קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מתנהל משא ומתן בארצות הברית יחד עם נשיא ארצות הברית וראש הממשלה נתניהו, ומצד שני מנהיגי מדינות ערב, כדי להגיע להסכם שיביא להסכם הפסקת המלחמה ולהחזרת החטופים, וכנראה גם, לפי דבריו של הנשיא טראמפ, לתחילתו של תהליך מדיני שיביא אולי לסיום הסכסוך והשכנת שלום על בסיס נתיב בטוח להקמת מדינה פלסטינית. כנראה גם שההכרזות וההחלטות של מדינות העולם להכיר במדינה פלסטינית באו גם בעקבות אישור מארצות הברית, כי אנחנו יודעים שהמעצמות, במיוחד אנגליה, בריטניה, לא היו מקבלות החלטה כזו ללא סימן של הסכמה מהממשל האמריקאי.
וברור לפי תוכנית טראמפ, תוכנית 21 הנקודות – כנראה שממשל טראמפ זנח את התוכנית של טרנספר וגם את ההסכמה שלו להמשך המלחמה.
בהקשר הזה, מכיוון שאנחנו כאן בכנסת ישראל בדרך כלל מדברים לאנשים שלא נמצאים כאן, חברי ממשלת ישראל, חסר לנו החזון המדיני של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל באופן כללי, וגם חסר לנו - - -
וגם חסר לנו החזון של המנהיגים, מנהיגי המפלגות בישראל, לגבי הנושא המדיני. אף אחד לא מעז לעמוד מול הציבור בישראל ולומר דברים ברורים ומפורשים: מה התוכנית המדינית? מה החזון המדיני?
אפילו המילה "שלום" כבר נעלמה, ורק לאחרונה הופיעה בהודעת ממשלת ישראל. פתאום אחרי 15 שנים של שלטון נתניהו המילה הזו התחילה להופיע בהודעות הממשלה. אני אתייחס לביטויים שהופיעו בהודעה הרשמית באנגלית של ממשלת ישראל: כמובן שהיא דוחה את ההכרה החד-צדדית של מדינות העולם, אבל הם טוענים שהצהרה זו אינה מקדמת את השלום. אני לא מבין. מאז 2009, מאז השיחות שהיו בין ממשלת ישראל, ראש ממשלת ישראל אולמרט, לבין הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, כשכמעט הגיעו להסכם, ומאז בנימין נתניהו – הוא אומנם נתן נאום שהוא תומך בחזון של שתי מדינות ובהכרה במדינה פלסטינית, ואפילו אני זוכר שמולו כאן, בכנסת – הבאתי ציטוטים מהנאום של בנימין נתניהו שמדבר על הזכויות הטבעיות והלאומיות וההיסטוריות של העם הפלסטיני, ושראוי להגיע להסדר שתקום כאן מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. שמתי לב שלפני תקופה העיתונאי אברמוביץ' הביא מסמך שבו הסכם בין בנימין נתניהו לדני דנון, כאשר מינה אותו ב-2015 לשגריר ישראל באו"ם. שתי התחייבויות רבות-שנים של בנימין נתניהו: אחת מהן למנוע מאיראן נשק גרעיני, והשנייה – חזונו של בנימין נתניהו על שתי מדינות לשני עמים, מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינה היהודית. כך לשון ההודעה. מאז בנימין נתניהו עשה הכול כדי לסתור את החזון הזה, את התוכנית הזו, ומתגאה שהוא סיכל את האפשרות הזו.
תפסיק לי את הזמן, בבקשה. אני מוכן לתת – אבל תפסיק לי את הזמן, בבקשה.
הדואליות הזו מאפיינת את בנימין נתניהו בתחומים רבים, ומאפיינת את ממשלת הימין, ממשלה שבאה על הגל של לעשות סדר, ואז יש לנו פשיעה ואלימות; להביא ביטחון, ואז יש לנו את 7 באוקטובר, המחדל העצום ביותר בתולדות מדינת ישראל.
לא, את הבנת. אני מדבר על אחריות למחדל, אני לא מדבר על המעשים עצמם, שהם פשע.
עזבי. אני מדבר על המחדל, לא על האירועים עצמם, שגינינו אותם, ועמדתנו לגבי 7 באוקטובר ידועה.
ולכן, אני חושב שהדואליות הזו מאפיינת את מדיניות ממשלת ישראל. האבסורד כאן הוא שבתקופת ממשלת ימין, שאמורה לרסק את החזון הזה של פתרון שתי מדינות – דווקא בתקופת הממשלה הזו העולם מתחיל להבין שצריך להכיר במדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל, וזה מתממש. נראה לי – שוב, אני רוצה להדגיש, אין לי ידיעה ברורה, אבל יש לי אינדיקציות, שאילולא ההסכמה של הממשל האמריקאי לא היו מקדמים את ההחלטות האלה, או לפחות ארצות הברית הייתה יכולה לסכל את זה, ולא עשתה את זה. אז כנראה שמי שיושב היום בבית הלבן, גם הוא מאמין בפתרון של שתי מדינות, וזה מופיע גם במסמך החדש שלו.
