קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלמלא היינו בתוך מלחמה, היום הזה היה צריך להיקבע כיום חגה של ישראל, כיום בשורה. ברגע זה, שבו אנו דנים בקריאה שנייה ושלישית של חוק עונש מוות למחבלים במליאת הכנסת, מדינת ישראל חוזרת להביט לאמת בעיניים. זהו רגע של צדק היסטורי, רגע שבו אנו בוחרים בחיים ומפסיקים להשלים עם ההפקרות. אני ניצבת כאן היום כשליחה של אלפי משפחות שכולות ובראשן המשפחה הפרטית שלי. אני נושאת איתי את זכרו של בעלי שולי, השם ייקום דמו, את המבט של המחבלים שירו בנו בקור רוח ואת קולם של ילדיי האהובים אהוביה-יאיר ושרה, שגדלו לתוך מציאות של חלל עצום.
במשך שנים חווינו מעגל אכזרי של טרור, מאסר, שחרור בעסקאות מופקרות וחזרה של מפלצות אדם לרצוח יהודים. ראינו איך רב-מרצחים שרצח את היקרים לנו משתחרר, לועג למדינה ורוצח שוב, כפי שקרה עם רוצחו של מלאכי רוזנפלד, השם ייקום דמו, ועוד רבים רבים אחרים. והיום חבריי, המעגל הזה נגדע. וכאן דווקא, בימים הללו, אל מול עיניי ניצבת דמותה של אסתר המלכה, שעמדה מול אחשוורוש מתוך מוסר שאינו מתבלבל ויודע להבחין בין רחמים לבין אחריות, מוסר שמגיע להבטיח שבני עמה לא יעמדו שוב בפני סכנה. כאשר הבינה אסתר שהרוע עדיין לא הוכרע, היא ביקשה: יינתן גם מחר יום נוסף שבו יוכלו היהודים להשלים את המלאכה ולהכרית את אויביהם. זו הייתה בחירה של מנהיגות שנושאת באחריות לגורל עמה. זהו מסר לדורות: אין משאירים את הרוע חי, אין חצי הכרעה. יש רגעים שבהם האחריות שלנו כמנהיגים וכעם היא להבטיח שהאיום יחדל מן העולם, מתוך נאמנות עמוקה לעם ישראל, לחיי אדם ולביטחון בני עמנו.
חבריי, החוק הזה הוא הביטוי המוסרי ביותר של אומה חפצה בחיים. הוא קובע משוואה ישירה וברורה: מי שמחליט לרצוח יהודים רק בשל היותם יהודים, אחת דינו – למות. אנחנו מחליפים את הפרדיגמה הישנה והחולה בבהירות לאומית, מוסרית, ישרה, צודקת וחפצת חיים. לא עוד בתי כלא למרצחים שהופכים למלונות, כמו שהיה טרם כניסתו לתפקיד של השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר; לא עוד תקווה לשחרור בעסקאות עתידיות. מהיום, גזר דין מוות. זהו כלי חיוני למיגור האויב ולהרתעה ממשית. חבריי, המאבק בטרור דורש מאיתנו עוצמה. הציווי "מחה תמחה את זכר עמלק" הוא ציווי של אחריות למען הדורות הבאים. בחקיקה הזו אנו ממלאים את חובתנו ללוחמים שנפלו, לנרצחים שדמם זועק מן האדם ולכל אזרחי ישראל החפצים בחיים.
אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות להביא את החוק הזה לקו הסיום. זוהי שליחות חיי, וזה התיקון שהחברה שלנו חייבת לעצמה. דם יהודי איננו הפקר. זכיתי להימנות על החבורה המופלאה הזו שנקראת עוצמה יהודית, ואני רוצה מכאן להודות לחברי יושב-ראש המפלגה, השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, על הזכות שניתנה לי על ידו להעביר חוק חשוב זה, שעמד בלב הבטחתנו לבוחרינו ולעם ישראל, יחד עם חוקים נוספים שזכינו להעביר, וכולם מתוך אהבת ישראל גדולה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל וצוותו היקר והנחוש, שעשו באמת הכול, אבל הכול, כדי לקדם את החוק היקר הזה, וליתר לחבריי למפלגה, יצחק קרויזר ויצחק וסרלאוף והשר עמיחי אליהו – באמת להודות כאן. והינה, אדוני השר, אני חושבת שאין לי מספיק מילים שיצליחו לבטא את עומק ההערכה והתודה שיש לי על המעמד הזה ועל הזכות הזאת לעמוד כאן ברגעים האלה, אז תודה רבה. ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, ליועץ השר דוד בבלי, לאנשי המקצוע ולמשפחות השכולות מפורום בוחרים בחיים, שליוו את החוק הזה מתחילתו, ולצוות שלי, רעות, יעקב, נעמה, טובה והדר, ואחרון אחרון חביב, לאיש שלי, המשענת שלי, יהודה. תודה רבה. עם ישראל חי.
תודה לך, אדוני היושב-ראש, שהיית שם לאורך כל הדרך, שהצטרפת וליווית והיית שותף מלא לאורך כל הדרך, לא רק לחוק הזה – לכל החקיקה שהמטרה שלה להרתיע את הטרור ולמגר אותו. היית שם, התייצבת מול הרבה מאוד אתגרים, ועמדת בהם ויכולת להם. אני רוצה להגיד לך על זה תודה. זה לא מובן מאליו. תודה רבה.
606 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.