אני מתנגד לעונש מוות עקרונית, בלי קשר לזהות הנידון או קורבנותיו או המעשים שעשה הנידון. עונש מוות, מעבר להיותו רצח בידי המדינה, משחית את החברה ומשריש בה נורמות של אלימות, קיצוניות ואדישות לערך החיים, שהוא הערך העליון מבחינתי. לעמדה זו שותפים רוב מוחלט בקרב המבססים את דיני העונשין על תפיסה של צדק ולא על עקרון הנקמה הפרימיטיבי.
ראו את דברי הסנגוריה הציבורית בדיוני הוועדה, ואני מצטט מתוכם: "פעולת ההוצאה להורג – ובפרט כשהיא נעשית בחסות החוק והמשפט – מעוררת שאלות יסוד הנוגעות לגבולות האלימות שמדינה רשאית להפעיל כלפי היחיד ומשדרת מסר קשה שמהותו זילות הערך של חיי אדם - - - היתר למדינה לבצע פעולות המתה משפטית 'סטריליות' נושא עימו השפעות הרסניות על מערכת המשפט ועל החברה בכללותה", סוף ציטוט. ואכן, בעשורים האחרונים קיימת מגמה עולמית ברורה של צמצום וביטול עונש המוות. מרבית המדינות הדמוקרטיות ביטלו את עונש המוות בחוק מתוך תפיסה כי מדובר בענישה אכזרית ובלתי הפיכה, שאינה עולה בקנה אחד עם זכויות אדם בסיסיות. המשפט והמוסדות הבין-לאומיים מעודדים מדינות לזנוח את השימוש בעונש זה, והחזרתו לספר החוקים נתפסת כנסיגה מהותית מהסטנדרטים המקובלים בעולם הדמוקרטי המודרני.
מספרים על מקרה – דיברתי עליו פעם בהקשר אחר בבית הזה – שבו הובא שודד ים בפני אלכסנדר הגדול. כאשר נדרש השודד למעשיו ענה: אם אתה שודד עם סירה אחת מכנים אותך פיראט; כאשר אתה שודד עם צי קוראים לך אלכסנדר הגדול. ובפרפרזה על הסיפור: אם אתה נוטל חיים של אדם אחד או כמה אנשים בודדים קוראים לך רוצח טרוריסט, אבל אם אתה זומם להוציא להורג מאות אסירים, טובח בעשרות אלפי ילדים ומדכא את חירותם של מיליונים, קוראים לך ממשלת ישראל.
אמש קיבלנו קריאת השכמה ונורת אזהרה ביחס לאותה נסיגה מהעולם הדמוקרטי – שלא לומר הקריסה לעברי פי פחת – בפרסום הודעתם המשותפת של שרי החוץ של בריטניה, גרמניה, איטליה וצרפת. וכך נאמר בהודעה שלהם: "אנו מביעים את דאגתנו העמוקה בנוגע להצעת חוק שתרחיב משמעותית את האפשרויות להטיל עונש מוות בישראל - - - אנו מודאגים במיוחד מהאופי המפלה דה פקטו של הצעת החוק. אימוץ הצעת חוק זו עלול לערער את התחייבויותיה של ישראל בנוגע לעקרונות דמוקרטיים. עונש המוות הוא צורת ענישה לא אנושית ומשפילה, שאין בצידה כל השפעה על הרתעה". זו הסיבה שאנחנו מתנגדים לעונש המוות, יהיו אשר יהיו הנסיבות ברחבי העולם. דחיית עונש המוות היא ערך יסודי המאחד אותנו. אנו קוראים למקבלי ההחלטות בישראל, בכנסת ובממשלה לנטוש תוכניות אלה לקידום הצעת החוק, אמרה ההודעה.
הייתי רוצה להתייחס גם למחלוקת ההלכתית ביהדות הנוגעת לעונש המוות, אך הדבר מיותר, מן הטעם הפשוט שההלכה אינה צריכה להיות הבסיס למשפט הישראלי, וכן, כי לא ההלכה ולא מסורת ישראל, ובוודאי שלא התורה, מעניינים את מקדמי החוק. רק שנאה גזענית עיוורת ותאוות דם חולנית מניעות אותם. את דת ישראל, על חלקיה היפים, הפכתם לכסות כוזבת ולמסווה לאותה תאוות דם, סובלימציה מעוותת למאוויי לבבכם המופרעים. ומה מעיד על עמדתכם השטנית יותר מכול אם לא עצם חדוות המוות שאתם מפגינים בקידום החוק? הצהלות שנשמעות מכיוון הממשלה, ובעיקר מכיוונה של סיעה אחת, שהפכה את חבל התלייה לשמה הפוליטי, ואת רוצח ההמונים בחברון לגיבור, צהלות על הדם שעתיד להישפך ועל החבל שצפוי להיכרך.
