשפט קובעת עונש לפי מוצאו של האדם במקום לפי חומרת מעשיו, היא צועדת בנתיב המוכר, מערכת בית המשפט, של משטרים אפלים כמו דרום אפריקה של האפרטהייד או ארצות הברית בתקופת העבדות. זהו המועדון המפוקפק שאליו אתם מבקשים להצטרף היום, אלה שהציעו ואלה שתומכים ואלה שמנסים לתת תירוצים למה הם תומכים בחוק אפל כזה.
אתם הולכים להצביע היום, חברי וחברות הכנסת, על הוצאה להורג של בני אדם שנתפסו, והם בידיים של הצבא או השב"ס ואינם מהווים עוד סכנה. גם אם החוק הזה היה מושת באופן שוויוני על ערבים ויהודים כאחד, הוא היה פסול מעיקרו. חשוב לי להדגיש: אנחנו נגד עונש מוות כעיקרון. לא שאם זה היה חל גם על טרוריסטים יהודים, אז הייתי שמחה על השוויון הזה. לא. אני נגד החוק הזה כעיקרון, ואני חושבת שאסור לתת למדינה את הזכות ואת החופש ואת הכוח ליטול חיים של בני אדם, יהיו מי שיהיו. יש למדינה את הכוח לשפוט, יש למדינה הכוח לעבוד נגד פעילות כזאת או אחרת, אבל ליטול חיי בני אדם – לא.
הרי מה זה עונש מוות באמת? עונש מוות הוא רצח בחסות המדינה. החוק הזה הוא יצירה של תעשיית מוות אוטומטית, נטולת שיקול דעת, שבה כל היסוס של שופט נתפס כחולשה, או אולי אפילו בגידה, וכל ספק נחשב לסכנה אסטרטגית. אם אחד מהשופטים יהיה לו חשש שאין לו ראיות מספיקות שהבן אדם רצח או לקשור אותו למקרה ספציפי, הוא יפחד לגלות זאת, כי לפי החוק הזה אסור לו לחשוב, אסור לו לקחת נסיבות מסוימות בחשיבה המשפטית שלו. הוא חייב לגזור דין מוות.
אתם רוצים בעצם, לפי הצעת החוק הזאת, מוות סיטונאי, מהיר, נחרץ, כזה שמשקף מנטליות מנצחת, אבל אתם רק בונים מכונה שתזריק רעל לתוך הוורידים של החברה הישראלית כולה. זה לא חבל התלייה, זה הופך לזריקת רעל שמרעילה את הציבור כולו ואת החברה הישראלית.
חברי וחברות הכנסת, אתם הולכים להצביע היום על הוצאה להורג של בני אדם שכבר נתפסו בידי כוחות הביטחון. זוהי האמת המזוקקת מאחורי כל המילים הגבוהות על ביטחון והרתעה. המדינה מבקשת לקחת לעצמה את הסמכות ליטול חיים של אדם שכבר נמצא תחת חסותה ושלטונה, כבול בשרשראות בתוך תא הכלא. ברגע שהסכנה המיידית חלפה והחשוד נתפס, ההרג מפסיק להיות הגנה עצמית והופך לנקמנות טהורה, לרצח קר ומחושב בחסות החוק. כשהמדינה מוציאה להורג אדם רק לספק יצרים של נקמה ודם, או כדי להשיג מטרה פוליטית של הטלת אימה, היא בעצמה מבצעת מעשי טרור ממסדי.
