הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026

אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, רגע לפני שאנאם את הדברים החשובים הקשורים להצעת החוק, אני מבקש, אדוני, להשתתף בצערה של משפחתו של החייל הבודד משה יצחק הכהן כץ ולשלוח איחולי החלמה לכל הפצועים, גם לשלושה שרק הבוקר נודע לנו עליהם.

אדוני היושב-ראש, לפני למעלה משלוש שנים, בימים שבהם נוסדה קואליציה לאומית, הניחה עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר על שולחן ההסכמים את חוק עונש מוות למחבלים. כבר אז, אדוני, עשינו כל מאמץ למחוק את קונספציית ההכלה והחמאס מורתע ולאמץ בממשלה את תכלית היוזמה ההתקפית ולקיחת אחריות על עתידנו. היום, אדוני, מדינת ישראל רושמת עוד פרק בשינוי האסטרטגי שלה ממדינה בהגנה למעצמה בהתקפה, ממלחמת אין ברירה למלחמת תקומה, ממדינה נגררת לזקופת קומה.

אני מתכבד, חבריי חברי הכנסת, להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו–2026, שיזמה חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ומוזגה בה גם הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי. החוק הזה, אזרחי ישראל, שיאושר בעזרת השם היום, הוא חלק מעמוד השדרה של השינוי שישראל מעצבת בתקופה זו. אנחנו נשמע בוודאי היום פה את מיטב התירוצים למה לא צריך ולמה כדאי לשנות ולמה כדאי לדחות. את התבוסתנים האלה, אדוני היושב-ראש, כבר שמענו. התוצאה, לצערי, ידועה.

יהיו כאלה שהמשחק הפוליטי חשוב להם יותר מביטחונם של תושבי ישראל. הם ינסו להטעות אתכם, אזרחי ישראל, לחשוב כי החוק אינו חל על הנוח'בות או על תושבי עזה. אין שטות ובלוף גדולים מאלה. יש גם את אלה שהודיעו כי אם ראש הממשלה לא יצביע, אזי גם הם לא יצביעו. אין צביעות גדולה מזו. אזרחי ישראל, אין מדינה בעולם שהתמודדה עם איומים כמו ישראל. הגיעה העת להשתמש בכל הכלים ובכל העוצמות העומדים לרשותנו ולמגר, לחסל, לנצח.

אנחנו נוסיף ונשמע בשעות הקרובות חצאי אמיתות, ובחלק מהמקרים עיוות של המציאות. מחרחרי הקונספציה יספרו לנו על הפגיעה הבין-לאומית הצפויה בחיילינו ובלוחמי הכליאה. למחרחרים האלה חשובה יותר החופשה במלדיביים מההרתעה והענישה. אזרחי ישראל, המציאות השתנתה, ולשמחתי – גם תפיסת הביטחון של בכירי מערכת הביטחון, בעיקר לאחר שנפרדנו מאותם בכירים שהיו מגיני הקונספציה. היום כל בכירי המערכת, מראש הממשלה, דרך המוסד, השב"כ, מתאם השבויים והנעדרים וצה"ל, העידו על הצורך בקיומה של הצעת החוק, גם אם היו להם הערות לנוסח.

מדינת ישראל מתמודדת בשנים האחרונות, ובעוצמה בלתי נתפסת מאז טבח שמחת תורה, עם מציאות של רוע ושנאה שאין להם אח ורע. אויבינו אינם מבקשים גבול, אינם מבקשים פשרה, אינם מבקשים עתיד משותף; הם מבקשים להשמיד, לפגוע, לזרוע כאן פחד ולערער על עצם זכות קיומנו כאן. מול מציאות כזאת האחריות שלנו ברורה – להגן על אזרחי ישראל, לא בסיסמאות, לא בתקוות; במעשים.

אזרחי ישראל, החוק שמונח בפנינו כאן היום, עונש מוות למחבלים, איננו חוק של נקמה. הוא גם לא חוק של זעם. הוא חוק של אחריות – אחריות של מדינה כלפי אזרחיה, אחריות של הנהגה כלפי חיי אדם. לאחר עשרות דיונים, אדוני היושב-ראש, רובם מהותיים, מעמיקים ורציניים, מאות שעות דיונים, גובשה כאן הצעה שקולה, הצעה שמבינה את מורכבות המציאות אך גם אינה מתכחשת לה. עוד רגע קט ימשיכו ויקומו בוודאי כל הטהרנים ויספרו בקול בס: יש כבר עונש מוות בישראל. הם רק לא יאמרו לכם כי העונש לא התבקש, למעט פעם אחת לפני 62 שנים, כשאייכמן נמצא אשם ברצח יהודים ונתלה בבית סוהר איילון. התביעה ו/או השופטים מאז לא גזרו את דינו של אפילו לא מחבל אחד למוות שגם יצא אל הפועל.