היהדות מתעבת חגיגות שכאלה. כולנו זוכרים את דברי אלוהים למלאכיו בסיפורי חג החירות ויציאת מצרים עם הטבעת חילות פרעות בים סוף: "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" שהרי בספר בראשית, בסיפורי בריאת העולם והאדם נכתב במפורש: "ויאמר ה' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ובהמשך מודגש: "שפך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם ה' עשה את האדם".
ביהדות האמיתית, שליבה טהור ואינו גס כשל מציעי החוק, המעוותים את היהדות, צלם האלוהים של כל אדם שמור גם לחוטאים הגדולים ביותר. כך למשל בעניין השמדת עיר הנידחת, זו שכל אנשיה עובדי עבודה זרה, כפי שתואר בספר דברים, כתב הרב חיים בן עטר, הידוע בשמו "אור החיים הקדוש", ואני מצטט ממנו: "כוונת מאמר זה כאן, לפני שציווה על עיר הנידחת שיהרגו כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם, מעשה זה יוליד טבע האכזריות בלב האדם - - - והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי העיר הנידחת. לזה אמר להם הבטחה שייתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כוח הרחמים מחדש, לבטל כוח האכזריות שנולד בהם מכוח המעשה". הווי אומר, ממעשה אכזריות נולד טבע אכזרי, וממעשה של נקמה אנושית נמשך כוח אכזריות ומחמיר. נטילת חיי אדם, כל אדם, גם אם פשע, גם עם עוול כלפי העולם והחברה, היא עניין שנעשה בעצב, בכאב, בחיל וברעדה, בוודאי ובוודאי שלא בעליצות, ברברבנות, ועם סיכת דש חולנית. השמחה והחדווה בנטילת חיי אדם הן סימן לריקבון האנושי העמוק ביותר והאנטי-יהודי המושרש ביותר שמצוי ביסוד של החוק המוצע, וחמור מכך – ביסוד מציעיו.
ואי-אפשר שלא להתייחס לכך שהסיעה המציעה את שיקוץ החקיקה הזה מתהדרת בשם הראוותני "עוצמה". למול תאוות כוח ברברית כזאת חבריי ואני מבקשים להציב אלטרנטיבה של עוצמה מוסרית, עוצמת האדם בהיותו אדם, כפי שכתב לוחם זכויות האזרח מרטין לותר קינג בספרו משנת 1967 "לאן אנו הולכים מכאן: כאוס או קהילה", כשנה לפני הירצחו. בספר מציג קינג תפיסה של כוח המבוססת על צדק וחמלה, לא על נקמה ורצחנות. כוח במיטבו, הוא כותב, הוא אהבה המיישמת את דרישות הצדק.
כמובן שגם בחינה משפטית יבשה של הטומאה המוצעת לפנינו חושפת את אופיו המפלה, הגזעני והאנטי-דמוקרטי. ואני מצטט באריכות מתוך נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח: "הצעת החוק מבקשת לייצר הסדר נורמטיבי שלפיו אלימות לאומנית של פלסטינים המופנית נגד יהודים היא חמורה יותר מכל סוג אחר של אלימות, לרבות אלימות לאומנית של יהודים נגד פלסטינים, ועליה להיענות בענישה אכזרית במיוחד. זו כמובן פגיעה אנושה בערך השוויון, המלמדת כי בתכלית החוק מצויה הנחת היסוד הגזענית שחייהם של יהודים חשובים יותר וראויים יותר להגנה מאשר של אלו שאינם. תכלית זו כשלעצמה אינה דמוקרטית והיא פסולה מהיסוד. עונש מוות הוא סופי ובלתי הפיך ומערכת משפט אנושית לא חסינה מטעויות. יש סכנה מוחשית שהרשעות" – שהרשעות, זה בעצם מתאים, רשעות והרשעות – "שהרשעות שווא יובילו להוצאה להורג של חפים מפשע". "הן כאמצעי ענישה, ובוודאי כאמצעי הרתעה, עונש מוות מנוגד לערכים הבסיסיים ביותר של זכויות האדם, קדושת החיים וכבוד האדם. הוא עומד בניגוד לעקרונות דמוקרטיים מהותיים וחותר תחת יסודותיה המוסריים של החברה האנושית. הוא סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הוא מרוקן מתוכן את זכויות האדם החוקתיות לכבוד ולחיים. הוא מטיל ענישה דרקונית, ללא כל אפשרות לערעור והפיכת טעות משפטית", אמרו באגודה לזכויות האזרח.
