קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא לך, ודרכך לחברי וחברות הכנסת, בבקשה: אל תשמעו, האזינו. למה האזינו? כי השבת, מייד אחרי יום הדין, יום הכיפורים, אנחנו נקרא בתורה: "האזינו השמיים ואדבֵּרה ותשמע הארץ אִמְרֵי פי". לעומת זאת, אדוני היושב-ראש, אתה בטח זוכר שבספר ישעיהו כתוב אחרת: "שמעו שמים והאזיני ארץ". עכשיו מה ההבדל? אומרים חז"ל שההבדל הוא מידת הקרבה: מי שקרוב מאזין, ומי שרחוק הוא רק שומע. למה ההבדל? כי אצל משה רבנו השמיים מאזינים, אז משה אומר: האזינו השמיים. לעומת זאת, אצל ישעיהו שהוא לא באותה דרגה, הוא יכול לומר: שמעו שמיים, כי זה יותר רחוק.
אז "שמעו שמים והאזיני ארץ כי פי ה' דיבר, בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי", כי הבנים שגידלתי ורוממתי פשעו בי. זה מה שקורה כשלא מקשיבים לתוכחות, כשסוגרים אוזניים מפני ביקורת. כשפושעים, כשמאשימים את כולם, אז הם מתרחקים מהאזנה ונשמרת רק שמיעה. מי שקרוב מאזין. אדוני היושב-ראש, האזנה זו פעולה אקטיבית, נדרשים גם רצון וגם קירבה. מי שמתרחק או שבוחר להתרחק, בוחר להרחיק את עצמו, המילים עוברות לידו, הוא לא מאזין, הוא רק שומע. האזנה זו מחויבות.
אדוני היושב-ראש, אני יודע שכשר הרבה חודשים לא היית פה, אז אני מספר לך משהו, שתדע: בבית הזה אין מספיק האזנה. שומעים. שומעים מרחוק, אבל האזנה, חסרה האזנה. אתן לך דוגמה.
נכון, נכון. ואני אתן לך דוגמה כואבת. שנתיים שמשפחות החטופים ומשפחות השכול זועקות פה בוועדות, זועקות ברחובות. ויש אנשים שהפכו להיות אלופים בשמיעה מרחוק, שומעים אזעקות, שומעים מפונים, שומעים מצוקה, שומעים את יוקר המחיה, שומעים את זעקת המורים, שומעים את קריסת המילואים, שומעים את החרם הבין-לאומי, שומעים באוזן אחת וזה יוצא מהאוזן השנייה, כי אם באמת היו מאזינים – אם באמת מאזינים, אז חייבים לפעול, וזה כבר קשה.
כשישעיהו אומר: "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי" – אתה יודע מה הנמשל, גם אז וגם בימינו? הנהגה לא אוהבת ביקורת, הנהגה שונאת שמבקרים אותה, ככה זה. מי הייתה האופוזיציה של תקופת התנ"ך? לא אנחנו, לא אני, לא סימון דוידסון, לא יאיר לפיד. האופוזיציה של ימי התנ"ך הם הנביאים. הנביאים עמדו והתריעו על כל מה שדורש תיקון, כי ביקורת זה לא סתם לכיף; זה לא משהו לא בסדר, זה כי צריך לשנות את המצב הקיים. נחש מה, אדוני היושב-ראש? אז לא הקשיבו לנביאים וגם היום לא מקשיבים, לא מאזינים לאזהרות, לא מבית, לא מחוץ, כי ההנהגה היהודית, ואולי זו דרכן של הנהגות, לא אוהבת ביקורת.
מי שרוצה את כל התנ"ך על רגל אחת – קיש, שמעתי שאתה רוצה שילמדו יותר תנ"ך, אז הינה, שיעור קצר בתנ"ך – כל הנביאים בתנ"ך, כולם מביעים ביקורת, ובאופן עקיב ההנהגה שחוטאת מסרבת להקשיב, גם עכשיו. בוא נתחיל. אליהו הנביא, איך קרא לו השלטון?
יש יוצאים. כן, אחרי שנתן הנביא עשה לו - - -
הוא שמע לו בסוף. מה עשו לאליהו הנביא, אתה שומע, קיש? שיעור תנ"ך. לאליהו הנביא קראו "עוכר ישראל". איך אוהבים את הכינוי הזה בערוץ 14. אז מה הוא עשה? הוא נאלץ לברוח.
גם בכנסת אוהבים. כי מי שמעז לומר את האמת, כמו אליהו הנביא, לצעוק על ההרס, לצעוק על השחיתות, מקבל מנציגי הקואליציה ומערוץ 14 את הכינוי "עוכר ישראל". איזה כיף להיות אליהו הנביא.
