קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו בעיצומם של ימי החגים. יום כיפור בפתח וזה עתה ציינו את חג ראש השנה, וכולנו תפילה שהשנה החדשה שתבוא תבוא עלינו לטובה. זה שנתיים שישראל נמצאת במלחמה, וגם כשהשגרה מתעתעת ונדמה שעצימות המלחמה, מלחמת הקיום, ירדה, המציאות מלמדת אותנו שכוחות הביטחון שלנו עובדים סביב השעון, לילות כימים, דקה אחר דקה, כדי לשמור על ביטחון ישראל, על ביטחון כולנו. עשרות אלפי חיילים מחרפים נפשם ונלחמים בעזה תוך הקרבה אישית ומשפחתית, כשרבות מהמשפחות חגגו ללא יקיריהם. הרבה מאוד ילדים חיכו לאבא או לאימא שיחזרו מהמילואים, אבל הם נשארו חג בעזה או בגבולות השונים, כשבמקביל כוחות רבים ממשיכים לפעול ביהודה ושומרון ובשטחים כדי לסכל את מזימתם הקדחתנית של בני עוולה טרוריסטים שלא נחים ומחפשים להוציא פיגועים ולרצוח ישראלים, ולצערנו בחלק מהמקרים – ולא מעט מקרים, יש לומר – הם גם מצליחים, ומחיר הדמים הוא מאוד מאוד קשה.
רק בחודש האחרון נרצחו בדם קר לא מעט אנשים או נפצעו קשות – בפיגוע במעבר אלנבי, במלון צובה, בירושלים, באילת עם הכטב"מ, ואתמול בשומרון, נפילתו של סמל ראשון עינבר אברהם קב. רק בשבוע שחלף מאז ערב החג, חברת הכנסת מטי הרכבי, לצערנו נפלו שני בנים – רב סמל שחר בוזגלו, זכרו לברכה, וצ'אלצ'או שמעון דמלאש, שאתמול הייתי בניחום אבלים אצל משפחתו, ילד מקסים, שלצערנו המשיך להילחם גם כשחברו הטוב ביותר מילדות נהרג, והייתה לו את האפשרות לקבל פטור, והוא בחר לא לעשות את זה והמשיך להילחם עד רגעיו האחרונים.
בתוך המציאות הזאת, שהרבה פעמים נדמה לנו שיש פער בינה לבין הבית הזה – אני בוחרת להזכיר את זה, כי אנחנו נמצאים במלחמה יום-יומית: בזמן שאנחנו כאן ויש לנו את הפריבילגיה לשאת נאומים מעל הדוכן, להיות בוועדות השונות ולעסוק בנושאים שהם ברומו של עולם, בלי לזלזל, תזכרו שעבודת הקודש ופעילות הקודש שעושים כוחות הביטחון והחיילים שלנו הן הן הנושא שברומו של עולם. עלינו להזכיר בכל דקה ובכל שנייה, אדוני השר, שבזמן שאנחנו פה במזגנים, הם אוכלים חצץ ועפר בשביל לשמור על אזרחי מדינת ישראל ולהחזיר לכאן את הביטחון. שנתיים קשות שבהן 48 בנים ובת נמצאים בשבי החמאס; שנתיים קשות שיש לנו מעל 900 חיילים שנהרגו; שנתיים קשות, שבימים האחרונים, מאז נאומו של ראש הממשלה, יותר ויותר – לא רק ישראלים, מיליונים מרחבי העולם אבל גם ישראלים נכנסים וצופים בסרטוני הזוועות. את זה אסור לנו לשכוח. לצד זאת, אסור לנו לשכוח גם שיש הזדמנות עכשיו שיושבת על שולחנו של ראש הממשלה להשיב את החטופים והחטופה הביתה, ולדאוג לקבל את הנקודות שמעלה הנשיא טראמפ, שהוכיח כבר שהוא ידיד של ישראל ויודע לעמוד איתן לצד מדינת ישראל. אבל לצערי, בזמן שהוא עושה את זה, אנשים מתוך הממשלה, מתוך הקואליציה, אומרים לראש ממשלה בישראל – הגענו לימים של ליקוי מאורות – אומרים לו: אין לך מנדט, אין לך מנדט עד שאין הכרעה מוחלטת. אז עברנו מניצחון מוחלט להכרעה מוחלטת.
