קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. סכיזופרן, סכיזופרן זה אדם שלוקה במחלת נפש כרונית ופסיכוטית שמאופיינת בפגיעה בתפיסת המציאות. "סכיזופרנית", ככה קרא לי אתמול בן גביר כשישבתי איתו בוועדה לביטחון לאומי, כשהוא עשה את כל ההצגה הקרקסית, האנרכיסטית שלו, כשהוא עשה קמפיין ציני ופוליטי על הגב של החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס כמעט שנתיים ימים, 48 שנחטפו כשהוא השר לביטחון לאומי, כשהוא הצביע פעם אחר פעם נגד עסקאות, כשהוא מתגאה שהוא מסכל, וגם עושה עכשיו הכול כדי לטרפד.
בן גביר, זה האיש והבטחות הסרק שהפקיר את הביטחון של כולנו, שגרר למטה, מטה, על פי ערכי עולמו הגזעניים, את משטרת ישראל לאיבוד דרכה הממלכתית ואמון הציבור; אותו פרחח שההבטחה היחידה שהצליח למלא הייתה שהוא הגיע לסמל של רבין והצליח להגיע גם אליו. אתמול הוא ישב בכורסה שלו בנינוחות, מילא לו את הכורסה. בוועדה לידו, שלוחו, יושב-ראש הוועדה פוגל, עושה דברו. הם המומחים הגדולים. כל היועצים, אנשי המקצוע, כולם הושלכו הצידה. תפיסת "אני ואפסי עוד" מילאה את האולם, יהירות ואטימות, ממש חוסר לב וחוסר שכל. ועשו דווקא, דווקא לביבי. דווקא נקיים עכשיו דיון בהצעת חוק עונש מוות למחבלים. דווקא עכשיו, נגד. כי פופוליזם וילדותיות וקליקבייט זה מה שעובד בשנת בחירות, למרות עמדה ברורה ומובהקת של כל הגורמים המקצועיים, של מתאם השבויים והנעדרים שהגיע במיוחד לכנסת, שהתריע והזהיר שמדובר בדיון שבעצם קיומו מסכן את חייהם ומצבם של החטופים.
אם זה לא היה מספיק, הוא החליט לצפצף על כל חוק וסדר, ובניגוד לכללים הוא פשוט ביצע מחטף עם הצבעה פסולה. אז איך אמרה ההגדרה? סכיזופרן – סכיזופרן זה אדם שיש לו בעיה קשה בתפיסת המציאות. מאוד יכול להיות שאם היה איזשהו רופא שמאבחן את כל הקואליציה, הוא היה מאבחן שכולה, בעצם, לוקה באותה תסמונת. זה לא מקרה בודד. אחרת למה שיושב-ראש הוועדה, ועדת החוץ והביטחון, יחליט שאני חוגגת את אזהרות הרמטכ"ל בקשר לכניסה לעיר עזה. חוגגת, כן? מילה שמשתמשים בה, בדרך כלל, לציון שמחה וכיף והנאה. כשהרמטכ"ל מזהיר שלוחמי צה"ל חוזרים לאותם המקומות ללא תכלית מדינית; כשישראל מסרבת למצוא תחליף לחמאס ברצועה; כשכל פעולה צבאית חייבת השלמה מדינית; כשהפעולות המבצעיות מסכנות את החטופים, וכשהבן שלו נלחם בעזה – אני שייכת לאותה קבוצת הורים שמחכה להודעות "הכול תקין" שלוש פעמים ביום – וכשאנחנו נטפל שנים ארוכות מאוד בהשלכות המלחמה על הנפש של בני משפחתי, אני חוגגת. שמעתם נכון. אני חוגגת כי אני באופוזיציה. אז לשיטתם, אני חוגגת. כמה תהום אפלה יש בראש שלהם? איזו תפיסת עולם מעוותת וצינית מנחה אותם? אולי סביר שבכלל צריך ביטוי אחר כדי להגדיר אותם. הכול מתחיל ונגמר בביטוי אחר שנקרא השלכה. השלכה – מנגנון הגנה אישי שמשמש אדם כדי להשליך את הצדדים השליליים שלו, באישיות שלו, על העולם שמחוצה לו, ליחס את כל השליליות שלו לזולת ולהימנע מהכרה בתכונות ובדחפים השליליים שלו.
אז אני אומרת לכם, חבריי לאופוזיציה, כל הביטויים שהם מטיחים בנו זו פשוט מראה שחורה. בכנסת הזאת אנחנו רואים קואליציה אנרכיסטית של פחד, קואליציה שמעדיפה שלטון על פני מוסר, וכוחניות על פני חמלה, ושליטה על פני שותפות. ועכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים פה, שנראות באמת כבר כמו מאה שנים של בדידות, התעמרות וניסיונות דיכוי, צריך להגיד באופן ברור: תסתכלו עלינו: כל ניסיון להשפיל הפך אותנו לעקשנים יותר, וכל דחייה – לנחושים יותר, וכל שתיקה – לרועמים יותר.
גם כשסגרתם עלינו את המיקרופונים וגידפתם ודחפתם ואפילו כשקראתם לנו אויבים, כאילו אנחנו לא חלק מהעם הזה, שכחתם דבר אחד: זרעים שקוברים אותם באדמה, הם פשוט צומחים. לכן זה הדבר היחיד שנדרש מכולנו לעשות עכשיו, להאמין, להרים את הראש ולהילחם. אנחנו בשנת בחירות. תודה רבה.
551 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.