כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נאור דיבר עכשיו הזכיר את היישוב עלמה ואמר שהתלמידים לומדים בגן במקלט אבל זה מקלט ישן ומיושן. אני רוצה להגיד לך – לקחת אתכם למקום אחר, לנגב, לכפרים הבלתי-מוכרים. שם אין מקלטים, אין מבנים מבטון, אין שום מקום שהתלמידים או האנשים יכולים להיכנס אליו בזמן אזעקות ובזמן טילים. אז יש הרבה יותר עירומים מאשר מה שהזכרת כאן.
החברה הערבית עירומה בהרבה דברים, ואני אתחיל בנושא של החינוך. כשהתחילה המלחמה ומערכת החינוך רצתה לעבור ללמוד בזום, כנראה ששר החינוך והמערכת והנהלת משרד החינוך חושבים שלכולם יש את התנאים כמו בתל אביב, במרכז – יש להם תשתיות אינטרנט, יש להם חשמל, יש להם מקומות מוגנים שהם יכולים ללמוד – אבל שכחו שבזמן שהמדינה עוברת ללמידה מרחוק, יש הרבה ילדים שלא יכולים ללמוד מרחוק. פשוט המערכת מאבדת אותם. אותם ילדים – ואנחנו תכף נדבר על הכפרים הבלתי-מוכרים ונדבר גם על הפריפריה הגיאוגרפית. גם בצפון וגם בדרום יש הרבה יישובים שהתשתיות בהם על הפנים. בתשתיות של האינטרנט בקושי יש לך קליטה, ולכן, איך אתה יכול להתחבר וללמוד לימוד מקוון כשאין לך את הדברים הבסיסיים? אין לך תשתית כמו שצריך, אין לך מקום מוגן. ביישובי הצפון כל חמש או עשר דקות יש אזעקות, וזה מקשה עליהם ללמוד גם בזום, גם להתרכז בלימודים מרחוק.
ואם נדבר על הכפרים הבלתי-מוכרים, המצב הוא עוד הרבה יותר קשה. בכפרים הבלתי-מוכרים, אם יש חשמל, הוא מגיע אולי למרכזי השירות, ובכלל ביישובים, בבתים, אין חשמל, וכמובן אם אין חשמל אז אין תשתית אינטרנט, במכוון. ואלה יישובים שאם אין אינטרנט, לא נמצא שם מחשב שהתלמיד יכול להשתמש בו. המצב הזה, הנושא הזה עלה גם בהרבה ועדות, ובוועדת המדע והטכנולוגיה, שאני יושב בראשה, ואמרנו: איך אתה יכול לבקש ולהעביר את המערכת ללימודי זום כשאין לך תשתיות? הרבה אנשים והרבה ילדים שהם אזרחי המדינה לא יכולים להתחבר לאינטרנט. קודם כול, צריך לדאוג לאותם אנשים, לאותם תפקידים, ולפחות להקים להם מקלטים או מקום מוגן ולספק להם תשתית. אנחנו לא אומרים שצריך לספק תשתית לכל היישוב, אלא באותו מקום, באותו מרכז שירות, לשים מקום מוגן, מקלט גדול, שהתלמידים יכולים להגיע אליו, לדאוג לתשתית חשמל ואינטרנט, שיוכלו אותם תלמידים בכפרים הבלתי-מוכרים ללמוד ולהיות חלק מהמערכת.
אז אלה דברים בסיסיים שלא נמצאים בהרבה יישובים בדרום. גם ביישובים המוכרים יש בעיות תשתיתיות ותשתיות של אינטרנט. גם ביישובים הבלתי-מוכרים, גם בהרבה יישובים בצפון, התשתית של האינטרנט היא תשתית חלשה. גם אצלי, ביישוב שלי, כשאנחנו מנסים להתחבר לאינטרנט, כל הזמן יש ניתוקים. זה לא פשוט להעביר את המערכת ללימודי זום בלי לדאוג שאותם תלמידים, כל תלמיד ותלמיד יהיה שווה בזכויות שלהם ויוכל לקבל ולהתחבר וללמוד מרחוק.
לכן אני אומר שאנחנו כבר כמעט חמש, שש שנים במצב חירום, מהקורונה. גם שם היינו צריכים להתחבר ללימוד מקוון, ואותם דברים עלו אז בקורונה ואחר כך במלחמות השונות. כבר שש שנים כמעט שהמדינה נמצאת במצב חירום, ולא דאגו לאותן אוכלוסיות של תלמידים, שתהיה להם אפשרות ללמוד מרחוק כשאין להם את התשתיות.