כך גם מבחינת המשפט הבין-לאומי וההגבלות המוטלות על ישראל בשל היותה כוח כובש על העם הפלסטיני – כן, כוח כובש. ההצעה סותרת את סעיף 75 לאמנת ז'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, אמנת ז'נבה הרביעית, הקובע בלשון מפורשת כי – ואני מצטט מתוכו – בשום מקרה אין לשלול מנדונים למיתה את הזכות להגיש בקשת חנינה. כידוע, ישראל הצהירה על מחויבותה לחלקים ההומניטריים של אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים הכבושים. גם האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בסעיף העוסק בזכות לחיים, קובעת כי לכל אדם שנידון למוות בכל המקרים תהיה הזכות לבקש חנינה או המתקת גזר הדין. מצב משפטי שלפיו עונש מוות יהיה עונש שלא ניתן להמתיק עומד בסתירה מובהקת לערך החיים ולכבוד האדם.
החלת נורמה דרקונית שכזאת, עונש מוות ללא אפשרות להמתקה, באזור הנמצא תחת כיבוש של ישראל, כמוה כהטלת עונש מוות בהסדר חריג שאין לו אח ורע בעולם באופן סלקטיבי על בני אוכלוסייה ספציפית והמוחלשת ביותר – התושבים הפלסטינים הנכבשים – שכן מתנחבלים ישראלים אינם נשפטים בבית הדין הצבאי, והעונש כלל לא יחול על עבירות טרור שלהם. מכאן, שאם תאושר הצעת החוק יהיה איזה מסמר נוסף, מסמר בטון, בארון הקבורה של שרידי הדמוקרטיה בישראל. בדרך להפיכה משטרית על מלא, חבל התלייה יהיה חבל הלידה של משטר כהנאי, לאומני, תאב דם, רצחני ונפשע, משטר כהנציונליסטי מובהק.
הרי לפי תפיסת עולמם של מקדמי הצעת החוק אין טרור יהודי, ואם אין טרור יהודי, הרי שהחוק לעולם לא יחול על שורפי הכפרים, מציתי הבתים, שופכי דם האדם היוצאים מקיני הטרור בשטחים לבצע פוגרומים בפלסטינים חסרי הגנה. לשיטתם, הם אינם טרוריסטים, אבל משפחה ערבית ששבה לביתה מקניות החג ואיתרע מזלה להיקלע למארב של כוחות הכיבוש, הם כן טרוריסטים, כולל ילדיהם הקטנים. בג'נין אין חפים מפשע, בג'נין אין ילדים תמימים – כך אמר רק השבוע חבר כנסת מסיעת חבל התלייה. שלילה גורפת של קיומם של אנשים חפים מפשע, ובפרט ילדים, לצד הסתה מוצהרת לפגיעה בהם, מהווה לגיטימציה לרצח, לגיטימציה להוצאה להורג ופגיעה באזרחים, ומהדהדת תפיסות ממקומות אחרים ומזמנים אחרים אפלים במיוחד של דה-הומניזציה המוחדרת עכשיו בעוצמה לתוך ספר החוקים.
זוהי מטרתם הנלוזה באמת: שחרור הרסן על מאווי הלב האלימים ביותר בנפש האדם ועיגון הנורמה שדינם של ערבים פלסטינים הוא אחד – מיתה. להרגיל את החברה הישראלית שזכותה של המדינה - -
מייד אני מסיים. - - להמית כל ערבי בשל היותו ערבי, כי הרי אין בהם חפים מפשע. אמרו מעתה: בירושלים מיסדתי את רצח העם.
1,373 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.