אתם הולכים להצביע היום על הוצאה להורג של נתינים. ישבנו בדיונים, וכל אלה שצידדו בחוק או התנגדו, הביאו דוגמאות שהחוק קיים בעולם, ומדינות אחרות, יש בהן גזר דין מוות, כמו יפן וסינגפור. אבל שכחו להדגיש שהמדינות האלה שבוחרות להוציא להורג, הן בוחרות להוציא להורג את האזרחים שלהן שביצעו פשע, אבל האזרחים שלהן, תחת מערכת משפטית פנימית אחת. אין אף מדינה בעולם שמתיימרת להיות דמוקרטית ומשתמשת בעונש מוות ככלי של שלטון צבאי נגד אוכלוסייה שהיא מחזיקה תחת כיבוש ושאינה נהנית מזכויות אזרח. הרי מה החוק הזה אומר? החוק הזה, רוצים להחיל אותו על הפלסטינים שחיים בגדה המערבית או בעזה. אלה לא אזרחי מדינת ישראל. סינגפור ויפן וארצות הברית, כשחוקקו את החוק, חוקקו אותו נגד אזרחים שלהן. פה, במדינת ישראל, אומרים: לא, אנחנו לא נחיל את זה על האזרחים שלנו, אלא אם כן הם ערבים, אבל נחיל אותו על אלה שנמצאים תחת הכיבוש שלנו; נחיל אותו על אלה שאנחנו דורסים אותם יום-יום ומבצעים בהם לאחרונה לינצ'ים ושרפות. אלה – כן.
בעוד במדינות אחרות עונש המוות הוא עונש פלילי שחל על כולם, החוק הזה כלי דיכוי לאומני, שבו הלאום של הרוצח ושל הקורבן הוא שקובע את העונש. קודם כול מסתכלים מה הלאום של הקורבן ומה הלאום של הרוצח, ואז ישר יש לנו החלטה: או עונש מוות או פתאום הבן אדם הגן על עצמו. אתם מוודאים שהחבל לא יתקרב לעולם לטרוריסטים יהודים כמו גולדשטיין או בן אוליאל, או המתנחלים שרצחו יותר משבעה פלסטינים מתחילת שנה זו. כן, יש כאלה. בטוח הם לא יועמדו לדין ויישפטו ויהיה עונש מוות. מבחינתי, אני לא רוצה עונש מוות לאף אחד, אפילו לטרוריסטים האלה, המתנחלים. בעיניי זה מבהיר בצורה ברורה כל כך שהעליונות היהודית היא העובדה בשטח.
יש כאלה שמופתעים מקידום חוק זה. אני עדיין זוכרת, כשהביאו את הצעת החוק לקריאה טרומית, ראיתי את רוב האופוזיציה יוצאת מהדלת, בורחת מההצבעה. התעמקתי ושאלתי: איך יכול להיות? איך יכול להיות שאתם מפירים את האמון של הציבור? תגנו על הדמוקרטיה. אל תגנו על הפלסטינים, תגנו על הדמוקרטיה, שאתם חסידיה. נאמר לי: עאידה, תעזבי, החוק הזה לא יעבור, לא יתקדם, יחסמו אותו. כנראה הם עדיין חיים באשליה שזה מקרה יחידי כזה של קידום הצעת החוק הזאת וזה לא יקרה – הרי הדמוקרטיה הישראלית חזקה, היא תעצור אותו. גם בקריאה הראשונה האופוזיציה ברובה לא הצביעה נגד. גם אנשים שמאמינים שהדת שלהם מונעת מהם להצביע – או שיצאו מהאולם או שהצביעו בעד.
אותי זה לא מפתיע, כי החוק הזה לא צץ יש מאין, וזה לא נכון שהחוק – האמת היא שהחוק הזה הוא המשך וביסוס של מדיניות עונש מוות מכוונת מזה שנים שמבוצעת לרוב בשטח. עושים את זה דה פקטו. הרי יש חוק גזר דין מוות במדינת ישראל. בהחלטה מדינית לא משתמשים בחוק הזה, כי הבינו את הסכנות הטמונות בחוק שאי-אפשר לחזור בו מהענישה והפסיקו להשתמש בחוק. אבל בשטח, חיסולים תחת השם המכובס "נטרול", זה קורה וזה משתקף בהצהרות של הצבא והמשטרה, וזה הפך לאליבי מוכן. אפילו ברצח של משפחה – אימא, אבא, שני ילדים, אחד מהם בן חמש שנים, עיוור – ישר קופצים ואומרים: הרגשנו סכנה, הם התכוונו כנראה לבצע פיגוע. זה מה שקרה בטמון לפני שבועיים. אז המדיניות הזאת היא בשטח. יש החלטת מדיניות שמערכת בית המשפט לא תשתמש בגזר דין מוות, אבל בשטח זה מתבצע. אפילו השב"כ והמשטרה אמרו בדיונים שברוב המקרים שיש חשד או יש מקרה של ניסיון רצח פלסטיני של ישראלי, ב-80% זה מסתיים במה שקוראים לו בשפה המכובסת "נטרול", אוקיי? ואז אפילו לא צריך לעבור את מסכת בית המשפט ולהוכיח – אכן הייתה פגיעה, אכן היה רצון לפגוע. לא צריך, מבצעים את ההרג באותו רגע.
