גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברי הכנסת הרבים שנמצאים פה – האמת, אני לא צריך אותם. יש לי את השמות שלהם על הכיסאות, וגם כשאני אדבר אליהם, אני אסתכל על השם. זה כאילו הם נמצאים פה.
אני אתחיל ואני אגיד, גברתי השרה, שאני משתתף בצערכם הגדול. אין כאב גדול מזה. ולמרות ההבדלים האידיאולוגיים והפוליטיים, אנחנו בני אדם, והכאב הוא גדול. אני ממש משתתף בצערך.
אתמול עברנו פה לילה שנוגע לכל אזרח במדינת ישראל – תקציב המדינה. בסוף, תקציב המדינה זה עוגה שמחולקת להרבה מאוד חלקים במדינת ישראל. זה דבר מאוד מאוד מורכב לעשות תקציב. הייתה פה שמחה גדולה מאוד של הקואליציה. אני ישבתי פה כשנפוליאון סמוטריץ' עמד ונתן פה נאום חוצב להבות כמה המצב הכלכלי במדינת ישראל פשוט יוצא דופן לטובה, כמה האזרחים במדינת ישראל מאושרים כלכלית, כמה המצב במדינת ישראל הוא באמת יוצא דופן מכל העולם, ואצלנו הכול מצוין.
ישבתי והסתכלתי עליו ואמרתי: כמה בן אדם יכול להיות מנותק? כמה אתה יכול להיות מנותק? הרי אני נמצא בשטח, אני גם גר בעיר שיש בה שוק מאוד גדול, ואני רואה בדיוק בעיניים מה קורה לאזרחים באמת. אז אני קיבלתי אתמול דוח, ואני אקריא לכם כמה נתונים מהדוח הזה, שתבינו כמה נפוליאון סמוטריץ' מנותק מהשטח ומנותק ממדינת ישראל.
במדינת ישראל יש כ-2 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני, 2 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני, ומתוכם 880,000 ילדים מתחת לקו העוני ו-150,000 אזרחים ותיקים, אנשים שמסיימים את חייהם בעוד כמה שנים, ואין להם כסף לקנות תרופה, לקנות אוכל, לנסוע בתחבורה ציבורית. היום זה חינם, אבל עד עכשיו לא יכלו לעשות את זה. אין להם אפשרות לחיות חיים נורמליים. 150,000 אזרחים ותיקים מתחת לקו העוני. אחד מתוך שלושה ילדים בישראל חי בלי ביטחון תזונתי. אתם מבינים את הנתון הזה? אחד מתוך שלושה ילדים במדינת ישראל חי בלי ביטחון תזונתי. זה אומר שלא יודעים מתי יאכלו בשר, לא יודעים מתי תהיה ארוחת צוהריים. אחד מתוך שלושה. ועומד פה נפוליאון סמוטריץ' ומדבר איתנו על הבורסה, ומדבר איתנו על המניות, ומדבר איתנו באמת על האנשים עשו, יעשו והכסף רץ בשבילם. אבל איפה אותם 2 מיליון אזרחים שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל? איפה אחד מתוך שלושה ילדים שחי בלי ביטחון תזונתי? אלה מספרים מזעזעים, מספרים שאי-אפשר לשבת, לקרוא אותם, ואחרי זה לעלות לפה ולהגיד כמה מדינת ישראל משופעת בכסף וכמה טוב לאזרחים.
הרי בסוף יושבים האזרחים בבית, מסתכלים בטלוויזיה, רואים את שר האוצר נפוליאון סמוטריץ' עומד פה ואומרים: איך זה קשור אליי? איך המניות שעולות או לא עולות קשורות אליי כאזרח? איך התמונות האהו של אנשים שמגיעים לשוק בסוף היום, בשעה 18:00, ורוצים לקנות בחצי מחיר, או אוספים מהרצפה – איך זה נוגע אליי, הנושא של המניות? איך נושא המניות עולה או נוגע בילד שהולך לבית הספר ואין לו סנדוויץ''? איך זה נוגע אליו? אז התשובה היא שזה לא נוגע אליו. התשובה על מה שאמר אתמול נפוליאון סמוטריץ', והתקציב שאתם הצבעתם עליו, חברי הקואליציה – כמו שאמרתי בשבועיים האחרונים ואני אמשיך להגיד: זו גנבה. זו גנבה. זו גנבה. אתם גנבתם את הכסף של אזרחי ישראל לסקטורים מסוימים, לאנשים מסוימים, ודווקא אותם אנשים הם לא אלה שנושאים בנטל. הם לא אלה שתורמים לכלכלה הישראלית. כל הסיפורים שאתם מספרים, זה הכול בבל"ת, דברים שהם שקר. הגנבה של הכסף תשאיר את אותם 2 מיליון אזרחים עניים. רק יגדילו את הפער.
את יודעת, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, לפני שנה העבירו פה בכנסת, ממש בתשואות ובמחיאות כפיים, את הרשות למאבק עוני; אני לא יודע איך זה נקרא בדיוק. כמה פעמים היא נפגשה מאז, את יודעת? אפס, אפס פגישות. אפס פגישות של הרשות שצריכה לטפל בעוני. ואתם העברתם את זה, חברי הקואליציה. זה עולה כסף למדינה, יש שם תקנים, יש שם חברי דירקטוריון, יש שם אנשים שמקורבים למפלגה כזאת או אחרת, אבל לעשות למען האזרחים? נאדה, כלום, גורנישט. 2 מיליון אזרחים במדינת ישראל מתחת לקו העוני. הקמתם רשות שצריכה לטפל בנושא העוני. קרה עם זה משהו? לא, שום דבר. למה? כי זה לא מעניין אף אחד.
