קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתייחס בנאום שלי לדברים שאני רוצה לדבר עליהם, יש לי הזכות והכבוד להקריא בשמם של משפחת יהוד ובשמה של יעל יהוד מילים של יעל יהוד, אימא של דולב, שנרצח ב-7 באוקטובר 2023 כשיצא להגן על קיבוצו וחבריו ולהציל חיים. בממ"ד נותרו אשתו סיגל בחודש התשיעי להריונה ושלושת ילדיהם, ששרדו. דולב לחם בגבורה בקרב ונהרג. היא גם אימא של נטע, ששרד את הטבח עם בתו הפעוטה, ואימא של ארבל, ששבה אלינו אחרי ששרדה לבדה 482 ימים בגיהינום:
יעל יהוד, אזרחית פשוטת עם, 12 שנות לימוד. תואר כבוד אחד העניקו לי הוריי: מוסר. מוסר אי-אפשר לרכוש, אבל אפשר לאבד אותו. ממשלת ישראל השלושים-ושבע, כולה כאחד נאשמת באובדן בסיס מהות האדם – מוסר. היא אפשרה לאויב לגבות ממני וממאות אלפי אזרחים את המחיר הכבד ביותר: בדל ניצחון ורסיס של תיקון בעת הזו. חובתכם היחידה: השבת כל בני הערובה עכשיו וסיום המלחמה; לצאת מהבית הזה של כולנו ולעולם לא לשוב לתפקיד ציבורי.
כעת אני רוצה לדבר על מה בעצם קרה לנו בתקופה האחרונה, בוודאי בתקופת החגים, שהתחלנו אותה – רק התחלנו את השנה החדשה, וכבר יש כל כך הרבה סקנדלים ופושים וחדשות וכל כך הרבה דברים שקורים לנו. זה התחיל מהשרה, שמבריחה את אימא שלה מחקירה משטרתית. עצם זה שהיא נחקרת במשטרה, זה כבר – מתעסקת בלהבריח מקורבים מחקירות – האם אזרחי ישראל היו יכולים לעשות דבר כזה? מעבדת סמים שנמצאה אצל הרל"שית של השרה – ולא רק בבית, מסתבר שגם ברכב השרד נמצאו סמים. עוד שר – בפרק של דודילו השר אמסלם נותן משרות למקורבים בלבד – עוד חקירה שבאה עלינו לטובה; השרה הידועה בכינויה השרה "מירי טורס" תוקעת את נתיבי אילון יותר מהרגיל – רק כי יש לחץ של החרדים, אז עבודות בכביש נעשה שלושה ימים באמצע שבוע בתקופת החגים, למרות שכל הממשלות לדורותיהן כולל ממשלות הימין היו עושות את זה בסופ"ש – אנחנו פשוט נעמוד בפקקים קצת יותר.
השרה סילמן טסה לכנס לארצות הברית על חשבון משלמי המיסים, אבל היא לא יכולה להשתתף בכנס כי הוא על החג. אבל כמובן שהדבר הכי חשוב זה לייצר פוטו-אופ עם ראש הממשלה ורעייתו ולרוץ מהר מהר מהר לאו"ם, כי חייבים להצטלם ביחד בתמונה לקקנית נוספת. שר האוצר, שר העוני, שלא עובר את אחוז החסימה בסקרים, וכמובן העבריין המורשע, השר בן גביר, שמצייץ על קווים אדומים, וכרגיל הסחיטות בעיצומן – וכמובן, היה לנו את הצבת הרמקולים בעזה, כאילו לעזתים אין טלפונים חכמים ולא ראינו אותם שולפים אותם בכל הזדמנות וצופים בחדשות, אבל אנחנו נסכן את החיילים שלנו ונשלח אותם להתפרס ברחבי עזה לשים רמקולים כדי לשמוע את הנאום, כאילו ראש הממשלה שנתיים אחרי לא יודע לפנות לחטופים ולא ידע לעשות זאת קודם. האם אי-אפשר היה להשתלט על הטלפונים בזמן, כמו שעשו בזמן הנאום לפני? האם הוא לא יכול לדבר לחטופים מעל כל הבמות האחרות שהוא עומד עליהן? אבל לצאת החוצה, רגע החוצה מבניין האו"ם, וללכת לחבק את אילנה, בת זוגו של מתן צנגאוקר, או את אבא של מתן אנגרסט, שעמדו שם בחוץ – את זה הוא לא עשה; ללכת להתפלל אצל קברו של הרבי מלובביץ' כמובן שצריך לעשות, צריך להתפלל, אבל להוציא את משפחות החטופים – זה פחות חשוב.
ראינו גם סרטון של אלון אהל, שעדיין בשבי. ראינו את המצב שלו, ראינו את העיניים שלו. ראיתי גם את הוויכוח שהיה כאן קודם, שר החינוך, בינך לבין חבר הכנסת נאור שירי, ואני רוצה באמת לשאול, בלי התלהמות – חשבתי לעצמי על הנושא של החולצות הצהובות. הרי החטופים הם של כל עם ישראל, הם לא שייכים לאף מחנה.
רגע, עוד לא שאלתי את השאלה. שאלתי את עצמי: האם חולצה לבנה חגיגית שהיא נורא יפה ועושים אותה בהרבה טקסים בבתי ספר – יש לי ילדה במערכת החינוך ובוגרת מערכת החינוך, ואני אומרת, מה היה קורה אם היית מאפשר לילדים לבוא בחולצה צהובה? מה היה קורה? אות הזדהות עם משפחות החטופים שלנו, הכי ממלכתי ומאחד שיש.
