קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי – ביום הזה, בימים האלה של עשרת ימי תשובה, אני אומר את המילה "חבריי" במובן הכי עמוק ואמיתי של המילה, גם כשבין חברים יש מחלוקות. חברי הכנסת, ברשותכם אני רוצה לפתוח ולהזכיר: היום יום השנה השביעי להירצחו של ארי פולד, השם ייקום דמו, אחיו של רעי, שותפי, אחי, איתן, שעובד איתי כבר יותר מעשר שנים. איתן, חיבוק גדול לך, למשפחה כולה, ואני חושב לעם ישראל, כי מי שהכיר את ארי ידע איזה לוחם עז הוא היה על צדקת דרכה של מדינת ישראל, של הציונות; הוא לחם כאן במדינת ישראל, לחם בחזיתות ההסברה בחוץ לארץ, ועשה עבודה יוצאת מן הכלל. אובדנו הוא אובדן גדול לכולנו, אבל בראש ובראשונה, כמובן, לרעייתו, לילדיו, להוריו, למשפחתו. השם ייקום דמו.
נקודה שנייה – אני מנצל את ההזדמנות לדבר כאן להתנצל, לבקש סליחה באופן אישי מכל אחד ואחת מהיושבים כאן אם פגעתי, ומן הסתם פגעתי, בין אם כי לא נעניתי לדרישה או כי בלהט הוויכוחים. אני מאוד משתדל, בכלל בתפקיד הזה, בוודאי מאז ראשיתה של המלחמה, גם ויכוחים ומחלוקות לנהל אחרת, אבל מן הסתם מעדתי וכשלתי בלשוני, אז אני מתנצל אם פגעתי חלילה במישהו או מישהי. יש לנו ויכוחים ומחלוקות אידיאולוגיות, תפיסתיות, מקצועיות, וזה לגיטימי. שום דבר הוא לא אישי. אני באמת אוהב, מעריך ומכבד כל אחד ואחת מהיושבים כאן, ולא רק; משוכנע שכולנו פועלים לשם שמיים, מתוך שטובת מדינת ישראל לנגד עינינו. ועוד פעם, זה לגיטימי שתפיסות הטוב שלנו שונות וההכרעות שלנו, הניווטים שלנו בסבך המציאות המורכבות, שונים. אנחנו נמשיך לחלוק ונמשיך להתווכח ונמשיך לחתור איש איש לממש את ערכיו ואת השקפת עולמו, אבל שוב, אני מתנצל ומבקש מחילה, וכמובן מוחל לכל מי שאולי פגע בי "ולא ייענש שום אדם בסיבתי", לא כאן ולא בכלל.
אנחנו נעלה תכף להצבעה תקציב חשוב, שיש בו דבר אחד בלבד – תקציב מלחמה: עם כלביא, המלחמה המוצלחת באיראן, התמשכות המלחמה בעזה, צורכי הצבא אחרי משא ומתן ארוך שניהלנו עם מערכת הביטחון והגענו להסכמות, גם על השנה וגם על שנה הבאה – למעט מרכיב של בט"ש מוגבר, שעוד יצטרך להיות מסוכם בתקציב השנה הבאה. וה-31 מיליארד, כמעט, שעולים כאן עכשיו להצבעה מורכבים בעיקרים – 28.9, לדעתי – מתקציב הביטחון ישירות; יש 1.7 מיליארד תשלומי ריבית שמחויבים על ידי החוק שאנחנו פותחים כך את התקציב, ו-200 מיליון נפגעי פעולות איבה. הכול דברים חדשים שהתווספו על רקע המלחמה. אין בתקציב הזה שקל אחד של הוצאות אזרחיות, כך שהוא לא אמור באמת לשקף מחלוקות, שכפי שאמרתי קודם, הן לגיטימיות מאוד בינינו, בין קואליציה ואופוזיציה, וכפי שאנחנו רואים, גם בתוך הקואליציה, על סדרי העדיפויות ועל תקציבים.
אני חושב שהמצופה היה, בכלל ובערב יום הכיפורים, שכולנו נצביע בעד, כי בסוף הצבא – על עם כלביא ודאי אין מחלוקות; כולנו, קואליציה ואופוזיציה, התייצבנו מאחורי המלחמה הזו, אולי למעט חברי כנסת לא יהודים שהם נגד מדינת ישראל ונגד הציונות ונגד ביטחונה, ומזדהים לצערי לפעמים עם הגרועים שבאויבינו. אבל למעט הם, כולנו הזדהינו עם הצורך להסיר את האיום הקיומי האיראני, גם הגרעיני וגם הקונבנציונלי, של יכולת הטילים שלהם. וגם המלחמה בעזה, שאפשר, שוב, להתווכח על איזונים בין מטרותיה, בסוף כולנו בצד הטוב נגד הצד הרע, של חמאס. כולנו רוצים את הניצחון, את השמדת חמאס וכולנו רוצים את השבת החטופים.