בשנתיים וחצי או בשלוש וחצי השנים האחרונות גם בתי הכלא הפכו למתקני עינויים ומתקני מוות. לפי הדוחות, 100 אסירים בתוך שנה מצאו את מותם. מצאו את מותם. הלכו, חיפשו בתוך הכלא, ומצאו את מותם. מדיניות ההרעבה וההזנחה הרפואית והאלימות האכזרית היא כל כך ברורה לפי הדוחות המתפרסמים. רק לפני שלושה ימים פורסמה כתבה באתר הארץ שלפיה שופט בית המשפט השלום בחדרה כתב בהחלטה בעניין חקירת סיבת מוות של הקטין וליד אחמד, בן 17 שנה במותו, שמת בשנה שעברה בעודו מוחזק בכלא מגידו. מה אמר השופט בפסק הדין? "את העובדה שככל הנראה הוא הורעב לא ניתן להסתיר ולא צריך להסתיר", לצד הקביעה כי החקירה מיצתה את עצמה משום שלא נקבע קשר סיבתי בין מצבו הגופני הירוד לבין המוות. אז אפשר לטעון שגם ככה מוציאים להורג ואפשר להגיד שממילא זה מתבצע בשטח, אבל אסור, אסור שהשיח הזה יהפוך להכשר, להפיכת החיסולים האלה לעניין חוקי, להפיכת גזר דין מוות לעניין של מה בכך.
החוק הזה בעיניי הוא עוד נדבך במדיניות הכיבוש האכזרי והגזעני והמשך להשתלטות שלטון ימני משיחי פשיסטי על המדינה והחברה בישראל. זה לא חוק תגובתי, זה לא חוק הרתעתי; זה חוק שמבטא מדיניות. כי כשעומד ראש הסיעה של הסיעה המציעה את החוק הזה ואומר: אין אזרחים תמימים בג'נין, כולל ילדים ונשים, זה מעיד על מנטליות גזענית. זה מעיד על תאוות נקמה ודה-הומניזציה שנעשית לצד האחר. תבינו, זו לא רק הסיעה הזאת. אני עדיין זוכרת, כשאמרתי מעל דוכן הכנסת: ילד זה ילד זה ילד, אם הוא בעוטף עזה או בעזה, קפצו לי מהאופוזיציה ונאמר לי באופן הכי גלוי: אל תעשי סימטריה בין הילדים שלנו לילדים שלהם. ילדי עזה הביאו את זה על עצמם. זוהי השיטה המזוקקת של הרגשת העליונות היהודית ושל הרגשת הגזע הנעלה, שאין מה להשוות לו אדם אחר.
הצעת החוק הזאת היא הכרזה ממסדית שכל מה שבוצע עד עכשיו במדיניות החיסולים בגדה והנטרולים – ההרעבה והדיכוי של אסירים, מעצרים מינהליים רק לפלסטינים, בהחלטת שר הביטחון עלק – אינה של מקרים נקודתיים. החיסולים והנטרולים וכו' זה לא מקרים נקודתיים, וגם לא מקרים הגנתיים או תגובתיים, אלא חלק ממערכת מפותחת לשמירה על משטר הכיבוש, הדיכוי, ההשמדה והעליונות. חודשים הדיונים בוועדה נסבו על פרטים קטנים ופרוצדורות, תוך התעלמות מהמהות, שהיא: מדינת ישראל כובשת ומדכאת עם שלם מזה עשרות שנים; לא רק שלא מתייחסת לאסירים כאסירי מלחמה, אלא מבקשת גם להורגם.
