קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת, אני לא יודעת אם לברך אותך על זה שאתה יושב-ראש - -
- - או שהייתי רוצה לראות אותך שר. אבל אז, כשר, לא הייתי רוצה לראות אותך בממשלה הזו.
לא, לא הייתי רוצה את הממשלה הזו, אז הייתי מברכת על זה שיצא. אבל בינתיים אני מברכת שתעשה כל עבודה שאתה עושה בצורה טובה.
תודה לך. בשבוע שעבר כ-12 מדינות חדשות בעולם, בעלות משקל רציני, הכירו במדינת פלסטין וקראו לסיום המלחמה הארורה בעזה, ההשמדה, ההרעבה והטרנספר. אומנם ההכרה לא משנה מיידית את המציאות ביום-יום, וגם אינה מפסיקה את המלחמה, אבל בטוח שההכרה הזאת, ההכרה עצמה, מסמלת שינוי עמוק ורציני בתודעה הבין-לאומית ובמאזני הכוחות הפוליטיים, והיא מסמלת נקיטת עמדה שיכולה להביא לצעדים משני מציאות. העולם כבר יודע, אחרי שנתיים, שהמלחמה הזו היא הנוראה מכל המלחמות שהכרנו במאה האחרונה. הכאב של העזתים בלתי נסבל, והכאב של משפחות החטופים הוא גם כן בלתי נסבל. אבל התמונות שניסתה ממשלת נתניהו להסתיר מסתובבות בעולם, ויוצאות לעולם יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, והן קשות יותר ויותר.
ההכרה במדינת פלסטין היא הכרה בזכות העם הפלסטיני למימוש זכותו להגדרה עצמית. היא הכרה בחוות הדעת של בית המשפט הבין-לאומי לצדק, שאמר שהכיבוש הישראלי בשטחים – בגדה המערבית וגם בעזה – אינו חוקי. לפני חודשים, בחודש יולי, החליטה הכנסת הזו שהיא מתנגדת, ברוב של 68 חברי כנסת, למדינה פלסטינית. גם חלק מאלה שלא הצביעו כמתנגדים להחלטה עצמה, הם בעצם גם כן מתנגדים להכרה במדינה הפלסטינית ולא רוצים בקיומה.
העולם כולו הולך בכיוון אחד, כנראה, והכנסת והממשלה הולכות בכיוון אחר, ומתנגדות לכל פתרון מדיני מוצע להוצאת שני העמים ממעגל הדמים והאלימות. ואחר כך ראש הממשלה בנימין נתניהו מתלונן על בידוד, ומחליט שהוא רוצה להפוך את המדינה להיות סופר-ספרטה. האם הוא באותו רגע הבין ממש את מה שהוא אומר, או כהרגלו, רצה איזושהי הצהרה פומבית כזו שתהדהד? אחר כך הוא התחיל להבין שגם להיות סופר-ספרטה זה להגיד שהוא נלחם בכל העולם, שהוא מסתגר עוד יותר מאשר הוא מסתגר, שהוא גורם נזק לאזרחי המדינה במקום לפאר ולדאוג להם.
