קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, קודם כול אני מברך אותך. חזרת לכהן כסגן – היית סגן, היית שר. אני חושב שאתה בין האנשים הבודדים בבית הזה שיודעים מה זה ממלכתיות – אני מדבר על הקואליציה – אז אני תמיד מכבד אותך, ואתה יודע את היחס האישי כלפיך.
אז אני מאחל לך באמת הצלחה בתפקיד סגן היושב-ראש. גם אני מבצע את התפקיד הזה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התכנסנו כאן היום, ומה אנחנו רואים לקראת יום הכיפורים, לקראת הביקור החשוב והפגישה החשובה של ראש הממשלה? אנחנו רואים אולם ריק. אנשי קואליציה אפילו לא טרחו להגיע לדיון. אני תמיד אומר, כבדו את הכנסת; עזבו את האופוזיציה – כבדו את הכנסת. כל דיון בכנסת צריך לכבד, לשבת. על זה אתם מקבלים משכורת, זו העבודה שלכם. אתם אפילו לא מסוגלים לשמוע את הדברים. פשוט באים, על אוטומט מצביעים, ומתפזרים.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים, גם למה שנאמר כאן וגם למה שהולך לקרות היום. כל ביקור של ראש ממשלת ישראל בארצות הברית, לא משנה מאיזו מפלגה, מגדירים אותו כביקור היסטורי. כל פעם מצפים למשהו גדול שאמור לקרות מהביקור הזה. אני חושב שהיום, לקראת הפגישה של נתניהו והנשיא טראמפ, הדבר היחיד שצריך לעמוד נגד עיניו של נתניהו, ראש ממשלת 7 באוקטובר, זה האינטרס הלאומי. לא האינטרס המפלגתי, לא האינטרס של הקואליציה – האינטרס הלאומי של מדינת ישראל. ואני חושב, ובטוח שחלק מחבריי יסכימו איתי, שהאינטרס הלאומי היום הוא קודם כול החזרת החטופים. בלי החזרת החטופים גם לא נוכל להכריע את חמאס, בלי החזרת החטופים לא נוכל לשקם את החברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר, ובלי החזרת החטופים לא נוכל לחזור למסלול. אני כבר לא מדבר על הקמת ועדת חקירה, כמובן גם בחירות שיבואו מתישהו, ולחזור לשפיות בכל ההיבטים – אני מדגיש, בכל ההיבטים.
אנחנו לא מנותקים. אני מאוד מקווה, הייתי רוצה לקוות, שגם חברי הקואליציה לא מנותקים. אבל כשאני מסתכל על התמונות שמגיעות בימים האחרונים מהביקור ההיסטורי, כשעומד ראש ממשלת 7 באוקטובר, לצידו עומדת השרה להגנת הסביבה – אין לי מושג מה היא עושה בניו יורק, דרך אגב, אולי היא מנקה את הסביבה של ראש הממשלה מהזיהומים שכל הזמן קורים שם - - -
כן. וזורק שם לחם ומחייך ושולחן מלא. אני שואל את עצמי, ואני בעיקר שואל את חברי הקואליציה: אתם השתגעתם? זו התמונה שמועברת מניו יורק לכאן, לישראל. זה מה שאתם רוצים? שכך אתם תיראו שם? זה ניתוק מוחלט. מה זה הדבר הזה?
לא. מילא היית יושב עם הצוות המצומצם שלך, מצלמים אותך כיצד אתה יושב עם המשקפיים ומתייעץ לקראת הפגישה החשובה, רושם כל מיני הערות, כמו שאתה יודע לעשות כאן, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, כאן באולם הזה עם ספר של צ'רצ'יל, אז איכשהו הייתי מבין; אבל התמונה הזאת שכולכם מחייכים ואתה זורק שם לחם? עזוב את הקטע שאותי לימדו מגיל צעיר שאסור לזרוק לחם, אבל למה ככה? למה? זה השיא של הניתוק שלכם?
אני אמרתי, ואני אחזור על זה כאן, אין שום קשר בין המשך המלחמה בעזה לבין המאבק בטרור. שנים, עשרות שנים, מדינת ישראל נלחמת בטרור ואף אחד לא אמר לנו איך להילחם, ולא שאלנו אף אחד אף פעם איך להילחם בטרור. אני מזכיר לחבריי בקואליציה שמבצע חומת מגן, שהתחיל בחודש מרץ 2002, נמשך חודש וחצי, אבל המאבק בטרור ביהודה ושומרון נמשך זה 23 שנה, ואף אחד לא החרים אותנו בעולם בגלל שצה"ל פעל בג'נין, ברמאללה, בשכם ובחברון, כי ידענו לנווט את המאבק עם כל הסיבוכים הבין-לאומיים.
ורק הממשלה הזאת, שהתחילה את המלחמה הכי צודקת ב-7 באוקטובר, הביאה את מדינת ישראל לחרם הכי גדול בהיסטוריה שלה, והחרם הוא לא על הקואליציה, החרם על כל המדינה ועל עם ישראל. ישראלי ממוצע היום שרוצה לבקר בכל מדינה בעולם, לא משנה איזו, נראה לכם שהוא צריך להגיד למי הוא מצביע? אם הוא מהאופוזיציה, אז מה, לא יחרימו אותו?