מה המניעים של מציעי ותומכי החוק הזה? אני לא מבינה, באמת אתם חושבים שככה מרתיעים? משרד המשפטים אמר לכם שכל המחקרים מראים שזה לא מרתיע. השב"כ והצבא אמרו את אמרתם בנושא הזה, ובכל זאת אומרים: לא, ככה נחוס על חיי האזרחים. קודם כול, חיי האזרחים במדינת ישראל נמצאים בסכנה בגלל המדיניות שלכם, ולא בזכותכם אפשר להגן על האזרחים האלה. המניעים האמיתיים, שמבטא אותם בן גביר בגאווה – לנקום; תאוות הדם הזאת שרוצים שתחלחל בציבור. אתם זוכרים את אותו אדם שצעק "מוות לערבים"? אז הינה, השר, מציעי החוק ועוד מעט כנסת ישראל, יצעקו ביחד: "מוות לערבים", "מוות לפלסטינים". אתם הופכים את החברה הישראלית לחברה חפצת נקמה ודם, לחברה שמהלכים בה יום-יום ברחובות, בסופרים, אנשים שהוציאו להורג, או אולי מועמדים להוציא להורג. לאן זה יוביל?
אני רוצה להגיד לכם, נלחמתי בוועדה עם חברי חבר הכנסת גלעד קריב, למרות שכאשר החלטתי שאני רוצה לייצג את האוכלוסייה שלי ואת הציבור הערבי, וגם כן את עמי ואת הכוחות הדמוקרטיים היהודיים בכנסת, לא תיארתי בסיוטים הכי גרועים שחוק שמכשיר רצח ממסדי יחוקק פה ואני אשתתף בדיונים. אני עדיין זוכרת, כשחוקקה הכנסת את חוק הלאום, ביציאה מהכנסת בדיוק נפגשתי עם ראש הממשלה אז והיום, מר נתניהו. הוא בדיוק רוצה לעלות לאוטו שלו, ואמרתי לו: ההיסטוריה תזכור אותך כמייסד משטר האפרטהייד במדינת ישראל. הוא צחק ואמר לי: אנחנו הדמוקרטיה היחידה. זה מתחיל משם. זה לא מקרה של היום וזה לא מקרה הגנה, זאת המדיניות שמובילים פה.
האמת, נלחמתי נגד החוק, אבל היו רגעים, כולל הרגע הזה, שבכיתי וזלגו לי דמעות כשהלכתי הביתה. החוק הזה הוא לא אנושי. הוא מנפץ כל תקווה שתהיה פה דמוקרטיה אמיתית. האם תכף נתחיל לראות אנשים תלויים על הגרדום וקהל שמריע לזה? אתם יכולים לראות את זה בעיניכם. אבל למרות הכאב ולמרות שאני שואלת את עצמי כל יום בבוקר איך אני אגיע לדיון שמשווה, אומר: מה יותר טוב, זריקת רעל או חבל? אני מזכירה לעצמי ואמשיך לעשות זאת: לא נניח לזה, נמשיך להיאבק בכל הזירות העומדות לרשותנו, אם זה בג"ץ או זירות אחרות. אנחנו לא נשתוק.
דווקא היום, היום אנחנו מציינים 50 שנה ליום האדמה, אותו יום שהאוכלוסייה הערבית, אחרי נכבה, אחרי שלטון צבאי, קמה על רגליה והגנה על הקיום שלה, והתאחדה סביב המטרה הנעלה של להגן על עצם קיומנו, על אדמתנו בארץ הזאת. ביום הזה אני אומרת לכם ומבטיחה לכם שאנחנו נמשיך להיאבק, לא נעמוד מנגד ולא נסתכל מהצד על גזל חיי אדם. אנחנו נצביע נגד החוק הזה, נמשיך להיאבק במדיניות הדם והנקמה, ואנחנו נחתור למען פתרון מדיני ושלום שיבטיח את ביטחונם של הישראלים ושל הפלסטינים.
2,146 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.