אז איפה שר החינוך? שר החינוך לא מגיע לכל מקום. הוא מגיע כנראה למקומות שיש סיכוי או שיש שם מצביעים שלו, שיש לו מתפקדים בפריימריז שיכולים להשפיע ולעזור לו. אבל אנחנו לא ראינו את שר החינוך מסתובב או מבקר ביישובי הנגב, לא ביישובים הבלתי-מוכרים, לא ראינו אותו מסתובב ביישובים בצפון. וזה לא רק שר החינוך אלא גם שרים אחרים. לא ראינו אותם מסתובבים ומבקרים, כמו שביקרו בדימונה ובערד, מגיע גם ליישובים בנגב, מגיע גם ליישובים בצפון. שהשרים יגיעו, יבקרו, יהיו בשטח כדי לראות מה הצרכים של האנשים. בדרום כמעט כל היום נופלים רסיסים ונופלים שברי טילים בשטח הענק של הנגב, באזור של הכפרים הבלתי-מוכרים. הם מספרים לנו שכמעט כל היום יש נפילות, ושם אין מיגון, לא לאזרחים, לא לתלמידים ולא לאף אחד.
התפקיד הבסיסי של המדינה הוא לדאוג לאותם תלמידים, כי בזמן מלחמה לא בוחנים רק את עוצמת הביטחון, בוחנים גם את המחויבות לשוויון. חינוך זה לא פריבילגיה, הוא זכות לכל ילד וילד במדינה, ובזמן המלחמה, הזכות לא יכולה להיות תלויה בקו אינטרנט. האחריות של המדינה היא לדאוג לתשתיות ולדאוג שכל תלמיד במדינת ישראל יוכל לקבל את השירות ויוכל ללמוד מרחוק, כי אחרת, אנחנו מאבדים הרבה תלמידים שלא יכולים להיות בתוך המערכת. הם מאבדים הרבה חומר, וזה יכול לגרום לנשירה בהמשך, כי הם לא מוצאים את עצמם.
מה עוד? אפילו בזום, אפילו במקומות שיש אינטרנט – תראי, יש לי ילדים. אנחנו רואים שהילדים מתחברים לזום כשהם כמעט ישנים; חצי ישנים, חצי ערים. גם ההשתתפות של הילדים והכניסה שלהם לזום לא גבוהה.
בלי שום קשר לתשתיות. אני אומר שצריך לחשוב, ואני חושב שבמקום לעשות לימוד מקוון, צריך לדאוג שבתי הספר יהיו מקומות מוגנים, עם מקלטים שיכולים לפחות לספק לאותם תלמידים להגיע ללמוד בתוך בית הספר פרונטלית. לפחות לעשות את זה שהתלמיד יגיע יומיים, שלושה, לבית הספר, שיחלקו את בית הספר לשניים אבל שיהיה מקום בתוך בתי הספר שבו יכולים לקלוט את אותם תלמידים. צריך לחשוב שבכל בנייה חדשה של בית ספר, שיהיה בו מקום מוגן שיכול לקלוט הרבה תלמידים, ולפחות 50% מהתלמידים יוכלו ללמוד גם פרונטלית.
אז יש לי עוד שתי דקות. אתמול דיברתי, וגם בתקשורת דיברו, על זה שמנעו מהפטריארך הלטיני להגיע לכנסייה. אני שמח לשמוע היום שאחרי הלחץ שהיה, הלחץ הבין-לאומי, המשטרה אישרה היום מתווה כניסה לתפילה בכנסיית הקבר. אנחנו מברכים על זה. אני מקווה שבאותו מתווה, שגם יאפשרו מתווה כזה למסגד אל-אקצא, שגם יאפשרו לאנשים לפי אותו מתווה להגיע להתפלל במסגד אל-אקצא.
נקודה אחרונה – גם אתמול דיברתי על זה וגם היום ראיתי פרסום בתקשורת ששוב יש טרור יהודי בגדה המערבית. בכפר נחאלין הציתו רכב וריססו גם גרפיטי על הקירות: נקמה יהודה בנימין. אני לא שמעתי שרים וחברי כנסת שגינו את המעשים של אותם נערים – קוראים להם "נערי גבעות", קוראים להם "טרור יהודי" – שמגנים את זה, שעושים את זה בתדירות של כמעט יום-יום, הם נכנסים ושורפים ופוגעים בתושבים פלסטינים. אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות ותטפל בתופעה הפסולה הזאת. תודה רבה.
927 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.