משפט אחד בהודעת ממשלת ישראל שהגיבה על ההכרה במדינה פלסטינית – גם מעניין; כותבים שם באנגלית כמובן, אבל נתרגם לעברית: זה הרסני להפריד בין מדינה לבין שלום. זה הרסני להפריד בין מדינה – בסוגריים: אחת מסוגיות הסטטוס הסופיות – לבין השלום. אני רוצה להתעמת עם הביטוי הזה. ממשלת ישראל מגדירה את ההכרה במדינה הפלסטינית כאחת מהסוגיות המרכזיות הסופיות של ההסדר עם הפלסטינים. מה הטענה שלי? הטענה שלי היא שמדינה פלסטינית אמורה להיות תחילת הדרך להשיג את השלום, תחילת הדרך לעשות הסדר - -
- - כי כנראה אי-אפשר להגיע להסדר מדיני בין מדינה עצמאית ריבונית כמו מדינת ישראל ובין תנועת שחרור לאומי, פלג פה או פלג שם, אם זה פתח ואם זה שעביה ואם זה חמאס.
ולכן אנחנו רואים שבדרך כלל ההסכמים המוצלחים בהיסטוריה של מדינת ישראל הם עם מדינות – עם מצרים, עם ירדן, עם איחוד האמירויות, כנראה שעם סוריה. תארו לעצמכם, מי שעמדו כאן ודיברו גבוהה-גבוהה על המנהיגים של סוריה, היום יושבים איתם ומנהלים איתם משא ומתן, וכנראה שיהיה הסכם, לפחות הסכם ביטחוני, בין מדינת ישראל לבין מדינת סוריה.
מה שאני מנסה להגיד הוא שההתייחסות לעניין של מדינה פלסטינית חייב לפנות לכיוון אחר לגמרי, ולא להתנות תנאים על הכרה של מדינת ישראל במדינה פלסטינית. כי האינטרס הישראלי הוא שתקום מדינה פלסטינית, ויחד איתה היא תוכל להגיע להסכם – אתה לא תגיע להסכם עם רשות פלסטינית, אתה לא תגיע להסכם עם אש"ף עצמה, ולא עם פתח ולא עם חמאס, ברור. אתה תגיע להסכם של מדינה מול מדינה. ולכן לדעתי מדינת ישראל עצמה צריכה לקדם את ההכרה הזאת, ואז לדרוש מהמדינה הפלסטינית שתהיה מחויבת להסכם, ולעמוד בהתחייבויות של ההסכם הזה. לפחות לפי הניסיון שיש לנו, הסכם בין מדינת ישראל לכל מדינה אחרת, ריבונית, אפילו שהיא חלשה, הוא הסכם שהצליח. ושוב, אני לא חייב להזכיר את כל המדינות בהקשר הזה.
ואני כאן גם פונה – זה ברור שממשלת הימין על מלא, ממשלת הגאווה הלאומית, ממשלת הריבונות, ממשלת ה"לא תהיה מדינה פלסטינית", היא בעצם לוקחת אותנו יותר מהר להכרה במדינה פלסטינית. וכנראה שמי שבסופו של דבר יקים מדינה פלסטינית, לפחות מבחינת הכרה, זאת ממשלת הימין ולא ממשלה אחרת, זה בנימין נתניהו ולא איש אחר. מאז 7 באוקטובר, ופרוץ המלחמה בהמשך, והדרישה שעלתה שלממשלת ישראל צריכה להיות תוכנית מדינית שתסיים את המלחמה באיזשהו שלב ותניח על השולחן איזשהו מתווה – בינתיים בנימין נתניהו ממשיך להתעקש להיות בעמדה של מי שמתמודד עם יוזמות, מי שמגיב ליוזמות. וכנראה שזה נוח לו, לאור ההרכב של ממשלתו. אבל מצד שני אני חושב שמפלגות האופוזיציה כולן צריכות גם להתעשת בהיבט הזה ולהתחיל לחשוב מדינית, ולגבש חזון מדיני, ולהתמודד עם האתגר הזה.
יש שלוש אופציות, רבותיי: או שמדינת ישראל מקבלת את העיקרון של פתרון של שתי מדינות, ואז היא שומרת לעצמה על זהותה, על ריבונותה - -
- - ויש צד אחר שמחויב להסכם, או שלמדינת ישראל יש שתי אופציות – לספח - - -
אני רוצה לסיים. אני רוצה לסיים. שלוש אופציות. אופציה ראשונה זה להכיר במדינה פלסטינית - -
- - מדינת פלסטין ליד מדינת ישראל. או שאתה הולך על סיפוח. אם אתה הולך על סיפוח יש לך שתי אפשרויות: או שאתה מספח את השטח ולא את האוכלוסייה, ואז אתה מקים למעשה משטר, מדינה שיש לה שתי מערכות חוק, ואז קוראים לזה אפרטהייד; או שאתה הופך למדינה דמוקרטית, אבל לא יהודית, כי אין רוב יהודי.
מה שותקים? מה שותקים? אני מנסה לתאר לך מה זה.
או פתרון של שתי מדינות או פתרון של מדינה אחת – או אפרטהייד או דמוקרטית, מדינה אחת לכולם. אלו שלוש האופציות.
אפילו אני לא מעלה את הנושא של טרנספר.
את יודעת למה, כי גם עכשיו במצב הזה לא הצלחתם.
תן לי להשלים, כי היא שאלה מה החזון שלנו.
אנחנו פרסמנו מסמך, וקראנו למסמך הזה "יוזמת גשרים של פיוס ושלום". במסמך, שם אנחנו מפרטים את החזון המדיני ואת התוכנית המדינית שלנו.
אבל אני רוצה לקרוא קטע אחד, שהוא רלוונטי לנושא של - - -
לא, אתה צריך לתת – מה זה עשר שניות? דן, יש לי זכות, הם קטעו אותי כמה פעמים.
1,265 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.