אני שואלת את השר בן גביר: את מי אתה מכריע? אתה מכריע את משפחות החטופים. את מי אתה מכריע? את החיילים שלנו, שרבים מהם הולכים כדי לחלץ את האחים והאחיות שלהם. הרי הערך שלנו, הערך שלנו אינו נובע רק מהזרוע או שדה הקרב. זה חשוב. יש לנו חיילים גיבורים, ואנחנו צריכים להיות ראויים לזכרם ולהקרבתם. אבל לצד זה, כוחו של עם ישראל נבחן פנימה, ביכולת שלנו להיות שם עם אחריות לאחים ולאחיות, עם ערבות וסולידריות, כי כל ישראל ערבים זה לזה. זו לא סיסמה – כל ישראל ערבים זה לזה. אז אתה, השר בן גביר, בחרת להפקיר. אתה בוחר להפקיר, בשם מה? בשם המנדטים? אני באמת לא מצליחה להבין את זה. בשם מה? הרי אתה מוחק במחי יד את ההישגים של הצבא, של החיילים שלנו, כולל בן הזוג שלי, שנמצא – אתה מכיר אותו, אדוני היושב-ראש – מעל 400 יום כמפעיל D9, ומילואימניקים שנמצאים יחד איתו כולם מעל גיל הגיוס. הם לא חייבים להגיע למילואים, והם נמצאים שם. והם אומרים אילו הכרעות יש ואילו הישגים. אז מי מוריד להם את הרוח? מי שמוריד להם את הרוח זה מי שאומר להם: אנחנו רחוקים מהישגים, רחוקים. כנראה כולנו מבינים, להכניע את חמאס עד אחרון החמאסניקים – צריך גם לומר את המציאות כמו שהיא: אנחנו נמשיך לרדוף אותם עד אחרון החמאסניקים, אבל כנראה אי-אפשר להכריע את האנשים בני העוולה האלה עד האחרון שבהם.
אבל מה כן אפשר לעשות? אני חושבת שצריך להחזיר את החיילים הביתה, לשמור על רצועת ביטחון, ואינטרסים ביטחוניים, ועליונות ביטחונית של מדינת ישראל, ופעולה של צבא ההגנה לישראל, תוך ערבויות בין-לאומיות, אם כי עם ישראל צריך להסתמך קודם כול על עצמו. את זה אנחנו מבינים, ומי שלא מבין נמצא בבעיה. לצד זאת, אסור לנו לנתק את עצמנו מאומות העולם, ומהצורך ביכולת דיפלומטית ומדינית מול אומות העולם, כי הבידוד המדיני לא תורם לנו כהוא זה – הצורך לתת גיבוי ולומר לראש הממשלה: לך על מה שמונח על השולחן.
טראמפ אמר שביום אחד יביאו את כל החטופים, חיים ומתים, מי לשיקום ומי לקבורה. נקבל ביטחונות, כמו שאמרתי, בין-לאומיים, תהיה לנו רצועת ביטחון מסיבית, אינטנסיבית, כי בלי ביטחון אין שום דבר. גם את זה אנחנו מבינים. יש שם פירוט של כל הנקודות, אני בטוחה. גם במשא ומתן שמנהל ראש הממשלה, כולל הפגישות אתמול והפגישות שיהיו היום, הוא צריך לעמוד על כל האינטרסים שלנו. אבל זו שערורייה לעמוד לפני שרים – שאמורים לגלות אחריות בסיסית, ומבזים את ראש הממשלה ואומרים לו: אין לך מנדט, בזמן שהוא נמצא ערב פגישה עם נשיא ארצות הברית.
אז אנחנו מבינים, כפי שאמר בני גנץ, ואני חושבת שכך היה נכון – גם אתם, חברינו באופוזיציה – לתת את מלוא הגיבוי להשבת האחים והאחיות שלנו. יתרה מכך, יום אחרי הבחירות כולנו נצטרך לשקם את מדינת ישראל ולרפא אותה מכל הטראומות, הכאבים. כמה אנשים שילמו מחירים – קודם מניתי את האנשים שנרצחו ונפלו בקרבות – בשביל שזה יקרה? כדאי מאוד – ואתה יודע מה? אני אקח את המילים שנאמרו בפרשת השבוע, בפרשת וילך: אומרים "חזק ואמץ", כדאי מאוד שנתחזק ונהיה מספיק אמיצים בשביל שתוקם כאן ממשלה, ממשלת הסכמות, שתעבוד בשביל האזרחים ולא בשביל עצמה, ולא עוד פוליטיקאים שכל הזמן מלבים ריב ומדון בשביל לקושש עוד מנדט; ולא עוד פוליטיקאים שכל הזמן מה שמעניין אותם זה הסלפי או הסרטון או הפופוליסטיות או הכותרת, אלא כאלה שבאים כדי לטפל באלמנות, ביתומים, בשיקום כל המפונים, בשיקום כל המשפחות שחוו את הטבח והשואה. בזה אנחנו צריכים לעסוק.
יש פה רוב שמסכים כמעט על הכול. יש פה רוב שמסכים על רוב הדברים, אבל אנשים נושאים את העיניים שלהם, אזרחי מדינת ישראל, ולא מקבלים מהבית הזה מזור. אז לפני יום כיפור אני אומרת שאנחנו צריכים לבקש מהם סליחה - -
- - אבל לא רק לבקש מהם סליחה. אנחנו צריכים להתפלל שנהיה ראויים לעם הזה ושנעשה את הדבר הנכון בשנה הקרובה. תודה.
1,049 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.