האנשים שבאמת אין להם, שנמצאים בפריפריה, באמת בקצוות של מדינת ישראל, הם אלה שבאים ומצביעים ליכוד, ליכוד, ליכוד, כל הזמן, ליכוד כל הזמן, לא משנה. תיתן להם סטירה, אל תיתן להם תקציבים, תקצץ כסף בצפון, 5 מיליארד שקלים שהיו צריכים להיות למיגון הצפון משכתם, לקחתם למקומות אחרים – אותם אנשים ילכו לקלפי, ומה הם יצביעו? מח"ל, מח"ל, מח"ל. אני לא מבין את זה. אני פשוט לא מבין את זה. לא מבין את זה. לא דואגים לכם בספורט, לא בתרבות, לא בחינוך, לא במקומות עבודה, לא בבריאות, כלום, ואתם בסוף תצביעו מח"ל. אין לי הסבר לדבר הזה, פשוט לא יכול להסביר את זה. לא יכול להסביר את זה.
את יודעת, לפני שלושה חודשים היה דיון אצלי בוועדת הספורט, היה דיון בנושא כל ההחזרה של הספורט בצפון. טיפלנו בקריית שמונה, במגרש, בעמותות, באגודות. עלה מנכ"ל משרד הספורט, ושאל אותו שאלה מחזיק תיק הספורט בקריית שמונה: למה שר הספורט לא מגיע אלינו? למה מיקי זוהר לא מגיע לצפון? אני חשבתי שזאת בדיחה. גם אני שאלתי: מה, יכול להיות שמיום תחילת המלחמה שר התרבות והספורט מיקי זוהר לא הגיע לצפון? והתשובה הייתה: כן, לא הגיע לצפון. שר התרבות והספורט של מדינת ישראל - - -
וסרלאוף עושה את העבודה שלו, וכל הכבוד לו על זה. תדע לך שזה ששר התרבות והספורט – שזה חינוך בלתי פורמלי, שזה לדאוג לילדים לפעילות אחרי הצוהריים, שזה להחזיר אגודת פאר קריית שמונה לפעילות, שזה להחזיר את החיים קצת לאנשים שם, שבאמת רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב – לא מגיע לקריית שמונה. אין ביזיון גדול מזה. אין ביזיון גדול מזה.
תשמע, ראש הממשלה, אני יודע דבר אחד: האנשים האלה באמת לא מעניינים אותו. האנשים האלו לא מעניינים אותו. הוא מנותק.
יכול להיות שאת היית, אני לא יודע. השרה סטרוק, אני לא רציתי – את יודעת, היום אני עדין איתך – אני לא רציתי לדבר על המשרד שלך ועל המאות מיליונים.
אני רואה מה קורה.
השרה סטרוק, לעשות שבת בקריית שמונה זה יפה מאוד ונחמד, ובסוף אנחנו שומעים את ראש העיר קריית שמונה זועק מדמו על המצב של קריית שמונה. אני הייתי בקריית שמונה לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש ולא ארבע, ואני יודע מה קורה בקריית שמונה. אני יודע מה מצב החינוך, התרבות, הספורט, החינוך הבלתי-פורמלי – נמצא בקרשים. זאת האמת, מה לעשות. היא תיקח לי את הזמן, יש לי עוד דקה.
אני אקח את דבריי בחזרה כשאתם תחזירו את הכסף לאנשים שמגיע להם במדינת ישראל. כשאתם תחזירו את הכסף למשפחות המילואים, כשתחזירו את הפקקטה כסף לבייביסיטר למשפחות המילואים, אני אגיד לכם שאני חוזר בי מדבריי. עד אז, אני לא חוזר בי ממילה שאני אומר, ואני אגיד עוד אלף פעמים שאתם גנבים. כל אחד ואחד שנמצא פה גנבים. אתם גנבתם את הכסף של האנשים שבאמת מגיע להם. גנבתם. אני אעשה אלף שבתות. מה זה עוזר? מה זה עוזר?
אני רוצה לדבר בחצי דקה על המעונות. מעונות היום של מדינת ישראל – אני מרים עשרה דגלים אדומים, לא פעם ראשונה, לא פעם שנייה, ועשינו את זה גם בוועדות – לפני קריסה, ולא תהיה דרך חזרה. אם אותם מעונות יום לא יקבלו עכשיו במתווה פיצוי שיצליח להשאיר אותם בחיים – זה אומר המטפלות, הסייעות, זה אומר הארנונה והשכירות של אותם גנים – אותם גנים פרטיים לא יחזרו לפעילות. אני אגיד לכם בעשר שניות, 80% מהגנים במדינת ישראל וממעונות היום הם פרטיים, 80% פרטיים, 20% של המדינה. למי דואגים עכשיו? ל-20% של המדינה. 80% שדואגים לילדים שלנו, לנכדים שלנו, גם שלך וגם שלי, לא יהיו בחיים אם הם לא יקבלו פיצוי. תודה.
1,186 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.