אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, החוק הזה, עונש מוות למחבלים, הוא חוק מיותר ורע. הוא חוק מיותר כי כבר יש חוק עונש מוות היום; הוא חוק רע, כי הוא לא חל על הנוח'בות, אז מה עשינו? דרך אגב, הוא גם לא חל על תושב עזה.
אני יודע, אז למה לעשות עוד אחד?
למה עוד אחד?
נכון. זה מה שאני אומר, יש חוק נוח'בות, אז למה צריך גם עונש מוות? תקשיב עד הסוף, משה, הוא לא חל על תושב עזה שביצע טרור. הוא לא חל על אזרח ישראל שביצע טרור. תחולתו היחידה היא תושבי יו"ש.
לא, לא. החוק הזה, לא.
לא. טוב, בדוק נתונים. אני מקווה שהחוק הזה ייפול היום בהצבעה, ולא רק בבג"ץ - - -
אבל הינה, משה, תקשיב. החוק הזה הוא גם הזדמנות, הוא הזדמנות לדבר על הערכים שלנו כעם – עם שנלחם ברגעים אלו על חייו; עם שמצוי במלחמת הישרדות, שמוקף באויבים; עם שהאזרחים שלו נרצחים באכזריות, שהלוחמים שלו נופלים בקרב, שמשפחות רבות מאוד ממנו – למעלה מ-2,000 משפחות מאז 7 באוקטובר – נשארות עם חלל שלא התמלא. ומהמקום הזה עולה הדרישה לצדק והרתעה. על פניו, זו דרישה אפשרית: "הקם להורגך השכם להורגו". אני מהמר מקורות החיים של כמה מיושבי הבית הזה, שאני אחד מכמה, לא רבים, שקיימו את האמרה הזו כפשוטה: "הקם להורגך השכם להורגו". יצא לי לעשות את זה יותר מפעם אחת.
ודווקא על הרקע הזה, יש רגעים שבהם מדינה צריכה לשאול את עצמה לא רק מי היא, אדוני היושב-ראש, אלא מי היא רוצה להיות. אומה נבחנת לא רק בכוח שלה אלא גם בגבולות ובמגבלות שהיא מציבה לעצמה ולכוחה. האמריקאים הם כנראה המדינה החזקה בעולם; יכולים להשמיד את כולם, בכפתור, עכשיו. הם לא עושים את זה, אפילו לא לאויבים שלהם, למרות שזה יכול לקרות. כלומר, השאלה היא לא רק מה אנחנו יכולים לעשות אלא מה אנחנו מוכנים להיות ומה הפעלת הכוח עושה לנו.
עונש מוות למחבלים, כבר ציינתי, זה עונש שקיים, שאפשר לעשות בו שימוש. יש חוק כזה. למה לא עשיתם בו שימוש עד עכשיו? למה מדינת ישראל כמעט לא השתמשה בו? מדינת ישראל הרגה מאז הקמתה רב-מרצחים אחד, את אייכמן. אחד. על זה תפארתנו. הרגנו רב-מרצחים אחד, במשפט; דרך אגב, משפט הוגן. מדינת ישראל אפילו מימנה את הייעוץ המשפטי שלו, את הליווי המשפטי שלו. אנחנו גם חיסלנו רבים אחרים בדרכים אחרות, אבל הרגנו במשפט אדם אחד, את הגרוע מכולם, את איש הפתרון הסופי. והינה, קמו אנשים מתוכנו, מקרבנו, בעיניי תרבות אנשים חטאים, ורוצים להפוך את החריג לנורמלי, ועוד הגדילו לעשות ומסתובבים פה בגאווה עם סיכות חבל תלייה, ודנים בנונשלנטיות איך הכי טוב להרוג, ומחפשים מתנדבים, ראיתי.
אז אני אגלה לכם משהו, רבותיי: מניסיון לא טוב להרוג. עשיתי את זה בקרב בלית ברירה, אבל זה לא טוב, זה לא כיף. היה אפילו פוסק הלכה – כמה פוסקי הלכה שאומרים שאם ראית אדם אכזרי, יש ספק לגבי יהדותו. אתה יודע למה? כי יהודים אמורים להיות רחמנים, גומלי חסדים. זו מידתם של ישראל. אם ראית יהודי אכזרי, תשאל את עצמך. אני גם רוצה להזכיר לכם שהנושא החשוב הזה נדון כבר בחז"ל. היה להם אפילו מושג לגבי בית דין שהורג אנשים. איך הם קראו לו? סנהדרין קטלנית. סנהדרין דנה, שימו לב, לא בהרכב של שלושה קצינים בדרגת סגן אלא בהרכב של 23 גדולי ישראל בדיני נפשות. המסורת היהודית לא מתחמקת מהשאלה שאנחנו דנים בה היום. חז"ל קבעו: מי היא סנהדרין קטלנית? בית דין שהוציא להורג יותר מדי. אתה יודע, אדוני, מה זה יותר מדיי? אחת ל-70 שנה, לפי אחת הדעות, זה יותר מדי. בית דין שהוציא להורג אחת ל-70 שנה נקרא קטלני. למה הוא נקרא קטלני? כי הוא איבד משהו עמוק, לפי חז"ל. הוא איבד את הרגישות לחיים, הוא איבד את הזהירות מכוח. זו לא רפיסות בעיני חז"ל, זה נובע מההבנה העמוקה של משמעות הכוח.