מה עשו לעובדיהו? עובדיהו היה שר צבא אחאב. הגמרא אומרת, הוא עובדיהו, הוא עובדיה הנביא, רדפו אותו עד חורמה כי הוא החביא 100 נביאים במערה. אז מה קורה היום למי שמבקר את הממשלה? אומרים שהוא פוגע בחוסן הלאומי.
אדוני היושב-ראש, אמרת ירמיהו – מה עשו לירמיהו הנביא? אתה יודע, מיקי לוי, מה עשו לו? זרקו אותו לבור בחצר המטרה. בלשוננו, שמו אותו בצינוק. היום זורקים מפגינים למעצר כי הם מקריאים את שמות החטופים, רחמנא ליצלן, מול בתי שרים. אבל אף אחד לא רוצה להאזין ולא לשמוע את הקולות, אז זורקים למעצר – כמו את ירמיהו. ואנשי מקצוע מהמערכת הביטחונית נאלצים להסתתר ולומר את האמת, כי לא בא לממשלה לשמוע, אז מה הם אומרים? "גורם בכיר", כדי שלא יכפישו אותם. שמעתי אפילו על הרמטכ"ל, שהוא נאלץ לכתוב לראש הממשלה מכתב סודי, סודי, על חוסר התכלית של התמרון בעזה וסיכון החטופים.
אתה יודע מי הרביעי? ישעיהו, ישעיהו הנביא. גם אותו לא רצו לשמוע, כמו שלא רוצים לשמוע את היועצים המשפטיים, ולא את הכלכלנים, ולא את הרמטכ"לים לשעבר ובהווה. אז לא מקשיבים ולא מאזינים, לא לכוהנים, לא לאותות האזהרה, לא לנביאים, עד שמגיע החורבן. כשמגיע הצונאמי ואפשר לומר "אמרנו לכם" – מה לעשות, זה כבר מאוחר מדי.
אדוני היושב-ראש, זה לא רק שיעור בתנ"ך, זה לא רק שיעור בהיסטוריה, זו המציאות גם היום. הרי אתם, הממשלה, לא הקשבתם כשאמרנו לכם שהמערכת המדינית מתרסקת. קיבלנו בידוד בין-לאומי חסר תקדים – היום, כמו שציין חבר כנסת דוידסון, עסקנו בזה בוועדת המשנה ליחסי חוץ והסברה; בידוד בין-לאומי חסר תקדים, והוא היה בר-מניעה. גם לא הקשבתם כשחיילי מילואים זעקו על העומס – כבר הם מונים עשרות מתאבדים – והלומי קרב שזועקים מול הכנסת אבל קולם לא נשמע. לא הקשבתם כשהתרענו שכספים פוליטיים חונקים את מערכות הבריאות והחינוך. אמרנו לכם: 2 מיליארד שקלים במלחמה, של כסף קואליציוני, זה יהרוס את המערכת. אז למה התעוררנו? ההישגים גם תחת קיש בהתרסקות: אין מורים בכיתות, ואם יש, אז יש להם דופק ונשימה, לא מורים מקצועיים; חסרות מיטות אשפוז. אבל גם היום, כדי להצביע בעד התקציב או להימנע, חברי כנסת מסוימים בסיעת יהדות התורה מבקשים עוד כסף למערכת החינוך שלהם, אחרי שנתיים של לחימה ואחרי שנתיים של השתמטות.
ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? בח' בתשרי לפני שנתיים עמד ראש האופוזיציה וכינס מסיבת עיתונאים. באמת לא הבנו מה עובר עליו – אנחנו, חבריו לסיעה: מה זה מסיבת עיתונאים? ח' בתשרי תשפ"ד, מחר לפני שנתיים, והוא אמר: אני רואה את החומר המודיעיני, יש סכנה אמיתית שאויבינו ינצלו את החולשה שלנו. עומד יו"ר האופוזיציה, אבל בערוץ 14 גיחכו, ובממשלה אמרו שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר, והמלחמה פרצה. וכמו אז, גם היום. איזה כיף זה להאשים את המבקרים. הרבה יותר קל לומר שהם נגד ישראל. כמו שעשו לנביאים, כך אתם עושים היום. על זה אנחנו נעמוד עוד יומיים ונאמר "על חטא שחטאנו לפניך בחוזק יד". ישראל בבידוד מדיני חסר תקדים, אבל הממשלה עסוקה בלהסביר לכולם איך כולם אשמים חוץ ממנה. לא לנביאים הקשבתם, לא למומחים, גם לא לעם. רק שומעים, לא מאזינים.
אדוני היושב-ראש, הלוואי שיקוים בנו השבוע המשך הפרק מישעיהו שאנחנו משתמשים בו ביום הכיפורים: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו; אם יאדימו כתולע, כצמר יהיו". שערי תשובה לא ננעלו. הלוואי שניתקן, הלוואי שתכלה שנה וקללותיה. תודה.
1,019 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.