קודם כול, אני כאימא של ילדה במערכת החינוך לא קיבלתי שום הנחיה כזאת או שום מכתב כזה ממנהל בית הספר. אשמח אם לא תסובב לי את הגב כשאני עונה לך, כי אני שתקתי וכיבדתי אותך כשאתה פנית אליי וקראת לי "שקרנית" - -
- - אז כשאני עונה לך, תכבד אותי. אמרת לי: את מהדהדת שקרים ואת משקרת. אז לפחות תכבד אותי בזה שלא תסובב לי את הגב ותלך כשאני עונה לך. אתה שר חינוך, בכל זאת.
אוקיי, אז אני אומרת לך כאימא שלא קיבלתי הנחיה כזאת, שאפשר לבוא בחולצה צהובה, ומכאן אני קוראת לך גם בפעמים הבאות לאפשר לתלמידי ישראל להזדהות עם משפחות החטופים.
אז אם ההורים לא יודעים, מה עשינו בזה?
טוב. נתקדם, כי אני רוצה לדבר על עוד דברים. תודה לך.
אני רוצה לדבר על הנושא הכי חשוב בעצם, שמתקשר לכל הסקנדלים שדיברתי עליהם: המצב שהגענו אליו מבחינת מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. עכשיו, אתם יודעים, הבידוד הבין-לאומי הזה, אני יכולה להעיד עליו בעצמי, כי תודה לאל, אני יכולה להגיד שבשנתיים האחרונות אני מכתתת רגליי בזירה הבין-לאומית בלי סוף, את זה אף אחד לא יכול להכחיש, גם לא אנשי הקואליציה – רצה להתראיין ב-CNN וב-BBC וב-SKY ובערוצים הודיים ובכל זירה בעולם שמזמינים אותי כדי להילחם על מדינת ישראל. במלחמת איראן – מהבוקר עד הלילה ראיונות שבהם אני מגינה על ממשלת ישראל שיצאה למלחמה הזאת, ומדברת על צדקת הדרך של מדינת ישראל.
לפני שבוע הייתי בבריטניה. אני רוצה להגיד לכם – ובמקרה זה קרה בסוף שבוע שבו ראש ממשלת בריטניה הצהיר באופן חד-צדדי על הכרה במדינה פלסטינית – הזדעזעתי מהמצב שהגענו אליו בבריטניה, הזדעזעתי. נפגשתי שם עם מנהיגים, נפגשתי שם עם נבחרי ציבור, וניסיתי לספר את הסיפור של הצד הישראלי, את הדברים המופלאים שיש במדינת ישראל, את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, על החטופים שלנו, על האלימות המינית, לדבר איתם על למה זה לא נכון להכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית, בוודאי לא בעת הזו, בוודאי לא לתת פרס לחמאס. הגנתי על מדינת ישראל, ושאלתי אותם שאלה פשוטה: מי דיבר איתכם? מי פגש אתכם? התשובה הייתה: אף אחד. איפה אנחנו בזירה הבין-לאומית? איפה אנחנו, מדינת הסטרטאפ ניישן, עם 8200, עם חברות טכנולוגיות, עם חיל אוויר הכי טוב בעולם? איפה אנחנו בהסברה? למה אנחנו נכשלים? למה אין מסיבת עיתונאים של דובר צה"ל כל יום? למה אין לנו דוברים שמייצגים את מדינת ישראל שיתראיינו מהבוקר עד הלילה בכל יום בכל הרשתות? למה כשיוצאות ידיעות כוזבות, אנחנו לא במקום, מצליפים בהם ונותנים את התשובה לדבר? למה? למה אני כחברת אופוזיציה עושה את העבודה של הממשלה, של משרד החוץ, של שרים, שלא לוקחים את עצמם ונלחמים בזירה הזאת? אם אנחנו נוטשים את הזירה, אל תצפו שננצח בה.
אני קוראת את התגובות של אנשים על סרטונים שאני מעלה על הנושא הבין-לאומי, שאומרים לי: מה את הולכת לבריטניה? הם התאסלמו, עזבי אותם. לא, מדינת ישראל לא יכולה להפקיר את הזירה הבין-לאומית. איך תהיה לנו לגיטימציה להגן על עצמנו? איך יהיה יצוא? איך יהיה יבוא? איך תהיה כלכלת חימושים? אנחנו לא יכולים לדמיין שמדינת ישראל מבודדת בעולם, שהיא יכולה לעשות הכול ולעולם חוסן. לא. אנחנו צריכים להיות בזירה הזאת ולהילחם בה. ובזה ממשלת ישראל נכשלת. עצם זה שממשלת הימין על מלא מלא הביאה אותנו למצב של הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית על הראש של כולנו, זה ההישג של הממשלה זאת. אתם הבאתם אותנו לשם, לא אף אחד אחר.
איך הגענו למצב שחמאס מנצח אותנו בזירה התקשורתית וברשתות החברתיות? זה סימן שאלה ענק שאף אחד לא נותן עליו את התשובה בממשלה הזאת. הגיע הזמן שתהיה פה תוכנית אסטרטגית כוללת איך אנחנו משתלטים על הזירה הזאת. הזירה התקשורתית לא פחות חשובה מכל זירה אחרת במלחמה הזאת ומהאויבים האחרים שלנו, במקרים מסוימים היא אפילו יותר חשובה, ואתם הפקרתם את הזירה הזאת. תודה רבה.
1,210 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.