קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השר חזר, נכון? האמת שאני קצת שותף למצוקה של הממשלה – יש רק 300 שרים, אז מאוד קשה למצוא שר שיהיה במליאה.
שוב אני עולה כאן, אדוני היושב-ראש, בפתיחת - -
- - דיוני התקציב, בפעם השמינית, הפעם השמינית מאז הקמת הממשלה הזאת. זה תקציב מס' 8 תוך פחות משלוש שנים. האם ישנה הוכחה חותכת וחד-משמעית יותר מזה לכישלון המחפיר של שר האוצר בניהול כלכלת ישראל ובניהול התקציב? כלכלת ישראל נחטפה על ידי ממשלה שבאה פשוט לחבל בה. מה שאנחנו רואים בשלוש השנים האחרונות זה לא משבר, זה לא נסיבות חיצוניות וזה לא מלחמה, אלא הפקרות פיננסית שהיא באמת חסרת תקדים. נתניהו וסמוטריץ' לא מנהלים מדינה, הם מנהלים קופה קטנה של סקטורים מקורבים. כל שקל בקופת הציבור הפך לכלי משחק פוליטי, ואת המחיר משלם מעמד הביניים הישראלי, המעמד המשרת.
בואו נסתכל על התוצאות: הגירעון עולה שוב, הפעם ל-5.2%, כנראה בדרך ל-6.5% לפחות, לקראת סוף השנה. אנחנו שלוש שנים ברציפות בגירעון שמרקיע שחקים ובצמיחה שלילית לנפש, והמשמעות של צמיחה שלילית לנפש היא ירידה ברמת החיים. זו בהחלט אזהרת קריסה. דירוג האשראי של מדינת ישראל הורד, שימו לב, לרמה של 1993. זה כתם שלא היה כאן מעולם; יוקר המחיה שוב שובר שיאים כמעט כל יום. מזון, שירותים, אנרגיה – הכול עולה; הייטק, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק הישראלי, בורח לחו"ל; והמשפחות – זה אולי הכי חשוב – מילואימניקים, חיילים משוחררים, צעירים, אזרחים ותיקים, כולם נחנקים תחת הנטל.
והכול למה? בשביל לקנות עוד חודש בשלטון, עוד קולות בהצבעה, עוד אתנן קואליציוני? זה לא ניהול הכלכלה, זו ביזת אוצר המדינה. אפילו בזמן המלחמה, כשאנחנו באמת חייבים כל שקל, כל שקל, לצבא או לעורף, הם לא עצרו לרגע. המשיכו להזרים מיליארדים לקבוצות לחץ פוליטיות, למשרדים מיותרים, לכספים קואליציוניים. בזמן שהחיילים שלנו נלחמו או נלחמים בשבע חזיתות, סמוטריץ' דואג למשרד של סטרוק, דרעי ופרוש – למשתמטים, וגפני מנצל כל הזדמנות, כדרכו, לגבות מחיר על כל הצבעה ולקחת עוד עשרות מיליוני שקלים למערכת החינוך הפרטית שמחנכת, מה לעשות, לבורות ולהשתמטות. זה לא סתם כישלון, זה פשע כלכלי ומוסרי כלפי אזרחי מדינת ישראל, כלפי אותו מעמד הביניים – ואני אחזור על זה שוב ושוב – אותו מעמד הביניים שמחזיק את המדינה הזאת גם בשגרה, ודאי גם בחירום. נתניהו, שהיה מר כלכלה מתישהו בעבר, בטח לפני 20 שנים פלוס, הפך להיות קוסם של גירעונות. סמוטריץ', שמתגאה שהוא קפיטליסט, הוכיח שהוא רק גזבר של קבוצה פוליטית אחת בלבד, בעלת פנקס אדום עדכני, ולא באמת שר אוצר של מדינת ישראל. שניהם ביחד – צמד שמוביל את הכלכלה שלנו כמו משאית שדוהרת ללא בלמים.
חייבים לומר את זה באופן חד-משמעי: מדיניות כזאת מסכנת את ביטחון מדינת ישראל לא פחות, לא פחות מטילים – כיוון שבלי כלכלה יציבה אין צבא חזק, אין עורף עמיד, אין עתיד כלכלי לילדים שלנו. הם יגידו, והם אומרים כל שלוש השנים האלה, כמעט שלוש שנים – משבר, רפורמה משפטית, החל מ-7 באוקטובר מלחמה – הם יגידו "נסיבות". אבל העם רואה, יודע וגם מבין. זו לא רק מלחמה, זו בחירה מודעת.
