קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, באחד הדיונים בוועדת החוץ והביטחון הגיעה יעל אדר, אימו של תמיר אדר, חבר כיתת הכוננות בניר עוז שיצא ב-7 באוקטובר להילחם במחבלים, נרצח, נחטף לעזה וגופתו עדיין שם. אנחנו יושבים הרבה בוועדה ושומעים את הכאב של בני המשפחות של החטופים. אבל אני מודה, ואנחנו יודעים, שבאמת עיקר הבעיה היא של ממשלת החורבן, זאת שהביאה אותנו לשם, זאת שהייתה ממשלה ב-7 באוקטובר וזאת שיכלה להביא את החטופים ולסיים את המלחמה כבר קודם.
אבל יש משפט אחד שאני מודה שלקחתי אותו, גם באופן אישי, כסוג של מראה. היא אמרה שם: אתם מרוקנים אותנו מהערכים שלנו. ואני חושב שהמשפט הזה הוא צו על כל אחד מאיתנו, אבל הוא צו לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמדינה הזאת באמת לא תתרוקן מהערכים שלה, מהערכים הכי בסיסיים.
ואדוני היושב-ראש, אתה יודע, אנחנו משתדלים לשמור פה על כל מיני חוקים שלא משנה מתי נקבעו, ונגיד לא מדברים באופן אישי, והשאלה היא עד מתי. למה – כשאתה רואה ששום דבר לא עוזר, כשהממשלה ממשיכה להתנהג, כשהחטופים ממשיכים להיות שם, כשהממשלה ממשיכה לקדם חוק השתמטות כשחלק גדול מהשרים שלה, מחברי הכנסת, בכלל לא מבינים על מה אנחנו מדברים, כי הילדים שלהם לא שם – אז למה שלא תשים את האצבע על כל אחד ותגיד: תגיד, אתה לא מתבייש? אין לך גבולות? והשר וסרלאוף שעומד שם – כשהוא רואה את השוחד, את הגנבה, והוא לובש כמוני כיפה וציצית, הוא לא יודע שיש עוד כמה דברים בתורה שלנו שהוא לא יכול לשתוק ליד זה? אם ציטטו פה קודם את הנביא ישעיהו – אדוני, אתה מכיר את זה – מהפרק הראשון, של "שריך סוררים וחברי גנבים, כלו אהב שוחד ורודף שלמנים, על ריב אלמנה ועל יתום" – והם שותקים. הם רואים את השוחד, הם רואים את גנבת השלמונים מהציבור.
אדוני, למה אני אומר את הדברים האלה? בגלל שאני החלטתי שאני באמת לא בסדר, שיחסית אני שותק. אז אני לא אשתוק – ואדבר. אז לפעמים אתה מדבר על ביבי, שפעם היה לי כבוד גדול אליו, עד שהוא – אין לו כבוד למוסדות הכי בסיסיים של המדינה, לא לבתי המשפט, לא לרמטכ"לים, לא ליועצת המשפטית, לא לראש השב"כ – לא לכלום. כשהוא יחזור להיות נתניהו שאני הכרתי כשנכנסתי לכאן, אז גם לי יחזור הכבוד אליו. אבל עד אז יש לי כמה הצעות בשבילו. נדבר רגע על דוגמה אישית: שמעתי שההסבר לרמקולים זה שבתוך שטחנו זה לא מסכן חיילים. דרך אגב, זה רעיון לדעתי מגבול קוריאה. אתה יודע, שם היו רמקולים, הוא כבר מדבר על ספרטה.