והוא מדבר על ניתוק ועל זה – לא, הוא בעצם מדבר על בידוד, וכולם – ראיתי גם חברי כנסת שעלו ודיברו על בידוד. כנראה העניין הוא לא בידוד, אלא ניתוק מהמציאות. ניתוק מהבנת השינויים המתחוללים. אחרי שנתיים של מלחמה נתניהו עדיין חושב שלעמוד מול אולם שהתרוקן ברגע שהוא עלה לדוכן – האנשים יצאו, המשלחות יצאו מהאולם, והוא חיפש למי לדבר. והייתה כמובן אישתו מולו, והוא לא מצא מי שמקשיב יותר משרה, כנראה. הוא הסתכל ודיבר והוציא כל מיני גימיקים ותעלולים ופעלולים, והוא התפתל והתאמץ, אבל לא עזר לו. ההתקרבנות לא עזרה. ההתחכמויות לא עזרו. שום דבר לא סייע לו, כי כבר אי-אפשר לשקר כל הזמן לכל העולם, וגם אי-אפשר להסתיר את האמת. חברים, אחד אחרי השני מתחילים לדבר על הסברה לקויה. בערבית אומרים (אומרת בערבית: מה תעשה ספרית לפנים מכוערות?) מה ספרית יכולה לעשות למי - - -
אז בעצם, אי-אפשר למצוא איזושהי הסברה שתסביר את המציאות המעוותת שהממשלה הזאת מובילה. אי-אפשר להסביר לעולם בהסברה ש-66,000 עזתים סתם נהרגו, נרצחו. אי-אפשר להסביר ש-18,000 ילדים גם כן נהרגו במלחמה הזאת, ועוד יותר אי-אפשר להסביר למה מסרבים כל פעם לעסקה שיכולה להחזיר את החטופים הביתה. העולם כבר מבין מה שהרבה מהציבור במדינת ישראל הבין, שהמלחמה הזאת לא קשורה בהחזרת החטופים – להפך, המלחמה הזאת נועדה כדי להקריב את החטופים, והיא ממשיכה ומקריבה לא רק את העזתים, אלא בעיקר מקריבה את החטופים ואת המשפחות שלהם.
אני מאוד מקווה שהיום תהיה איזושהי בשורה, שבה סוף-סוף בנימין נתניהו יגיד כן לעסקה שתחזיר את החטופים ותפסיק את המלחמה. אפשר אחר כך להתדיין על העסקה הזו, אפשר לדבר על תוכנית טראמפ – ושלא תבינו, אני רואה את הסכנות הטמונות בסעיפים שם, אבל עצם העובדה שהיא כן תצא, זה דבר שכולם מחכים לו. ואז, תאמינו לי, ההסברה תהיה קלה יותר. אי-אפשר להתכחש לעובדות ולחשוב שהעניין הוא רק לסדר איזשהו נאום, כמה שהאנגלית תהיה רהוטה.
אנחנו היום צריכים לדבר ולהתדיין על תקציב המדינה. תשמעו, זה כבר מגוחך להתדיין פעם שמינית על תקציב מדינה בתוך שלוש שנים. פעם זה היה אירוע. אני, בעשר השנים שאני חברת כנסת, בכל פעם שהיה תקציב, זה היה אירוע בתוך הכנסת, היו דיונים רציניים, היו התרוצצויות כדי לנסות להביא כמה שיותר טוב לאזרחים. התקציב הזה הפך לתקציב שמתאים את עצמו לגחמות של הקואליציה ולתוכניות המלחמה של מי שעומד בראשה. לצערי הרב סמוטריץ', לפני שהוא צונח מתחת לאחוז החסימה, הוא מושך את כולם מתחת לקו העוני. סמוטריץ' חושב שהוא עם התקציב הזה, שמקדיש יותר ויותר להתנחלויות, בונה לעצמו את הסולם שיקפיץ אותו מעל אחוז החסימה, בכך שאולי כל תנועת ההתנחלויות תתמוך בו. ובצד השני השר הפשיסט מתדפק על דלתות באום אל-פחם, מחלק צווי הריסה שהם לא חוקיים, צווי הריסה שאין עליהם חתימה.
הוא בעצמו. בן גביר הלך, דפק בדלתות, נכנס לבתים עם כוח משטרתי מתוגבר וחילק צווי הריסה שהם לא חוקיים, אין עליהם חתימה. חלק מהבתים הם מאושרים וחוקיים. יש כאלה שמיתממים ואומרים: הוא פשוט רצה סרטון לטיקטוק. אני אומרת לכם, הוא רצה אש בוערת. הוא חשב שאם הוא יגיע בצורה כזאת, אום אל-פחם תעוט עליו, ואז הוא יוכל להיכנס בכוח.
אני לצערי הרב אומרת, שהפירומן הזה, הגיע הזמן – לא אגיד: שיתחיל לטפל בדברים שהוא צריך לטפל בהם, אלא: שיעוף לנו מהעיניים, אם כבר שרים מתפטרים.
833 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.