קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, אני רוצה לדבר על סוגיה שכנראה חברי הכנסת בקואליציה לא כל כך מכירים, וגם השרים, כי הנתק ביניכם לבין מה שקורה בשטח הוא באמת בלתי נתפס. תראו, יוקר המחיה שמדינת ישראל סובלת ממנו הוא לא איזה משהו ערטילאי בכותרות. זה אומנם מופיע בדוח ה-OECD לשנת 2025, שאומר שישראל סובלת מרמות גבוהות של יוקר מחיה גם בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, אבל צריך להבין שיוקר המחיה הזה הוא לא עניין לדוחות ה-OECD, זה משהו שהאזרחים מרגישים אותו כל יום, כל יום כשהם יוצאים בבוקר לעבודה, כשהם ממלאים דלק, כשהם הולכים לסופר.
עכשיו, תשמע, כשאנחנו מדברים על מחירי המזון שעולים, כשאנחנו מדברים על מחירי הסופר, זה כנראה משהו שחברי הכנסת פה יודעים להתמודד איתו. כשמחירי הפירות עולים קצת אנחנו מתמודדים. כנראה שאני ממשיך לקנות פירות וירקות כמו שקניתי קודם, וגם אחרים. אבל מי נפגע ראשון? השכבות הנמוכות נפגעות ראשונות. אלה שגם ככה חיו מהיד לפה לא יכולים היום לקנות סל של פירות וירקות, כי זה פשוט לא מעניין את הממשלה הזאת. כשיש לכם מספר שרים לא הגיוני, שלא רק שעולה הרבה מאוד כסף, אלא גם לא מאפשר לכלכלה הזאת להתפתח ולעבוד – אם אתה היום תרצה לפתוח עסק, אדוני היושב-ראש, בתחום התיירות, אתה צריך לעבוד בערך מול חמישה-שישה משרדי ממשלה, כל אחד עם התנאים והתקנות שלו.
אבל אני שמח לגלות בתקציב הזה שלמרות שהחשמל עלה ב-3.5%, המים ב-2%, הארנונה ב-5.3%, ביטוח לאומי עולה, מס בריאות עולה, המע"מ עולה, מחירי המזון עולים – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להרגיע אותך: בתקציב הזה מטפלים ביוקר המחיה, אבל לא ביוקר המחיה של תושבי ישראל, אלא ביוקר המחיה של העזתים. בתוך החלטת הממשלה על התקציב 1.6 מיליארד שקל מופנים לצרכים אזרחיים בעזה. מהם הצרכים האזרחיים בעזה? זה הצרכים של אזרחי עזה. כספי המיסים שאזרחי ישראל משלמים הולכים לסבסד ולממן את אזרחי עזה. כספי המיסים שאנשים כאן משלמים, פת הלחם שלהם, שהם מונעים מעצמם ועדיין משלמים מיסים, הולכת כדי להעביר 1.6 מיליארד שקל למזון, לקרואסונים, לטלפונים, לדלק, לכל הציוד. על כל מה שמכניסים לעזה אנחנו משלמים.
אתם ממשלה שירדה מהפסים בצורה שאי-אפשר אפילו לדמיין אותה. איך אתם לא חושבים להשפיל את המבט שלכם כשאתם היום תצביעו בעד התקציב הזה? כולכם יודעים לצעוק כל כך יפה נגד החמאס ולהסביר לנו מה צריך לעשות ברצועת עזה, אבל אתם הולכים להצביע היום, חברת הכנסת קטי שטרית וחבר הכנסת אכרם חסון, וכל השרים שיהיו כאן, הולכים להצביע היום על 1.6 מיליארד שקל, למי? לעזתים.
כל הכבוד לכם, באמת, כל הכבוד לכם שאתם דואגים לתושבי עזה. אבל שתדעו שחוץ מהעזתים יש גם תושבים במדינת ישראל. יש תושבים בשדרות, יש תושבים בקריית שמונה, יש כאלה שלא חזרו לקריית שמונה בגלל שהם לא יכולים לחזור לקריית שמונה עם איך שאתם בניתם את מתווה החזרה. תדאגו להם, אל תדאגו לתושבי עזה. מיליארד שקל אתם לא מוצאים כדי להעביר לבית החולים סורוקה שנפגע במתקפה האיראנית, אבל אתם מוצאים בתקציב הזה 1.6 מיליארד שקל לתת לתושבי עזה? על זה אתם הולכים להצביע? אז אתם יכולים לספר לנו איזה סיפור שאתם רוצים, ולצלם איזה סרטון טיקטוק שאתם רוצים, או אינסטגרם או פייסבוק או מה שאתם לא רוצים. אבל אתם, חבר הכנסת בוארון וחבר הכנסת קלנר, אתם הולכים להצביע היום כדי להביא 1.6 מיליארד שקל לתושבי עזה מכספי משלם המיסים הישראלי. כל הכבוד, היה שווה לרוץ בפריימריז, להיבחר לכנסת, כדי שתוכלו לדאוג לתושבי עזה שהם יקבלו קרואסונים. תוכלו לדאוג לתושבי עזה שהם יקבלו טלפונים, תוכלו לדאוג להם שהם יקבלו סיגריות, כל הכבוד. אבל תזכרו, תזכרו שיש תושבים בשדרות שהולכים לסופר ולא יכולים לקנות פירות וירקות, שיש תושבים בקריית שמונה שלא יכולים לחזור הביתה, שיש תושבים במטולה שהבית שלהם הרוס. להם אתם לא מוצאים כסף. למה אתם כן מוצאים כסף? לכל האתננים הפוליטיים שלכם כדי לחפות על זה שאתם כל היום עסוקים בחוק ההשתמטות.
