גברתי היושבת בראש, גברתי השרה היקרה, חבריי חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה להשתתף בצערך, חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהיית צריכה לשבת כאן ולהאזין לקשקושים שיצאו מפי תומך הטרור שיושב כאן בכנסת ישראל, כסיף. למרות שאני מוכרח להגיד, יש דברים שאני מסכים עם מה שהוא אמר. אז אולי נוציא סטיקר: כסיף צדק.
אבל לענייננו, אנחנו מתרכזים כאן היום באמת לחוק חשוב מאוד, ליום מרגש מאוד, חוק עונש מוות למחבלים. החוק הזה נכתב בהסכמים הקואליציוניים של סיעת עוצמה יהודית מתוך תפיסת עולם והבנה שאפשר גם אחרת; שההגנה הטובה ביותר על אזרחי מדינת ישראל היא ההתקפה.
החוק הזה הוא חלק מחזון גדול של סיעה שהגיעה לכנסת כדי לשנות, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל: הגדלה של כוחות ביטחון הפנים של מדינת ישראל, הקמת משמר לאומי, הקמת מערך כיתות הכוננות – שהיו עשרות בודדות והיום יש למעלה מ-1,000 – הגדלת המשכורות לשוטרים, העלאת קרנם ועוצמתם של השוטרים והשוטרות, לוחמי ולוחמות מג"ב, של אנשי כוחות ביטחון הפנים של מדינת ישראל; שינוי תנאי הכליאה של המחבלים בבתי הכלא; רפורמת כלי הנשק – היו 155,000 אקדחים והיום יש למעלה מפי שניים, בפיק של שנתיים. על פי המשטרה ונתונים שהתפרסמו בדיונים אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש, היה לוקח לחסל מחבל דקות בודדות, והיום מדובר על שניות בודדות. תארו לעצמכם כמה חיים ניצלו בזכות הרפורמה הזאת. חוק הפרוטקשן, שעבר גם אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש, הקמת מחלקי פרוטקשן בדרום, בצפון, שינוי הקונספציה מכניעה לעוצמה; מדיניות נחושה בהר הבית, שיהודים יוכלו להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם שלהם, לעם שלנו, תפילה יהודית בהר הבית. כמה הגיוני זה נשמע? כמה קשה היה להביא את התוצאה?
סגירת הר הבית לתפילת מוסלמים בחודש הרמדאן – כמה איומים שמענו? המזרח התיכון יתפוצץ. אתם מחלקים כלי נשק, אתם מגדילים כיתות כוננות, אתם מחזקים את משטרת ישראל – נכון, נכון ונכון, כי אנחנו מצילים חיי אדם. חודש הרמדאן הזה היה חודש הרמדאן השקט מזה למעלה מעשור שבו התרגלנו שהוא "רמדם". בחודש הזה יש יהודים שידעו שחייהם יקופחו בחודש הזה. זה פתאום נראה לנו הגיוני, פתאום זו נראית לנו המציאות.
היום אנחנו עומדים באחד הימים המרגשים בכנסת הזו, חקיקת חוק עונש מוות למחבלים, שאומר את הדבר הפשוט ביותר: מי שרוצה לשפוך את דמם של אזרחי מדינת ישראל, שיידע שדינו אחד – מוות. לימור היקרה, אני חושב שאין מישהו, לפחות אצלנו בסיעה, או מישהו שעיניו בראשו ועוד השכל עובד שלא מסתכל על המציאות שבאה סגירת המעגל מהיום הקשה שבו איבדת את שולי, והיום שבחרת לאחוז בחיים, להתמקד בחיים, להקים משפחה, ילדים, נכדים, להגיע לכנסת מתוך שליחות אדירה ולהביא בשורה כל כך משמעותית, לא מאהבה של דם, אלא מאהבת אדם, מהרצון לחיות, מהרצון להגיד לעולם: לעולם לא עוד. דם יהודי אינו הפקר.
מי שרוצה לקחת את הדם הזה מאזרחי מדינת ישראל ידע שאין לו הרבה זמן לשבת בין כותלי הכלא, כי תוך 90 יום גזר הדין שלו יבוצע על ידי הלוחמים הגיבורים שלנו בבתי הסוהר, לוחמי השב"ס, שכל כך כיף לראות אותם מסתובבים גאים, אחרי כל כך הרבה שנים שהגוף הזה היה אפרורי. כל כך הרבה קונספציות נשפכו לתוך הארגון הזה.
השפלה, כניעה, פרשיית הסוהרות, שירות הביטחון הכללי, שתמך בגישה של להיכנע, להתרפס: תאים, מחלקות לפי ארגוני טרור, יחידת נחשול, שעושה הובלה של רוצחים מכלא לכלא כדי שהם יוכלו להיפגש, ראש החמאס עם ראש הג'יהאד. אין את הדברים האלה יותר. יש היום גאווה יהודית, יש היום עוצמה יהודית. הם מפחדים להגיע לבתי הכלא, ואת זה אמרו לי אנשי כוחות הביטחון, גם אנשי שירות וגם אנשי צבא.
אם אתם במפלגה הייתם יודעים, אם השר בן גביר היה יודע, אם אתה, אדוני היושב-ראש של הוועדה לביטחון לאומי היית יודע כמה חיים אתם הצלתם מאזרחי מדינת ישראל בכך שאותם המחבלים מפחדים לבצע פיגועי טרור כי הם מתחננים: אל תיקחו אותנו לבתי הכלא של שירות בתי הסוהר. יש שם בית כלא, שזה גם נשמע הגיוני. אבל לבוא לכאן ולייצר את העשייה הזו; לקחת רעיון ולהסתכל לאזרחי מדינת ישראל ולהבטיח להם שבאנו לשנות, שאנחנו דואגים לחיים שלהם, שאנחנו דואגים לחיים של הילדים שלנו, של הנכדים שלנו, ולהביא פה בשורה אחרי בשורה אחרי בשורה.
נשאר לנו רק לעמוד כאן ולהודות, להודות קודם כול לקדוש ברוך הוא על כך שהוא זיכה אותנו להביא מציאות טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל; להודות ליושב-ראש המפלגה שלנו, השר לביטחון לאומי, שהוביל, בקריעת ים סוף, כנגד כל כך הרבה מלעיזים, כנגד כל כך הרבה מקטרגים, כנגד כל כך הרבה שאמרו: מה אתה עושה? זה בלתי אפשרי. כבר שנים, כבר שנים זאת המציאות בבתי הכלא; כנגד כל כך הרבה אנשים שישבו גם כאן ואמרו: חוק עונש מוות למחבלים, ומה הם עשו? כלום. והיום, כשיש להם את האפשרות הזו שהם יכולים ללחוץ כאן על הכפתור בעד, בגלל שיקולים פוליטיים ומשחקי אגו וכוח הם יפספסו את ההזדמנות, כי החוק יהיה איתם או בלעדיהם, אבל את ההזדמנות אנחנו נותנים להם.
תודה לך, גברתי.
759 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.