כפי שאמרתי, הצבא, צרכיו ותקציבו בעת מלחמה צריכים להיות מעל כל מחלוקת. אני חושב שכולנו היינו צריכים להצביע בעד, ובוודאי לא להצביע נגד, גם אם האופוזיציה לא רוצה להצביע בעד. ופה אני אומר לחברי הכנסת החרדים האשכנזים – אני משבח כמובן את חברי הכנסת של ש"ס, שבצורה חד-משמעית הבהירו שעל רקע החשיבות של התקציב לביטחון ולמלחמה הם כמובן מצביעים בעדו, ואני קורא מכאן לחברי הכנסת החרדים האשכנזים של דגל התורה, אגודת ישראל: ויכוחים, מחלוקות, חוק גיוס, תקציבים – הכול לגיטימי; מנופים פוליטיים, לפעמים גם מנופים בהצבעות, בוועדות – הכול הכול לגיטימי כחלק מהמשחק הפוליטי בתוך קואליציה, הגם שאתם עכשיו איזה רגל בפנים, רגל בחוץ; אני חושב שלהצביע נגד תקציב ביטחון, רק תקציב ביטחון, תוך כדי מלחמה, כשהוא פשוט נדרש לנו כי אחרת הצבא לא יכול לרכוש חימושים ולא יכול לבצע הזמנות של דברים שאושרו לו בוועדת שרים להצטיידות, דברים קריטיים, ולא יכול לשלם שכר ומענקים למילואימניקים שלהם – צריך להזכיר את זה: עכשיו עכשיו עשרות אלפי משרתי מילואים שלנו, לוחמים, עזבו את הבית, את האישה, את הילדים, יבלו את החג במלחמה. בזמן הזה לא מצביעים נגד תקציב, לא פוגעים במלחמה, לא פוגעים בביטחון ישראל, זה בעיניי מעבר לכל שיח, ויכוח או מחלוקת פוליטית, ואני קורא לכם מכאן להתעשת.
ומילה אחרונה על הכלכלה, מכיוון שכמה רואי שחורות ותחזיות אפוקליפטיות על קריסת הכלכלה שמענו כאן בשנתיים האחרונות, וכמה עצומות כביכול של כלכלנים מוטי אג'נדה, פוליטיקאים, חלקם פה, חלקם בעיתונות וחלקם עוטים כל מיני תארים ולוגואים פיקטיביים שהוקמו – הפורום הזה והפורום ההוא – מה לעשות? המספרים מדברים בעד עצמם, השקל חזר הרבה יותר ממה שהיה ערב מלחמה, והבורסה שלנו שוברת עוד שיא ועוד שיא ועוד שיא. אגב, זה הברומטר הטוב ביותר כי משקיעים בסוף רוצים להרוויח כסף, הם קוראים מספרים - - -
לא, זה הפרמטר הטוב ביותר לאמון ולתקוות של כולם. בוא, עכשיו אני מדבר. הרי - - -
אתם הרי דיברתם פה. שבע שעות טחנתם, עם ישראל הקשיב לכם – תנו. לא חייבים להפריע, בוודאי לא בערב יום כיפור. אמרתם את עמדתכם, אני אגיד את עמדתי, והציבור ישפוט. הבורסה היא הפרמטר הטוב ביותר לאמון ולאופטימיות לאן הולכת הכלכלה, כיון שאנשים משקיעים ורוצים להרוויח כסף, הם לא פוליטיקאים, הם לא בעד הממשלה או נגד הממשלה. מה פירוש? יש להם עמדה וזה בסדר גמור, אבל הם רוצים להרוויח כסף.
והבורסה שוברת שיאים, כי כולם יודעים שהממשלה הזו מורידה את הסיכונים הגיאו-פוליטיים שלנו בצורה דרסטית, ולכן הכלכלה כאן, בעזרת השם, הולכת לצמוח בצורה אדירה, ואמרתי לכל אורך הדרך: הדבר החשוב ביותר לכלכלה זה לנצח את המלחמה, כי הניצחון יביא ביטחון, בעזרת השם, והביטחון יביא תנופה ארוכה של כלכלה. אני מסיים.
אמרתי, ההייטק וההשקעות הזרות ושוק התעסוקה – נתוני מקרו פנטסטיים. גם ירידה ביוקר המחיה, גם בדיור. גם ביוקר המחיה אנחנו רחוקים מהמקום שרצינו להיות בו ונמשיך לחתור לשם בכל הכוח, כי זה האתגר שלנו, אבל מצבנו הולך ומשתפר, בעזרת השם. מי שמסתכל על זה בעיניים אובייקטיביות, לא מפוזיציה ולא מאופוזיציה, יודע את זה. ואני לא קושר כתרים לעצמי אלא לעם ישראל, לכוחות החיים הבריאים, הטבעיים, לציונות, לאהבת הארץ, ליוזמה, לחדשנות, ליצירתיות ולהתגייסות של כולנו להצלחתה של מדינת ישראל בכל התחומים וגם בכלכלה.
שנה טובה, אדוני היושב-ראש, לך, לכל החברים היקרים של הבית היקר הזה. גמר חתימה טובה. שניחתם כולנו, בעזרת השם, לחיים טובים של ניצחון, של השבת החטופים, של שלום וביטחון, ובעיקר של אחדות בינינו וכבוד הדדי. תודה רבה.
1,040 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.