יותר מזה, אילו היינו בסנהדרין, לא נהרג אדם מעולם. רבי טרפון ורבי עקיבא, גדולי התנאים, אומרים שאם הם היו בסנהדרין, אדם לא היה נהרג מעולם, מרוב הבדיקות המעמיקות, מרוב שהם היו דנים בזה בקפדנות. כי כן, יש עונש מוות במסורת שלנו, אבל חז"ל עשו כמעט הכול כדי שהוא לא יתממש בפועל. הם שמו דרישות שהיו בעצם בלתי אפשריות: הוכחה, אזהרה מוקדמת, עדים מדויקים. הם בנו מערכת שלמה שנועדה לומר: כן, יש עונש מוות, אבל השימוש בו הוא הקצה של הקצה, הוא החריג. בואו בעצם לא נשתמש בו. וזה הלקח. לא כל מה שחוקי הוא נכון, לא כל מה שאפשרי הוא ראוי, בטח במדינה שמתהדרת שהיא מדינה יהודית. רוצים יהודית? זו המסורת שלנו. הם היו סנהדרין. אנחנו פה 120 נבחרי ציבור, כהד לאותו סנהדרין. זו עמדת הסנהדרין. השאלה היא לא אם אפשר להעביר חוק, השאלה היא אם צריך ונכון.
הרב בני לאו כתב כמה דברים נכוחים בימים האחרונים ביחס לזה. בין השאר הוא אומר: "אל נא אחיי תרעו, ושוקל שכר מצווה כנגד הפסדה". כלומר, לא רק מה נרוויח מהחוק הזה, אלא מה נפסיד ממנו. קודם כול, תקשיבו לכוחות הביטחון. יש פה פגיעה בהרתעה. מי שטוען שעונש מוות ירתיע, הוא טועה, כי חלק גדול מהמחבלים לא פועלים מפחד מהעונש. חלק מחפשים מוות ואפילו רואים בו הישג. אז מה אנחנו משיגים אם אין הרתעה אמיתית? יותר מזה, המחבל הופך להיות לסמל, אז האם זה משרת אותנו או פוגע בנו? בנוסף, קיים החשש לפיגועי מיקוח, לאובדן חיים של ישראלים שייחטפו רגע לפני גזר הדין, אז יש חשש נפשות אמיתי. לא במקרה התנגדו לחוק הזה רבים וטובים משירותי הביטחון הישראליים. בנוסף, כמו שנאמר גם בוועדה, הם לא רוצים להיות תליינים, הם רוצים להסתכל בבוקר במראה. אנחנו עם חפץ חיים, אנחנו לא עם של תליינים.
פה אני רוצה לשאול אתכם עוד שאלה אחת, ועכשיו תענו לי בכנות, מחוקקי החוק הזה. ניסיתם להנדס פה חוק שהוא רק לערבים, כן, רק לערבים. זה שקוף וברור מלשון החוק. אבל זה לא יעבוד, כי אי-אפשר לחוקק חוק שהוא רק לערבים. קוראים לזה בשפה פשוטה "גזענות", מושג שאולי כדאי להפנים אותו בבית הזה קצת. לאור זאת אני שואל: אתם מוכנים שהחוק הזה, חוק עונש מוות למחבלים, יחול גם על מחבלים יהודים? כי זו המשמעות. אתם מוכנים להוציא להורג את עמירם בן אוליאל? את ג'ק טייטל? את עמי פופר? את יגאל עמיר? הייתם מוציאים להורג את ברוך גולדשטיין? זה מהתמונה בסלון של בן גביר. או שכולכם בעצם, כולכם אידיוטים שימושיים בקמפיין הבחירות של בן גביר. אתם מדמיינים חוק לערבים בלבד. חברים, לא יהיה חוק לערבים בלבד במדינת ישראל.
אז החוק הזה, או שמוציאים פה להורג מחבלים יהודים וערבים, או שלא מוציאים פה. כלומר, מוציאים אפשרי – אייכמן, אחד ב-70 שנה, כי זה מה שמדינת ישראל עשתה עד היום. כן, גם לא משנה מי היה פה בשלטון, הוא חשב שאת חוק עונש מוות שומרים לרבי-מרצחים כמו אייכמן. לא עושים תחרויות מתנדבים של לימור סון הר מלך – כמו שאני רואה שהיא כבר עושה – ומסתובבים עם סיכות של חבל תלייה. זה לא מוסר יהודי.
מדינת ישראל קמה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. השילוב הזה מחייב אותנו לא רק לנצח אלא גם לשמור על הדרך. חז"ל אמרו: סנהדרין קטלנית – אחת ל-70 שנה. האזהרה הזו עתיקה ורלוונטית מתמיד. לא לאבד את הרגישות לחיים. לא לאבד את הזהירות מכוח. שנבחר להיות חזקים, אבל שנבחר גם להיות ראויים. תודה.
1,131 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.