קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו ביום ה-724 של המלחמה הארוכה, הקשה והאכזרית בתולדות מדינת ישראל. הגענו למלחמה הזאת אחרי קרע נוראי בעם, קרע שהתפתח במשך שנים, שהיה ועדיין מלווה בסיסמאות "הם" ו"אנחנו" – הם ייתנו את המדינה לאויבים; הם שכחו מה זה להיות יהודים – טקטיקה של הפרד ומשול, שלצערי הצליחה לפלג ולפרק את המרקם החברתי, את הקהילתיות, את הסולידריות שמושרשת בחברה הישראלית.
בימים הראשונים, בחודשים הראשונים של המלחמה, פגשנו את כל העוצמה שיש לחברה חזקה ומגובשת. מי שניהלה את המדינה בימים הראשונים הייתה החברה האזרחית. לא היו מחלוקות, אנשים לא השמיעו דעות פוליטיות. הייתה מטרה אחת משותפת לכולם: לעזור למולדת המדממת. הייתה תחושה של אופטימיות שעכשיו כולנו ביחד. אבל ככל שעבר הזמן, עבר איתו גם הביחד הזה; ביחד ננצח נותר סיסמה חלולה.
חזרנו לנקודת ההתחלה של פילוג ושנאה, של מחלוקות. למדנו בעיקר בבית הזה שככל שאתה משמיע דעה קיצונית יותר, אתה מקבל יותר כפיים ולייקים. כשאני מדבר עם חברים, כשאני פוגש אנשים ברחוב, בסופר, יש שאלה שלאחרונה חוזרת על עצמה: תגיד, מה אתה אומר? מתי יהיה כאן טוב? אנשים וחברים שמפנים אליי את השאלה בטוחים שבגלל שאני חבר כנסת אני יודע משהו שהם לא יודעים, והם נוטים לחשוב שאת הטוב אני רואה מעבר לפינה והוא הולך להגיע כל רגע. זה שאנחנו חברי כנסת לא הופך אותנו לנביאים, וכדי שיהיה כאן טוב באמת, אנחנו צריכים להשתנות. הטוב שכולם מייחלים לו, הוא לא מסתתר בפינה; הוא נמצא כאן, בפה של האנשים ובמעשים. אז אני עונה שיהיה טוב, וכשאני אומר שיהיה טוב, אני מסגיר את זה שכרגע לא טוב, שאני חלק מהלא-טוב הזה. אני מרגיש שלא טוב כאן – לא טוב, כי עדיין 48 חטופים וחטופה כלואים בשבי חמאס. אני בטוח שיהיה כאן טוב יותר ברגע שכולם יחזרו, החיים לשיקום והמתים לקבורה. יהיה כאן טוב ברגע שנסיים את המלחמה ונפסיק לשמוע "הותר לפרסום". אז אני מתחיל דיאלוג פנימי: האם מתישהו יהיה כאן טוב למשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן מכול? אין לי תשובה, רק תפילה שהן ימצאו את הטוב במציאות החדשה והלא-מוכרת הזאת, בשביל מה שנשאר להן.
אולי כאן בכנסת, כנסת ישראל, יהיה מתישהו טוב; מתישהו נשמע את השרים שלנו מדברים לציבור ולא לבייס. אולי יהיה כאן טוב יותר אם אנחנו, חברי וחברות הכנסת, ננצל את הבמה הזאת לדבר על מהותם של דברים ולא על רכילות פרסונלית וסגירת חשבונות קטנים וריקים מתוכן. נזכור לרגע שאנחנו המראה של החברה הישראלית. בשביל שיהיה כאן טוב, צריך ממשלה חדשה, ממשלה שתשנה את סדרי העדיפויות ותפעל לחיזוק הכלכלה, לחיזוק הביטחון ולחיזוק החיים המשותפים שלנו כאן, ממשלה שמחוקקת באומץ חוק גיוס אמיתי.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס – היום יש לראש הממשלה פגישה על 21 הנקודות שהציג לו הנשיא. אני רוצה לאחל הצלחה לראש הממשלה ולנו, שאנחנו נראה במהרה את החטופים חוזרים הביתה, את צה"ל יוצא מעזה ואת כל החיילים שלנו חוזרים.
עוד נקודה שאני רוצה להזכיר לראש הממשלה וחשוב שכולנו נזכור: אסור לנו להחליף את המילה "הסדרה" ב"שלום". בעתיד הנראה לעין לא יכול להיות שלום ואי-אפשר לדבר על שלום. לדבר על שלום אומר שעוד כמה עשורים אנחנו נראה את מה שקרה כאן חוזר. צריך לפרז את הרצועה וצריך לדאוג שהאירוע הזה לא יחזור. כדי שהאירוע הזה לא יחזור, צריך ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את מה שהיה לפני 7 באוקטובר, את מה שהיה ב-7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר. אנחנו צריכים את זה בשביל שנוכל להשאיר כאן מדינה טובה יותר לילדים שלנו. יכול להיות שהימים האלה הם ימים של אופטימיות, אבל לצד האופטימיות אני חוזר ואומר: אסור לנו להתבלבל מול האויב שנמצא שם. הסדרה ולא שלום. מי שמחנך את הילדים שלו ודורות שלמים על רצח יהודים, על שנאה, על השמדה ועל כיבוש – הוא לא ישתנה לא ביום, לא ביומיים ולא בשנה. זה תהליך גדול שצריך להיות, והוא עדיין לא בעתיד הנראה לעין.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה בהזדמנות הזאת לאחל לכל בית ישראל גמר חתימה טובה. שנהיה ראויים לאנשים שנלחמים כאן ושנדאג לאלה שחזרו מהקרב, חבריי הלומי הקרב, שמנהלים מאבק בחודשים האחרונים, צודק ועיקש. אנחנו רואים סנונית של התקדמות, סנונית ראשונה כזאת שבאה ואומרת: יכול להיות כאן טוב יותר, אבל כדי שיהיה כאן טוב יותר, אסור רק לחכות להבטחות, צריך לראות מעשים. אנחנו כבר בשנתיים של מלחמה, ולא יכול לקרות מצב שלוחם חוזר מקרב והוא צריך לשלם לעורך דין כדי להכיר את התנאים שלו ואת הזכויות שלו ממשרד הביטחון. ולא יכול להיות שחודשים ארוכים מחכים לפסיכיאטר כי יש מחסור במטפלים. ידענו את זה לפני 7 באוקטובר, ובשנתיים האלה כלום לא השתנה. אלה סדרי עדיפויות. הלוואי שבשנה הזאת אנחנו נראה חוק גיוס אמיתי שמסתכל לכולם בעיניים ואומר: חבר'ה, זכויות וחובות יש במדינה הזאת. הנטל הוא על כולם, לא רק עליכם. אלה שנקראים לדגל – תודה לכם, אבל יש עוד אנשים שצריכים להילחם כאן במדינה. הלוואי שנהיה ראויים למתים ואלה שנותרו בחיים. תודה רבה. ברכות. בהצלחה.
764 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.