גם בין סין לטייוואן. יש לו דוגמאות טובות לרמקולים – סין, דרום קוריאה, צפון קוריאה, בגבולות ההם. יש כאלה שחושבים שהוא באמת רצה לדבר לחמאס – לחמאס לא מדברים באנגלית; ויש כאלה שאומרים שהוא רצה שהחטופים שלנו ישמעו – לחטופים שלנו אפשר לדבר כל יום, גם להביא אותם, אבל גם לשים רמקולים. תגיד, אתה לא מתבייש, ראש הממשלה, לנצל את החיילים שנמצאים שם בצווי 8 כבר 400 ימים כדי להכריח אותם להאזין לעוד נאום שלך בניו יורק? גם הנאומים האלה כבר נהיו חלק מהתירוץ לעוד סופי שבוע ולעוד מסעדות. אבל אני אגיד לך, אם זה לא מסוכן, ראש הממשלה – לא שומעים אותנו – אולי תביא איזה ילד ממיאמי שיעמוד על המגדלים הלא-מסוכנים? רצית ספרטה – אתה יודע מה עושים בספרטה למי שמשתמט. זה מקום לא מסוכן? נראה אותך, תביא ילד אחד שלך למגדל אחד על הגבול, לא בתוכו. להגיד לכם מה יקרה? המלחמה תסתיים תוך יום. בגלל שאם ילד אחד של נתניהו היה איפה שהילדים שלנו, הקבינט האמיתי של המדינה הזאת היה עושה לו טרור בבית. היה עושה לו טרור בבית, והמלחמה הייתה נגמרת. אבל מה עם הדוגמה האישית? זה מעניין מישהו, דוגמה אישית? איך כל אלה שותקים? מה הם חושבים, שאנחנו עיוורים? והאמת, גם איך אנחנו שתקנו? הרי מ-7 באוקטובר יכולנו להגיד לו: איפה הילדים שלך? מאיפה מכונות הרעל שלך? אבל אני אמשיך גם בפעמים הבאות.
יש לו שרים שמתנהגים כמו "אָכול וְשתו כי מחר נמות", נוסעים בעולם עם חשבונות של מאות אלפי דולרים כאילו יש להם מה לעשות שם. ואני אומר לך את האמת – אתם יודעים מה, נתחיל היום באחת שכבר יש לה תעודות של שוחד. אולי הייתי צריך להתחיל לדבר דווקא בחבר שלי, ניר ברקת, שאני לא יודע מה קרה לו. לא חסר לו כסף, ואני לא מבין את הנסיעות, את השוחד שהוא נותן לעיתונאים שהוא לוקח איתו, את המועדונים שהוא יושב בהם על חשבון – מה הוא צריך? למה הוא עושה את זה? אני אומר לך האמת, זה לא שהכרנו. אבל בואו נלך שנייה אחת – כאילו, לא מדברים אישי. סילמן – אנחנו יודעים שהיא לוקחת שוחד ואולי גם נותנת. עזוב את המשרד שלה, שמתפרק, שכל מי שעובד איתה חצי שעה מבין מה זה. חוץ מזה שנתניהו נתן לה שוחד, אז היא צריכה לבוא ולהצטלם איתם בניו יורק – בראש השנה, דרך אגב. מה זו הנסיעה הזו? לו"ז לוועדה שמתקיימת בראש השנה, שהיא לא הולכת אליה בגלל שהיא עלק דתייה – על זה היא פירקה ממשלה, כאילו על חמץ, כאילו אנחנו עיוורים, לא ראינו איך היא מתנהגת פה. הרי אנחנו כבר מכירים את תעודת האמינות שלה, נכון? תסתכלו על התלונות שלה במשטרה, מה יוצא מהן, על עלילות הדברים שהיא שמה לאנשים, ובגללה חלקם לפחות במעצר, מבלים יום, לילה. בית המשפט אומר: מה קרה פה? אבל מה זה "מה קרה"? מי שיש לה בדנ"א שוחד ושקר, אין לזה גבול.
אבל איפה אתם? אתם רואים את זה. למה אף אחד מהקואליציה הזאת לא אומר ללוקחת השוחד סילמן – שאתם קוראים לה "שרה", ואני לא: אין לך גבולות? מה, את מנסה לחקות את מירי רגב? את לא מוכרחה. את לא מוכרחה.
ותסתכלו, ראש הממשלה לא מכיר. אמרת "מאי גולן" – הוא לא שמע, הוא לא יודע על מה מדובר, לא אמרו לו.
אלה דברים שלא נעימים לי, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך את האמת. הייתי מעדיף לא להגיד אותם, לא בגלל שהייתי מעדיף שהם לא יקרו; גם כשהם קרו, הייתי מעדיף לא לומר אותם. אבל אין לנו ברירה, בגלל שזאת הממשלה שהציבור שלה, שאני חי בתוכו – חלק מאלה שהצביעו ואולי גם חלק שיצביעו להם, כאילו מתעלמים. הם חושבים שאם יש לנו עוד מאחז או עוד פנטזיה של ריבונות על יהודה ושומרון, אז הכול שווה – גם השוחד, גם השלמונים וגם העלמת העין. אדוני היושב-ראש, אנחנו מכירים. אתה יודע כמה קשה לי לדבר ככה, אבל אני גם יודע לא לגרום לך יותר מדי נזק - -
1,024 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.