אני חייב להגיד בסוגיה הזאת – אתם מדברים כרגע על לכבוש את העיר עזה, כאילו עוד לא עשיתם את זה בשנתיים האחרונות, כבר 724 יום שאתם מנהלים את המלחמה הזאת בכל המקומות שאתם נכנסים אליהם היום בעזה, וצה"ל כבר היה בעזה. אבל מה אתם לא מסוגלים לעשות לצה"ל? לגייס חיילים. את זה אתם לא מסוגלים לעשות. כל הממשלה הזאת וכל חברי הכנסת כאן עסוקים באיך הם מצליחים להעביר את חוק ההשתמטות שיפטור עשרות אלפים משירות.
עכשיו, אני אומר לכם: לא צריך לשלוח שוטרים כדי לעצור את המשתמטים ולהכניס אותם לבית הסוהר. מאוד פשוט – לא מעניין אותי אם המשתמט הוא יהודי או ערבי, הוא חרדי או חילוני, דתי, אשכנזי, ספרדי, מהצפון, מהדרום, זה בכלל לא מעניין. לא צריך חוק גיוס לחרדים או חוק גיוס לערבים. צריך כאן חוק גיוס לישראלים, שקובע, אדוני היושב-ראש, דברים מאוד פשוטים: בגיל 18 כולם מתגייסים, כל אזרח ישראלי עם תעודת זהות כחולה מתגייס. הצבא יבחר את מי שמתאים לו, ומי שלא מתאים לצה"ל ילך לשירות לאומי או במשטרת ישראל או בכיבוי אש או במגן דוד אדום או במערכת הבריאות, דרך האגף החברתי-ביטחוני במשרד הביטחון, ולא דרך כל מיני עמותות. ומה נעשה למי שיחליט להשתמט? מאוד פשוט: אין יותר קצבאות, אין הנחות בארנונה, אין הנחות על מעונות יום, והחשוב מכול, נשללת ממנו זכות ההצבעה.
אז יגידו לי: אבל אם נגיד למי שלא מתגייס שהוא לא יכול להצביע, אז אנחנו לא דמוקרטים. אני לא יודע, יש מדינות, קצת פחות דמוקרטיות מישראל, אומנם, שנשללת בהן זכות ההצבעה למי שיושב בכלא. במרבית המדינות בארצות הברית מי שיושב בבית הסוהר לא יכול להצביע. בחלק מהן – גם אחרי שהוא השתחרר מבית הסוהר. בבריטניה מי שיושב בבית הסוהר לא יכול להצביע. אז אני מוותר למשתמטים על בית הסוהר – הם פשוט לא יוכלו להצביע.
ולסיכום, אני רוצה לדבר כאן קצת אל הלב של חברי הקואליציה והשרים. אנחנו נמצאים ערב יום הכיפורים, תקופת הסליחות. כל מי שקצת אמר או אומר או קרא את הסידור מכיר את ברית שלוש-עשרה, ששוב ושוב אומרים כשאנחנו מתפללים את תפילת יום הכיפורים וגם את הסליחות. התפילה הזו, מקורה בשיח המעניין מאוד שניהל משה עם הקדוש ברוך הוא. משה רבנו, אחרי חטא העגל, כשהוא חוזר ואומר: אני לא יכול להנהיג את העם הזה, הוא אומר לקדוש ברוך הוא: אי-אפשר. ואז הוא מגיע לבקש סליחה על העם, והוא מנהל משא ומתן יפה מאוד עם הקדוש ברוך הוא. אומר הקדוש ברוך הוא: אני לא אשלח מלאך, פניי ילכו, אני אבוא בעצמי. ואז כתוב: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" – הם מדברים פנים אל פנים. לפני שהוא אומר לו את תפילת שלוש-עשרה, כתוב בשמות ל"ג, י"ט: "וקראתי בשם ה' לפניך". אומר רש"י: "ללמדך סדר בקשת הרחמים אף אם תכלה זכות אבות". במשא ומתן שמשה מנהל עם הקדוש ברוך הוא, הוא אומר לו: נכון, עליי עכשיו אני אתפלל, אתה תסלח לעם הזה ולא תפגין את חרון אפך. אבל מה יקרה אחר כך? מי יבוא ומי ידאג שאפשר יהיה – כי העם הזה כנראה יחטא, עוד יהיו לנו חטאים. ואז הקדוש ברוך הוא אומר לו, אני אלמד אותך סדר בקשת רחמים גם אם תכלה זכות אבות, מה יכול העם הזה להגיד כשתכלה זכות אבות. ואז אנחנו אומרים את תפילת שלוש-עשרה: "הראני נא את כבדך", ואז הוא אומר את התפילה המפורסמת: "ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נצר חסד לאלפים, נשא עון ופשע וחטאה ונקה - - -" – הפרשנות על התפילה הזאת אומרת שאלה 13 מידות של הקדוש ברוך הוא, אבל אלה המידות שאנחנו צריכים לסגל לעצמנו כדי שנזכה, זו תעודת הביטוח שלנו. אנחנו צריכים להיות עם חסד ורחמים, עם ארך אפיים ואמת; אלו המידות שאנחנו צריכים לסגל לעצמנו כדי שיסלחו לנו.
אז עכשיו, ובזה אני אסיים, ערב יום הכיפורים. 48 חטופים נמצאים בשבי חמאס כבר 724 ימים. אני אומר כאן להנהגה של מדינת ישראל: תגלו גם את מידת הרחמים, תבינו שהאינטרס של מדינת ישראל הוא להחזיר את 48 החטופים, ואחר כך לדאוג שאף אחד ממחבלי חמאס לא יסיים את חייו במוות טבעי.
1,240 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.