יושב פה שר תורן, שר החינוך, ואני מאוד מקווה שהסביבה הקרובה – שהיא לא מזוהמת, דרך אגב. לא מזוהמת, אני מדגיש את זה – יודעת לעדכן אותו על מצבה העגום של מדינת ישראל בתחום האקדמיה בעולם. מאות אנשים עוזבים את המדינה, אלפים חוששים לעתידם האקדמי, והיום אין כמעט מוסד אקדמי במדינת ישראל שלא זועק את הזעקה על החרם הבין-לאומי. אין אחד כזה בארץ שלא נתקל בחרם בגלל המלחמה המתמשכת בעזה. אם אתם במלחמה אז תתנהגו כמו במלחמה. חות'ים ממשיכים לירות עלינו, ואצלם יש חשמל. אז אתם במלחמה או לא במלחמה? מה אכפת לי – אתם כל הזמן מדברים בראווה על הפעילות של חיל האוויר. מצוין, אבל למה עדיין יש להם חשמל, מים וגז וכל התשתיות? אם מדינת ישראל במלחמה נגד החות'ים – שהם ירגישו מה זה מלחמה.
אתם לא יודעים לנהל את המלחמה, אתם כשלתם בניהול המלחמה, ואתם גם לא יודעים לעמוד ביעדי המלחמה. אתם, הממשלה, לא השגתם את יעדי המלחמה במשך שנתיים. אז אם אתם לא יודעים לנהל את המלחמה, תשימו את המפתחות על השולחן, נלך לבחירות, נבחר ממשלה ציונית נורמלית ולא ממשלה שמתעסקת בזריקת לחם ובשמלות באירוע בניו יורק, ואני מקווה מאוד שאנחנו נחזור לשפיות. כי ממשלה ציונית אמיתית תדאג לעשות המון דברים, מה שאתם לא מסוגלים לעשות במשך שלוש שנים, מאז שנבחרתם.
אני כבר לא מדבר על הבעיות הכלכליות, אני כבר לא מדבר על הבעיות החברתיות, אני כבר לא מדבר על עתידה של המדינה. לפני שבוע יצא לי להיות בשבת תרבות. האוכלוסייה די מבוגרת, אנשים שחצו כבר את גיל 80, אפילו 85, אלה שהקימו את המדינה. השאלות של האנשים בשבת תרבות היו על עתידה של המדינה – מה יהיה פה בעוד 15, 20, 25 שנה. נדהמתי. אני מאחל אריכות ימים לכל בן אדם שמגיע לשבת תרבות, אבל סביר להניח שהאנשים האלה כבר לא יחיו בעוד 20, 25 שנה, מה לעשות, הטבע עושה את שלו, אבל זה מה שמדאיג את האנשים האלה. אנשים שהקימו את המדינה, שנלחמו עבור המדינה הזאת, שואלים את עצמם היום מה יהיה עם הנכדים שלהם, איזה עתיד מצפה לנכדים שלהם בעוד 20 שנה. אני שאלתי אותם – אני לא יודע איזה עתיד מצפה להם בעוד חצי שנה, כשאתם עדיין תהיו איתנו.
באמת, אני מדבר עכשיו מהלב, לא מהפתק. אני לא רשמתי דברים, רק נקודות קצרות, ואני מדבר מהלב. אני באמת מאחל הצלחה היום לנתניהו. אני לא מאחל הצלחה בגלל שהוא חושב על הפוליטיקה, ואני יודע שהוא חושב על הפוליטיקה, אני מאחל לו הצלחה כראש ממשלת ישראל, כי זאת המדינה שלי. אין לי מדינה אחרת. עליתי למדינה הזאת כשהייתי בן 17. זאת המדינה שלי, כאן למדתי, כאן שירתי בצה"ל, כאן הקמתי משפחה, כאן נולדו ילדיי. ואני לא רוצה לשמוע מחבריי, אחרי 28 שנה שאני חי במדינה הזאת, שהם בודקים את כל האופציות, כולל קנדה, אוסטרליה, ארצות הברית. ואלה לא אנשים שחסר להם משהו, אדוני היושב-ראש. אלה אנשים שמרוויחים הרבה יותר מחברי הכנסת והשרים. אלה אנשים שיש להם דירות טובות, שיש להם משכורת יפה, שיש להם מכוניות טובות, והם אומרים לי: אנחנו מחפשים אופציות בחו"ל. ואני נחרד בליבי. לכן אני מאחל לנתניהו היום לחזור עם העסקה, להחזיר את החטופים, לסיים את המלחמה – גם למען החיילים, שכל העומס כבר קשה להם, ואני רואה מה מרגישות האימהות של החיילים. תסיים את המלחמה, ותדע דבר אחד – ובזה אני מסיים – את המאבק נגד הטרור נדע להמשיך, ולא נשאל אף אחד בעולם. אף אחד לא ילמד אותנו להילחם בטרור. אבל את המלחמה לצורך מלחמה עליך להפסיק, ולהחזיר את החטופים.
1,141 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.