אתם זוכרים ששר האוצר, מתחילת המלחמה כל הזמן אמר: מה אתם נטפלים למשרדים מיותרים וכספים קואליציוניים? זה כסף קטן. בינתיים הכסף הקטן הזה, כביכול, הכספים הקואליציוניים מתחילת המלחמה, הצטבר ל-15 מיליארד שקלים. תחשבו על המספר הזה – 15 מיליארד שקלים כספים פוליטיים. משרדים מיותרים זה כל שנה לפחות 2–3 מיליארד שקלים. אני מביא לכם פה הערכה שמרנית, כי במעגלים הרחבים של הביורוקרטיה זה הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. הם בחרו לבזוז את הקופה. אנחנו רואים את זה בוועדת הכספים מדי יום. הם בחרו להעמיק את החוב, והם מעמיקים אותו גם הפעם, גם בתקציב הזה. הם בחרו להפנות את המשאבים למקורבים במקום לציבור שעובד, משרת ונלחם וכורע תחת הנטל. אנחנו משלמים בסל קניות שרק מתייקר, במשכנתה שהריבית עליה לא יורדת – היא לא יכולה לרדת עם מדיניות כזאת מופקרת – ובצעירים הכי טובים שמחפשים את עתידם, לצערי, מחוץ למדינת ישראל.
ואני אומר לכם, זו בגידה באמון הציבור. בגידה באמון הציבור. זו בריחה מבישה מאחריות מינימלית, אחריות לאומית. והשאלה היא אם הם יודעים בכלל מהי אחריות, עם הסירוב המקומם להקים ועדת חקירה ממלכתית על אירועי 7 באוקטובר. זה לא עוד ויכוח אידיאולוגי. ממש לא. זה לא ימין, לא מרכז וגם לא שמאל. אגב, אני חושב שבכלכלה, כמעט בוודאות, אני חבר הכנסת הכי ימני בכנסת הזאת, שמתמודד מול קואליציה שאין לה שום בסיס אידיאולוגי, ודאי לא בכלכלה. היא סתם מושחתת ומופקרת. היום זה כבר, מעבר לכול, שאלה של הישרדות לאומית. נתניהו וסמוטריץ' משחקים עם עתידה של מדינת ישראל כאילו זה ועד בית קטן.
אני קורא מכאן: הגיע הזמן לעצור את שיגעון התקציבים, לשים סוף להפקרות ולהחזיר את המדינה לניהול כלכלי אמיתי, מקצועי ואחראי. לא עוד ארבעה תקציבים נוספים בשנה, כאשר כל העולם – באמת, כל העולם צוחק עלינו, כי אין ממשלה כזאת, ואני חושב שלא הייתה מעולם, בטוח בישראל, ואני כמעט משוכנע שגם בעולם. לא הייתה ממשלה שכל חודשיים מעבירה תקציב.
אגב, הממשלה הזאת – ודיברתי על זה הבוקר בוועדת הכנסת – המציאה שיטה: מעבירים בתחילת השנה מסמך שנקרא תקציב המדינה, שלא באמת קשור למציאות בשום צורה, ואז במהלך השנה מאשרים תקציבים נוספים שהם לא תקציבים בכלל. תחשבו על זה, זה לא תקציב, זו התאמה של תקציב לביצוע בפועל. אנחנו מאשרים היום ביצוע בפועל, וכפי שגם יושב-ראש ועדת הכספים אמר עכשיו, אנחנו מאשרים את הכסף בדיעבד. זה לא תקציב, כי תקציב זה תוכנית כלכלית. כי פעם היה כבוד לתקציבים בבית הזה. היה כבוד לתקציבים. עכשיו, עם האירוע המופרע הזה, שמונה תקציבים תוך פחות משלוש שנים, זו זילות מוחלטת של האירוע. כך לא מנהלים שום מערכת פיננסית, ודאי לא מערכת פיננסית של מדינה. נכון לעכשיו, סוף ספטמבר 2025, לא מתקיימים כלל דיוני תקציב 2026. אגב, גם אין ראש אגף תקציבים, כבר חודשיים אין ראש אגף תקציבים, ולא מתקיימים דיוני תקציב 2026 בתוך משרד האוצר. בכלל, אין מסגרת מאושרת שאיכשהו הציגו אותה. לא הציגו אותה בכלל לראש הממשלה, שעוסק בדברים אחרים, אין סיכומים מול משרדי ממשלה, וכמובן אין גיבוש של התקציב עצמו.
חבריי חברי הכנסת, זה אומר הלכה למעשה שגם אם יהיו בשורות הערב, ואני מאוד מקווה שנשמע בשורות הערב על סיום המלחמה והשבת החטופים, ואם ישראל מסיימת את המלחמה בשבועות הקרובים, ההזנחה הכלכלית המתמשכת של ראש הממשלה ושל שר האוצר עלולה להביא לאי-ניצול הזדמנויות לאחר המלחמה, קידום רפורמות משמעותיות וחזרה מהירה לפסי צמיחה, ואנחנו הכי צריכים את זה כדי לא להיכנס לעשור כלכלי אבוד, כפי שהיה אחרי מלחמת יום כיפור.
נתניהו וסמוטריץ' נכשלים. הם גוררים אותנו לתהום, והגיע הזמן לשים לזה סוף, כי באמת אפשר אחרת, באמת אפשר לנהל את זה אחרת. סיום המלחמה, השבת החטופים וחתירה להסדר אזורי יכולים ליצור אווירה עסקית שונה לחלוטין, שתאפשר חזרה של ישראל לפסי צמיחה. יחד עם הקדמת הבחירות, החלפת הממשלה, סגירת המשרדים המיותרים, ביטול הכספים הקואליציוניים ושלילת ההטבות מחרדים שלא עובדים ולא משרתים בצה"ל, ניתן יהיה, שימו לב, כבר בשנה הבאה, להוריד את המע"מ ב-2%, מ-18% ל-16%, לבטל את הקפאת מדרגות מס ההכנסה הלכה למעשה, להוריד מס הכנסה לאנשים שעובדים, משלמים מיסים ומשרתים, להעלות דיפרנציאלית את קצבאות האזרח הוותיק – הגיע הזמן לעשות את זה, והממשלה הזאת מסרבת לעשות את זה. בנוסף, גם שינוי בציפיות אינפלציוניות יאפשר לנגיד בנק ישראל להוריד את הריבית במשק ב-0.5% לפחות ולהוזיל את המשכנתאות.
אפשר לעשות את זה. זה לגמרי אפשרי. אני מאמין בזה. המכשול היחיד בדרך להשגת המטרות הללו ולשיפור חיי אזרחי ישראל זה ממשלת נתניהו-סמוטריץ'. בקרוב מאוד היא תהפוך להיסטוריה, וביחד אנחנו נצא לדרך חדשה. תודה רבה.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת נאור שירי דיבר עכשיו על הנסיעות של השרים לחו"ל. אפרופו שאלת תם או בעצם שאלה שהיא חסרת טעם: האם אתם יודעים – השרה סילמן חזרה מהטיול שלה בארצות הברית על חשבון הציבור?
הטיול המיותר כביכול לכנס האקלים שהתקיים בימי החג – לא חזרה? השרה להגנת הסביבה – הלוואי שהייתה מגינה על הסביבה כפי שהיא מגינה על הזכות שלה לבזבז כספי ציבור ולמחוא כפיים למנהיג העליון בעצרת האו"ם.
אדוני היושב-ראש, עליתי לכאן לפני שמונה שעות כמעט, בתחילת הדיון, פתחתי את הדיון מטעם האופוזיציה, ועוד מעט שר האוצר כנראה יעלה לסכם ויספר עד כמה הכלכלה שלנו היא חזקה, אבל בינתיים בכמעט שמונה השעות האלה - - -
אני קצת מכיר אותו, למזלי או לצערי. בינתיים בשבע-שמונה השעות האלה נגיד בנק ישראל פרסם החלטה על הריבית, ובפעם ה-14, לדעתי, הותיר את הריבית על רמה של 4.5%, כלומר התעלם ובצדק מהאיומים של שר האוצר, ולא הוריד את הריבית. ויש לו סיבה טובה, כי כל עוד המלחמה נמשכת, וכל עוד יחד עם המשך המלחמה יש ציפיות לעלייה של האינפלציה, אי-אפשר להוריד את הריבית. אנחנו חייבים להוריד את הריבית כדי להקל על מעמד הביניים הישראלי, שגם ככה כורע תחת הנטל, ואפשר להוריד את הריבית, אבל יש לפחות תנאי אחד: חייבים לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים. אם נסיים את המלחמה ונחזיר את החטופים הביתה סוף-סוף, אז כבר בחדש דצמבר בין היתר אפשר יהיה להוריד את הריבית ואז להוזיל את המשכנתאות ואז לסייע באמת למילואימניקים ולמעמד הביניים ולכל אותם אנשים שמחזיקים את המדינה בחיים – אבל את שר האוצר זה לא מעניין. כל מה שמעניין אותו זה בוננזת הנדל"ן בעזה. לכן המלחמה הזאת נמשכת, ולכן אי-אפשר להוריד את הריבית. ולכן, אגב, באותה החלטת ריבית – אפרופו שר האוצר והמדיניות הכלכלית הכושלת שלו – נגיד בנק ישראל הוריד בפעם השלישית לדעתי השנה את תחזית הצמיחה ל-2.5%. מה המשמעות של 2.5%? אנחנו מתקרבים שוב, שנה שלישית ברציפות – לצמיחה שלילית לנפש. עוד קצת – וכנראה עד סוף השנה נרד מתחת ל-2%. מה המשמעות? צמיחה שלילית לנפש שנה שלישית ברציפות – לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
נשברו פה המון שיאים שליליים בשנים האחרונות – עם דירוג האשראי, עם הגירעון, וגם זה. ושוב, המשמעות של צמיחה שלילית היא ירידה ברמת החיים של המילואימניקים, של מעמד הביניים, של כל המעמד המשרת, שמשרת בצבא, שמשלם מיסים, שעובד. אתם פוגעים בו שוב ושוב רק מטעמים פוליטיים – פוליטיים. ושר האוצר, במקום להבין את זה, במקום אולי קצת, לא יודע, לקרוא ספרים על כלכלה – הוא מאיים על נגיד בנק ישראל שאם נגיד בנק ישראל לא יוריד את הריבית, הוא יוריד מיסים. הוא מאיים שיוריד מיסים. אפשר להוריד מיסים בתנאי שהוא ילך, ואם הוא ילך, ואם נסיים את המלחמה, ואם נחזיר את החטופים – אז אפשר להוריד את הריבית, ואפשר להוריד את המע"מ.
אפרופו נאור דיבר פה על הסכומים – 15 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים. אמרו לנו בתחילת המלחמה – מה הוא אמר – מה אתם נטפלים לכספים קואליציוניים? זה כסף קטן.
זה peanuts, זה פרומיל. עכשיו, בינתיים בשלוש שנים הגענו ל-15 מיליארד שקלים. אתם יודעים כמה זה 1% במע"מ? 7 מיליארד שקלים. כלומר המשמעות של 15 מיליארד שקלים – אפשר להוריד את המע"מ ב-2%, למשל, ולסייע למילואימניקים.
לסייע למילואימניקים, הרי אתם אוהבים לדבר על החיילים, על המילואימניקים, וכל פעם אתם פוגעים בהם, פוגעים בהם כל פעם מחדש, ואתם אפילו כנראה לא שמים לב כי זה לא מעניין אתכם.
לא אכפת לכם. יושב פה שר המורשת – אגב, שמעתי את הריאיון שלך לפני כמה ימים.
אדוני שר המורשת, אל תלמד אותנו. תעשה טובה, אל תלמד אותנו. אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה.
אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה. אפשר?
תודה. לפני כמה ימים שאלו אותך בריאיון ברדיו מה אתה חושב על קריסת היצוא הישראלי – אתה זוכר – ב-25%, קריסת היצוא הישראלי לאירופה בחודש אוגוסט. מה ענית? לא היה לך מושג.
לא היה לך מושג. לא הכרת את הנתון הזה בכלל. ואני שואל אותך, אתה שר בממשלה, שר בממשלה - -
- - 25% זה קריסה. לא הכרת את הנתון הזה. איך אתם חיים עם זה?
זה מה שאני נוהג לעשות, ומה שאני כן יודע, אחרי שלמדתי – שהמשרד שלך הוא מיותר וצריך לסגור אותו. תודה רבה.
1,873 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.