חבריי חברי הכנסת, ההצעה המונחת לפניכם מוסיפה נדבך משמעותי לקיר ההגנה וההרתעה שאנחנו מחויבים לבנות, במיוחד מאז אותה שבת שחורה. הצעת החוק שאני מציג בפניכם תאפשר הטלת עונש מוות בעבירה של רצח שהוא מעשה טרור גם בישראל ותסיר את החסמים בפני הטלת עונש מוות ביהודה ושומרון. כך נשיג כמה תכליות: ראשית, תוגבר ההרתעה כלפי מחבלים עתידיים, ובכך יתווסף כלי נוסף למלחמה בטרור. מחבל שיצא לבצע פיגוע, ידע שהתוצאה לא תהיה שנים ספורות בכלא אלא שבכך יסיים את חייו, ובכך ייפגע התמריץ שלו לבצע פיגוע. כפועל יוצא מכך, גם יצטמצם התמריץ לבצע פיגועי מיקוח, שכן אלה נועדו בדרך כלל לשחרר אסירים. מעבר לכך, גם מנקודת מבט פנימית שלנו, נוכל לדעת שהעונש שאנו מטילים מהווה גמול ראוי למעשיו הנפשעים של המחבל.

החוק המונח לאישורכם, חבריי חברי הכנסת, כולל שלושה מרכיבים עיקריים: הראשון, על מחבל שרצח בנסיבות של מעשה טרור יוטל עונש מוות חובה כברירת מוצא, גם אם לא נדרש; דבר שני, די ברוב של שופטים, אין צורך בהצבעה פה אחד; דבר שלישי, האסיר הנידון למוות יוחזק בתא נפרד, באגף נפרד. העונש יבוצע בתוך 90 יום מרגע ההודעה על גזר הדין, וזאת לאחר ערעור אוטומטי על עצם ההרשאה, גם אם לא יגיש בקשה לערעור, והוא יבוצע בבית סוהר ועל ידי שירות בתי הסוהר.

אזרחי ישראל, המסר של החוק הזה מאוד ברור: מי שבוחר בדרך הטרור, מי שמרים יד על אזרחי ישראל מתוך כוונה להשמיד, ידע שיש לכך מחיר כבד, חד-משמעי, בלתי הפיך. יש מי שיאמרו שזה לא מוסרי, ואני כנבחר ציבור אומר: אין מוסרי יותר מהגנה על חיי אזרחינו, אין ערכי יותר מהעמדת גבול ברור בין טוב לרע, ואין צודק ויהודי יותר מהבטחת הזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיות.

אזרחי ישראל, אנחנו לא צמאי דם. אנחנו לא מבקשים להרוג. אנחנו עם שמקדש חיים. אבל דווקא משום כך אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר חיים. החוק הזה לא עומד לבדו, הוא חלק ממערך כולל של מאבק בטרור, צבאי, מודיעיני, אזרחי ומשפטי. הוא נדבך נוסף במאמץ לנצח במלחמת התקומה, מלחמה על הבית, על העתיד, על ילדינו, על נכדינו.

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש רגעים בהיסטוריה שבהם נדרשת הכרעה, לא רק פוליטית, אלא ערכית. זה רגע כזה. הבחירה שלנו היום אינה בין חמלה לאכזריות, היא בין הפקרות לאחריות, בין חולשה לנחישות, בין מי שמגן על אזרחיו לבין מי שמסביר למה אי-אפשר. אני בוחר בהגנה, אני בוחר בהרתעה. אני בוחר בחיים.

לכן אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת: תתמכו בחוק, לא בשם הכעס, אלא בשם האחריות; לא בשם העבר, אלא בשם העתיד. אל תיכנעו ללחץ הבין-לאומי – כל אותן מדינות מתקדמות לכאורה עדיין לא הפנימו את הסכנה מהאסלאם הקיצוני. אלה אותן מדינות שלא עמדו לצידנו ב-8 באוקטובר, לא תמכו במלחמה בעזה, לא תמכו במלחמה נגד החיזבאללה בלבנון, לא היו איתנו בעם כלביא וגם לא תומכים בנו היום בשאגת הארי. אנחנו כבר הרגשנו את נחת זרועם של שונאינו הקיצוניים ב-7 באוקטובר ובשואה, וכשאנחנו אומרים "לעולם לא עוד", אנחנו מחויבים לתמוך בחוק עונש מוות למחבלים.

בהזדמנות הזו, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על הנחישות, על הגיבוי ועל הדאגה לעתידה של מדינת ישראל; לחברתי, שיושבת כאן איתנו, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, על הרגש שהכניסה לדיוני הוועדה; לייעוץ המשפטי לוועדה, עידו בן יצחק, גלעד נווה, אסף היזלר, וכמובן למירי פרנקל-שור, שעמדה כל הזמן מאחוריהם; ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, שידעה להוציא אותי מכל בור שאליו יכולתי להיכנס; להנהלת הוועדה בראשות לאה גופר, למיכל כהן, לדבורה אקסמן; לצוות שלי, שהיה שם בכל פינה, ולכל מי שמרגיש כי לקח חלק בהיסטוריה הזו שרשמנו יחד.

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחבריי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר, כמו שראוי, את הצעת החוק הזאת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני.